פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 6724/08

טוניה צרצור נ. שר המשפטים

העותרת ביקשה לבטל את החלטת נשיא המדינה לדחות את בקשת החנינה שלה בטענה לחוסר סבירות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 02/12/2008 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 6724/08 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה חנינה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרת ביקשה לבטל את החלטת נשיא המדינה לדחות את בקשת החנינה שלה בטענה לחוסר סבירות.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 6724/08

טוניה צרצור נ. שר המשפטים

העותרת ביקשה לבטל את החלטת נשיא המדינה לדחות את בקשת החנינה שלה בטענה לחוסר סבירות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרת, שהורשעה בעבירות תעבורה חוזרות של נהיגה בזמן פסילה, הגישה בקשת חנינה לנשיא המדינה בשל נסיבות אישיות קשות. לאחר שבקשתה נדחתה, עתרה לבג"ץ בטענה כי ההחלטה אינה סבירה ולא נתנה משקל מספיק למצבה. בית המשפט העליון דחה את העתירה, בקובעו כי סמכות החנינה של הנשיא נתונה לביקורת שיפוטית מצומצמת ביותר. נקבע כי הגורמים המוסמכים אכן שקלו את נסיבותיה של העותרת, וכי החלטת הנשיא סבירה בהתחשב בעברה הפלילי של העותרת והסיכון שהיא מהווה לציבור.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' ריבלין, א' גרוניס, י' דנציגר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • טוניה צרצור

נתבעים

  • שר המשפטים
  • משרד המשפטים - מנהלת מחלקת החנינות
  • היועצת המשפטית לנשיא המדינה
  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטת הנשיא שלא להעניק חנינה אינה סבירה בנסיבות העניין.
  • לא ניתן משקל הולם לנסיבותיה האישיות הקשות של העותרת (התעללות מצד בעלה לשעבר, אם חד-הורית לילד חולה).
  • ההחלטה התבססה על נימוקים משפטיים בלבד.
טיעוני ההגנה
  • סמכות החנינה של הנשיא כפופה לביקורת שיפוטית מצומצמת ביותר.
  • נסיבותיה האישיות של העותרת נשקלו על ידי הגורמים המוסמכים.
  • העותרת היא עבריינית תנועה מועדת המזלזלת בחוק ומסכנת את הציבור, ולכן החלטת הנשיא סבירה.
מחלוקות עובדתיות
  • האם נשקלו כראוי נסיבותיה האישיות של העותרת במסגרת הליך החנינה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • מכתב המשיבה 3 המעיד על בחינת נסיבות העותרת.

הפניות לתיקים אחרים

תגיות נושא

  • חנינה
  • סבירות
  • עבירות תעבורה
  • ביקורת שיפוטית

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

עילת הסבירות
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 6724/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6724/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט י' דנציגר העותרת: טוניה צרצור נ ג ד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. משרד המשפטים - מנהלת מחלקת החנינות 3. היועצת המשפטית לנשיא המדינה 4. מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד דוד גולן בשם המשיבים: עו"ד שוש שמואלי פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. העתירה שלפנינו מופנית כנגד גופי המנהל המעורבים בהליך בחינת בקשות החנינה מנשיא המדינה. העותרת מבקשת שנוציא מלפנינו צו כנגד המשיבים שמשמעותו המעשית היא ביטול החלטתו של נשיא המדינה שלא להיענות לבקשת החנינה שהגישה לו. העותרת טוענת כי ההחלטה שלא להעניק לה חנינה אינה סבירה בנסיבות העניין, ובפרט נוכח נסיבותיה האישיות הקשות. 2. בשנת 2006 הורשעה העותרת בעבירות של נהיגה בזמן שרישיונה נפסל ונהיגה ללא פוליסת ביטוח. בגין עבירות אלה נפסל רישיונה של העותרת למשך שנה ונגזר עליה מאסר של שנה על תנאי למשך שנתיים. חרף עונש המאסר שהיה תלוי ועומד נגדה שבה העותרת לסורה וביום 8.5.2007 הורשעה בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כבוד השופט ש' נחשון) בשלוש עבירות נוספות של נהיגה בזמן פסילה. עוד הורשעה העותרת בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח. בית המשפט לתעבורה הפעיל את עונש המאסר המותנה תוך שהוא מקזז את התקופה שבה שהתה העותרת במעצר בית וגזר על העותרת 5 חודשי מאסר נוספים שירוצו בדרך של עבודות שירות. המדינה ערערה על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בטענה כי לא היה מקום לנכות מתקופת המאסר את הזמן שבו שהתה העותרת במעצר בית. ביום 23.3.2008 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' יעקב) את הערעור וגזר על העותרת עונש מאסר של שנה בחופף לעבודות השירות שנגזרו עליה. בהתאם לכך נקבע כי החודש שהספיקה העותרת לרצות בעבודות שירות ינוכה מתקופת המאסר בפועל. 3. ביום 13.4.2008 הגישה העותרת בקשת חנינה לנשיא המדינה. בבקשתה פירטה העותרת את נסיבותיה האישיות הקשות וביניהן ההתעללות שעברה מצד בעלה לשעבר והיותה אם חד-הורית לילד הסובל מבעיות בריאות. על רקע זה ביקשה העותרת כי עונש המאסר יבוטל או למצער יומר בעבודות שירות, אך בקשתה נדחתה במכתב ששיגרה המשיבה 3, היועצת המשפטית לנשיא המדינה, לבא-כוחה של העותרת ביום 15.7.2008. ביום 24.7.2008 שיגר בא-כוחה של העותרת מכתב למשיבה 3 שבו הוא מלין על דחיית בקשתה של העותרת ומבקש עיון חוזר בבקשה. לטענתו לא היה מקום לשקול במסגרת בחינת בקשת החנינה את חומרת העבירות שבהן הורשעה העותרת וכן לא ניתן משקל הולם לנסיבותיה האישיות. ביום 30.7.2008 הוגשה עתירה זו. 4. בנימוקי העתירה טוענת העותרת כי נפלו פגמים קשים בפעולות המשיבים המחייבים את התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. בפרט טוענת העותרת כי שיקול דעתם של המשיבים והחלטותיהם בעניינה לוקים בחוסר סבירות. לטענת העותרת בקשתה נדחתה מנימוקים משפטיים גרידא בעוד שנסיבותיה האישיות לא נשקלו כראוי. על-כן מבקשת העותרת כי נתערב בהחלטות המשיבים שכן אף רשות סבירה – כך היא טוענת – לא היתה יכולה להגיע לתוצאות שאליהן הגיעו. דין העתירה להידחות. 5. הוראת סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה מסמיכה את נשיא המדינה לחון עבריינים ולהקל בעונשם. בין שיקוליו של הנשיא בבואו לבחון בקשת חנינה בולטים השיקולים של חסד ורחמים. שיקולים אלה חריגים הם בנוף השיקולים המנהליים בהיותם שיקולים הקשים לכימות ולהערכה. מטעם זה, נפסק כבר כי למרות שסמכות החנינה של נשיא המדינה כפופה לביקורתו של בית משפט זה, ביקורת זו היא מצומצמת מזו המוחלת על רשויות המנהל האחרות (ראו בג"ץ 706/94 רונן נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נג(5) 389 (1999)). יצוין כי הלכה זו עומדת בעינה גם כאשר מדובר בתקיפה עקיפה של החלטתו של נשיא המדינה קרי, כאשר העתירה מכוונת כנגד הגורמים המנהליים המעורבים בהליך החנינה. כך הם פני הדברים בענייננו שכן העתירה אינה מופנית כנגד נשיא המדינה בשל חסינותו. 6. לא מצאתי בעתירה עילה המצדיקה להתערב בהחלטות נשוא העתירה. מהמכתב ששיגרה המשיבה 3 לעותרת עולה כי נשיא המדינה והמשיבים שקלו את כל נסיבותיה של העותרת לרבות נסיבותיה האישיות הקשות. מכאן שאין לומר כי נפל פגם כלשהו בהליך בחינת בקשתה של העותרת. כמו כן, לא מצאתי כי החלטתו של נשיא המדינה נגועה בחוסר סבירות קיצונית. ההיפך הוא הנכון – בין מכלול שיקוליו של נשיא המדינה ניצבים גם שיקולים משפטיים וביניהם חומרת העבירות שבהן הורשע מבקש החנינה והסיכוי להישנותה של התנהגות עבריינית מצדו. לשיקולים אלה ניתן משקל הולם בהחלטתו של נשיא המדינה. העותרת הפגינה פעם אחר פעם את יחסה המזלזל לחוק ולא נרתעה מלחזור ולבצע עבירות גם לאחר שהושת עליה עונש של מאסר על תנאי. אכן, העותרת היא עבריינית תנועה מועדת המסכנת את הציבור בדרכים. בנסיבות אלה, החלטתו של נשיא המדינה עומדת לא רק במבחן הביקורת המצומצמת המוחל ביחס לסמכות החנינה, אלא אף במבחן הביקורת הכללי הנוהג ביחס לסבירות התנהלות המנהל. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' בכסלו התשס"ט (2.12.2008). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08067240_P03.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il