לשכת סוכני ביטוח בישראל נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6733/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרת: לשכת סוכני ביטוח בישראל נ ג ד המשיב: הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד פיאד טמיש, עו"ד יניב מאיר בשם המשיב: עו"ד אבי מיליקובסקי, עו"ד יונתן סיטון פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: סעיף 11(ה) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה-2005 (להלן: החוק), אוסר על תאגיד בנקאי לעסוק בייעוץ פנסיוני אלא בסניפיו, וכלשונו: "[...] תאגיד בנקאי או מי שעוסק בשמו בייעוץ פנסיוני, לא יעסוק בייעוץ פנסיוני, אלא במבנה נייח וקבוע שבו מקבל התאגיד הבנקאי כדין פיקדונות כספיים כהגדרתם בחוק הבנקאות (רישוי), ואשר לגביו ניתן היתר סניף". העותרת מלינה בעתירתה על אי-אכיפת הוראה זו על-ידי המשיב. על רקע התפשטות נגיף הקורונה, והגבלות התנועה במרחב הציבורי, נפגעה יכולתם של לקוחות הבנקים לקיים פגישות ייעוץ פרונטאליות בסניפי הבנקים. במענה לכך, פרסם המשיב ביום 1.12.2020 "עמדת אי-אכיפה", ולפיה המשיב לא ינקוט צעדי אכיפה נגד תאגידים בנקאיים אשר יעניקו ייעוץ פנסיוני באמצעי דיגיטלי או באמצעות הטלפון, ללקוחות קיימים. כן הובהר כי עמדת אי-האכיפה תעמוד בתוקפה כל עוד מתקיימות הגבלות פעילות מכוח חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020, או חקיקה אחרת שתחליפו. עוד בטרם נכנסה לתוקף עמדת אי-האכיפה, ובהמשך להליכי חקיקה קודמים שפורטו בתגובת המשיב, פורסם ביום 9.7.2020, תזכיר חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים) (תיקון מס' 11), התש"ף-2020 (להלן: תיקון 11). בתזכיר האמור הוצע לתקן את החוק באופן שיתאפשר לתאגיד בנקאי להעניק ייעוץ פנסיוני באמצעות הטלפון או באמצעות אמצעי דיגיטלי. בבסיס התיקון עמד הצורך לבצע התאמות לשירות האמור, בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית שחלה בשנים האחרונות, והרצון לייעל ולשפר את השירות שניתן ללקוח. ביום 15.7.2021 פרסם המשיב הארכת תוקף לעמדת אי-האכיפה המקורית בגדרה הובהר, כי זו תעמוד בתוקפה למשך שלושה חודשים מיום פרסומה. כן צוין כי לאחר תקופה זו ייבחן הצורך בהארכתה, בשים לב לקידום תיקון החקיקה שיסדיר את הנושא במסגרת חוק ההסדרים. בימים 20.10.2021 ו-25.1.2022, פורסמו שתי הארכות נוספות לעמדת אי-האכיפה, למשך שלושה חודשים כל אחת, זאת על רקע קידום הליכי החקיקה בנושא, ולנוכח גל תחלואה נוסף שפקד את המדינה אשר הגביל את האפשרות לקבל ייעוץ פנסיוני בסניפי הבנקים. ביני לביני, ביום 13.2.2022 החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה לאשר את תיקון 11 לחוק, וביום 22.6.2022 פורסמה ברשומות הצעת החוק, ואולם הצעה זו לא קודמה לנוכח התפזרות הכנסת ה-24. ביום 21.7.2022 פורסמה עמדת אי-אכיפה נוספת, היא העומדת במוקד העתירה שלפנינו. במסגרת עמדה זו פורטו הליכי החקיקה שהתקיימו עד כה, תוך שצוין כי בכוונת המשיב לקדם את תיקון 11 לכדי חקיקה בת תוקף. עוד צוין כי בנסיבות אלה, הוחלט להאריך את עמדת אי-האכיפה עד לתום שלושה חודשים מיום התכנסות הכנסת ה-25. צוין עוד כי אין בכוונת המשיב להאריך עמדה זו פעם נוספת, למעט אם יהיו נסיבות חריגות שיצדיקו זאת, כגון פגיעה אפשרית בלקוחות. ביום 23.8.2022 פנתה העותרת, לשכת סוכני הביטוח בישראל, בה חברים כ-5,000 סוכני ביטוח, במכתב למשיב בקשר לעמדת אי-האכיפה. העותרת התנגדה להארכת העמדה פעם נוספת, ובתוך כך עמדה על החשיבות שבאכיפת סעיף 11(ה) לחוק, אשר נועד בעיקרו להגברת התחרות בתחום הייעוץ הפנסיוני. העותרת ביקשה מהמשיב לבטל את עמדת אי-האכיפה, להורות לבנקים לפעול בהתאם להוראות סעיף 11(ה) לחוק, וכן לפעול לאכיפה מוגברת של הוראה זו. בחלוף כחודשיים, ביום 6.10.2022, הוגשה העתירה דנן, בגדרה ביקשה העותרת להורות על ביטול עמדת אי-האכיפה מיום 21.7.2022. עוד ביקשה להורות למשיב לפרסם הבהרה לפיה האיסור המעוגן בסעיף 11(ה) לחוק תקף, וכן לפעול לאכיפתו. העותרת שבה בעתירתה על הנטען במכתבה מיום 23.8.2022, ועמדה על החשיבות שבאכיפת החוק. כן טענה העותרת כי המשיב אינו מוסמך להורות על אי-אכיפת החוק, תוך שהוא קובע לעצמו אלו איסורים הוא חפץ ליישם ואלו לא, כפי שנעשה בענייננו. בהתאם להחלטתי, הגיש המשיב ביום 13.1.2023 תגובה מקדמית לעתירה. בפתח תגובתו ציין כי עמדת אי-האכיפה תעמוד בתוקפה עד ליום 15.2.2023, וכי אין בכוונתו להאריכה פעם נוספת, אלא אם יהיו נסיבות חריגות שיצדיקו זאת. כן צוין כי המשיב ממשיך בימים אלה לפעול לקידום תיקון החוק, כך שיתאפשר מתן ייעוץ פנסיוני דיגיטלי על-ידי הבנקים באופן שהולם את עמדת אי-האכיפה. בהקשר זה הובהר כי תיקון החקיקה, ממילא ייתר את הצורך בהכרעה בעתירה דנן. המשיב אף השיב לגופה של העתירה, וטען כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערבות במדיניות האכיפה של הרשות. נוכח תגובת המשיב, ובפרט הודעתו כי אין בדעתו להאריך את עמדת אי-האכיפה מעבר ליום 15.2.2023, התבקשה העותרת להודיע אם ניתן להורות על מחיקת העתירה, תוך שמירת זכויותיה. בהודעתה מיום 22.1.2023, מסרה העותרת כי עתירתה לא התייתרה וכי מדובר בעניין עקרוני שמצדיק בירור לפני בית משפט זה. העותרת שבה על הטענות שנטענו בעתירה, והציעה כי בית המשפט ייתן הכרעתו על בסיס הכתובים בלבד, מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים. לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להימחק. כאמור, עניינה של העתירה בביטול עמדת אי-אכיפה מיום 21.7.2022, וכפועל יוצא באכיפת האיסור הקבוע בסעיף 11(ה) לחוק. כפי שפורט בתגובת המשיב, אין בכוונתו להאריך את עמדת אי-האכיפה מעבר ליום 15.2.2023. בנסיבות אלה, העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה ודינה להימחק. ככל שתוארך עמדת אי-האכיפה מעבר להצהרת המשיב ותהיינה לעותרת טענות בעניינה, פתוחה לפניה הדרך להגיש את עתירתה מחדש, בכפוף למיצוי הליכים כנדרש. סיכומו של דבר, אנו מורים על מחיקת העתירה. כל צד יישא בהוצאותיו. ניתן היום, ‏ט' בשבט התשפ"ג (‏31.1.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22067330_X06.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il