פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6738/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד ארנון שוטלנד בשם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד ד"ר רפי רכס פסק-דין השופט ג' קרא: עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 21.5.2021 המורה על עיון מחדש בפסק דינו מיום 27.10.2019; מדוע לא יבוטל פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 11.7.2021; וכן מדוע לא תבוטל תקנה קכח לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (להלן: תקנה קכח או התקנה) ולחילופין יותקנו קריטריונים לשימוש בה. במוקד העתירה עומד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 11.7.2021 שעסק בהסדרת חלוקת רכושם של העותרת והמשיב 2 לאחר גירושיהם ובמסגרתו ביטל בית הדין את פסק דינו הקודם באותו עניין שניתן ביום 27.10.2019 (להלן, על פי מועדם: "פסק הדין הראשון" ו"פסק הדין השני"). פסק הדין הראשון דן בערעור שהגישה העותרת על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי, ובגדרו נקבע, בין היתר, כי דירת המגורים המשותפת (להלן: הדירה) תירשם על שם העותרת והמשיב 2 בחלקים שווים, כי לעותרת זכות המגורים בדירה לכל חייה ללא תשלום כל דמי שימוש וכן כי יוקנו לה מחצית מזכויותיו של המשיב 2 בחנות. בפסק הדין השני צומצמו זכויותיה של העותרת. פסק הדין השני ניתן מכוח סמכותו של בית הדין הרבני לפי תקנה קכח לתקנות הדיון, הקובעת "חושש בית-הדין שטעה בפסק-דינו, יזמין את הצדדים לבירור נוסף, ובמקרה זה רשאי בית-הדין לעכב את ביצוע פסק-הדין עד לבירור". בית הדין הרבני הגדול עשה שימוש בסמכותו זו לאחר שהמשיב 2 עתר לבית משפט זה נגד פסק דינו הראשון (בג"ץ 8095/20 מיום 10.8.2021; להלן: עתירת המשיב 2). משהתבקשה תגובתו המקדמית של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני לעתירת המשיב 2, נמסרה הודעת עדכון לפיה משהסב הייעוץ המשפטי את תשומת לב בית הדין הרבני הגדול לעניינים הדורשים ליבון ובירור מחדש, הזמין בית הדין את הצדדים לדיון לשם עיון מחדש בפסק דינו, מכוח תקנה קכח. הודעתו של בית הדין הרבני נשלחה לצדדים וביום 17.6.2021 התקיים דיון בבית הדין הרבני הגדול וביום 11.7.2021 ניתן פסק הדין השני. בנסיבות אלה, הורה בית משפט זה על מחיקת עתירת המשיב 2 תוך שציין כי בפני העותרת פתוחה הדרך להשיג על פסק הדין השני. מכאן העתירה שלפנינו. לטענת העותרת, בפסק דינו השני חרג בית הדין הרבני הגדול מסמכותו, פגע בעקרונות הצדק הטבעי וסטה מהוראות החוק, באופן המצדיק התערבותו של בית משפט זה. שכן, כך נטען, לא חל כל שינוי נסיבות שהצדיק עיון מחדש בפסק הדין הראשון ולא התקיימה כל עילה המצדיקה זאת ואף האופן בו נעשה הדבר בדרך של קיום דיון מחדש בערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי, בעקבותיו ניתן פסק הדין הראשון, אף כי זימון העותרת לדיון היה לצורך בחינת העיון מחדש בפסק הדין, ומבלי שניתנה לה הזדמנות לטעון ביחס לקיומם של התנאים לעיון מחדש – מצדיק התערבות. לפיכך, ביקשה העותרת כי נבטל את פסק הדין השני. עוד נטען כי הרכב המותב שדן מחדש בערעורה של העותרת היה שונה מהרכב המותב שנתן את פסק הדין הראשון; כי פסק הדין השני אינו מנמק מדוע יש לגרוע מזכויות העותרת, כפי שנעשה; וכן כי פסק הדין השני התעלם מעקרונות היסוד של הדין האזרחי, ובהם סופיות הדיון ויעילות ההליך השיפוטי, המחייבים גם את בתי הדין הרבניים. לחילופין, נטען כי יש להורות על ביטול תקנה קכח או להורות למתקין התקנות לכלול בתקנה קריטריונים לסטייה מעקרון סופיות הדיון ולהפעלת סמכות העיון מחדש בפסקי דין חלוטים. באשר, כך על פי הטענה, התקנה נוגדת את עקרון סופיות הדיון שבדין הכללי האזרחי, אינה סבירה, ערטילאית ואינה כוללת אמות מידה למקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות. לשיטת העותרת, התקנה נתונה לביקורתו השיפוטית של בית משפט זה בשל הפגיעה הבלתי מידתית בציבור המתדיינים בבתי הדין הרבניים, הגלומה בה ואשר נוגדת את דין המדינה. בתגובתו המקדמית לעתירה, ביקש היועץ המשפטי לשיפוט הרבני כי נדחה את העתירה על הסף. נטען כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר – שלושה חודשים לאחר שניתן פסק הדין השני, וחמישה וחצי חודשים לאחר שניתנה החלטתו של בית הדין הרבני הגדול על עיון חוזר בפסק דינו הראשון. עוד נטען, כי אין כל בסיס לטענת העותרת כי הליך העיון מחדש בתיק נעשה ביוזמת המחלקה המשפטית של הנהלת בתי הדין הרבניים. כן הודגש, כי הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני הוא בבחינת כלי עזר לבית הדין, שיכול להעלות לפני הרכב בית הדין את החשש כי ייתכן וטעה בפסק דינו וההחלטה האם לקיים דיון והליך "סתירת דין" בהתאם לתקנה, היא החלטה של בית הדין הרבני, ושלו בלבד. באשר להליך העיון מחדש נטען כי ההליך כולל הן דיון בשאלה המקדמית האם יש מקום לעיין מחדש בפסק הדין והן בשאלה המהותית של עצם העיון מחדש בפסק הדין עצמו; וכך נעשה בעניין כאן. בנוסף, נטען כי אין כל מקור נורמטיבי המחייב מתן הודעה נפרדת על מעבר מהדיון המקדמי בשאלה האם יש לעיין מחדש בפסק הדין לעצם העיון מחדש או הפרדה בין הדיון בשתי השאלות. ולבסוף, נטען כי בית הדין הרבני הגדול לא חרג מסמכותו בפסק דינו השני והעתירה אינה מבססת את הטענה לחריגה מסמכות. כמו כן עמד היועץ המשפטי לייעוץ הרבני על עקרון סופיות הדיון במשפט העברי; על "הליך סתירת הדין ודיון מחדש", המהווה פרק בתקנות הדיון, שתוקפן הוכר בפסיקת בית משפט זה, לרבות הליך סתירת הדין עצמו שהוכר, במשתמע ובמפורש; כמו גם על קיומם של חריגים לעקרון סופיות הדיון במשפט האזרחי והפלילי. המשיב 2 ביקש גם הוא לדחות את העתירה ואף ביקש לחייב את העותרת בהוצאות. נטען כי העתירה אינה מגלה כל עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול – בית הדין פעל כסמכותו, סמכות שהוכרה על ידי בית משפט זה בעבר וללא כל פגיעה בכללי הצדק הטבעי; העותרת השתהתה בפנייתה לבית משפט זה באשר היה עליה לפעול בטרם הוציא בית הדין הרבני את פסק דינו השני תחת ידיו; ומתקין התקנות לא צורף כמשיב, וגם מטעם זה לא ניתן לדון בעתירה לביטול התקנה. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובות לה ובנספחים שצורפו, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי ככלל, אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים והתערבותו שמורה למקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות הדין ביחס לבית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו בין רבים: בג"ץ 6308/21 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי פתח תקוה (10.10.2021); בג"ץ 3841/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (3.6.2018)). כפי שיפורט להלן, העתירה שלפנינו אינה מגלה עילה מעילות אלו ואינה מצדיקה התערבותנו, מה גם שהגשתה לוקה בשיהוי של מספר חודשים מאז מתן פסק דינו השני בית הדין וזמן ארוך יותר מאז החלטתו על דיון ביחס לעיון מחדש בפסק דינו הראשון. השימוש בתקנה קכח על ידי בתי הדין הרבניים הוכר בפסיקת בית משפט זה במקרים שונים, תוך שצוין כי מדובר בהליך חריג (בג"ץ 6595/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (8.11.2021), והפסיקה המוזכרת שם), ייחודי לבתי הדין הרבניים אשר אינו מוכר בבתי המשפט האזרחיים (בג"ץ 2381/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 2 (11.4.2021)). עיון בנסיבות העניין כאן אינו מעלה כל בסיס לטענות העותרת ביחס לאופן השימוש בתקנה כהצדקה להתערבותנו. ראשית, בפסק דינו השני ציין בית הדין הרבני הגדול כי הליך העיון מחדש מתקיים ביוזמתו לאחר פניית הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני במסגרת היערכותו לתגובה בעתירת המשיב. בכך אין כל דופי (ראו והשוו: בג"ץ 2862/14 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים, פסקה 12 (15.10.2014)). שנית, בהחלטתו מיום 21.5.2021 ציין בית הדין הרבני הגדול כי הצדדים מוזמנים "לדיון לשם עיון מחדש" בפסק דינו וכן כי בשל פרישת אחד מחברי המותב יישמע הדיון במותב הנוכחי בהתאם לתקנה עא לתקנות העיון; עיון בפרוטוקול מלמד כי במהלך הדיון נשמעה התנגדותו של בא-כוח העותרת לשימוש בתקנה והתקיים דיון מהותי לגוף העניין ביחס לטענות הערעור. כך שאין בסיס לטענות העותרת ביחס לאופן קיום הדיון. שלישית, בפסק דינו השני קבע בית הדין הרבני כי פסק דינו הראשון ניתן על דרך הפשרה ללא נימוקים, אולם כעת הסתבר כי לא היתה הסכמה לפשרה, בין למתווה ספציפי ובין באופן עקרוני, ולכן חלק זה של פסק הדין שניתן על דרך הפשרה אינו יכול לעמוד ויש לפסוק בו מחדש תוך מתן נימוקים. בית הדין התייחס בפסק דינו השני גם לשאלת סמכותו לדון בעניין בהרכבו החדש, המונה רק שניים מדייני המותב הקודם בשל פרישתו לגמלאות של הדיין השלישי, לאור תקנות הדיון ולאור פסיקת בית הדין הרבני בעניינים אלו, והחלטתו בעניינים אלו נומקה בהרחבה. לפיכך, בנסיבות שלפנינו, לנוכח קביעת פסק הדין השני כי פסק הדין הראשון ניתן, בחלקו, בחוסר סמכות, על דרך פשרה בשעה שלאמיתו של דבר לא היתה הסכמה לכך, אין צורך להידרש לשאלה האם המותב בהרכבו החדש היה מוסמך לדון בעניין מחדש לפי תקנה קכח (ראו והשוו: בבג"ץ 1347/17 פלוני נ' פלונית (28.9.2017)). לאור הקבץ הדברים אין כל בסיס לטענת העותרת לפגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או לחריגה מהוראות החוק. גם טענות העותרת ביחס לביטול תקנה קכח או להתקנת תקנות לאופן מימושה, אינן מגבשות עילת התערבות ודינן להידחות על הסף. כפי שצוין, תוקף התקנות הוכר בעבר בפסיקת בית משפט זה, וכך גם ייחוד תקנה קכח, המאפשרת לבית הדין הרבני לעיין מחדש בפסק דינו, לעומת הדין האזרחי הכללי. הטענות נשמעות שנים רבות לאחר שהותקנו תקנות העיון ומבלי שמתקין התקנות צורף כצד לעתירה. סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. לא ניתן צו להוצאות. ניתן ותוקן היום, ‏כ"ד בטבת התשפ"ב (‏28.12.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21067380_Q03.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1