פלוני נ. בית הדין הארצי לעבודה

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6712/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט א' שטיין העותרות: 1. פלונית 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרות: בשם המשיב 2: עו"ד ורד פרי עו"ד ארנה רוזן אמיר פסק-דין השופט ג' קרא: העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטים א' איטח, ס"נ, ר' פוליאק, ח' אופק גנדלר ונציגי הציבור ח' שחר ור' דיין) מיום 26.4.2021 בעב"ל 60684-08-20 (להלן: פסק הדין), אשר אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' ויסמן ונציגת הציבור ר' קפר) בב"ל 40527-04-18 מיום 15.7.2020 במסגרתו נדחתה תביעת העותרות לקצבת תלויים. בבוקר יום שישי ה-18.11.2016, יצא המנוח – שותף בחברת רואי חשבון בירושלים – מביתו למשרדו. בשעות הבוקר הבחינו עוברי אורח כי המנוח שרוע על המדרכה הסמוכה לבניין המשרדים בו עבד. מותו נקבע במקום. המשטרה פתחה בחקירה לגבי נסיבות המוות והגיעה למסקנה שהאירוע אינו פלילי. העותרות הן אלמנתו ובתו הקטינה של המנוח. בינואר 2018, דחה המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) את תביעת העותרות לקצבת תלויים עקב תאונת עבודה שאירעה למנוח, בקבעו כי למנוח לא אירעה תאונה תוך כדי ועקב עבודתו ומאחר שלא הוכח "אירוע מיוחד" בסמוך לנפילתו. העותרות ערערו על כך בבית הדין האזורי לעבודה. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) מגדיר מיהו 'עובד' ומיהו 'עובד עצמאי'. סעיף 131 לחוק קובע הוראה בדבר תשלום קצבה לתלויים של מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו. סעיף 79 לחוק מגדיר "פגיעה בעבודה" כ"תאונת עבודה או מחלת מקצוע" ומגדיר "תאונת עבודה" כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות בהתייחס לעובד: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים" (ההדגשות הוספו). הוראת סעיף 83 לחוק מקימה חזקת סיבתיות, לפיה אם אירעה תאונה "תוך כדי" עבודה, רואים אותה כתאונה שארעה "עקב" העבודה והנטל על המוסד להוכיח כי התאונה לא נגרמה עקב העבודה (ראו, למשל: בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (25.3.1999)). בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי המנוח היה "עצמאי". חזקת הסיבתיות אינה חלה על עובד עצמאי כך שעליו חובת ההוכחה כי התאונה ארעה לו "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו", כאמור בהגדרת "תאונת עבודה" הקבועה בסעיף 79 לחוק. עוד נקבע כי לאחר בחינת העדויות והראיות, לא הוכח הקשר הסיבתי בין נפילת המנוח מהקומה ה-11 בבניין המשרדים בו עבד לבין עיסוקו במשלח ידו. בית הדין קבע כי לא שוכנע שיש להעדיף את גרסת העותרות לפיה המנוח נפל אל מותו בתאונה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו על פני גרסת המוסד לפיה המנוח ביצע מעשה אובדני, אשר נתמכת במסקנות החקירה המשטרתית. משכך, קבע בית הדין האזורי כי העותרות לא הוכיחו כי נפילת המנוח הייתה עקב העבודה. העותרות ערערו על פסק דינו של בית הדין האזורי לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי דחה את הערעור. נקבע כי משהמנוח היה עצמאי, לא ניתן להחיל עליו את חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 רישא לחוק. בהתאם להלכה הפסוקה, נקודת המוצא היא כי שותף בשותפות אינו יכול להיחשב כעובד שלה. מה גם שטיעון זה לא עמד בחזית המחלוקת בבית הדין האזורי וממילא לא הובאו ראיות הנדרשות לבירורו. משלא קמה חזקת הסיבתיות, היה על העותרות להוכיח כי נפילתו של המנוח נגרמה עקב העבודה, ובכך הן לא עמדו: לא הוכח תרחיש סביר הקושר בין נפילת המנוח לבין העבודה או תנאיה. העובדה שהמנוח מצא מותו במקום העבודה, אין די בה כשלעצמה, לא כל שכן כשמדובר בעצמאי. משכך, נקבע כי בדין נדחתה תביעת העותרות. למעלה מן הצורך צוין כי אף אם היה נקבע כי מדובר בעובד כך שחלה חזקת הסיבתיות, הייתה נדרשת בחינת היחס בין האפשרות שזירת האירוע (מקום העבודה) היא אקראית לבין אפשרות קיומה של זיקה לעבודה, וזאת בשים לב לקיומו של מעקה שתכליתו למנוע סכנות כאלו. העותרות טוענות כי יש לראות במנוח כ"שכיר" ובהתאם להחיל עליו את חזקת הסיבתיות. לטענתן השאלה המשפטית היא פרשנות הגדרת "עובד" הקבועה בסעיף 83 לחוק, כאשר לעמדתן יש ליתן להגדרת "עובד" פרשנות "מהותית" כך שחזקת הסיבתיות תחול על המקרה בו מצא המנוח את מותו. לטענתן, מי שמתקיימים לגביו המבחנים לקיומם של יחסי עובד-מעביד – ראוי כי ייחשב "עובד" של פירמת רואי החשבון, אף שמבחינת הדיווח לרשויות המס הוא היה עובד "עצמאי". לטענתן, העדויות שהובאו בפני בית המשפט מצביעות על כך שסביר יותר שהמנוח מת מנפילה מקרית ממרפסת המשרד ולא ממעשה אובדני מכוון. בתגובת המוסד נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי מאחר שהעתירה הוגשה כארבעה חודשים לאחר מתן פסק הדין. לעמדת המוסד, העתירה מהווה ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי, המתייחס לקביעות הנוגעות לעניינן הפרטני של העותרות ומבלי שנפלה טעות בפסק הדין ובשים לב שהמקרה אינו חריג. יתר על כן, מדובר בהליך של הכרה בפגיעה בעבודה לצורך זכאות לקצבת תלויים, נושא המצוי בלב מומחיותו של בית הדין לעבודה. גם אם העתירה עוסקת בפרשנות הגדרת "עובד", עניין זה אף הוא בתחום מומחיותם של בתי הדין לעבודה. לגופו של עניין, טוען המוסד כי ממכלול הראיות והממצאים שהובאו בפני בית הדין האזורי ניתן היה לקבוע כי הסיבה הסבירה למותו של המנוח הייתה התאבדות. לעמדת המוסד היות המנוח עצמאי אינה מאפשרת את תחולת חזקת הסיבתיות מאחר ששותף אינו 'עובד'. טענת העותרות כי המנוח היה עובד (שכיר), להבדיל מעובד עצמאי, של השותפות נטענה בעלמא וללא ביסוס ראייתי. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה. התערבות בפסיקתו של בית הדין הארצי תיעשה במקרים חריגים ובהתקיים שני תנאים מצטברים: אם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין שעליו נסבה העתירה, וכאשר בנסיבות העניין הצדק מחייב התערבות. התנאי של "טעות מהותית" מכוון גם למידת השפעתה וחשיבותה של ההכרעה מבחינה ציבורית (ראו, למשל: בג"ץ 3190/20 אביטל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 11 (24.5.2020); בג"ץ 7228/19 מדינת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 15 (‏23.4.2020); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 89-85 (2017)). בבחינת התערבות כזו, ניתן משקל לשאלה האם הטענות המועלות בעתירה נסבות על שאלות בהן לבית הדין לעבודה יש מומחיות (ראו, למשל: בג"ץ 5732/20 דהוקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 8 (‏21.10.2020)). אמות מידה אלו אינן מתקיימות בענייננו. טענות העותרות אינן מגלות טעות משפטית, לא כל שכן טעות משפטית מהותית, שנפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי. טענות העותרות נבחנו ונדחו בשתי ערכאות בית הדין לעבודה, בהתבסס על הוראות החוק המבחינות בין עובד לעובד עצמאי ועל ההלכה הפסוקה, לפיה שותף בשותפות אינו נחשב "עובד" שלה. כפי שקבע בית הדין הארצי, טיעון העותרות לפרשנות "מהותית" של 'עובד' לצורך בחינת תחולת חזקת הסיבתיות, אף לא עמד בחזית המחלוקת בבית הדין האזורי וממילא לא הובאו הראיות הנדרשות לבירורו. יתר על כן, סוגיית תגמולי הביטוח הלאומי העולה בעתירה – מצויה בליבת סמכותו ומומחיותו של בית הדין לעבודה (ראו, למשל: בג"ץ 5195/10 טיבי נ' בית הדין הארצי לעבודה (19.7.2010)). טענת העותרות כי העדויות שהובאו בפני בית הדין מצביעות על כך שסביר יותר שהמנוח מת מנפילה מקרית ממרפסת – היא בעלת אופי ערעורי, קשורה לנסיבות עניינן הפרטני של העותרות ואינה מגלה עילה להתערבותנו. פסק הדין קבע כי מאחר שחזקת הסיבתיות אינה חלה על המנוח, היה עליהן להוכיח כי נפילת המנוח נגרמה עקב העבודה, אך הן לא הוכיחו זאת. מן האמור עולה כי עתירה זו אינה נמנית עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות. העתירה נדחית. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו בכסלו התשפ"ב (‏30.11.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21067120_Q02.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1