מקורות חברת מים בע"מ נ. פיליפ טיברמן

פסק-דין בתיק בג"ץ 671/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 671/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרת: מקורות חברת מים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. פיליפ טיברמן 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ז' בתשרי תשע"ב (5.10.11) בשם העותרת: עו"ד בטי אמיר; עו"ד חיים ברנזון; עו"ד אסף ברנזון; עו"ד מיכל זילוני-חדד בשם המשיב 1: עו"ד מרטין אנגל; עו"ד ריקי זלצמן פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עתירה כלפי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 24.12.09 בתיק ע"ע (ארצי) 570/07. את הנסיבות להן נדרש פסק הדין ניתן לתאר באופן הבא: פלוני - ובענייננו המשיב 1, הועסק על ידי מעסיק - ובענייננו העותרת, כעצמאי וזכה לשכר בהתאם. בהמשך התקבלה תביעתו להכיר בו כעובד, והמעביד חויב לשלם לו בגין תנאים שנמנעו ממנו עקב הגדרתו כעצמאי. השאלה באילו מקרים יחויב העובד להשיב למעביד שכר ששולם לו ביתֶר (נוכח פערי השכר בין עובד מן המניין לעצמאי) היא העומדת ביסוד פסק דינו של בית הדין הארצי וביסוד העתירה שלפנינו. ב. בעניין זה נחלקו הדעות בבית הדין הארצי, אשר דן בערעורים הדדיים בשורת נושאים: דעת הרוב (הנשיא אדלר, השופטת רוזנפלד ונציג הציבור חרמש) פטרה את המשיב מהשבה (ששיעורה הוערך במעל שש מאות אלף ₪ מעבר לסכום שהעותרת חויבה לשלם למשיב); דעת המיעוט (השופט צור ונציג הציבור בן-יהודה) חייבה אותו בהשבה שניתן לכנותה סמלית (50,000 ₪). זאת, לאחר שבית הדין האזורי קיבל עקרונית את תביעת ההשבה, אך קבע שזו תקוזז אל מול הסכומים שהעותרת חויבה לשלם למשיב. ג. בעתירה ובדיון בפנינו נטען, בין היתר, כי הכרעה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות ההשבה שבמשפט האזרחי, לרבות עשיית עושר ולא במשפט; כי היא עומדת בניגוד לפסיקת בית משפט זה (בג"צ 10931/07 יפהר נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם)) שבגדרה אושרה בעבר דעת המיעוט של השופט צור; וכן נטען לחילוקי דעות בין שופטי בתי הדין לעבודה בערכאות השונות - עניין המעיד, לשיטת העותרת, על צורך בהכרעה ברורה וסופית למען יציבות ואחידות ההלכה. בתגובת המשיב נטען, בין היתר, כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית, גם כיון שהיא תחומה ליישום הלכות שנקבעו משכבר וגם נוכח הנסיבות הקונקרטיות, והעוול שעלול להיגרם כתוצאה מחיוב השבה בשיעור משמעותי לאחר שהמשיב כבר יצא לגמלאות. עוד נטען בפנינו, כי במישור המעשי הוצאות נלוות שהיו למשיב מפחיתות באופן מהותי עד כדי איון את ההשבה. ד. לאחר קריאת כתבי הטענות ושמיעת הצדדים (בדיון שהתקיים ביום 5.10.11), אין בידינו להיעתר לעתירה. נודה כי התחבטנו בסוגיה זו, ובסופו של יום הגענו למסקנה האמורה בעיקר כיון שעסקינן בנושא מליבת משפט העבודה, שראוי לו כי יתברר ויוכרע על ידי שופטי בית הדין הארצי לעבודה. שאלת החיוב בהשבה נדונה בבית הדין הארצי לפני למעלה מעשור, ונקבעו בעניינה הלכות מפורטות (בפרט ראו ע"ע 300256/98 אייזיק נ' תה"ל - תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע ל"ו 817; ע"ע 300267/98 טויטו נ' מ.ש.ב. הנדסת קירור למיזוג אויר (1965) בע"מ, פד"ע ל"ז 345); הלכות אלה אוזכרו במאות פסקי דין של בתי הדין לעבודה. אכן, בבית הדין הארצי קיימים - כאז גם כיום - קולות שונים בסוגיה, הן במישור העקרוני, והן באופן יישומן של ההלכות. דומה, כי ניתן אף להתייחס לברירות מחדל מנוגדות: השבה מזה, והימנעות מהשבה מזה. מצב דברים זה משתקף באופן מובהק בפתיחת דבריו של השופט צור בתיק זה: "חברי הנשיא סטיב אדלר איתן בהשקפתו כי נקודת המוצא לבחינת סוגיה זו היא שככלל אין לבצע השבה אלא במקרים חריגים (פיסקה 18 לחוות דעתו) ואילו אני בדעה שנקודת המוצא הפוכה, לאמור - שככלל יש להורות על השבה, אך זאת בכפוף לשיקול הדעת הנתון בדין לערכאת השיפוט להקטין את היקף ההשבה בהתחשב בשיקולי איזון וצדק בנסיבות כל עניין". ואולם, ככלל ניתן לומר, כי גישתו העקרונית של הנשיא אדלר התקבלה ברוב דעות הן בפסק הדין נשוא עתירה זאת, הן בהלכות הנזכרות מעלה, והן בפסק דין נוסף משנת 2011 (ע"ע (ארצי) 308/08 עברון נ' אנוש מערכות ניהול והנדסה חברה בע"מ (לא פורסם)). ה. מדובר איפוא בהלכות קיימות ותיקות, ואף אם במובנים מסוימים דעת המיעוט נשמעת - למצער במשקפי המשפט האזרחי הרגיל - מסתברת, ואולי (מבלי לקבוע מסמרות) אפילו מסתברת יותר בגדרי הגינות כלפי כולי עלמא במקרים רבים, בודאי כשננקטת "דרך אמצע" של קיזוז ומתוך הנחה שבחיי המעשה ישנם מצבי ביניים ולא מצבי קצה של שחור ולבן, ולמורכבותה של המציאות ראוי ליתן ביטוי; מכל מקום, מדובר ביישום עקרונות משפטיים כלליים בסיטואציה מורכבת וייחודית של דיני עבודה המצויים בתחום "מומחיותם ועיסוקם הישיר והיומיומי של בתי הדין לעבודה" (בג"צ 11014/07 אוזאן נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם); בג"ץ 6642/03 לאור נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם)), ממילא מסור הדבר ביסודו לערכאה מומחית זאת. ו. ומנגד, מצב זה של קולות שונים המתרוצצים בקרבה של ערכאה אחת, בודאי לאחר שהשאלה הוכרעה יותר מפעם אחת (גם אם ברוב דעות) בעייתי. גם אם הלכה שנקבעה בבית הדין הארצי - ובענייננו מדובר בהלכה ותיקה שנקבעה בדעת רוב - אינה כובלת את שופטיו במקרים אחרים, קיימים גם שיקולים של מדיניות משפטית. הצורך ביציבות משפטית נדון לא אחת בפסיקת בית משפט זה (וגם בפסיקת בית הדין הארצי; ראו לדוגמה עב"ל 746/08 המוסד לביטוח לאומי נ' אבוקסיס (לא פורסם)); ואף אם עמדה משפטית אפשרית מסוימת אינה נראית בעיני שופט, עליו ליתן משקל גם לשיקולי מדיניות אלה "כי בין אמת לאמת - יציב עדיף" (בג"צ 547/84 עוף העמק נ' המועצה המקומית רמת-ישי, פ"ד מ(1) 113, 145 - השופט, כתארו אז, ברק; ע"א 420/83 אשור נ' "מגדל" חברה לביטוח, פ"ד מד(2) 627). גם אנו, כעותרת, סבורים שעדיפה הכרעה ברורה, אחידה ויציבה, במישור העקרוני. על פניה, הכרעה כאמור התקבלה לפני למעלה מעשור, ברם דעת המיעוט בתיק זה, ובמיוחד העובדה שבעניין יפהר היתה לדעת רוב, מעידה כי היציבות הראויה נעדרת; ואין צורך להסביר את הבעייתיות בכך שתוצאה בתיק מסוים תהיה תלויה בהרכב המקרי אשר דן בו. ואולם, בנסיבות, עניין זה מסור לעת הזאת לבית הדין הארצי, לפי הבנת שופטיו, וראוי כי בית הדין יתן דעתו גם לשיקולים אלה. ז. עוד נטען, כאמור, כי עמדת המיעוט בתיק זה היתה דעת הרוב בעניין יפהר, אשר אושרה בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בעניין יפהר אמנם נדחתה עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי; ברם, תוצאה משפטית זו אינה שקולה - ככלל ובפרט בהינתן הנמקת פסק הדין הספציפי - לאישור עמדתו לגופה. בפסק הדין בעניין יפהר נאמר במפורש (מפי כותב שורות אלה), כי: "במקרה שלפנינו לא נמצא כי נפלה בהחלטותיהם של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה טעות משפטית מהותית או ציבורית המצדיקה התערבותנו. בית הדין הארצי נדרש בפרוטרוט לכל הצריך עיון, וגם אם ניתן לטעון אחרת משהחליט ולזאת כיוונה העותרת, אין מקום כי בית משפט זה יידרש לכך, משל היה זה ערעור בזכות בגלגול שלישי..." (ההדגשה הוספה - א"ר). עוד הוזכר באותו עניין, בהיקש לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, "שעצם העובדה שנפלה טעות בפסק הדין - קלה כחמורה - אינה מצדיקה, כשהיא לעצמה, מתן רשות לערער בגלגול שלישי". אין להסיק איפוא מדחיית העתירה בעניין יפהר, כי שופטי בית משפט זה סברו שפסק דינו של בית הדין הארצי מוצדק לגופו, כשם שגם לא ניתן להסיק מהדברים המובאים כי הם הכריעו אחרת. לא ניתן לומר איפוא, כי פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין יפהר "אושר" בבית משפט זה. ח. להשלמת התמונה נזכיר, כי העותרת בעניין יפהר טענה גם היא - בדומה לטענת העותרת בענייננו - כי אגב דחיית העתירה אושר פסק דינו של בית הדין הארצי לגופו, ובכך נקבעה הלכה חדשה. ואולם, טענה זו נדחתה מפורשות על ידי הנשיאה ביניש במסגרת עתירה לדיון נוסף: "בעתירתה לקיום דיון נוסף בפסק-הדין טוענת העותרת כי שגה בית המשפט בהחליטו שלא להתערב בפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בו נקבעה הלכה חדשה וקשה... דין העתירה לדיון נוסף להידחות. בפסק הדין נשוא העתירה לא נקבעה הלכה כלשהי... פסק הדין מבוסס בעיקרו על ההלכה שנקבעה בפסיקתנו לפיה בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יתערב, למעט במקרים חריגים, בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה... " (דנג"צ 2045/08 יפהר נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם)). ט. עוד יש לזכור, במישור המעשי, כי בשורה התחתונה הפער בין עמדת הרוב לעמדת המיעוט בבית הדין הארצי בנידון דידן הוא 50,000 ₪ (בשונה מהכרעת בית הדין האזורי), ומעבר לדעת המיעוט בודאי אין - בנסיבות האישיות והדיוניות - עילה משפטית להתערב; נוכח נתונים מספריים אלה לא ניתן איפוא לומר, כי "הצדק מחייב התערבותו של בית משפט זה לאור נסיבותיו של הענין" (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 - הנשיא שמגר). י. כידוע, בית משפט זה אינו יושב "כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה" (בג"ץ 1855/11 נחמני נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם) פסקה 5 - השופט עמית; בג"ץ 5287/09 שוקרון נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם); בג"ץ 7954/10 בנקין נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם)), "ורצוי שלא ימהר להתערב בנושאים שנדונו בפני בית הדין לעבודה בתחום סמכותו הייחודית" (עניין חטיב, שם). ככלל הגביל בית משפט זה התערבותו למקרים בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: "(1) נתגלתה טעות משפטית מהותית... (2) הצדק מחייב התערבותו של בית משפט זה לאור נסיבותיו של הענין" (עניין חטיב, שם). מן האמור מעלה עולה, כך דומני, כי בנסיבות שתי העילות אינן מתקיימות באופן המצדיק התערבות, וההפרש הכספי בין שתי הדעות בבית הדין הארצי אינו תורם לכך. נטעים, שאין בכך כדי למתן את הבעייתיות שמצב הקיים, עניין המסור לעת הזאת לבית הדין הארצי, ויפה אם ימצא דרך לאחוז את שור ההכרעה בקרניו באופן שיימנע תוצאות סותרות ומתנגשות, גם בהתחשב באמור מעלה. י"א. סוף דבר, אין בידינו להיעתר לעתירה. בנסיבות החלטנו שלא לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: גם להשקפתי אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, גם אם לא ניתן לשלול אפשרות להגיע להכרעה שונה בסוגייה הנדונה. זאת על רקע השיקולים עליהם עומד חברי השופט א' רובינשטיין, ובהינתן המשקל המיוחד שאנו נותנים להכרעותיו של בית הדין בנושאים שבהם הוא דן בתחום סמכותו הייחודית. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. השאלה אם מי שהוכר בדיעבד על ידי בית המשפט כ"עובד" רשאי לאחוז גם בשכר המגיע לו כעובד אך לא להניח ידו גם מהשכר שקיבל כקבלן עצמאי, ובכך להנות משני העולמות, היא שאלה נכבדה המערבת את הוראות הדין האזרחי עם שיקולים של מדיניות משפטית מתחום דיני העבודה. משכך, ובהינתן המומחיות המיוחדת של בית הדין לעבודה, ולא בלי התלבטות, אני מצטרף לעמדתם של חברי כי דין העתירה להידחות. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, ‏י"ב בתשרי התשע"ב (‏10.10.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10006710_T02.doc עש+רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il