ג'יהאד תורכי נ. היועמ"ש

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 673/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. ג'יהאד תורכ 2. נעים תורכ נ ג ד המשיב: היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: בעצמם בשם המשיב: עו"ד רן רוזנברג; עו"ד יובל שפיצר פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים כי בית משפט זה יורה שיועץ משפטי או תובע של רשות מקומית אינו יכול לשמש במקביל כתובע חיצוני בוועדה המקומית לתכנון ובניה, כהגדרתה בסעיף 18 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק), כשאותה רשות מקומית נמצאת במרחב התכנון המקומי שלה; ובפרט, כי יועץ משפטי של רשות מקומית לא יכול לשמש כתובע מטעם הוועדה המקומית כהגדרתה כאמור, נגד חברי המועצה האזורית שלה או נגד חברי ועד מקומי של יישוב הנמצא בתחום של אותה מועצה אזורית. רקע 2. העותר 1, מר ג'יהאד תורכ, הוא חבר מליאה במועצה האזורית "מרום הגליל" (להלן: המועצה האזורית). העותר 2, מר נעים תורכ, הוא אחיו של העותר 1, והיה חבר בוועד המקומי של כפר ריחאניה, אשר נמצא בתחום המועצה האזורית (להלן יחד: העותרים). 3. ביום 10.11.2014, הגישה הוועדה המקומית של המועצה האזורית (להלן: הוועדה המקומית או המאשימה) כתב אישום לבית משפט השלום בצפת, המייחס לעותרים עבירות על חוק התכנון והבניה (להלן: ההליך הפלילי). 4. ביום 21.2.2018, הודיעה המאשימה על החלפת ייצוגה בתיק נגד העותרים, וכן הודיעה כי עו"ד איתן מימוני, אשר שימש באותה עת גם כיועץ המשפטי של המועצה האזורית, מונה כתובע מטעמה. 5. ביום 11.11.2018, הגישו העותרים לבית משפט השלום שדן בהליך הפלילי בעניינם בקשה לביטול כתב האישום נגדם מטעמים שונים (להלן: הבקשה לביטול כתב האישום). בין היתר, נטען כי יש קושי בכך שעו"ד מימוני, המשמש כיועץ משפטי של המועצה האזורית, ישמש באותה עת כתובע מטעם הוועדה המקומית של אותה מועצה אזורית, וזאת מחמת ניגוד עניינים. בפרט, כך נטען, כאשר תביעת הוועדה המקומית מתנהלת נגד חבר באותה מועצה אזורית, ובשים לב לכך שחבר המועצה הוא חבר אופוזיציה ואילו בראש הוועדה המקומית שאותה מייצג התובע עומד ראש המועצה. 6. בדיון בבקשה שנערך ביום 13.1.2019 טענה המאשימה, בין היתר, כי אין בסיס לטענת ניגוד העניינים שהעלו העותרים, וזאת לנוכח האמור בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 8.1100 מיום 4.9.2017 (ראו: "הסמכת תובעים ברשויות המקומיות ובוועדות המקומיות לתכנון ולבניה" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 8.1100 (התשנ"ח) (להלן: הנחיית היועמ"ש)), שאינה מונעת, כך נטען, כי יועץ משפטי של רשות מקומית ישמש גם כתובע מטעם הועדה המקומית בתחום אותו מחוז, ואף לא נגד נבחר ציבור כבנסיבות דנן. 7. בהחלטה מיום 28.10.2019, דחה בית משפט השלום את הבקשה לביטול כתב האישום, ובתוך כך את הטענה לניגוד עניינים, תוך שהוא מאמץ את נימוקי המאשימה לדחיית הבקשה. העתירה דנן 8. בעתירתם, עומדים העותרים תחילה על ההבחנה שבין "ועדה מקומית", כהגדרתה בסעיף 19 לחוק התכנון והבניה, שבמרחב התכנון המקומי שלה נמצאת יותר מרשות מקומית אחת; ובין "ועדה מקומית", כהגדרתה בסעיף 18 לחוק, שבמרחב התכנון המקומי שלה נמצאת רשות מקומית אחת בלבד. בהמשך לכך, מפנים העותרים לסעיף ה(1)(ח) להנחיית היועמ"ש, אשר לפיו, כך נטען, יועץ משפטי של רשות מקומית הנמצאת בתחומה של ועדה מקומית כהגדרתה בסעיף 19 לחוק, אינו יכול לשמש במקביל כתובע מטעם אותה הוועדה המקומית. לטענת העותרים, יש לקבוע, בדומה לכך, כי אף יועץ משפטי או תובע של הרשות המקומית היחידה הנמצאת בתחומה של ועדה מקומית כהגדרתה בסעיף 18 לחוק, כבמקרה דנן, אינו יכול לשמש במקביל כתובע מטעם אותה ועדה מקומית. באופן קונקרטי יותר, מבקשים העותרים שייקבע כי יועץ משפטי של רשות מקומית מהסוג האמור, לא יכול לשמש כתובע מטעם הוועדה המקומית נגד חברי המועצה האזורית שלה או נגד חברי ועד מקומי של יישוב השייך לאותה מועצה אזורית. 9. העותרים מציינים כי אומנם לא מיצו את ההליך על ידי פנייה אל המשיב טרם הגשת העתירה, ואולם לטענתם לא היה בכך צורך, שכן עמדה בפניהם עמדתו של עו"ד מימוני המייצג את המאשימה במסגרת ההליך הפלילי, ועמדה זו, כך לגישתם, "באה במקום הפנייה המוקדמת למשיב", ויש לראות בעו"ד מימוני אשר הביע עמדתו בנדון כאילו "בא במקומו" של היועץ המשפטי לממשלה. עוד הוסיפו העותרים וטענו יש יתרון להגשת העתירה לבית משפט זה על פני נקיטה בהליך ערעורי על החלטת בית משפט השלום שניתנה במסגרת ההליך הפלילי, וזאת על-מנת שניתן יהיה להביא לפתרון כולל של הסוגיה, ולא אך למענה פרטני בעניינם הם. 10. בתגובתו המקדמית לעתירה טוען המשיב כי יש לדחות את העתירה על הסף מן הטעמים הבאים: ראשית, הטענות המועלות בעתירה מופנות במהותן כלפי החלטת בית משפט השלום בהליך הפלילי המתנהל נגד העותרים, והלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות הדיוניות, לא כל שכן עת מדובר בהחלטות ביניים בהליך פלילי. שנית, נפל שיהוי משמעותי בהגשת העתירה, שכן עו"ד מימוני מונה כתובע בהליך הפלילי נגד העותרים ביום 21.2.2018, כשנתיים לפני הגשת העתירה, ואף תשובת המאשימה לבקשה לביטול כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום כשנה לפני הגשת העתירה דנן. שלישית, יש לדחות את העתירה אף בשל אי-מיצוי הליכים, שכן העותרים לא פנו למשיב בטרם הגישו את העתירה דנן, והם נסמכים אך על תגובת המאשימה במסגרת ההליך הפלילי בהקשר זה. לטענת המשיב, אין לראות בתגובה זו משום פנייה מוקדמת אליו, בין אם משום שהבקשה לביטול כתב האישום נסבה על סוגיות נוספות, ובין אם משום שאם לגישת העותרים עניינה של עתירתם חורג מבקשתם לביטול כתב האישום, הרי שהיה עליהם לפנות למשיב באופן מסודר ולקבל התייחסות מטעמו לסוגיה שבמוקד עתירתם. רביעית, נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף אף מאחר שהמועצה האזורית והוועדה המקומית לא צורפו לעתירה כמשיבות, וזאת אף שהן משיבות רלוונטיות לעתירה. 11. המשיב מוסיף וטוען כי יש לדחות את העתירה אף לגופה. בתוך כך, טוען המשיב כי לא מתעורר בענייננו ניגוד עניינים מוסדי, וכי אין להבין את הנחיית היועמ"ש כאילו היא מחילה על ועדה מקומית לפי סעיף 18 לחוק את ההגבלות הנדונות בעתירה ביחס לוועדה מקומית לפי סעיף 19 לחוק. דיון והכרעה 12. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, זאת בשל כל אחד מהטעמים הבאים: קיומו של סעד חלופי; אי-מיצוי הליכים; אי-צירוף משיבות דרושות; ושיהוי כבד שנפל בהגשת העתירה. 13. חרף טענת העותרים כי העתירה עוסקת ב"סוגיה ציבורית שבאה לשרת את הכלל", כלשונם, הרי שהלכה למעשה, העתירה דנן מכוונת נגד החלטת בית משפט השלום אשר דחה את טענות העותרים בנדון. כאמור, במסגרת ההליך הפלילי טענו העותרים, בבקשתם לביטול כתב האישום, כי עו"ד מימוני אשר מכהן הן כיועץ משפטי של המועצה האזורית והן כתובע מטעם המאשימה, עלול להימצא בניגוד עניינים. לאחר שטענתם זו של העותרים נדחתה על-ידי בית משפט השלום, הגישו העותרים את העתירה דנן, אשר במסגרתה שבו והעלו טענה זו לניגוד עניינים. ואולם, כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות השיפוטיות השונות, ובתוך כך אינו מתערב בהחלטות ביניים הניתנות במסגרת הליך פלילי, למעט במקרים חריגים במיוחד, כגון כאשר ההחלטה לוקה בשרירותיות קיצונית, בפגם או בעיוות מהותי וכיוצא באלה (ראו: בג"ץ 4785/10 גבאי נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע, פסקה 5 (8.7.2010); בג"ץ 4383/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (6.8.2019); בג"ץ 4922/19 נוה נ' מדינת ישראל - פרקליטות מחוז מרכז (פלילי), פסקה 9 (9.12.2019)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. אציין כי ברי שאין בכך כדי לסתום את הגולל על טענות העותרים, שכן עומדת להם זכות הערעור על פסק הדין שיינתן במסגרת ההליך הפלילי, ובתוך כך אף על ההחלטה שלא לבטל את כתב האישום בעניינם (ראו: בג"ץ 5107/07 בניאורישווילי נ' בית המשפט המחוזי בת"א יפו, פסקה 6 (17.9.2007); עניין גבאי, בפסקה 5). מכל האמור, דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי כאמור. 14. אף אם אניח לטובת העותרים כי מדובר בעתירה עקרונית המנותקת מעניינם הפרטני שהוכרע כאמור בהליך הפלילי, כי אז, כאמור, דין העתירה להידחות על הסף בשל אי-מיצוי הליכים; אי-צירוף משיבות דרושות; ושיהוי כבד שנפל בהגשת העתירה. 15. הלכה פסוקה היא כי טרם פנייה לבית משפט זה יש לפעול למיצוי הליכים אל מול הרשות המנהלית המוסמכת (ראו: בג"ץ 8681/09 פיינטוך נ' ראש עיריית תל אביב (1.11.2009); בג"ץ 6755/17 אבו עראם נ' משרד הביטחון, פסקה 8 (18.9.2017); בג"ץ 9424/17 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 3 (6.12.2017)). הטעם לכך הוא כי "הידברות ישירה עם הרשות המוסמכת, עשויה לפתור את המחלוקת בין הצדדים ולייתר את הצורך בהתדיינות בין כתלי בית המשפט" (ראו: בג"ץ 4934/08 מלכית נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 3 (25.6.2008)). בענייננו, אין חולק כי העותרים כלל לא פנו למשיב ולא מיצו את ההליך טרם הגשת העתירה. לעניין זה יש לדחות את הטענה שלפיה התשובה לבקשה לביטול כתב האישום שהגישה המאשימה במסגרת ההליך הפלילי ייתרה את הצורך למיצוי ההליך, שכן די בטענת העותרים כי מדובר בעתירה עקרונית – החורגת מעניינם הפרטני – כדי לבדל את עתירתם לעניין זה ולחייבם למצות את ההליך תחילה על ידי פניה למשיב. משכך, דין העתירה להידחות על הסף אף בשל אי-מיצוי הליכים. 16. כמו כן, יש לדחות את העתירה מן הטעם שלא צורפו אליה בעלי עניין רלוונטיים. כבר נפסק כי אי-צירוף בעלי עניין בסוגיה מושא העתירה, אשר עלולים להיפגע במישרין מהסעד המבוקש בה, מצדיק כשלעצמו את דחייתה על הסף (בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 415 (1994); בג"ץ 2329/17 האגודה לזכות הציבור לדעת נ' שר התקשורת, פסקה 6 (2.11.2017)). בענייננו, לא צירפו העותרים את המועצה האזורית ואת הוועדה המקומית כמשיבות לעתירה, אשר יש להן עניין מובהק בתוצאותיה. אף מהטעם האמור יש להורות על דחיית העתירה. 17. לבסוף, דין העתירה להידחות אף מחמת השיהוי הכבד שנפל בהגשתה, שכן העתירה הוגשה בחלוף כשנתיים ממועד מינויו של עו"ד מימוני כתובע בהליך הפלילי, ואף מטעם זה יש לדחות את העתירה על הסף. 18. סוף דבר: דין העתירה להידחות על הסף בשל כל אחד מהטעמים האמורים, לא כל שכן, בשל כולם במצטבר. 19. העתירה נדחית. העותרים יישאו בהוצאות המשיב בסכום של 5,000 ₪. ניתן היום, ‏ה' בשבט התשפ"א (‏18.1.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20006730_R12.docx אט מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1