מועצת המובילים והמסיעים בישראל נ. שר האוצר,מר בנימין נתניהו

החלטה בתיק בג"ץ 6728/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6728/04 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עדיאל העותרים: 1. מועצת המובילים והמסיעים בישראל 2. קואופרטיב הנמל החדש בע"מ 3. עמותת יו"ר אזורים של בתי ספר לנהיגה בישראל נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר, מר בנימין נתניהו 2. ועדת הכספים של הכנסת 3. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד מאיר כהן פ ס ק – ד י ן השופט י' עדיאל: בפנינו עתירה לביטול צווים להעלאת הבלו על הסולר, שהותקנו על-ידי שר האוצר. הצו הראשון הותקן ביום 17.12.03. הצו השני הותקן ביום 17.2.04 והוארך על-ידי ועדת הכספים של הכנסת ביום 17.5.04 עד ליום 20.7.04. שני הצווים העלו את תעריף הבלו ב-30 אגורות לליטר. עוד מבקשים העותרים, בעתירה ובבקשה למתן צו ביניים, להורות לשר האוצר להפסיק לגבות בלו על הסולר, בסכום של כ – 80 מיליון ש"ח לחודש, מכוח צווים אלה וכן לאסור על ועדת הכספים מלהמשיך ולדון בצווים להעלאת הבלו על סולר שתוקפם פקע זה מכבר. טענתם העיקרית של העותרים היא שעל-פי סעיף 2 לחוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף), התש"ט–1949, "הוראה בצו לפי חוק זה, שכתוצאה ממנה מוגדל מס או מוטל מס על סחורה שהייתה פטורה ממנו, תקפה יפקע בתום חודשיים מיום פרסומו של הצו ברשומות, אם לא אושרה או לא בוטלה אותה הוראה על-ידי החלטה של הכנסת לפני תום חודשיים, ובלבד שהזמן בין כנסי הכנסת לא יבוא במניין". לטענת העותרים, הצו הראשון (מיום 17.12.2003) לא אושר ולא בוטל על-ידי הכנסת בתוך חודשיים ועל כן פג תוקפו. אשר לצו השני, שהוצא על-ידי השר ביום 17.2.04, טוענים העותרים, שוועדת הכנסת קיימה דיון בצו זה ב– 14.4.04, אך לא קיבלה החלטה בעניין. בדיון נוסף שקוים בצו זה ביום 17.5.04 החליטה ועדת הכספים להאריך את תוקף הצו עד ליום 20.7.04. לטענת העותרים, ועדת הכספים לא הייתה מוסמכת להאריך את הצו אלא אך לאשר את הצו או לבטלו. בהחליטה להאריך את הצו נטלה על עצמה ועדת הכספים, לפי הטענה, את תפקידו של מחוקק המשנה, תפקיד שאינו בגדר סמכותה. בנסיבות אלה אין מקום לכך שועדת הכספים תוסיף ותדון בצו זה שכן אין בפניה היום צווי בלו ברי תוקף, וממילא אין תחת ידה צו אשר ניתן לאישור או ביטול. טענה נוספת שמעלים העותרים היא כי הצו בטל בהיותו בלתי סביר באופן קיצוני. זאת, משום שנציגי שר האוצר הודיעו הן בועדת הכספים של הכנסת והן בהזדמנויות אחרות כי כספי הבלו נועדו למימון עלויות בניית גדר ההפרדה בין ישראל לבין הפלשתינים. בכך יש משום הפלייה של ציבור קטן המונה 3% בלבד מכלל המשתמשים בכלי הרכב במדינה. דין העתירה להידחות על הסף. אשר לצו מיום 17.12.03, תוקפו של צו זה פג זה מכבר. גם הצו מיום 17.2.04 אינו אקטואלי עוד. מבלי שנחווה דעתנו על השאלה האם ועדת הכספים הייתה מוסמכת להאריך את הצו, והאם הארכת הצו משמעה, לפחות במשתמע, גם אישורו, הרי שצו זה הוארך עד ה- 20.7.04, כאשר העתירה הוגשה רק ביום 15.7.04, ובינתיים פג גם תוקפו של צו זה. אין מקום להיעתר גם לבקשה לאסור על ועדת הכספים של הכנסת להתכנס ולדון בצווים להעלאת הבלו על הסולר. משהועדה תקבל החלטה חדשה יוכלו העותרים לשקול צעדיהם. בשלב זה, בטרם התקבלה החלטה, איננו רואים להתערב במהלך דיוניה של הוועדה. ש ו פ ט השופט מ' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט התוצאה היא שהעתירה נדחית. ניתן היום, ד' באב תשס"ד (22.7.04). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04067280_I01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il