איוב אבו סיאם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6739/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6739/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערער: איוב אבו סיאם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 12.7.09, בת.פ. 8299/07, שניתן על ידי כבוד השופטת צילה צפת תאריך הישיבה: כ"ז בתשרי התש"ע (15.10.09) בשם המערער: עו"ד א' רוזה בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד מ' חדד גב' ש' אלימלך פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, ובעקבות כך דן אותו לארבע שנות מאסר, שנה מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך חמש שנים מיום שחרורו מהכלא. הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין, כנגד העונש. 2. להלן העובדות שעמדו בבסיס ההרשעה: בתחילת חודש ספטמבר 2007 תפס השוטר נאור ביטון (להלן: ביטון), את רישיון הנהיגה של המערער, אולם לאחר מספר ימים הוא הבחין בו נוהג ברהט ברכב מסוג הונדה. ביטון ושוטרים נוספים שהיו עמו, החלו נוסעים בעקבות המערער,שעצר ליד בית ספר ומרכבו ירדו אשה וילד שזהותם אינה ידועה. בשלב זה הפעילו השוטרים אורות כחולים מהבהבים וסימנו למערער לעצור, אולם הוא לא ציית להם והחל נמלט בנסיעה מהירה, תוך שהוא מסכן את כל מי שנקלע לדרכו. וכך לדוגמה, הוא עקף משאית תוך שעלה על אי-תנועה, עקף רכב אחר מימין, נסע בכיוון הנגדי לתנועה, עלה על מדרכה, ואשה וילדים שעמדו שם לתומם, נאלצו לקפוץ לכביש כדי להימנע מפגיעה. בסופו של דבר איבדו השוטרים את עקבותיו של המערער, ומשנעצר ביום 13.10.07 הוא הכחיש מכל וכל כי נהג ברכב ההונדה, הואיל ועל פי גרסתו הוא שהה בתאריך האירוע במקום עבודתו, במושב בית אלעזרי. עם זאת, אישר המערער כי הוא מחזיק ברכב מסוג הונדה שסימניה דומים לאלה שזיהו השוטרים, אולם הוסיף כי ברהט מוחזקים רכבים מסוג זה גם על ידי אחרים. 3. במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לזהותו של נהג רכב ההונדה שסיכן בדרך נהיגתו עוברי אורח ומשתמשים בדרך, הכריע בית המשפט המחוזי לחובת המערער. השופטת המלומדת של בית משפט קמא נתנה אמון בזיהוי המערער על ידי השוטר ביטון, על רקע ההכרות המוקדמת ביניהם ותנאי הזירה שאפשרו זיהוי וודאי, ובלשונה (בעמ' 8): "עסקינן בזיהוי שבוצע על רקע היכרות קודמת ארוכת טווח ובלתי אמצעית של השוטר נאור עם הנאשם... האירוע התרחש בשעת צהרים... ביום שמש בהיר עת שדה הראיה היה פתוח ולא היתה כל מניעה מזיהויו של הנהג על ידי מי ממכריו. השוטר נאור... סמוך ובטוח בזיהויו של הנאשם ועדותו מהימנה עלי, הנאשם עצמו מודה כי השוטר נאור מכיר אותו היטב, ודי בכך על מנת לבסס את זיהויו כנהג הרכב". מאידך, נקבע (ראו עמ' 9), כי גרסתו של המערער "ידעה תהפוכות במרוצת הזמן, נמצאה מלאת סתירות ובלתי מהימנה", ועל כן לא ניתן בה אמון. לממצאיו של בית משפט היה על מה לסמוך. המערער טען כי הוא נהג להתגורר בכל ימות השבוע בבית אלעזרי, בבית הנמצא בסמוך לביתו של מעבידו, ושרכב ההונדה נמצא כל העת אתו והוא נהגו היחיד. המערער הוסיף וטען, כי כחודשיים-שלושה לפני היום בו התרחשו האירועים עליהם נקרא לתת את הדין, נגנבה לוחית הרישוי הקדמית של רכבו, ועל כן היה נאלץ להחליפה באחרת. כמו כן, טען כי נוכח תפיסת רישיונו על ידי השוטר ביטון, הוא נמנע מלנהוג ברכב. אולם, באותה נשימה הוסיף המערער כי מספר ימים לפני מעצרו היה נאלץ להכניס את רכבו למוסך בחיפה, הואיל והמצמד יצא מכלל שימוש. כך או כך, ונוכח הקו בו התגונן המערער, הוא היה יכול להדוף בנקל את החשד שדבק בו ולמנוע מעצמו תקופת מעצר ממושכת, לו רק ביקש ממעבידו במושב בית אלעזרי לאשר את גרסתו בדבר שהייתו במושב ביום האירוע. אולם, מטעמים השמורים עמו נמנע המערער מלעשות זאת, והסתפק בעדות אחיו סולימאן שמשום מה לא טרח למסור את גרסתו במשטרה, ומסר אותה לראשונה רק בעת שנקרא להעיד מטעם ההגנה בבית המשפט. לא נעלמה מעינינו הטענה לפיה חטאה היחידה החוקרת במחדל, כאשר לא גבתה עדות מפיו של המעביד, אולם לכך ניתן הסבר, היינו, שהוחלט להימנע מלעשות זאת מאחר ובשיחה עם המעביד נשמעה מפיו של האחרון גרסה שאינה מתיישבת, כלל ועיקר, עם גרסת המערער. לעניין זה נעיר, כי התקשינו לקבל הסבר זה, באשר אם אכן סתר המעביד את גרסת המתלונן, היתה המשיבה חייבת גם חייבת להביא את גרסתו הסותרת בפני בית המשפט, ולו מן הטעם כי הדבר היה עשוי לפשט את ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים. עם זאת, איננו סבורים כי מחדלה של המשיבה היה כרוך בעיוות דין, באשר את אשר נמנעה היא מלעשות, יכול היה המערער להשלים על ידי זימון מעבידו לעדות. לדידנו אין ספק, כי המערער היה ער ליתרונותיה הבולטים של עדות זו ככל שבגרסתו יש גרעין של אמת, ולפיכך, הימנעותו מלזמן את המעביד היא ראייה מפלילה נוספת העומדת לחובתו. 4. אולם הרשעת המערער לא נסמכה רק על זיהויו של המערער על ידי ביטון, אלא גם על זיהויו של רכב ההונדה שהיה מעורב באירוע מיום 18.9.07. לרכב זה היו סימנים מיוחדים בהם הבחינו השוטרים שהשתתפו במרדף. יתרה מכך, השוטרים הבחינו בלוחיות הזיהוי שהיו קבועות על הרכב הנמלט, ובדיקה העלתה כי המערער רשום כבעליו. הנה כי כן, מדובר בזיהוי המבוסס על שני אדנים – זיהוי המערער והרכב בו נהג – ומנגד ניצבת גרסתו של המערער שלבשה צורה ופשטה צורה, בהתאם לצרכי המקום והזמן. בנסיבות אלו, ונוכח ההלכה לפיה אין בית משפט של ערעור נוהג להתערב בממצאים שבעובדה הנקבעים בערכאה הדיונית, לא גילינו פגם או שגיאה כלשהם בהכרעת הדין. 5. באשר לערעור כנגד העונש – במשך שעה ארוכה דהר המערער ברחובותיה של העיר רהט, תוך שהוא מבצע עבירות תעבורה בעלות אופי בטיחותי מובהק ומסכן את העוברים ושבים. נראה כי אך בדרך נס לא הסתיים אותו אירוע בפגיעות בנפש או ברכוש, ועל כך היה מצווה בית המשפט להגיב בחומרה, ומשעשה זאת לא ראינו מקום או עילה להתערב בגזר דינו. נוכח האמור, נדחה הערעור על שני חלקיו. ניתן היום, כ"ז בתשרי התש"ע (15.10.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09067390_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il