מיכאל טויטו נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 674/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער: מיכאל טויטו נגד המשיב: מדינת ישראל תאריך הישיבה: י"ט בסיוון התשנ"ט (3.6.99) בשם המערער: עו"ד יגאל טמיר בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 10.11.98 ו15.2.98- בתיק ת.פ. 43/96 שניתן על-ידי כב' השופט ר' אבידע פסק-דין השופטת ד' ביניש: המערער הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לאחר שהודה בעובדות כתב אישום מתוקן. על-פי העובדות, כפי שנכתבו בכתב האישום, נהג המערער, שהוא נהג מקצועי, ברכב מסוג אוטובוס זעיר - טרנזיט, מכיוון יד מרדכי לכיוון שדרות. בהגיעו לקילומטר השניים-עשר, עקף משאית שנסעה לפניו. לאחר סיום העקיפה, הגיע המערער לקטע כביש ובו קו הפרדה רצוף, והמערער מצא עצמו עם רכבו בכיוון הנגדי של כיוון נסיעתו. בהיותו בנתיב הנגדי, התנגש במשאית שנסעה מולו. כתוצאה מן התאונה, נהרגה נוסעת ברכב ו4- נוסעים נפצעו ונגרמה להם חבלה של ממש. מזג-האויר ביום התאונה היה גשום. בית-המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר של ששה חודשים לריצוי בפועל ושנה מאסר על-תנאי. כמו-כן פסל אותו מלהחזיק רשיון נהיגה למשך חמש וחצי שנים מיום התאונה, והטיל עליו קנס בסכום של 7,000 ש"ח. הערעור מכוון כנגד עונש המאסר בפועל בלבד. הסנגור העלה שורה ארוכה של נימוקים המצדיקים, לדעתו, כי עונש המאסר ירוצה בעבודות שרות. המערער נוהג למעלה מ40- שנה; הוא נהג מקצועי ועקב התאונה, נשללה ממנו פרנסתו; עבירות התעבורה בגינן הורשע בעבר, במשך כל שנות נהיגתו, הן מעטות ואף אינן חמורות; עוד טען כי על-אף ההנחיה שיצאה מלפני בית-משפט זה להחמיר בעבירות תעבורה שתוצאתן גרימת מוות, יש מקרים שבית-המשפט הקל בהם וסטה מן ההנחיה; כן טען לכך שאין בעונש המאסר כדי להרתיע בנסיבות כשל המערער. קשה היא הטלת המאסר בעבירות בהן פעל אדם ברשלנות, וגרם למותו של אחר, כאשר הוא לא חפץ כמובן במותו, והוא מייסר עצמו בשל התוצאה. אולם בית-משפט זה כבר חזר ואמר פעמים רבות כי נוכח הקטל בדרכים, מצווים בתי-המשפט לתרום תרומתם למלחמה בתאונות הדרכים. במציאות המצערת שבה אנו מצויים, מתחייבת הטלת עונשים מכאיבים שיש בהם כדי להרתיע את הנוהגים בחוסר זהירות בדרכים, ויש להעדיף את אינטרס כלל המשתמשים בדרך על-פני נסיבותיו האישיות של המערער (ראו: רע"פ 2607/97 רחים נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון, כרך 97(2) 280; רע"פ 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון, כרך 96(2)481). כבר אמרנו גם כי: "על אחת כמה וכמה יש לנקוט אמת מידה מחמירה כאשר מדובר בנהג ברכב ציבורי האחראי לחייהם של עשרות נוסעים שהפקידו חייהם בידיו" (ע"פ 6670/96, 7580 שמריהו נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון, כרך 97(2) 718). השופטת של בית-משפט קמא ראתה עצמה חייבת בגזירת עונש מאסר בפועל, על-פי פסיקתו של בית-משפט זה, אף כי ציינה כי התלבטה לא מעט בגזירת הדין. גם אנו התלבטנו בהתחשב בגילו של המערער ובנסיבותיו האישיות. אם אף-על-פי-כן, לא ראינו להתערב בגזר-הדין, הרי הטעם העיקרי לכך הוא שמדובר בנהג של רכב ציבורי, ובכך שמידת התרשלותו של המערער בנהיגתו היתה ניכרת. התאונה ארעה בתום עקיפה מסוכנת, כאשר עקף המערער משאית סמיטריילר ארוכה ונמצא במסלול הנגדי לכיוון נסיעתו בתום העקיפה, מעבר לקו ההפרדה המרוסק. כל-זאת, ביום גשום המחייב נהיגה זהירה במיוחד. בנסיבות אלה, על-אף ההבנה למצבו האישי של המערער, לא ראינו להתערב בעונש המאסר. אשר-על-כן, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.8.99 עד שעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. היום, י"ט בסיוון התשנ"ט (3.6.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99006740.G03