אבנר בע"מ והסנה בע"מ באמצעות קרנית נ. מחמוד חביבאללה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6740/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט ת' אור המערערים: 1. אבנר, איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ והסנה, חברה לביטוח בע"מ - באמצעות קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים 2. עזבון המנוח פתחי חביבאללה ז"ל נ ג ד המשיב: מחמוד חביבאללה ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.6.96 בת"א 720/93 שניתן על ידי כבוד השופט ש' ברלינר בשם המערערים: עו"ד יעל אילני בשם המשיב: עו"ד זכי כמאל פסק-דין השופט ת' אור: 1. המשיב, יליד 11.4.60, תושב עין מאהל, נפגע ביום 9.9.92 בתאונת דרכים. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. אין מחלוקת בדבר חובת המערערים לפצות את המשיב על נזקיו בתאונה. טענות המערערים מופנות כלפי סכום הפיצויים שנפסק למשיב על ידי בית המשפט המחוזי. הטענות הן בשני מישורים: במישור האחד, טוענים המערערים שהתאונה בה נפגע המשיב היתה תאונת עבודה, כמובנה בחוק הביטוח הלאומי. לפיכך, היה על בית המשפט לנכות מסכום הפיצויים את סכום הגימלאות שהמשיב זכאי היה לקבלו מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) במסגרת הפרק הדן בתאונות עבודה, לו פעל למיצוי זכויותיו; במישור השני, טוענים המערערים נגד סכומים שנפסקו למשיב בפרטי הנזק השונים. 2. התאונה ארעה בשעה 05:30, כשברכב נוסעים, פרט למשיב, אחיו אשר נהג ברכב ונספה בתאונה, ונוסעים נוספים אשר היו גם הם, בנוסף למשיב, עובדיו של האח. באותה תקופה, עבדה הקבוצה באתר בניה בראש העין. בית המשפט היה ער לעובדות אלה, לרבות נסיבות נוספות אשר היה בהן חיזוק לטענת המערערים כי התאונה קרתה במהלך נסיעה לעבודה. עם זאת, ועל אף ראיות אלה, קבע בית המשפט כי הוא מאמין לעדות המשיב שמטרת הנסיעה באותו יום היתה לתל אביב, כשכוונת המשיב היתה לפנות לסוכנות חברת "פיאט". אומר בעניין זה בית המשפט, תוך שהוא מצטט מעדותו של המשיב: "יום לפני התאונה, הוא הסביר, היה נציג של חברת פיאט בנצרת והוא שוחח עימו על הבעיה והלה הציע לו לבוא לתל אביב ולדבר עם חברת פיאט. 'בזמן התאונה נסענו לתל אביב, לא לראש העין. הכוונה היתה להסדיר את הבעיה עם פיאט ולהמשיך בטיול. הפועלים לא הביאו אוכל ולא כלום ולא רצינו להגיע לאתר העבודה. היינו לבושים בגדים רגילים, לא בגדי עבודה. כשהיינו נוסעים לעבודה, היינו נוסעים עם בגדי העבודה מהכפר', העיד. כאמור, התובע מהימן עלי אני מאמין להסבריו בנדון זה, על אף העדויות הנוגדות, אני קובע, כי מטרת הנסיעה באותו בוקר היתה לשם טיפול בעניינו הפרטי של התובע, ולא אל העבודה. כך לפחות מבחינתו של התובע, אם לא מבחינתם של אחרים המעורבים בתאונה. לפיכך, אני מחליט, שהתאונה אינה תאונת עבודה". אף כי חלק מטענות המערערים הינן בעלות כוח שכנוע בכיוון הטענה כי המדובר בתאונה בדרך אל העבודה, באתי בסופו של דבר למסקנה שאין להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי. מסקנתו מעוגנת בעדות המשיב, אשר נמצאה מהימנה עליו. בית המשפט לא התעלם מכלל עובדות המקרה, ומטענות באת כוח המערערים, אך מהימנות הגירסה של המשיב הכריעה את הכף ואיני מוצא הצדקה שערכאת ערעור תתערב בכך. 3. בערעורם תוקפים המערערים את קביעותיו של בית המשפט, הן בעניין שיעור נכות המשיב עקב התאונה, הן באשר לשיעור הפסד ההשתכרות והפסד כושר ההשתכרות של המשיב לולא התאונה; והן בפסיקת הפיצויים בפרטי הנזק השונים. להלן אפרט את עיקרי ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט בפרטי הנזק אותם תוקפים המערערים, ואבהיר על שום מה אין, לדעתי, להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. 4. בעקבות התאונה סבל המשיב משבר בחולית הצוואר ובגלל הגבלה בינונית בטווח תנועות הצוואר נקבעה לו נכות בשיעור 20%. בתחום הנפשי נקבעה לו נכות בשיעור 15%, בשל "תגובת דחק שלאחר תאונה עם מרכיבה דכאונית די בולטת", ובתחום פה ולסת נקבעה לו נכות בשיעור 5%, בשל הגבלה בפתיחת הפה המלווה בכאבים. נכותו הכוללת של המשיב לצמיתות נקבעה בשיעור 35.4%. בתארו את המגבלות התפקודיות של המשיב בנכותו, קובע בית המשפט: "מדובר כאמור בעובד כפיים, טייח, אשר נפגע בצורה קשה למדי בתאונה דנן, בה נגרם שבר בחוליית הצוואר, היו חבלת ראש ואובדן הכרה, והתובע נזקק לחגורה הכוללת מתקן לתמיכה בראש ובצוואר". בית המשפט ציין מפורשות, בהסתמכו על דברי המשיב, שאותו מתקן שמרכיב המשיב מסייע לו, ו"כי אם לא ישתמש במתקן משך רוב שעות היום, יסבול מכאבים קשים בגבו בגלל השבר שנגרם בצווארו". וכפי שמציין בית המשפט, הצורך להשתמש במתקן מגביר את מגבלותיו של המשיב, ולאור העבודה בה עבד בעבר כטייח, עבודה אותה לא יוכל לבצע, ברי שכושר השתכרותו נפגע קשות. מה גם, שכושר ההתמודדות שלו מוגבל בשל מצבו הנפשי. בהתחשב בכלל הנסיבות, קבע בית המשפט את הפגיעה בכושר ההשתכרות של המשיב עקב התאונה ב60%-. על אף כל טענות באת כוח המערערים, איני סבור שיש עילה שנתערב בקביעה זו, אשר יש לה ביסוס בטיב נכותו של המשיב על רקע כישוריו ואופי העבודות שהיה מסוגל לבצע עובר לקרות התאונה. 5. מחלוקת נוספת אותה מעוררים המערערים, נוגעת לשיעור כושר השתכרותו של המשיב לולא התאונה. על פי תלושי המשכורת שקיבל במסגרת עבודתו כטייח ראשי אצל אחיו, קיבל המשיב בחודש שלפני התאונה סכום של 1,400 ש"ח לחודש - כ2,150- ש"ח במשוערך ליום פסק הדין. ואולם, בית המשפט האמין למשיב - ובנקודה זו למעשה לא נחקר המשיב בחקירה נגדית - כי הרוויח סכומי כסף נוספים הן בסכומים שקיבל מאחיו ללא שמצאו ביטוי בתלושי המשכורת והן בעבודה נוספת. על יסוד אלה העריך בית המשפט את כושר השתכרותו של המשיב לולא התאונה ב4,000- ש"ח (בתקופה בה השכר הממוצע במשק עמד על כ4,700- ש"ח). גם בעניין זה אין מקום שנתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, על פיה השתכרותו של המשיב בפועל עלתה על זו המוצהרת על ידו לשלטונות המס (ראה ע"א 5794/94 אררט, חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' בן שבח, תקדין עליון 95(2) 864). 6. על יסוד הנתונים כאמור - כושר השתכרות של 4,000 ש"ח לחודש (3,200 ש"ח נטו); פגיעה בכושר השתכרות זה בשיעור 60%; גיל פרישה מעבודה 65 שנים; והיוון מתאים - הגיע בית המשפט לסכום של 445,880 ש"ח בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד. לגבי תקופת העבר, קבע בית המשפט שנגרם למשיב הפסד השתכרות משך ארבע שנים בסכום של 153,600 ש"ח. אין עילה שנתערב בפסיקת סכומים אלה, על רקע התשתית העובדתית אשר הונחה בפני בית המשפט. עוד פסק לו בית המשפט, בגין הזקקות לעזרת צד ג', סכום כולל של 60,000 ש"ח, ובגין הוצאות רפואיות ונסיעות סכום של 20,000 ש"ח. בהתחשב בטיב ובשיעור הנכות ובמגבלות של המשיב עקב התאונה, פסיקת שני סכומים אלה בדרך אומדן הינה סבירה, וגם היא אינה מצדיקה התערבות. על סמך כל האמור לעיל, דין הערעור - על כל חלקיו - להידחות. המערערים ישלמו למשיב הוצאות ערעור זה בסך 20,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש' לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, ה' באב התשנ"ח (28.7.98). ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96067400.E04