מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ נ. עיריית שפרעם

פסק-דין בתיק רע"א 6710/14 בבית המשפט העליון רע"א 6710/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם כבוד השופט מ' מזוז המבקשת: מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ נ ג ד המשיבה: עיריית שפרעם בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון) מיום 29.09.2014 בתיק ע"א 044815-09-14 בשם המבקש: עו"ד עמיחי סגל בשם המשיב: עו"ד עסאם חטיב פסק-דין השופט י' דנציגר: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון) מיום 29.9.2014 ברע"א 44815-09-14 ובע"א 52135-09-14, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בקריות (השופט ע' נווה) מיום 29.7.2014 בת"א 6274/02. עניינה של הבקשה – מיהו בית המשפט המוסמך לדון בבקשת צד להליך בוררות לחייב את הבורר ליתן פסק בוררות. תמצית הרקע העובדתי וההליכים עד עתה 1. המבקשת, מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ (להלן: המבקשת), הגישה בשנת 2002 תביעה כנגד המשיבה, עיריית שפרעם (להלן: המשיבה). בתביעה (ת"א 6274/02) נטען כי המבקשת זכתה במכרז שפרסמה המשיבה לביצוע עבודות סלילת כביש, וכי המשיבה נותרה חייבת למבקשת כספים בגין העבודות בסך של 537,810 ש"ח. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בקריות, בהתאם לכללי הסמכות המקומית (לנוכח מקום המשיבה) והעניינית (לנוכח סכום התביעה). 2. ביום 4.6.2003 התקיים דיון במעמד הצדדים לפני בית משפט השלום בקריות (השופטת א' בית-נר), ובתום הדיון ניתנה ההחלטה הבאה: "אני מאפשרת לצדדים לנהל מו"מ כאשר המלצת ביהמ"ש היא כי יגיעו להסכמה להעברת התיק לבוררות בפני בורר שיסכימו ביניהם. אם הצדדים לא יגיעו לידי הסכמה או אם לא יגישו הודעה עד ליום 20.7.2003, תצא החלטה בדבר הגשת סיכומים בעניין זה". 3. בהמשך, ככל הנראה ביום 3.10.2003, חתמו הצדדים על הסכם בוררות, במסגרתו הסכימו להעביר את המחלוקות ביניהם לבוררות לפני הבורר מר חליל פאהום (להלן: הבורר). הבוררות התנהלה באיטיות ונמשכה מספר שנים, כאשר רק בשנת 2011 הסתיימו הדיונים. המבקשת טוענת כי מאז שנת 2011 ועד עתה טרם ניתן פסק בוררות, וכי פניותיה אל הבורר במספר הזדמנויות במרוצת השנים לא נענו. בנסיבות אלה הגישה המבקשת בחודש יולי 2014 בקשה לבית משפט השלום בקריות, שלטענתה העביר את חילוקי הדעות לבוררות בהסכמת הצדדים, על מנת שזה יורה לבורר ליתן פסק בוררות במועד נקוב. בשלב זה התברר כי התיק בוּער, ומשכך העבירה המבקשת לבית משפט השלום מסמכים המעידים על כך שהבוררות התנהלה על פי הסכמה שניתנה בבית משפט השלום, ומשכך כי הוא בעל הסמכות להכריע בבקשתה. 4. ביום 29.7.2014 ניתנה החלטת בית משפט השלום בבקשת המבקשת להורות לבורר ליתן פסק בוררות. בית המשפט (סגן הנשיא, השופט ע' נווה) קבע כי מדובר בתיק שנסגר בבית המשפט עוד בתאריך 15.10.2003 וכי הצדדים לא פנו לבית המשפט מאז ועד להגשת הבקשה הנוכחית. בנסיבות אלה דחה בית המשפט את הבקשה בקבעו כי "לא ברור לי כיצד ניתן לפתוח מחדש את התיק ולתת הוראות או הנחיות לבורר. חזקה על הצדדים משלא פנו שנים רבות כל כך לבית המשפט ולאחר שהתיק נסגר, כי יצרו מצג לפיו העניין הוסדר מחוץ לכתלי בית המשפט ואין צורך במעורבות של בית המשפט או בפניה לאישור פסק בורר או כל עניין אחר". 5. המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה מיום 29.7.2014 לבית המשפט המחוזי בחיפה. לצידה הגישה המבקשת, לשם הזהירות, גם בקשת רשות ערעור על ההחלטה. ביום 29.9.2014 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת י' קראי-גירון) בשני ההליכים. נקבע כי מדובר ב"החלטה אחרת" ולא ב"פסק דין", ולכן לא מוקנית למבקשת זכות ערעור על ההחלטה ותקיפתה מותנית במתן רשות ערעור. לגופו של עניין נקבע כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי ציין כי לבקשה לא צורפו מסמכים מההתדיינות בין הצדדים לאחר פרוטוקול הדיון מיום 4.6.2013 בת"א 6274/02 בבית משפט השלום בקריות, אולם מטיעוני הצדדים ומהמסמכים שצורפו ניתן להניח כי בעקבות דיון זה הסכימו הצדדים על העברת ההליך לבוררות, ובהתאמה הסתיים ההליך בבית משפט השלום בקריות. לפיכך נקבע כי "בית המשפט בקריות קם מכסאו עם סיום ההליך, וסעד נוסף לו זקוק צד כלשהו יכול להינתן במסגרת הליך חדש, לרבות בדרך של הגשת תביעה למתן סעד הצהרתי כאשר המשיב לבקשה הינו הבורר. אין מקום במסגרת הליך שהסתיים לתת הסעד המבוקש בבקשה בדרך של החלטה נוספת". בנוסף נקבע כי "למבקשת קיימת דרך דיונית אחרת להשיג מטרתה, ובאם לאחר מתן פסק בוררות יקום צורך להשיג עליו גם לכך שמורה דרך דיונית, שאינה הגשת בקשה נוספת בתיק סגור". בית המשפט הדגיש כי "לא מניעה טכנית בשל העובדה כי התיק בוּער מונעת העתרות לבקשת המבקשת, כי אם ההבנה כי ההליך הקודם הסתיים ויש מקום לנקוט בהליך אחר כדי לנסות לקבל הסעד המבוקש בעתירה החדשה". לנוכח האמור לעיל, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. מכאן בקשת רשות הערעור דנן. תמצית טענות הצדדים 6. המבקשת טוענת בבקשתה כי בהחלטות בתי המשפט קמא נפלה טעות גלויה וברורה המחייבת התערבות בית משפט זה. נטען כי בתי המשפט קמא התעלמו במקרה דנן מהוראת סעיף 79ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), שלפיו בית המשפט שהעביר עניין כלשהו שנדון לפניו לבוררות יהיה בית המשפט המוסמך לדון בכל המחלוקות שינבעו מהליך הבוררות בהמשך, בניגוד לברירת המחדל הקבועה בסעיף 1 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), שלפיה בית המשפט המוסמך לדון בכל המחלוקות הנוגעות להליכי בוררות הוא בית המשפט המחוזי. נטען כי במקרה דנן בית משפט השלום בקריות הוא בית המשפט שהעביר את העניין לבוררות, ומשכך מחויבת המבקשת לפנות אליו בבקשות הנוגעות לבוררות. נטען כי העובדה שמדובר בתיק ישן שבוּער אינה יכולה לשנות את חלוקת הסמכויות שנקבעה בחוק בתי המשפט ובחוק הבוררות. עוד נטען כי קביעתם של בתי המשפט קמא במקרה דנן כי בית משפט השלום בקריות "קם מכסאו" מעת שהעניין עבר לבוררות וכי מדובר ב"תיק סגור" משנת 2003 הינה קביעה שגויה, מכיוון שיש לראות את בית המשפט שהעביר את העניין לבוררות כמי שממשיך ללוות את הליך הבוררות עד לאחר מתן פסק בוררות, ועד לאישורו או ביטולו של פסק הבוררות. 7. המשיבה הגישה תשובה לבקשה, בהתאם להחלטתי מיום 4.11.2014, ובמסגרתה הביעה התנגדותה לבקשה. נטען כי מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שאינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית המצדיקה או מחייבת התערבותו של בית משפט זה. לגופו של עניין נטען כי החלטות בתי המשפט קמא במקרה דנן הינן מנומקות ומבוססות היטב וכי לא נפלה בהן טעות כלשהי שמצדיקה התערבותו של בית משפט זה. עם זאת, המשיבה ציינה בתשובתה כי אין לה התנגדות – לפנים משורת הדין ומבלי שהדבר ייתפס כפגיעה באיזו מטענותיה – שבית המשפט יורה לבורר ליתן פסק דינו בהקדם. בנקודה זו העירה המשיבה כי במהלך הבוררות לא הוגבל הבורר על ידי הצדדים באשר למועד מתן פסק הבוררות. דיון והכרעה 8. לאחר עיון בהחלטות בתי המשפט קמא, הגעתי למסקנה כי אין מקום לשנות בנסיבות העניין את התוצאה אליה הגיעו במקרה דנן. עם זאת, סבורני כי קיים קושי בהנמקה של בתי המשפט קמא במקרה דנן. לפיכך, ועל אף הגישה המצמצמת הנהוגה בבית משפט זה בכל הנוגע לבקשות רשות ערעור בענייני בוררות ולבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אציע לחבריי כי ניתן רשות ערעור ונדון בבקשה כבערעור – לטובת הבהרת הכלל המשפטי – אך נדחה את הערעור לגופו. 9. השאלה שמתעוררת במקרה דנן הינה מיהו בית המשפט המוסמך לדון בסוגיות שונות שמתעוררות במהלך בוררות, לרבות הבקשה דנן שבמסגרתה מבקש צד לבוררות מבית המשפט להורות לבורר ליתן פסק בוררות בחלוף שנים רבות ממועד סיום הדיונים בבוררות. סעיף 1 לחוק הבוררות קובע כי, ככלל, בית המשפט המוסמך לדון בכל הסוגיות הנוגעות לבוררות הינו בית המשפט המחוזי. עם זאת, קיימת הבחנה בין הליכי בוררות שהחלו ביוזמת הצדדים, בהתאם להסכם בוררות שנחתם ביניהם (בין אם מדובר בהסכם שנחתם בטרם פרץ הסכסוך ובין אם לאחריו), לבין הליכי בוררות שהחלו ביוזמת בית המשפט. כאשר מדובר בסכסוך אזרחי שכבר החל להידון בבית המשפט, ושהועבר בשלב מסוים על ידי בית המשפט – בהסכמת הצדדים – לבוררות, יחול האמור בסעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט, שלפיו בית המשפט המוסמך לדון בסוגיות שונות שמתעוררות במהלך הבוררות הוא אותו בית המשפט שהעביר את הסכסוך לבוררות. בדרך זו עשוי בית המשפט המוסמך לדון בענייני בוררות במקרה קונקרטי להיות בית משפט השלום, בית משפט לענייני משפחה, בית דין לעבודה וכיו"ב, וזאת על אף שהסמכות העניינית הכללית לדון בענייני בוררות נתונה לבית המשפט המחוזי. על סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט נאמר בפסיקת בית משפט זה כי הוא: "...מעמיד הסדר מיוחד, אשר על פי לשונו הוא משנה את כללי הסמכות העניינית הרגילים. נראה גם שהסעיף הוא גם חיקוק ספציפי הגובר על החיקוק הכללי של חוק הבוררות... תכליתה של ההוראה שבסעיף הינה לייעל את ההליכים לקראת הבוררות, במהלכה ובסיומה ולפשטם. בית המשפט המעביר מכיר את עיקרי הסכסוך המועבר לבוררות, הוא מעורב בו כגורם שדן בסכסוך מראשיתו, ובתור שכזה הינו גורם מתאים גם להכריע בסוגיות המתעוררות במהלך הבוררות וגם בטענות, ככל שתהיינה, לתקיפת פסק הבורר. בהתאם לתכלית זו של הסעיף, יש לפרשו כך שיקנה לבית המשפט המעביר את הסמכות המלאה לדון בנושאי הבוררות השונים, וזו גם ההבנה העולה מלשון הסעיף. ה"עניין" שהועבר לבוררות על ידי בית המשפט המעביר הוא כל הסכסוכים שבין בעלי הדין, ולפיכך כל בבקשה הנוגעת ל"עניין" זה הינה בסמכותו" [השופט ת' אור ברע"א 4369/02 דורון נ' דורון, פ"ד נח(1) 241, 245 (2003) (להלן: עניין דורון)]. 10. להשלמת התמונה, ומעבר לדרוש לשם הכרעה במקרה דנן, יש לציין כי בפסיקת בית משפט זה נקבע כי כאשר מדובר בעניין שהועבר לבוררות על ידי ערכאת הערעור, אזי הסמכות לדון בכל הסוגיות שעשויות להתעורר לאחר מכן בקשר לאותם הליכי בוררות תהיה סמכות מקבילה הנתונה גם לערכאת הערעור וגם לערכאה הדיונית. עם זאת, הודגש כי על אף שמדובר בסמכות מקבילה של הערכאה הדיונית ושל ערכאת הערעור, ככלל עדיף שהדיון בסוגיות שנוגעות להליכי הבוררות – שמטבען עשויות לעורר מחלוקות עובדתיות שיחייבו הגשת תצהירים וחקירת עדים – יתקיים לפני הערכאה הדיונית ורק במקרים חריגים יתקיים במישרין לפני ערכאת הערעור [ראו: פסק דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס ברע"א 689/02 שרבט נ' שרבט (8.6.2006); והשוו לחוות דעתה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 2325/99 מודן נ' קופת חולים מכבי (17.10.2007)]. 11. הנה כי כן, על מנת להשיב על השאלה מיהו בית המשפט המוסמך לדון בסוגיות המתעוררות לגבי הליכי בוררות, יש לשוב לנקודת ההתחלה של הליכי הבוררות: האם מדובר בהליכי בוררות שהחלו ביוזמת בית המשפט שהעביר בהסכמת הצדדים עניין אזרחי שנדון לפניו לבוררות, או שמא מדובר בהליכי בוררות שהחלו ביוזמת הצדדים בהתאם להסכם בוררות ביניהם ולא ביוזמת בית המשפט. ככל שמדובר בעניין אזרחי שהועבר לבוררות על ידי בית המשפט, הרי בית המשפט המעביר יהיה גם בית המשפט המוסמך לדון בכל הסוגיות הנוגעות לאותם הליכי הבוררות. ככל שמדובר בבוררות שמקורה בהסכם בוררות שנחתם בין הצדדים ללא מעורבות של בית המשפט, הרי בית המשפט המוסמך לדון בכל הסוגיות הנוגעות לאותם הליכי בוררות יהיה בית המשפט המחוזי. 12. לצד הבחנה זו, אשר נלמדת מלשונם ומתכליתם של סעיף 1 לחוק הבוררות ושל סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט, ראוי לשים לב להבחנה נוספת, דקה יותר באופייה, שהתפתחה בפסיקה. ברע"א 463/04 סלקום ישראל בע"מ נ' מטיל 2000 בע"מ (1.4.2004) (להלן: עניין סלקום) הבחין בית משפט זה (השופט (כתארו אז) א' ריבלין) בין סכסוך שהחל להתברר בבית המשפט ושבשלב מסוים הסכימו הצדדים על דעת עצמם על העברתו לבוררות והודיעו על כך לבית המשפט, מבלי שהייתה להם כוונה להסמיכו לדון בהמשך בכל הסוגיות שנוגעות לאותה בוררות, לבין סכסוך שהחל להתברר לפני בית המשפט ובשלב מסוים הועבר לבוררות ביוזמת בית המשפט ובהסכמת הצדדים. נקבע כי במקרה הראשון, כשמדובר בסכסוך שכבר החל להתברר בבית המשפט ושהועבר לבוררות ביוזמת הצדדים ולא ביוזמת בית המשפט, יחול הכלל הקבוע בסעיף 1 לחוק הבוררות לפיו בית המשפט המוסמך לדון בסוגיות הנוגעות לבוררות הינו בית המשפט המחוזי, ואילו במקרה השני, כשמדובר בסכסוך שהועבר לבוררות ביוזמת בית המשפט, יחול הכלל הקבוע בסעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט לפיו בית המשפט המוסמך לדון בסוגיות אלה הינו בית המשפט שהעביר את הסכסוך לבוררות. במילים אחרות, לצורך המענה על השאלה מיהו בית המשפט המוסמך לדון בסוגיות הנוגעות להליכי הבוררות, לא די לבחון האם קדם להליך הבוררות הליך בבית המשפט, אלא יש לבחון האם בית המשפט יזם את העברת הסכסוך לבוררות או שמא הצדדים יזמו זאת. רק באותם מקרים שבהם היוזמה להעברת הסכסוך לבוררות הייתה יוזמתו של בית המשפט והצדדים העניקו הסכמתם לכך תוקנה לבית המשפט המעביר הסמכות העניינית לדון בהמשך בכל הסוגיות שנוגעות להליכי הבוררות. 13. מן הכלל אל הפרט. עיון בהחלטות בתי המשפט קמא במקרה דנן מעלה כי הנימוק העיקרי לדחיית בקשת המבקשת היה שמדובר ב"תיק שנסגר" לפני שנים רבות. בית משפט השלום ציין כי הצדדים לא פנו לבית המשפט במשך שנים ולכן "יצרו מצג לפיו העניין הוסדר מחוץ לכתלי בית המשפט ואין צורך במעורבות של בית המשפט" וכי "לא ברור כיצד ניתן לפתוח מחדש את התיק ולתת הוראות או הנחיות לבורר". בית המשפט המחוזי נימק החלטתו באופן דומה בקבעו כי "בית המשפט קם מכסאו עם סיום ההליך", אם כי הדגיש ש"לא מניעה טכנית בשל העובדה שהתיק בוּער מונעת היעתרות לבקשה כי אם ההבנה כי ההליך הקודם הסתיים ויש מקום לנקוט בהליך אחר כדי לנסות לקבל את הסעד המבוקש בעתירה החדשה". סבורני כי הנמקה זו אינה מדויקת, ויש מקום להבהיר את הדברים. העובדה כי מדובר בתיק אזרחי ישן שנסגר לפני שנים, ואף בוּער בשלב מסוים, אינה מובילה אוטומטית למסקנה כי בית המשפט "קם מכסאו" וכי לא נתונה לו עוד הסמכות לדון בסוגיות הנוגעות לבוררות ואף לתת הנחיות לבורר. אכן, העובדה שחלפו שנים רבות מעת שהסכסוך הועבר לבוררות, וביתר שאת כאשר במרוצת השנים הללו התיק בוּער ואף השופט שדן בו במקור כבר פרש לגמלאות ואינו יושב עוד על כס השיפוט – כפי שקרה במקרה דנן – מחלישה מאד את התכלית שביסוד סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט, בדבר ייעול ההליכים המשפטיים שסובבים את הבוררות כך שכל מחלוקת שמתעוררת בין הצדדים בקשר לבוררות תתברר על ידי בית המשפט שדן בסכסוך בראשיתו ומכיר אותו על בוריו [ראו עניין דורון בעמ' 245]. ודוק, בנסיבות כאלה – כאשר מדובר בהליכי בוררות שנמשכו במשך שנים רבות מבלי שהצדדים ראו צורך לפנות לבית המשפט במהלכם ורק בחלוף שנים פונה אחד מהצדדים לבית המשפט בבקשה כזו או אחרת בקשר לבוררות – הרי שהקביעה כי בית המשפט שהעביר את הסכסוך לבוררות לפני שנים הוא, ורק הוא, בית המשפט המוסמך לדון בבקשה של צד לבוררות הינה קביעה שרירותית במידה מסוימת. זאת, מכיוון שבנסיבות אלה בית המשפט שידון כעת בבקשה אינו מכיר את הסכסוך מתחילתו ואין לו לכאורה כל יתרון על פני כל בית משפט אחר. במילים אחרות, בין אם נקבע כי הסמכות לדון בבקשה דנן נתונה לבית משפט השלום בקריות ובין אם נקבע כי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי בחיפה, יידרש בית המשפט שידון בבקשה להתמודד עם סכסוך שאינו מוכר לו ושהלכה למעשה לא נדון לפניו בעבר. עם זאת, סבורני כי דווקא בגלל שהתשובה לשאלה מיהו בית המשפט המוסמך במקרה דנן הינה שרירותית במידה מסוימת, הרי שיש להקפיד על כללי הסמכות שנקבעו בחוק הבוררות ובחוק בתי המשפט כפשוטם. 14. בבואי ליישם את כל האמור לעיל על עובדות המקרה דנן, סבורני כי בסופו של דבר אין מקום לשנות מהתוצאה אליה הגיעו בתי המשפט קמא. אודה כי במבט ראשון סברתי כי יש מקום להפוך את התוצאה ולקבוע כי בית משפט השלום בקריות הוא בית המשפט המוסמך לדון בבקשה שהגישה המבקשת. זאת, מכיוון שלמקרא ההחלטה שניתנה ביום 4.6.2003 בתום הדיון שהתקיים לפני בית משפט השלום בקריות מתקבל הרושם שמדובר בסכסוך שהועבר לבוררות על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים. עם זאת, במבט נוסף נראה שלא כך הוא. מעיון בהסכם הבוררות שצורף לבקשה דנן, שנושא תאריך 3.10.2003 – כארבעה חודשים לאחר מתן ההחלטה דנן – מתקבל הרושם שמדובר בהסכמה עצמאית של הצדדים להעביר את הסכסוך לבוררות, ולא מוזכרת בהסכם זה ולו במילה התביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה לבית משפט השלום בקריות. זאת ועוד, אילו היו מבקשים הצדדים ליתן תוקף של החלטה להסכם הבוררות ביניהם, באופן שעשוי ללמד על כך שמדובר בסכסוך שהועבר לבוררות על ידי בית המשפט, ניתן להניח שהייתה ניתנת החלטה של בית המשפט בנדון במועד מאוחר מיום 4.6.2003. החלטה כזו לא צורפה לבקשה דנן ומהחלטות בתי המשפט קמא ניתן להסיק כי כנראה שהחלטה כזו מעולם לא ניתנה. למעשה לא ברור אם ניתנה החלטה כלשהי בבית משפט השלום בקריות במועד מאוחר מיום 4.6.2003 בתיק שבנדון. לפיכך הגעתי בסופו של דבר למסקנה כי התוצאה בעניין דנן צריכה להיות זהה לתוצאה אליה הגיע בית משפט זה בעניין סלקום, דהיינו כי מדובר בסכסוך שאמנם החל להתברר בבית המשפט, אך הועבר לבוררות ביוזמת הצדדים, מבלי שהייתה להם כוונה להסמיכו לדון בהמשך בכל הסוגיות שנוגעות לאותה בוררות. מבחינה אופרטיבית המשמעות של קביעה זו הינה כי בית המשפט המוסמך לדון בכל הסוגיות שנוגעות לבוררות שהתנהלה בין הצדדים דנן הינו בית המשפט המחוזי בחיפה. 15. סוף דבר; ניתנה רשות ערעור והבקשה נדונה כערעור – לטובת הבהרת הכלל המשפטי – אך הערעור נדחה לגופו. בנסיבות העניין איני סבור שיש מקום לחיוב בהוצאות. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ‏ט"ו בכסלו התשע"ה (‏7.12.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14067100_W02.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il