פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון רע"א 672/22 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית 4. פלונית 5. פלונית 6. פלונית נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 63252-10-20 ות"א 62597-10-20 מיום 1.12.2021 שניתנה על-ידי כב' השופטת א' נחליאלי חיאט בשם המבקשים: עו"ד עמוס ון-אמדן; עו"ד איל פלום בשם המשיב: עו"ד יעקב כרם; עו"ד יעלה שחר פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט) בשני תיקים מאוחדים; ת"א 63252-10-20 ות"א 62597-10-20, מיום 1.12.2021, שבה נקבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעות שהגיש המשיב נגד המבקשים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. רקע והליכים קודמים 2. המבקש 1 (להלן: המבקש) והמשיב הם אחים (להלן יחד: האחים) שהקימו יחד חברה משפחתית, היא המבקשת 2 (להלן: החברה), בה המבקש שימש כדירקטור ומנכ"ל; והמשיב שימש כמשנה למנכ"ל, אחראי שיווק ומכירות, ונאמן ביטחון. בהמשך הקימו האחים חברות נוספות – הן המבקשות 6-3 (להלן יחד עם המבקשת 2: החברות). הסכסוך בין האחים החל בשנת 2013, ועניינו מחלוקת שעיקרה חלקו של כל אחד מהאחים בבעלות בחברות. בשלב מסוים, פנו האחים להליך בוררות, אולם, פסק הבוררות שניתן דווקא העמיק את המחלוקת, אשר נסבה כעת גם על תוקפו. 3. המשיב הגיש שלוש תביעות; הראשונה הוגשה לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו נגד המבקשים 6-1, במסגרתה תבע פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו, זאת מכוח עוולת הרשלנות, התעשרות שלא כדין וכן הפרת חובות הקבועות בחוק הנאמנות. לחלופין, עתר המשיב לביטול חלקי של הסכם הבוררות, על רקע טענותיו לניהול משא ומתן וכריתת הסכם תוך עושק, כפיה או הטעיה (להלן: התביעה הראשונה). התביעה השנייה היא תביעה נזיקית שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, נגד המבקש והחברה, ועניינה טענות לרשלנות והפרת חובה חקוקה. בתביעה זו נטען כי התנהלות המבקש גרמה למשיב לנכות נפשית, וכתוצאה מכך לנזקים המפורטים בתביעתו (להלן: התביעה השנייה או התביעה הנזיקית). התביעה השלישית, אשר הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בבת-ים נגד החברה, אינה במוקד בקשה זו, ועניינה תביעה מכוח יחסי עובד-מעסיק. 4. במסגרת התביעה הראשונה, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לניהול ההליך בדלתיים סגורות; ובהמשך לכך, ביום 21.6.2021, בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, ציין ש"על פניו נראה כי ביחסי משפחה עסקינן שלבית המשפט לענייני משפחה נתונה הסמכות לדון בו, שם ברירת המחדל היא ניהול ההליכים בדלתיים סגורות"; והורה לצדדים להתייחס לסוגיה זו. 5. בתשובה מטעם המשיב נטען, כי מכיוון שבבסיס המחלוקת בין הצדדים ישנן טענות לזכויות בחברות, שאינן צד למשפחה, הוא לא הגיש את התביעה לבית משפט לענייני משפחה. לצד זאת, המשיב ציין כי הוא לא מתנגד להעברת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה. המבקשים טענו כי במוקד התביעות שהגיש המשיב טענתו לקיום נאמנות של המבקש כלפיו באחזקה במניות החברה. לטענתם, הוראות סעיף 37 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979, מלמדות כי הסמכות העניינית לדיון בתביעות בענייני נאמנות נתונה אך לבית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי סוגיית תוקפו של פסק הבוררות הנכלל בתביעה הראשונה נידון לפני בית המשפט המחוזי במסגרת אישור פסק הבורר, ובלי שעלתה כל שאלה בעניין הסמכות העניינית. המבקשים אף הוסיפו כי מדובר במחלוקת עסקית, שצדדים לה גם גורמים שאינם קשורים בקשר משפחתי למשיב. 6. בהמשך לכך, ביום 14.9.2021 אוחדו התביעה הראשונה והתביעה השנייה (להלן יחד: התביעות). לאחר איחוד התביעות, הצדדים העלו פעם נוספת את עמדותיהם בשאלת הסמכות העניינית. המשיב הביע עמדה נחרצת יותר שלפיה מדרך פירוק השותפות בין האחים וכן מתוכן הסכם הבוררות ניתן להיווכח כי מדובר בסכסוך משפחתי. כך לגישתו, פירוק השותפות בין האחים הביא למעשה לפירוק השיתוף בכלל החברות ולסיום יחסי העבודה של ילדיו ואשתו בחברות, על אף שהצדדים להסכם היו האחים בלבד. עוד הבהיר המשיב, כי רק במבקשות 6-5 ישנם בעלי מניות נוספים שאינם בני משפחה, ומספר הגורמים שאינם בני משפחה היא מעטה ושולית. החלטת בית המשפט המחוזי 7. לאחר שבחן את כתבי בית הדין שהוגשו בשתי התובענות, בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בתביעות שהורתן בסכסוך משפחתי, וכי הסמכות העניינית לדון בהן נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. בתוך כך, בית המשפט המחוזי ציין כי לאורך כתבי הטענות בשתי התביעות, שזורות העילות ה"משפחתיות" כבסיס לסכסוך בין האחים ואף הוסיף כי ״לא ניתן להבין אחרת את כתבי הטענות אלא בכך שמדובר בסכסוך משפחתי עמוק בו שאלת האמון של אח אחד באחיו עומדת במרכז טענות התובע [המשיב, י״ו]״. בית המשפט המחוזי התייחס גם לחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המשיב במסגרת התביעה השנייה, אשר עומדת על הפן המשפחתי של הסכסוך כגורם לנכות המשיב. 8. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשים שלפיה עילת הסכסוך נעוצה בחוק הנאמנות ולכן מקימה סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי. לגישתו, מסכת העובדות המגבשות את עילת התביעות היא מערכת חוזית ונזיקית אשר נובעת מיחסי המשפחה בין האחים, ולכן – מקומה, כאמור, להתברר בבית המשפט לענייני משפחה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. טענות הצדדים 9. בבקשתם, שבים המבקשים על עיקרי טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפים כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו שלפיה אין להחיל על ענייננו את הסמכות הייחודית הקבועה בחוק הנאמנות. עוד נטען, על בסיס רע"א 1839/13 קולפניצקי נ' קולפניצקי (6.6.2013), שם יושמה ההלכה המושרשת בנדון, כי על-מנת לסווג תביעה ככזו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, אין להסתפק בקרבה המשפחתית בין הצדדים, אלא נדרש להוכיח שהסכסוך המשפחתי אשר תרם באופן משמעותי לגיבוש עילת התביעה, מה שלא התקיים בענייננו. וכן צוין כי העובדה שהמשיב הגיש את תביעתו לבית המשפט המחוזי, מעידה כי אף הוא סבור שאין מדובר בסכסוך משפחתי. 10. המשיב סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי ואף הוא חוזר על עיקרי טענותיו שם. באשר לטענות המבקשים לקיומה של סמכות ייחודית על פי חוק הנאמנות הנתונה לבית המשפט המחוזי, מפנה המשיב להוראות סעיף 42 לחוק הנאמנות הקובע כי הוראות חוק הנאמנות "יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון״ וכן לרע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337 (2000), במסגרתו הובהר כי תכלית חוק בית משפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 היא "לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקות שבין בני המשפחה" (שם, בעמ' 342). המסקנה המתחייבת בהתאם לאמור היא כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון גם בעניינים שחוק הנאמנות חל עליהם. דיון והכרעה 11. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. כפי שיבואר להלן, אני סבורה כי דין הערעור להידחות. 12. סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, קובע כי ענייני משפחה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה. בסעיף 1(2) לחוק האמור, מוגדרים ״עניני משפחה״ באופן הבא: "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". המונח ״בן משפחה״ מוגדר אף הוא בסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לעניני משפחה ככולל, בין היתר – אח.    13. עולה אפוא, כי נדרשים שני תנאים לכינון סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה: האחד, כי התובענה הנדונה מתנהלת בין בני משפחה, כהגדרתם לעיל; והשני, כי מדובר בתובענה אזרחית שעילתה סכסוך בתוך המשפחה. התנאי השני פורש בפסיקה כנוגע למקור עילת התביעה או לסיבתה, ויש לבחון בגדרו אם הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. עוד נקבע, כי לא די בקשר רחוק וזניח, אך גם אין צורך שהסכסוך המשפחתי יהא הסיבה הבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה (ראו: עניין חבס, בעמ' 344; רע"א 6147/21 פלונית נ' פלוני, פס' 20 (18.11.2021)). 14. כפי שציינתי אך לאחרונה, הלכה מושרשת היא כי השאלה אם עילת התביעה נעוצה בסכסוך משפחתי, תוכרע, בראש ובראשונה, על-פי העובדות והטענות העולות מכתבי הטענות של הצדדים – ראש וראשון בהם הוא כתב התביעה (ראו בהרחבה: עניין חבס, בעמ' 339; עניין פלונית, בפס' 23). עוד נקבע כי לצורך סיווג הסמכות, נבחנים גם נתונים אובייקטיבים שברקע הסכסוך המשפחתי, כמו משכו; מידת השותפות של בני המשפחה בסכסוך והאופן בו הם תופשים את אופי הסכסוך ביניהם; היקף הסכסוך. שאלה רלוונטית נוספת לצורך סיווג הסמכות, היא אם גורמים מקצועיים העומדים לרשות בית-המשפט לענייני משפחה יסייעו לפתרון המשבר המשפחתי (ראו בהרחבה: ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, נו(6) 295, 309 (2002)). 15. בענייננו, המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב התקיימותו של התנאי השני. כאמור, בית המשפט המחוזי התייחס לפסיקה האמורה ולאורה קבע כי כתבי הטענות של הצדדים מלמדים על האופי המשפחתי של הסכסוך, באופן החורג מסכסוך אזרחי "רגיל". דהיינו – הקשר המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילות התביעות – ולא ראיתי להתערב בכך. אסתפק אך בהפניה לחוות הדעת הרפואית בתחום הנפשי שהוגשה מטעם המשיב במסגרת התביעה הנזיקית, שם צוין כי מקורם של הנזקים שנגרמו למשיב הוא בתקופה שבה היה נתון ללחצים נפשיים, אשר בשיאה התרחש בין האחים "אירוע טראגי וטראומתי שבמהלכו נמסר לו [למשיב, י"ו] שהוא נשאר בלי רכושו". בחוות הדעת אף צוין כי הסכסוך ״ניכר באפקט גוון כעסני הקשור לסכסוך על בגידת אחיו״ וכי ״בטרם ההתרחשות המתחים הקשים הכרוכים בגילוי ע״י הנבדק [המשיב, י״ו] של תפקוד הזדוני של מנכ"ל החברה המשותפת (אחיו) [...] אשר הביאו לעניין הנדון, היה הנבדק [המשיב, י״ו] מתפקד ברמה הכי בריאה וגבוהה״. עולה אם כן, כי למצער, ביחס לתביעה הנזיקית, הקשר המשפחתי בוודאי תרם תרומה משמעותית לעילת התביעה, ולפיכך, ברי כי מקומה להתברר בבית המשפט לענייני משפחה. מאחר והתביעות אוחדו, התביעה הנזיקית גוררת אחריה לבית המשפט לענייני משפחה אף את התביעה הראשונה. 16. לבסוף, אציין כי יש לדחות את טענת המבקשים שלפיה יש להותיר את ההליך בבית המשפט המחוזי משום שמהות התביעה הראשונה היא טענה לקיום נאמנות על מניות והפרתה. בהקשר זה, כאמור, המבקשים מסתמכים על סעיף 37 לחוק הנאמנות אשר קובע כי ״בית המשפט המוסמך לפי חוק זה [...] – הוא בית המשפט המחוזי״. ואולם, כמתואר לעיל, סעיף 42 לחוק הנאמנות, שכותרתו ״סייג לתחולה״ קובע כי "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון״. כזכור, חוק בית משפט לעניני משפחה, מקנה סמכות ייחודית לבית המשפט לעניני משפחה בכל הנוגע ל"עניני משפחה" (ראו: סעיף 3(א) לחוק זה). נמצאנו למדים, כי סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה משמש כהוראה מיוחדת בחוק אחר, אשר מסיגה את תחולתן של הוראות חוק הנאמנות בנוגע לסמכות בית המשפט המחוזי לפי חוק הנאמנות (ראו והשוו: שלמה כרם חוק הנאמנות, התשל"ט-1979, 799-798 (2004) והאסמכתאות המובאות שם). 17. סוף דבר, הערעור נדחה. לנוכח העובדה כי המשיב הוא זה שבחר להגיש את התביעות לערכאה שאינה מוסמכות לדון בהן, לא ראיתי לפסוק הוצאות לזכותו. ניתן היום, ‏כ"ח בסיון התשפ"ב (‏27.6.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22006720_R04.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1