פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 6699/97
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט מ' אילן
העותר: עו"ד יוסף פנדריך
נ ג ד
המשיבים: 1. השופט א' פריאל
2. השופט א' הבר
3. השופט ד' סלע
4. השופט ח' הורוביץ
5. בית-המשפט המחוזי בחיפה
6. אירית קנריק
7. זאב קנריק
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה: י"ח טבת תשנ"ט (6.1.99)
בשם העותר: בעצמו
בשם המשיבים 5-1: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס
בשם המשיבים 7-6: עו"ד יוסף הוד
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
1. בעתירה שבפנינו מבקש העותר לבטל ארבעה פסקי-דין חלוטים - שלושה מהם של בית-משפט השלום בחיפה והרביעי של בית-משפט השלום בחדרה - שניתנו בהתדיינויות בינו לבין יהודית וזאב קנריק (להלן: קנריק).
בעתירה נטען כי השופטים פריאל, הבר, סלע והורוביץ, שבפניהם התבררו הליכים אלה, פעלו מתוך ניגוד עניינים ופסקו לחובת העותר. זאת, הואיל וקנריק היו מיוצגים על-ידי משרד עורכי-דין שבו שותפה עורכת-הדין דלית סוקול, בתו של השופט תיאודור אור, אשר היה חבר בוועדה לבחירת שופטים (להלן: וועדת הבחירה) ועשוי היה להשפיע על קידומם של השופטים. בדיון בפנינו אף הרחיב העותר וטען כי גם הופעת עורך-דין קרוב משפחה בדרגה ראשונה של שופט בית-המשפט העליון, שאינו חבר בוועדת הבחירה אך עשוי להיות חבר בה, בפני בית-משפט שלום או בית-משפט מחוזי יוצרת מצב של ניגוד עניינים.
2. טענות אלה אינן יכולות להתקבל.
המבחן לניגוד עניינים בין עניין ציבורי לבין עניין פרטי מבוסס על אמת-מידה אובייקטיבית, שיסודה בעוצמת ניגוד העניינים, הנקבעת על-פי הקירבה בין האינטרסים המנוגדים. ניגוד רחוק, המקים חשש תיאורטי להשפעה של אינטרסים זרים, אינו מספיק לפסילת החלטה. ראו בג"ץ 3132/92 מושלב נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז הצפון ואח', פ"ד מז(3) 741, בע' 747. כך הוא לגבי החלטות מינהליות, ואילו לגבי פסלות שופט נדרשת אפשרות ממשית למשוא-פנים המבוססת על הערכה אובייקטיבית של יכולת השופט לדון בעניין ללא משוא-פנים. ראו ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375.
בענייננו, הניגוד בין האינטרס הציבורי לאינטרס הפרטי, העשוי להיווצר בשל הופעת עורך-דין קרוב משפחה של חבר בוועדת הבחירה בפני בית-משפט שלום ובית-משפט מחוזי, הוא תיאורטי. ואילו קירבת משפחה לשופט בית-משפט עליון שאינו חבר בוועדת הבחירה, אף אינה יוצרת ניגוד תיאורטי. לא-כל-שכן שאין שני אלה מבססים אפשרות ממשית למשוא-פנים כנדרש לשם פסילת שופט.
3. בכך די היה לדחות את העתירה. ברם, מתשובת המשיבים מסתבר כי לעתירה גם לא הייתה תשתית עובדתית.
שלושה מתוך ארבעת פסקי-הדין ניתנו בתקופה שבה השופט אור כלל לא היה חבר בוועדת הבחירה; העותר חזר בו מערעורים שהגיש על שניים מפסקי-הדין, ובהם מערעור שבו טען כי בית-המשפט פסק נגדו בשל קירבת המשפחה בין עורכת-הדין סוקול לבין השופט אור; ואילו על פסק-דין שלישי, שניתן לאחר הגשת העתירה, לא הגיש העותר ערעור כלל. ולבסוף, עורכת-הדין סוקול לא טיפלה בענייני קנריק, להוציא טיפול טכני, ובבית-המשפט יוצגו קנריק על-ידי עורך-הדין יוסף הוד ועורכי-דין שכירים אחרים מאותו משרד.
אשר-על-כן, אנו דוחים את העתירה.
העותר ישלם הוצאות משפט למדינה ולקנריק בסך 5,000 ש"ח לכל אחד - ובסך הכול 10,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ח טבת תשנ"ט (6.1.98).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט
97066990.L18