פלוני נ. משרד החינוך מחוז חיפה

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 6710/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. משרד החינוך – מחוז חיפה 2. פלוני ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ר' סוקול) בעת"ם 62725-08-20 מיום 8.9.2020 תאריך הישיבה: ט' בחשון התשפ"א (27.10.2020) בשם המערערת: בעצמה בשם המשיב 1: עו"ד תהילה רוט בשם המשיב 2: עו"ד רענן מרום פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. א', בנם של המערערת והמשיב 2 (להלן גם: האב), שובץ בשנת 2017 בהיותו בכיתה ד', לכיתת חינוך מיוחד לליקויי תקשורת, בבית ספר יסודי "רגיל", לאחר שאובחן כי הוא סובל מתסמונת ASD (תסמונת על הרצף האוטיסטי). לקראת סיום לימודי כיתה ו' בשנת הלימודים תש"ף, שבה ונדרשה ועדת הזכאות והאפיון, הפועלת על פי חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק חינוך מיוחד), לעניינו, ומצאה כי גם בנקודת זמן זו א' סובל מהתסמונת האמורה ולפיכך נקבע כי גם בחטיבת הביניים, שנת הלימודים תשפ"א, ילמד בכיתת חינוך מיוחד (כיתת תקשורת) בבית ספר רגיל (בית הספר "קדימה"). על החלטה זו הגישה המערערת ערר לוועדת ההשגה, וערר זה נדחה. נגד ועדת ההשגה הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. בעתירה, טענה המערערת כי הוועדות טעו בקביעתן שלפיה א' סובל מהתסמונת האמורה, וכי היה עליהן לאמץ את חוות דעת הפסיכולוג מטעמה שקבע כי אין מקום לשיבוצו של א' בכיתת חינוך מיוחד, וכי אין הוא לוקה בתסמונת ASD. בפסק דינו המנומק קבע בית המשפט (כב' סגן הנשיא ר' סוקול) כי אין עילה להתערבות בשיקול דעת הגורמים המוסמכים ודחה את העתירה. על כך נסב הערעור שלפנינו. 2. נקדים ונאמר כי הליכים לא מעטים התנהלו בעניינו של הקטין מאז שנת 2014 הן בוועדות המקצועיות; הן בבית המשפט לעניינים מנהליים; הן בבית משפט זה, כמפורט בפסק הדין קמא. בעע"ם 6738/15 פלונית נ' משרד החינוך (30.12.2015), הוחלט בהסכמה כי ההורים יפנו לעריכת אבחון לא' במכון "קדם". אבחון כאמור נערך על ידי הפסיכולוגית ד"ר ענבל בר סלע. בחוות דעתה הגיעה המומחית למסקנה כי האבחנה המתאימה למצבו של א' היא Autism Spectrum Disorder (ASD). עוד צוין כי הקטין "מבטא בהתנהגותו תסמינים האופייניים להפרעות נוספות, בעיקר הפרעה בוויסות הקשב והריכוז עם היפר אקטיביות (ADHD), לקויות למידה, חרדה ודיכאון". הומלץ כי יבוצע אבחון משלים של פסיכיאטר וצוין כי המסגרת החינוכית המתאימה לקטין היא "כיתה קטנה של חינוך מיוחד". במבט צופה פני עתיד הובהר כי אם בעתיד מצבו ישתפר ויתייצב, יש מקום לשקול את שילובו בכיתה רגילה עם סייעת. לאחר ההליכים השונים, עליהם עמד בית המשפט לעניינים מינהליים, החל הקטין ללמוד בכיתה ד' בכיתה לחינוך מיוחד בבית הספר "קדימה". מכאן לכאן, התקיימו בין המערערת למשיב 2 – הוריו של הקטין שהתגרשו לפני מספר שנים – הליכים שונים בבית המשפט לענייני משפחה, בגדרם הוגשו חוות דעת של מומחים בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. 3. הפסיכיאטר ד"ר חזנוב, מומחה מטעמו של המשיב 2, בדק את א' וחווה דעתו כי "[...] מצב של פגיעה כזאת בהתפתחות עם פערים משמעותיים ופגיעה בתהליך סוציאליזציה ובתקשורת חברתית מתאימה לאבחנה של הפרעה בתקשורת חברתית מספקטרום אוטיסטי (299.00 – ASD על פי קוד אבחנה ב DSM-V) בתפקוד גבוה ורמת חומרה קלה המשולבת עם הפרעת חוסר קשב ופעלתנות יתר (ADHD) לצד חוסר בשלות רגשית עם פער בין התפתחות שכלית לרגשית לטובת שכלית". ד"ר הרשליקוביץ, המומחה מטעם המערערת אשר בדק את הקטין בשנת 2014, והגיש גם בהמשך חוות דעת עדכנית, סבר כי א' סובל מ-ADHD ויש לשלבו בכיתה רגילה: "הכיתה היחידה התואמת, בה יוכל להביא לידי ביטוי כישוריו ויכולותיו [...] לימודיו בכיתה אחרת, יביאו עימם נזקי – נסיגה, דעיכה, וביטול היכולת להביא כישוריו ויכולותיו לידי ביטוי [...] הדבר יביא לביטול האפשרות שיוכל [א' – ע' פ'] להתקדם כלל וכלל" (כך במקור). 4. לאחר שחלפו כשלוש שנים מהחלטת ועדת הזכאות הקודמת ולקראת עליית הקטין לחטיבת ביניים, נדון עניינו של א' פעם נוספת בוועדת הזכאות והאפיון. בדיון זה ניתנה הסכמת המערערת והמשיב 2 להמשך לימודי הקטין בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל וכך הוחלט. חרף הסכמת המערערת שניתנה בוועדת הזכאות והאפיון, הגישה האחרונה בהמשך השגה על החלטה זו לוועדת ההשגה. ועדת ההשגה קיימה ביום 19.8.2020, דיון בהשגתה של המערערת, ובסיכומם של דברים החליטה לדחות את ההשגה. בהחלטה צוין, בין היתר, כך: "חברי הוועדה נשענים על החלטות ועדת הערר וועדת זכאות ואפיון קודמות וכן על החלטת בית משפט על סמך אבחונים קודמים שנערכו ל[א' – ע' פ'] וכן על סמך תפקודו ב-3 השנים האחרונות בכיתת ASD. לקות – ASD וממליצים על שיבוץ בכיתת חינוך מיוחד ללקויי תקשורת בבית ספר רגיל. רמת התפקוד נקבעה 3 (בינוני נמוך)". כפי שציין בית המשפט לעניינים מינהליים בפסק דינו, רק לאחר הדיון בוועדת ההשגה, ביום 28.8.2020, הכין ד"ר הרשליקוביץ מסמך נוסף שבו ציין כי לא ראה "כול סימנים (כלל), לקיומו של ASD". עוד יצוין כי במקביל להליכים הללו, המוסד לביטוח לאומי הכיר בא' כסובל מהפרעת תקשורת מסוג ASD (לטענת המערערת, הדבר נובע ממצג מטעה של המשיב 2, והסוגיה נמצאת בשלב זה בבירור). 5. כפי שפורט לעיל, העתירה שהגישה המערערת כוונה להחלטה אחרונה זו. המערערת טענה כי יש לבטל את ההחלטה שכן, לטענתה, א' לא סובל מהתסמונת האמורה. נטען, בין היתר, כי בפני הוועדה עמדו חוות דעת סותרות וכי היה עליה לנמק מדוע נדחתה חוות דעתו של המומחה מטעמה. 6. כנקודת מוצא לדיונו עמד בית המשפט לעניינים מינהליים על דפוס הביקורת השיפוטית. נקבע כי בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתם של הגורמים המקצועיים. הביקורת השיפוטית בוחנת את תהליך קבלת ההחלטות, ואופן הפעלת שיקול הדעת, וההתערבות מוגבלת למקרים חריגים, כגון חוסר סבירות קיצוני. בית המשפט נדרש לשתי השאלות הנפרדות שבהן דנו הוועדות. הראשונה, עניינה באבחון המתייחס לקשיים מהם סובל הקטין; והשנייה, עוסקת בזהות המסגרת החינוכית המתאימה בהינתן האבחון. צויין כי ד"ר בר סלע, שכאמור ערכה את האבחון בהסכמת ההורים, קבעה כי הקטין מצוי על הרצף האוטיסטי (ASD), ובעקבות זאת שולב הקטין ולמד במשך שלוש שנים בכיתה לחינוך מיוחד. גם ד"ר חזנוב, הפסיכיאטר שערך לא' אבחון בשנת 2020 סבור כי הקטין סובל מ-ASD ביחד עם ADHD. חוות דעת אלו עמדו בפני ועדת הזכאות וועדת ההשגה, בצד חוות דעתו של ד"ר הרשליקוביץ מחודש מאי 2020, מטעם המערערת, אלא שבזו האחרונה, אין התייחסות לאבחוניו של א' כמצוי על הרצף האוטיסטי. ד"ר הרשליקוביץ לא שלל את האבחנה אלא הגביל עצמו לקביעת האבחנה של ADHD. כאמור, רק לאחר החלטת ועדת ההשגה התייחס לראשונה לאבחנה של ASD. בית המשפט הוסיף וציין כי בשים לב לאמור, מצאו הוועדות כי המסגרת המתאימה ביותר לקטין היא כיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל. א' למד בכיתת חינוך מיוחד שכזו בשלוש השנים הקודמות, והרושם של גורמי המקצוע, כמו גם של המשיב 2, היה כי כיתת החינוך המיוחד מתאימה לו. 7. בנסיבות אלו, פסק בית המשפט כי אין עילה להתערב בשיקול הדעת המקצועי של הוועדות אשר ראו לקבל את האבחנה של ASD, ומצאו כי המסגרת החינוכית הראויה עבור א' היא כיתה לחינוך מיוחד בבית ספר רגיל. בית המשפט הוסיף וציין כי אין יסוד לקבוע כי החלטת ועדת הערר חורגת ממתחם הסבירות. העתירה נדחתה אפוא. בחתימת הדברים ראה בית המשפט להזכיר את חוות דעתה של ד"ר בר סלע שהמליצה לבחון בעתיד את שילובו של א' בכיתה רגילה, בעזרת סייעת. וקבע כי "יש לצפות כי הגורמים המקצועיים ישקלו זאת בבוא העת ובשים לב להשתלבותו בבית הספר ובפעילויות נוספות". על כך כאמור, נסב הערעור שלפנינו. 8. המערערת סבורה כי לא ניתן משקל מתאים לחוות דעתו של המומחה מטעמה, ד"ר הרשליקוביץ, וטוענת כי לא היה מקום לקבוע כי הקטין סובל מתסמונת ASD, וכי נפלו כשלים דיוניים בהתנהלותן של הוועדות. המערערת עומדת על כך שהמערער משולב בפעילות ובלמידה גם מחוץ לגדרה של כיתת התקשורת, ובמסגרת רגילה (לרבות פעילות מחוץ למסגרת החינוכית) הוא במיטבו, בעוד שמסגרת החינוך המיוחד גורמת לו לנסיגה. המערערת מבקשת כי פסק הדין יבוטל; כי בית המשפט יורה על ביטול החלטת ועדת ההשגה; וכי א' לא ישולב בכיתת תקשורת. המשיב 1 סבור כי אין עילה להתערבות בפסק דינה המנומק של הערכאה הדיונית. האב מצטרף לטענות אלו, וסבור – גם בהינתן ניסיון שלוש השנים האחרונות – כי טובת הילד הינה הישארות במסגרת שנקבעה על ידי הוועדות. 9. שקלנו את טיעוני הצדדים. בית המשפט לעניינים מינהליים בחן את מכלול הנתונים שלפניו, והעמיד את החלטות רשויות המינהל במבחני הביקורת השיפוטית המקובלים. לא מצאנו לדחות את הממצאים העובדתיים שבפסק הדין. הממצאים תומכים במסקנה המשפטית, ובזו האחרונה אין לגלות טעות שבחוק. אנו דוחים אפוא את הערעור בגדר תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אכן, ניתן להבין כי המערערת סבורה שהיה מקום להגיע לתוצאה אחרת, ומשוכנעים אנו כי כאמו של הקטין פועלת היא לפי השקפתה באשר לטובתו. בה במידה, אביו של הקטין – שתומך בהחלטת הוועדות – פועל אף הוא לפי הבנתו לטובת הקטין, אך דעתו היא כי החלטת ועדת ההשגה היא זו שמשרתת את טובתו. 10. בית המשפט לעניינים מינהליים ציין נכונה כי דעות שונות אינן עילה להתערבות בשיקול דעת מקצועי שלא נפל בו פגם, ובהיעדר עילה להתערבותנו, ראינו כאמור, לדחות את הערעור. קודם לחתימת הדברים נבקש להתייחס להערתו של בית המשפט קמא באשר לאפשרות בחינה מחדש של עניינו של הקטין בהמשך הדרך. רשמנו לפנינו כי בהמשך לחוות דעתה של ד"ר בר סלע, והערת בית המשפט, יוכלו הגורמים המקצועיים לשוב ולשקול את המסגרת המתאימה לקטין, בשים לב להשתלבותו בבית הספר ובפעילויות נוספות. אין צריך לומר כי בחינה זו תוכל להיעשות רק בחלוף פרק זמן ממשי של לימודים בכיתה אליה שובץ הקטין בשנה זו, וזאת בגדרו של סעיף 8 לחוק חינוך מיוחד, כמובהר על ידי באת כוח המשיב 1. למותר לציין כי אין בהערתנו זו כדי לקבוע עמדה באשר לתוצאותיה של בחינה מחודשת כאמור. הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין לא ראינו לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ד בחשון התשפ"א (‏1.11.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20067100_M11.docx סס מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1