פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 6734/06

מוהנא כניפס נ. בית הדין הארצי לעבודה

עתירה לביטול פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שניתן בהסכמה, בטענה כי עיקרי הטיעון של העותר לא עמדו בפני בית הדין בטרם הדיון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 17/10/2006 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 6734/06 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה דיני עבודה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה לביטול פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שניתן בהסכמה, בטענה כי עיקרי הטיעון של העותר לא עמדו בפני בית הדין בטרם הדיון.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 6734/06

מוהנא כניפס נ. בית הדין הארצי לעבודה

עתירה לביטול פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שניתן בהסכמה, בטענה כי עיקרי הטיעון של העותר לא עמדו בפני בית הדין בטרם הדיון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר הגיש עתירה לבג"ץ נגד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, שניתן בהסכמת הצדדים. העותר טען כי הסכמתו להסדר הפשרה ניתנה בטעות, כיוון שעיקרי הטיעון שלו לא הגיעו לידי השופטים בטרם הדיון, ובכך נפגעה זכותו להישמע. בג"ץ דחה את העתירה וקבע כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, אלא במקרים חריגים של טעות משפטית מהותית. בית המשפט מצא כי עמדת העותר הייתה ידועה לבית הדין הארצי מתוך כתבי הטענות הקודמים, וכי לא נגרם לו עיוות דין. בנוסף, צוין כי טענותיו של העותר בנוגע להחלטת הממונה על השכר מתבררות בהליך נפרד בבית הדין האזורי.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' גרוניס, א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מוהנא כניפס

נתבעים

  • בית הדין הארצי לעבודה
  • איגוד ערים איזור הגליל המערבי
  • הממונה על השכר במשרד האוצר

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • בית הדין הארצי לא קיבל לידיו את עיקרי הטיעון של העותר בטרם הדיון.
  • הסכמת העותר להסדר הפשרה ניתנה עקב טעות, שכן סבר שבית הדין עיין בעיקרי הטיעון.
  • נפגעה זכותו של העותר לקבל את יומו בבית המשפט.
טיעוני ההגנה
  • עמדת העותר עלתה בבירור מכתבי הטענות בבית הדין האזורי ומטענות בא כוחו בדיון.
  • המלצת בית הדין נועדה לסייע לצדדים להגיע לפתרון ואינה מעידה על גיבוש עמדה מוקדמת.
  • אין מדובר בפגם מהותי המצדיק ביטול הסכם פשרה.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העדר עיקרי הטיעון בפני בית הדין הארצי פגע בזכות הטיעון של העותר.
  • האם הסכמת העותר להסדר הפשרה נגועה בטעות מהותית.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • כתבי הטענות שהוגשו בבית הדין האזורי לעבודה
  • החלטת בית הדין הארצי מיום 2.7.06

הדגשים פרוצדורליים

  • העתירה הוגשה כנגד פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים בבית הדין הארצי לעבודה.
  • העותר הגיש במקביל תביעה נפרדת בבית הדין האזורי לעבודה כנגד החלטת הממונה על השכר.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ע"ע 1403/04
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית הדין הארצי לעבודה
תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • דיני עבודה
  • הסכם פשרה
  • זכות הטיעון
  • ביקורת שיפוטית על בתי הדין לעבודה

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 6734/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6734/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: מוהנא כניפס נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. איגוד ערים איזור הגליל המערבי 3. הממונה על השכר במשרד האוצר עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד ג' טנוס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (הנשיא ס' אדלר, סגנית הנשיא א' ברק-אוסוסקין, השופטת נ' ארד, נציג עובדים מר י' ברק, נציגת מעבידים גב' א' גלין) מיום 11.4.06 בע"ע 1403/04 (להלן פסק הדין)), ולביטול החלטתו של בית הדין הארצי מיום 2.7.06 בבש"א 384/06, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הדין. ב. (1) העותר הועסק על ידי המשיב בין השנים 1971 עד 1997. ביום 1.2.97 נחתם הסכם פרישה בין העותר למשיב. לאחר פרישת העותר, ביום 1.7.97, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לחישוב מענק הפרישה וימי המחלה המגיעים לעותר. (2) ביום 10.4.03 הגיש העותר תביעה כנגד המשיב לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (עב 1732/03). בתביעה נטען, כי יש לחשב את מענק הפרישה ואת הפיצוי בגין אי ניצול ימי המחלה על פי דרגה 10 בדרוג המנהלי ולא כפי ששולמו בפועל - על פי דרגה 9. זאת, בהסתמך על סעיף 12.1 להסכם הפרישה הקובע, כי "מוסכם ומוצהר כי דרגת הפרישה של העובד (העותר - א"ר) תהא דרגה 10 בדרוג המנהלי". מנגד טען המשיב, כי התנאים שניתנו לעותר מפליגים, ואינם עולים בקנה אחד עם הסכמי העבודה והכללים החלים על הצדדים. (3) ביום 9.8.04 קיבל בית הדין האזורי (סגנית השופט הראשי א' קציר) את תביעת העותר. בפסק הדין נקבע, כי מענק הפרישה ופדיון ימי המחלה של העותר יחושבו לפי דרגת פרישתו בפועל, דרגה 10, ועל כן ישלם המשיב לעותר סך 36,784 ₪. ג. (1) המשיב עירער לבית הדין הארצי (ע"ע 1403/04). בהחלטה מיום 12.7.05 (על ידי השופטת נ' ארד) שעניינה התייצבותו של משיב 3 לדיון בערעור, נתבקשה הגשתו של נייר עמדה מטעמו של משיב זה. (2) ביום 1.2.06 הוציא משיב 3 מתחת ידו החלטה, המתייחסת לרכיבים שונים בהסכם הפרישה של העותר. אשר לדרגת הפרישה נקבע, כי העותר יכול לקבל לכל היותר דרגת 9+ כדרגת פרישה. עם זאת, ולפנים משורת הדין, אישר משיב 3 למשיב להמשיך ולשלם לעותר גמלה על בסיס שכר קובע לפי דרגה 10. אשר לימי המחלה; נקבע, כי תשלום ימי המחלה לעותר נעשה בניגוד לחוק, ויש לתבוע ממנו את הסכום ששולם לו בגין רכיב זה. כן התייחסה החלטתו של משיב 3 לשיעור הגמלה של העותר ולחישוב שכרו הקובע. (3) ביום 11.4.06 ניתן פסק הדין בערעור על יסוד הסכם בין הצדדים, בעקבות הצעת בית הדין. נקבע, כי המשיב ישלם לעותר מענק פרישה לפי דרגת פרישה 9+ בלבד, וכי העותר יחזיר למשיב את ההפרשים ששולמו לו בגין ימי מחלה בין דרגה 9 לדרגה 10. (4) ביום 11.5.06 הגיש העותר בקשה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי (בש"א 384/06). בבקשה נטען, כי בית הדין הארצי לא קיבל לידיו את עיקרי הטיעון מטעם העותר בטרם נערך הדיון בערעור, ואלה לא עמדו לפניו גם בעת שמיעת הערעור. נטען, כי ההסכם, אליו הגיעו הצדדים בהמלצתו של בית הדין הארצי, מקורו בטעות של העותר, שסבר כי בית הדין גיבש את עמדתו לאחר שעיין בעיקרי הטיעון. בשל טעות זו, כך נטען, יש לבטל את ההסכם, ומשכך יש להורות אף על בטלותו של פסק הדין. (5) בהחלטה מיום 2.7.06 דחה בית הדין הארצי את הבקשה. בית הדין ציין, כי בנסיבות אין העותר יכול לטעון שלא ניתן לא יומו בבית המשפט, שכן עמדתו עלתה מכתבי הטענות שהוגשו לבית הדין האזורי ומטענות בא כוחו בדיון שנערך. הוטעם, כי המלצת בית הדין ניתנה על מנת לסייע לצדדים להגיע לפתרון הסכסוך, ואין בה כדי להצביע על עמדה בערעור לגופו. עוד צוין, כי מקומן של טענות המבקש בדבר פגם אפשרי ביסוד ההסכמי אינו בהליך ממין זה, וכי אין המדובר בפגם מהותי, שיש בו כדי להביא לביטולו של ההסכם. ד. בעתירה דנן חזר העותר על טענותיו בבקשה לביטול פסק הדין. נטען, כי דבריו וטיעוניו של העותר כנגד ערעורו של המשיב וכנגד החלטת משיב 3 לא הובאו במלואם לפני בית הדין הארצי בטרם גיבש דעה בתיק, וכי אין בהשלמת הטיעון בעל פה כדי לענות על זכותו הבסיסית של העותר להביא את מלוא דבריו בפני בית הדין ולקבל את יומו. עוד נטען, כי אילו ידע העותר אודות העדרם של עיקרי הטיעון, לא היה מביע את הסכמתו להסכם, שעמד בבסיס פסק דינו של בית הדין הארצי. על כן, כך לטענת העותר, יש להורות על ביטולו של פסק הדין. ה. (1) אין בידינו להיעתר לעתירה. בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין לעבודה, והוא עשוי להתערב בפסיקותיהם אך במקרים חריגים בהם מתגלית טעות משפטית מהותית, בנושאי סמכות או מהות, וכששיקולי הצדק מחייבים התערבות (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (הנשיא שמגר); בג"צ 5105/95 מודזגברישוילי נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פ"ד נב(1) 459, 474 (השופטת דורנר); בג"צ 3810/05 בארי נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם)). לאחר עיון בעתירה ובנספחיה לא מצאנו, כי בפסק דינו ובהחלטתו של בית הדין הארצי נפלה טעות משפטית מן הסוג האמור או שנגרם אי צדק לעותר. יתר על כן, טענותיו באשר לתקלה שנפלה בעניין עיקרי הטיעון נשקלו על-ידי ההרכב בראשות נשיא בית הדין הארצי תוך תשומת הלב הראויה. אין מקום להתערבות ערכאה זו בכך. (2) נזכיר, כי עיקרי הטיעון של העותר (נספח 7 לעתירה) התבססו על שני נדבכים. עניינו של הראשון הוא תקיפת החלטתו של משיב 3; עניינו של הנדבך השני הוא טענות העותר בדבר חישוב מענק הפרישה והתגמול בעבור ימי המחלה. עיון בטענותיו של העותר בנדבך זה מגלה, כי הן חוזרות על האמור בכתב התביעה ובסיכומים שהגיש לבית הדין האזורי (נספחים 19 - 20 לעתירה). לא למותר יהיה לשוב ולציין, כי עיקרי הדברים עמדו לנגד עיניו של בית הדין הארצי, שכן בהחלטה מיום 2.7.06 צוין כי "המותב שישב לדין עיין בכלל החומר שהונח לפניו, לרבות בכתבי הטענות שהוגשו במסגרת ההליך בבית הדין האזורי, ועמדתו של המבקש לא נסתרה מעיניו" (הדגשה הוספה). (3) פסק דינו של בית הדין הארצי התייחס לשני רכיבים בהסכם הפרישה: מענק הפרישה והתשלום בעבור ימי המחלה. רכיבים אלה עמדו כזכור בבסיס תביעתו של העותר בבית הדין האזורי ובבסיס הערעור שהגיש המשיב 2 לבית הדין הארצי. פסק הדין לא כלל התייחסות לרכיבים נוספים בהסכם הפרישה שנדונו בהחלטתו של משיב 3 מיום 1.2.06, ובית הדין אף ציין כי "רשמנו לפנינו את הודעתו של בא כוח המשיב לפיה יבוא מר כניפס (העותר) בדברים עם הממונה על השכר במשרד האוצר (משיב 3). זאת, תוך שמירת זכויותיו וטענותיו בהתייחס לחוות דעת הממונה בעניינו". מהעתירה דנא עולה, כי העותר אכן פתח בהליך נפרד בבית הדין האזורי בחיפה, בגדרו הוא משיג על החלטתו האמורה של משיב 3 (עב 1588/06). בסעיף 9 לכתב התביעה שהוגש בהליך זה (נספח 21 לעתירה) מציין העותר, כי "ההחלטה (של משיב 3 - א"ר) ניתנה לאחר שבית הדין הארצי לעבודה ביקש מהנתבע הראשון (משיב 3 - א"ר) נייר עמדה לגבי מחלוקת שהתגלעה בין התובע לנתבע השני (המשיב - א"ר) בנוגע לגובה מענק הפרישה ופדיון ימי המחלה המגיעים לתובע על פי ההסכם. הדיון בפני בית הדין הארצי ... נסב על סוגיית הפרשי התשלומים החד פעמיים ועל כן אין התובע מתייחס בתביעתו כאן לרכיבים אלה בהחלטה". (4) מהאמור עולה, כי לא הייתה נפקות של ממש להעדרם של עיקרי הטיעון שהגיש העותר לבית הדין הארצי. לעותר היה יומו בבית המשפט בסוגית מענק הפרישה וימי המחלה, וכאמור אין בית משפט זה משמש ערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין לעבודה. אשר לטענות העותר כנגד החלטת המשיב 3 אלה יתבררו במסגרת התביעה החדשה שהגיש העותר. בנסיבות אלו, לא נמצא מקום להתערבותנו. ו. אין בידינו איפוא להיעתר לעתירה. ניתן היום כ"ה בתשרי התשס"ז (17.10.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06067340_T01.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il