פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6719/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6719/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע מיום 14.7.09 בת"פ 511/08 שניתן על ידי כבוד השופט נ' זלוצ'ובר תאריך הישיבה: י"ג בסיון התש"ע (26.5.2010) בשם המערער: עו"ד נורית שני; עו"ד ליאורה גלאובך בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב בשם שירות המבחן: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע מיום 14.7.2009 בת"פ 511/08 (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר). כתב האישום ופסק דינו של בית המשפט המחוזי 1. המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:חוק העונשין), ובעבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום המערער, ביחד עם אחרים, תקפו את המתלונן באגרופים בראשו ובבטנו. לאחר מכן המערער הוציא סכין ודקר פעמיים את המתלונן בבטנו ובבית החזה. בעקבות כך המתלונן הובהל לבית החולים ואושפז במחלקה כירורגית. 2. ביום 14.7.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער 4 שנות מאסר לריצוי בפועל; שנה מאסר על תנאי ופיצוי מתלונן בסך 10,000 ש"ח. מגזר דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי לאחר שחרורו ממעצר נשלח המערער לקהילה טיפולית, אולם מהלך שהותו שם הוא היה מעורב באירוע אלים, ואף החזיק סכין ולכן הוחלט על הרחקתו מהקהילה הטיפולית ולא ניתנה המלצה טיפולית נוספת בעניינו מטעם שירות המבחן. בית המשפט המחוזי קבע כי התנהגותו של המערער קשה וחמורה וצריכה להדאיג כל הורה ששולח את ילדיו לבית הספר. המתלונן, אשר נחלץ לסייע לתלמיד צעיר יותר, הותקף ללא שום סיבה על ידי חבורת בריונים אלימים ובהם המערער שדקר אותו בסכין. יתר על כן, נקבע כי המערער, אשר כלל אינו לומד בבית הספר הגיע למקום מצויד בסכין, וזאת על מנת להתערב בסכסוך באופן אלים ורק בנס לא נגרם נזק חמור וקטלני יותר. עוד נקבע כי מקרה זה מבהיר שאין עוד מקום בטוח ו"תת תרבות הסכין" היא מגפה של ממש המדירה שינה מעיני הורים החרדים לביטחון ילדיהם. כמו כן, נקבע כי בשל ריבוי המקרים בהם נעשה שימוש בסכין לשם יישוב סכסוכים יש לנקוט בגישה מחמירה, לפיה נעדיף שיקולים של הרתעה ושלום הציבור על פי שיקולים פרטניים, וזאת גם כאשר מדובר בקטין. בנוסף נקבע שיש לתת את הדעת גם לסבלו של הקורבן במקרה שלפנינו, אשר בעקבות הפציעה נפגעו, נכון לעת זו, תכניותיו לעתיד לתרום בשירות מוערך ביחידה מובחרת בצה"ל. לצד השיקולים הרבים לחומרה נקבע שיש להביא לזכותו של המערער את נסיבותיו האישיות הקשות, כפי שעלו מתסקירי שירות המבחן. כן יש להביא לזכותו את הודאתו בכתב האישום המתוקן, הבעת החרטה, ניסיונותיו להשתלב בהליך טיפולי וגילו הצעיר. באיזון בין השיקולים השונים נגזר עונשו של המערער כפי שפורט לעיל. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים 3. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. לטענתו לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולנסיבות בהן בוצעה העבירה, ובייחוד לגילו הצעיר, שכן בעת ביצוע העבירה הוא היה בן 16 שנים בלבד. לטענתו בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לאינטרס השיקום שלו ולהליך הטיפולי המשמעותי שעבר בקהילה הטיפולית. עוד הוא טוען כי העונש שנגזר עליו חורג באופן משמעותי מרף הענישה שנקבע על ידי בית משפט זה במקרים דומים, ועל כן יש לקצר את עונשו באופן משמעותי. 4. המשיבה טוענת כי בית המשפט המחוזי עשה את מלאכתו נאמנה, שקל את השיקולים הנכונים וגזר על המערער עונש ראוי, המשקף את רמת הענישה הראויה. עוד נטען כי העבירות בהן הורשע המערער חמורות, והן חלק מתופעה הולכת ומתפשטת של אלימות וסכינאות. עוד נטען כי תת תרבות הסכין בציבור בכללותו ובפרט בבני הנוער היא קשה ויש להגיב עליה בחומרה, גם במקרים בהם מדובר בקטינים. יתר על כן, נטען כי גילו של המערער הובא בחשבון ונקבע במפורש על ידי בית המשפט המחוזי כי אלמלא היה המערער קטין היה עונש המאסר חמור בהרבה. תסקיר משלים 5. בפנינו הונח תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. מתוך עיון בתסקיר זה עולה תמונה חיובית אודות התקדמות הליך השיקום של המערער בבית הכלא. המערער משתתף באופן פעיל וקבוע בקבוצות טיפול, הוא מתפקד באופן חיובי ואין לו בעיות משמעת. הצוות הטיפולי התרשם כי מדובר בנער אחראי, בעל יכולות מנהיגות, אכפתי כלפי סביבתו ויוזמתי. עוד צוין כי התייחסותו בוגרת והוא משמש דוגמא ומוביל חיובי בקרב חבריו לאגף. כמו כן צוין כי חל שינוי חיובי בדפוסי התנהגותו וכי מדובר בנער אשר מפיק תועלת מההליך הטיפולי, מביע חרטה כנה על מעשיו ועל הפגיעה בקורבן, ויש לו שאיפות נורמטיביות לקראת העתיד. לפיכך הומלץ להקל בעונשו. דיון 6. נציין כבר בתחילה כי לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו. אכן ידועה ההלכה כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). אולם אנו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים המצדיקים התערבות בעונש לאור גילו הצעיר של המערער והתקדמותו החיובית בהליך הטיפולי. 7. אין חולק כי מעשיו של המערער חמורים ביותר. אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו. "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד" (ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (טרם פורסם, 10.11.2009)). 8. עם זאת, בשלב גזירת העונש עלינו להביא בחשבון את מגוון השיקולים ולאזן ביניהם בצורה הראויה בהתאם לנסיבות המקרה. אכן לפנינו מקרה שאינו פשוט, וההכרעה במקרה זה גרמה לנו התלבטות רבה. מן העבר האחד ניצבת העובדה שהמערער ביצע את המעשים עת היה בן 16 שנים, וכיום נראה כי הוא מתמיד בהליך השיקום והטיפול. מן העבר האחר ניצבים מעשיו החמורים ביותר, הוא תקף באכזריות, ללא שום סיבה, את המתלונן ופגע בו פגיעות קשות, כפי שפורט על ידי בית המשפט המחוזי, וכן האירוע בו החזיק סכין בעת היותו מצוי בקהילה הטיפולית. ידוע הוא כי "קטינות אינה מעניקה חסינות מפני ענישה ראויה כשהמדובר במי שביצע פשע חמור. הצורך להגן על הציבור מפני עבריינים אלימים חל גם במקום שמבצע הפשע הוא קטין". (ע"פ 5090/99 שמשונוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.11.1999)). אולם לעובדה כי מדובר במערער צעיר הניתן לשיקום, ראוי וגם חובה ליתן משקל ראוי. עמדתי על סוגיה זו בע"פ 49/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.3.2009): "כבכל הפרשות הדומות, אשר מגיעות לפתחם של בתי המשפט לא פעם, מלאכת גזירת הדין הינה קשה שבקשות, ודורשת איזון עדין בין שיקולי הענישה השונים. כך, מן הצד האחד עומד שיקול הגמול, שעניינו הצורך להביע את סלידתה החמורה של החברה כלפי מי שפגע פגיעה כה עמוקה בגופו ובנפשו של הקורבן הקטין, פגיעה אשר לא בנקל תימחה על ידי חלוף הזמן. היטב ידענו כי לא פעם תותיר פגיעה זו בנפשו של הקורבן פצעים שאין להם מזור, ולעיתים אך כפסע בין פגיעה זו ובין נטילת חייו של הקורבן ממש. לפיכך, פגיעה חמורה זו מחייבת על פי רוב הטלת ענישה כבדה ומשמעותית כנגד מי שביצע עבירות מסוג זה, כביטוי לסלידת החברה ממעשים נפשעים אלו ... מנגד עומד בענייננו השיקול שבשיקומם של מבצעי העבירה. שיקול זה מביא לידי ביטוי הן את האינטרס החברתי שבהשבתם אל המוטב וחזרתם אל החברה כגורם חיובי, והן את האינטרס של מבצעי העבירה – קטינים אף הם, בשיקומם. יצוין כי השיקול של שיקום מבצע העבירה חזק במיוחד בשעה שמדובר בקטינים, ועל כן, דרך הכלל, בעת גזירת עונשם של עבריינים קטינים יטה בית המשפט להעדיף את השיקול הנוגע לשיקומו של הקטין על פני שיקולי הענישה האחרים ... זאת, משום שהקטין עדיין נמצא בשלב בו אישיותו טרם נתגבשה סופית וההנחה היא שבאמצעות טיפול מתאים ניתן יהיה להחזירו למוטב ... מלבד סיכויי השיקום של הקטין, מן הראוי ליתן משקל רב במיוחד לנסיבותיו האישיות, כמו גם לגילו". עמד על כך גם חברי השופט י' דנציגר באותה פרשה, כאשר פרס יריעה רחבה ומקיפה אודות שיקולי ענישת קטינים: "מערכת השיקולים שיש להפעיל בעת גזירת עונשו של קטין היא שונה וייחודית מזו שיש להפעיל ביחס לעבריין בגיר, כאשר ההתייחסות השונה נגזרת מהוראותיו של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן - חוק הנוער) ... כך, בעת גזירת עונשו של קטין, אף אם הורשע בעבירות קשות וחמורות במיוחד, שומה על בית המשפט ליתן משקל יתר לשיקולים אינדיבידואליים הנוגעים לאותו הקטין ולאזן בין שיקולי השיקום לשיקולי ההרתעה ... שעה שבית המשפט עוסק במלאכת האיזון האמורה בין שיקולי השיקום וההרתעה, נדרש הוא ליתן משקל רב במיוחד לנסיבותיו האישיות של העבריין הקטין, לגילו ולסיכויי שיקומו". 9. כאמור המלאכה הקשה של גזירת הדין שבה ועולה במקרה זה. השיקולים הרבים לחומרה, כפי שפורטו על ידי בית המשפט המחוזי, ובייחוד העובדה כי המערער שכבר היה בקהילה טיפולית נתפס פעם נוספת עם סכין מטים את הכף לעבר אי התערבות בעונש אשר נגזר עליו. מנגד גילו הצעיר, שיקולי ענישת קטינים והתסקיר החיובי שהונח לפנינו, אשר מלמד על שינוי חיובי בדפוסי התנהגותו והתקדמות בהליך השיקום והטיפול מטים את הכף אל עבר הקלה בעונשו. באיזון בין כלל השיקולים נראה לנו, כי גם אם חומרת העבירות בהן הורשע המערער, והתנהגותו בקהילה הטיפולית בעבר מצדיקים במצב אחר את עונש המאסר אשר נגזר עליו, הרי שגילו הצעיר והתקדמותו בהליך השיקום, וההשקעה הרבה – הן מצדו והן מצד הגורמים המטפלים – שהביאה להישגים אלה, מצדיקים באיזון כולל מתן משקל לגורם זה. אולם על אף זאת איננו יכולים במקרה הנדון להתעלם מחומרת המעשים, נסיבות ביצועם, והאינטרס הציבורי המחייב הכבדת ידינו במקרים מעין אלו, כפי שפורט קודם לכן. על כן אין בגילו הצעיר ובתהליך שיקום, מוצלח ככל שיהיה, כדי לאיין את חומרת המעשים ואת הצורך להעניש את המערער במאסר מאחורי סורג ובריח. סוף דבר 10. כאמור במקרה הנדון ועל אף השיקולים לחומרה, יש מקום לתת משקל יתר לאינטרס השיקום של המערער לאור גילו הצעיר והשינוי החיובי שחל בתקופה האחרונה בהתנהגותו. על כן יש מקום להפחית מעונש המאסר אשר נגזר עליו. אשר על כן החלטנו לקבל את הערעור בחלקו במובן זה שאנו מפחיתים שנה מעונש המאסר בפועל אשר נגזר עליו. מאסרו בפועל יעמוד על שלוש שנים. יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם. 11. בלבנו תקוה כי חומותיו של בית הכלא לא יהיו בעבור המערער חומות של ייאוש אשר ישיבו אותו חזרה למעגל האלימות, אלא חומות של תקוה כי בסיום ריצוי העונש – המתחייב נוכח מעשיו הקשים – הוא ישוב אל החברה ויפתח דף חדש כאזרח שומר חוק המכבד את הזולת. המערער נהג באלימות קשה ועליו לשלם את המחיר באמצעות ישיבה מאחורי סורג ובריח. אך חשוב להדגיש כי ההפחתה בעונשו אינה כתוצאה מקלות ראש במעשיו הקשים אלא לשם הסיכוי כי הפחתה זו תעודד אותו בהליך השיקום, וזאת למען כלל החברה. כמו כן אנו ערים לכאבו של הקורבן, כפי שבא לידי ביטוי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אך חשוב להדגיש כי ההקלה בעונש אין בה כדי להקל ראש בכאבו. שותפים אנו לכאבו "ואולם חובתו של בית המשפט היא לערוך מלאכת איזונים שלמה המביאה בחשבון את מכלול היבטי התמונה שנפרשה בפניו, וכך גם כאן" (ע"פ 570/07 בן הרוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.5.2007)). ניתן היום, י'"ד בסיון התש"ע (27.5.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09067190_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il