רוני שרון נ. מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 671/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: רוני שרון נ ג ד המשיב: מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אלון יצחקי; עו"ד גולן נפתלי בשם המשיב: עו"ד סיגל אבנון פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת משרד החקלאות ופיתוח הכפר (המשיב. להלן: משרד החקלאות) לדחות את בקשת העותר לקבלת כספי תמיכה על פי "נוהל תמיכה בחקלאים משביתי משקים, משתלות וכרמי יין בשנת השמיטה תשפ"ב 2018-2022" שעודכן ביום 17.6.2020 (להלן: הנוהל או נוהל התמיכה). העותר, העוסק בחקלאות מזה כחמישה עשורים, הוא בעל משק חקלאי במושבה יבנאל שבצפון, אשר בו גידל מטע תמרים. בשנת השמיטה האחרונה, התשפ"ב (2022-2021), לא נעשתה פעילות חקלאית במטע התמרים, ולאור זאת הגיש העותר למשרד החקלאות ביום 24.10.2021 בקשה לקבלת תמיכה עבור שנת השמיטה לפי נוהל התמיכה. ביום 7.12.2021 מסרה ועדת התמיכות המשרדית לעותר כי היא דנה בבקשה לקבלת תמיכה והמליצה לאשרה, אך זאת בכפוף לעמידתו בתנאי הנוהל – עניין שייבחן בשלב מאוחר יותר. בסופו של דבר, ולאחר מספר ביקורים שקיימו גורמי המקצוע מטעם משרד החקלאות במטעו של העותר במהלך שנת השמיטה, נמסר לאחרון כי אינו זכאי לקבלת כספי התמיכה, משום שאינו עומד בתנאי הנוהל. לאחר שדין ודברים בין העותר לנציגי משרד החקלאות לא נשא פרי, ביום 8.10.2023 הגיש העותר עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים נגד ההחלטה האמורה (עת"מ 8680-10-23. להלן: העתירה הקודמת). ביום 24.10.2023 הורה בית המשפט (כב' השופט דני צרפתי) לעותר להבהיר "את מקור סמכותו של בית המשפט המנהלי או לחלופין יודיע אם הוא מבקש למחוק את העתירה, לצורך פנייה בהליך מתאים לבית המשפט המוסמך". בעקבות זאת, ביום 21.12.2023 הגיש העותר בקשה למחיקת העתירה המנהלית – אשר אושרה בפסק דין עוד באותו היום – ותחתיה הוגשה העתירה דנן. העותר בעתירתו חולק על החלטת משרד החקלאות, וגורס כי היא אינה עולה בקנה אחד עם הוראות נוהל התמיכה, ואף פוגעת באינטרס ההסתמכות שלו. משרד החקלאות, לעומת זאת, טוען כי דין העתירה להידחות על הסף – בשל קיומו של סעד חלופי, ולגופה – בהיעדר עילה להתערבות בהחלטתו. ביום 30.5.2024 התבקש העותר להודיע האם הוא עומד על עתירתו נוכח הטעמים המפורטים בתגובה המקדמית, וביום 9.6.2024 השיב הלה בחיוב. לאחר שעיינו בעתירה ובטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים. סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק או חוק בתי משפט לעניינים מנהליים) קובע כי לבית המשפט לעניינים מנהליים מוקנית הסמכות לדון ב"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות". פרט 40(ב) בתוספת הראשונה לחוק, שכותרתו "תמיכות", מסמיך את בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות שעניינן "החלטה פרטנית של רשות שעניינה מתן תמיכה לגוף אחר לפי הוראות החשב הכללי למעט החלטה שעניינה קביעת מבחן תמיכה לפי הוראות אלה; בפרט זה, "גוף אחר" – כהגדרתו בהוראות החשב הכללי שעניינן תמיכות מתקציב המדינה בגופים אחרים". בענייננו, כאמור, העתירה מכוונת נגד החלטת משרד החקלאות שלא להעניק תמיכה בהתאם לנוהל התמיכה לעותר (שהינו "גוף אחר", כהגדרתו בהוראות החשב הכללי: "רשות מקומית או חברה בע"מ או שותפות או אדם פרטי או כל גוף אשר עונה על הפירוט להלן: [1] אינו מוגדר כמוסד ציבורי לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985; [2] אינו תאגיד שהוקם על פי חוק"). כפי שפורט בנוהל, התמיכות המוענקות על פיו מתוקצבות במסגרת תקציב המדינה, מכוח הסכם שנחתם בין משרד החקלאות למשרד האוצר במאי 2014, ואשר עוגן בהחלטה 1657 של הממשלה ה-33 "היערכות לשנת השמיטה תשע"ה" מיום 1.6.2014. בהתאם, משרד החקלאות מעביר את כספי התמיכה לזכאים לפי הוראת תכ"ם 6.2.1 שעניינה "תמיכות בגופים אחרים". לפיכך, הרי שהסמכות לדון בעתירה נגד החלטת משרד החקלאות בעניין מתן תמיכות על פי נוהל התמיכה מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים (והשוו: בג"ץ 3429/11 בוגרי התיכון הערבי האורתודוקסי בחיפה נ' שר האוצר, פסקה 34 (5.1.2012); בג"ץ 5509/19 תיאטרון גלבוע נ' ועדת התמיכות של מנהל התרבות במשרד התרבות והספורט (29.8.2019); בג"ץ 2730/21 עמותת מועדון לקידום כדורגל בנות עמק חפר והסביבה נ' שר התרבות והספורט (31.5.2021); בג"ץ 8284/21 תזמורת ירושלים מזרח ומערב נ' משרד התרבות והספורט מדינת ישראל, פסקאות 10-8 (27.2.2022). ראו גם עמ' 5 למסמך רקע – צו בתי משפט לענינים מינהליים (שינוי התוספות הראשונה והשנייה לחוק), התשע"ח-2018. זמין בקישור https://fs.knesset.gov.il/20/Committees/20_cs_bg_492086.pdf). העותר אינו חולק על עניין זה, אך מבקש להפנות את תשומת הלב לשני אלה: החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אשר הובילה למחיקת העתירה הקודמת ולהגשת העתירה דנן; ופסק דינו של בית משפט זה בעניין בג"ץ 2248/17 מלר נ' משרד החקלאות ופיתוח הכפר (3.5.2017) (להלן: עניין מלר), אשר דן בסוגיה דומה לענייננו. לשיטתו, אלה מצדיקים להותיר את העתירה דנן בפני בית משפט זה, ולו "מטעמי היעילות והצדק". אין בידינו להיעתר לכך. באשר להחלטת בית המשפט בעתירה הקודמת, יובהר כי תקנה 5(ב)(3א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 מורה כי על כתב התביעה לכלול, בין היתר, "פירוט מקור הסמכות העניינית והמקומית של בית משפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה, לרבות הוראות החיקוק המסמיך שלפיו התקבלה החלטת הרשות שנגדה הוגשה העתירה, והפרט שבתוספת הראשונה או שבתוספת הרביעית לחוק שלפיו מוסמך בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעניין זה". בהתאם, על העותר מוטל הנטל להצביע על מקור סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בענייננו, עיון בעתירה שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מעלה כי פירוט כאמור לא נכלל בה. משלא עמד העותר בחובתו האמורה, ולאור ספקות שהתעוררו אצל בית המשפט, הורה בית המשפט לעותר להבהיר סוגיה זו. העותר בחר להגיש בקשה למשיכת העתירה, אך אין בבחירתו זו, שהתברר כי התבססה על סברה שגויה, כדי להצדיק את בירור העתירה בפני בית משפט זה (ראו: בג"ץ 5692/09 אבו אלגדיאן נ' מדינת ישראל (18.11.2009). והשוו גם: בג"ץ 8018/08 תורכמן נ' מדינת ישראל (11.6.2009)). ויודגש, משרד החקלאות לא טען במסגרת העתירה הקודמת כי בית המשפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות לדון בעניין (התייחסותו בעניין כלל לא נתבקשה), וחזקה עליו כי לאור עמדתו בתגובה המקדמית דנן, גם לא יטען טענה מסוג זה בכל עתירה עתידית שתוגש בעניינים מסוג זה. אף עניין מלר אינו יכול לסייע לעותר. פרט 40 בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים בנוסחו העדכני – אשר מקנה לבית המשפט לעניינים מנהליים את הסמכות לדון בסוגיה מושא העתירה – נוסף במסגרת צו בתי משפט לעניינים מינהליים (שינוי התוספות הראשונה והשנייה לחוק), התשע"ח-2018 (להלן: הצו) אשר נכנס לתוקף במאי 2018. לפיכך, בשונה מהעתירה שלפנינו, עת שהוגשה העתירה בעניין מלר וניתן פסק הדין בה (ביום 3.5.2017), הצו טרם הותקן והוראותיו לא חלו עליה. אכן, הוראות חוק בתי משפט לעניינים מנהליים אינן גורעות מסמכותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לדון בעתירה, שנותרה סמכות מקבילה שבשיקול דעת. ברם, לא שוכנענו כי המקרה דנן, העוסק כולו בעניינו הפרטני של העותר, נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם מוצדק לעשות שימוש בסמכות זו (בג"ץ 3397/08 איסמעיל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, פסקה 30 (30.4.2009); בג"ץ 7141/20 מועצה אזורית חוף כרמל נ' שר הפנים, פסקה 3 (10.3.2021)). נוכח האמור לעיל, העתירה נדחית. למותר לציין, כי אין באמור כדי להביע עמדה לגופם של דברים וכי טענות הצדדים שמורות להם. במכלול נסיבות העניין, ובפרט בהינתן "גלגולה" של העתירה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' בתמוז התשפ"ד (‏7.7.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 24006710_Y08.docx למ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1