נילי וינברג נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 674/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 674/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרת: נילי וינברג נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. מרכז משען בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד מירה ברנע בשם המשיבה 2: עו"ד אשר חלד פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. לפני עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטת נילי ארד), אשר דחה את ערעור העותרת על החלטת רשמת בית הדין הארצי (השופטת לאה גליקסמן) בה נדחתה בקשת העותרת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה. וכל זאת, על מנת שיתאפשר לעותרת להשלים את החקירה הנגדית של עדי המשיבה 2, במשפט שהעותרת מנהלת נגדה בבית הדין לעבודה. 2. במסגרת תביעה שהגישה העותרת כנגד המשיבה 2, מרכז משען בע"מ (להלן – משען) הורה בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת דינה אפרתי נציגת הציבור הגב' רונית כהן) ביום 7.3.06 על הגבלת משך זמן חקירתו הנגדית של עד מטעם המשיבה לחצי שעה (להלן – ההחלטה). החלטה זו נתקבלה לאחר שהחקירה של עד זה החלה ונתמשכה. בהמשך להחלטה זו, הודיע בא כוח העותרת לבית הדין כי הוא מוותר על המשך חקירת העד מאחר, שלדבריו, הגבלת זמן החקירה כאמור אינה מאפשרת לו למצות את החקירה הנגדית כנדרש. 3. ביום 23.4.2006, כחודש וחצי לאחר מתן ההחלטה, הגישה העותרת את עתירתה הראשונה לבית משפט זה בפרשה הנדונה. בעתירה זו, עתרה לבטל את החלטת בית הדין לעבודה. העותרת טענה כי ההחלטה פוגעת באופן בלתי סביר בזכותה למצות את החקירה הנגדית של עד המשיבה 2. ביום 7.5.2006, דחה בית המשפט (השופטים ריבלין, נאור וארבל) את העתירה על הסף, מן הטעם כי קיים סעד חלופי בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לבית הדין הארצי לעבודה, ולכן אין מקום כי בית משפט זה יזקק לענין (בג"צ 3372/06 נילי וינברג נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, תק-על 2006(2), 2183). עוד ציין בית משפט זה, לגופו של ענין, ומעבר לנדרש, כי בענייני החלטות ביניים של ערכאות שיפוט, ובית דין לעבודה בכלל זה, ממעט בית משפט זה להתערב, אלא במקרים חריגים ביותר. 4. ביום 22.5.06, בחלוף למעלה מחודשיים ממועד החלטת בית הדין האזורי, הגישה העותרת לרשמת בית הדין הארצי לעבודה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. בהחלטה מפורטת, דחתה הרשמת את הבקשה, והטילה על המבקשת הוצאות משפט. בהחלטתה, מציינת הרשמת, כי אין במקרה זה עילה להארכת מועד, שכן העותרת אמורה היתה לדעת כי בג"צ לא יזקק לעתירתה בשל קיום סעד חלופי, והתמשכות הזמן עקב כך אינה יכולה לשמש תירוץ ועילה להיתר להארכת מועד. היא הוסיפה כי "היענות לבקשה משמעה פגיעה בציפייה הלגיטימית של המשיבה". כן עמדה הרשמת על סיכוייה הנמוכים של הבקשה לגופה, וציינה כי החלטתו הדיונית של בית הדין האזורי להגביל את משך זמן החקירה הנגדית, הינה החלטה סבירה על פניה, אשר לא פגעה בזכות העותרת להליך הוגן. 5. העותרת ערערה על החלטת הרשמת לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי דחה את הערעור בהחלטה מפורטת מצדו, בציינו כי החלטת הרשמת מבוססת היטב, וכי בדין לא הוכר המהלך הדיוני שנקטה בו העותרת בפנייה בעתירה לבג"צ כעילה המתרצת את האיחור שבהגשת בקשת רשות הערעור, וכהצדקה למתן היתר להארכת מועד. הגשת העתירה לבג"ץ, במקום פנייה בבקשה לרשות ערעור אינה מהווה "טעם מיוחד" העשוי להצדיק הארכת מועד. משהגישה המערערת את הבקשה באיחור ניכר של למעלה מחודשיים ימים ממועד מתן ההחלטה, ואף לאחר זמן מהמועד בו הומצא לה פסק הדין של בג"ץ – בדין נדחתה בקשתה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. עוד נפסק, כי בדין קבעה הרשמת כי בהגבלת זמן החקירה הנגדית בנסיבות הענין לא היה משום פגיעה בזכויותיה הדיוניות של העותרת, ולכן גם לגוף הענין טענתה אינה מוצדקת. 6. העותרת פנתה בשנית לבית משפט זה בעתירה זו. בעתירתה, היא חוזרת על עיקר טענותיה אותן העלתה בפני הערכאות האחרות, ומדגישה כי הגבלת משך החקירה הנגדית של עד המשיבה גרמה לפגיעה קשה בזכויותיה הדיוניות. 7. דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, והוא נוהג ריסון רב בהתערבות בהחלטותיו. התערבותו בהחלטות בית הדין לעבודה שמורה אך לאותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, אשר הצדק מחייב התערבות לשינוייה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 1986). על אחת כמה וכמה, ינקוט בית משפט זה ריסון כאשר מתבקשת התערבות בהחלטת ביניים של בית הדין (בג"ץ 7544/00 קעטבי נ' נשיא בית הדין האזורי, השופט נויגבורן (לא פורסם); בג"ץ 176/01 אבו הרביד נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם)). המקרה הנדון מרוחק מרחק רב מהרף המחמיר הקיים לענין התערבות בית משפט זה בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה. אף לעצם העניין יצויין, כי החלטות בית הדין לעבודה לערכאותיהן נכונות ומבוססות אף לגופן. הגבלת משך זמן חקירת עדים הינה סמכות וכוח הנתונים לערכאה הדיונית, שעליה החובה להנהיג ולכוון את הדיון, ולקבוע את אופן הבאת הראיות בפניה, ועליה הנטל לדאוג לכך שההליך יתנהל ברמה נאותה, ביעילות, ותוך ניצול נכון של הקצאת הזמן לצרכיו השונים של ההליך. הקצאת זמן לצורך חקירה נגדית של עד שחקירתו מתמשכת בחוסר יעילות הינה צעד סביר ותקין, ולא נפל בה פגם המצדיק התערבות לשינוייה. 8. מעבר לכל אלה, קשה לסיים הליך זה בלא להעיר לעותרת על אופן התנהלותה בין הערכאות בפרשה זו. העתירה הראשונה שהוגשה לבג"צ היוותה הן עתירה מוקדמת והן עתירת סרק לגופה. חרף זאת, וחרף דברי בית המשפט בפסק דינו בעתירה הראשונה, העותרת לא הרפתה, וחזרה והעסיקה ערכאות שונות בענין לא ראוי, ואף הוסיפה ופנתה פעם נוספת בעתירת סרק שניה לבית משפט זה. וכל זאת, לאחר שבעתירה הראשונה כבר הבהיר בית המשפט (מפי השופטת ארבל) את דעתו, בין היתר, בדבר הריסון הרב הננקט בידי בית המשפט בהתערבות בהחלטות בית הדין לעבודה, ולא כל שכן בהחלטות ביניים, והוסיף וציין כי ענין זה של העותרת אינו נכנס בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות. לאור כל האמור, העתירה נדחית. נוכח פניותיה החוזרות ונשנות, שלא לצורך, לערכאה זו, ניתן בזה צו להוצאות כנגד העותרת לטובת אוצר המדינה בשיעור 7,000 ₪. ניתן היום, י' בשבט תשס"ז (29.1.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07006740_R01.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il