יוסף פנדריך,עו"ד נ. השופט א.פריאל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6699/97 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט מ' אילן העותר: עו"ד יוסף פנדריך נ ג ד המשיבים: 1. השופט א' פריאל 2. השופט א' הבר 3. השופט ד' סלע 4. השופט ח' הורוביץ 5. בית-המשפט המחוזי בחיפה 6. אירית קנריק 7. זאב קנריק עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י"ח טבת תשנ"ט (6.1.99) בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים 5-1: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס בשם המשיבים 7-6: עו"ד יוסף הוד פסק-דין השופטת ד' דורנר: 1. בעתירה שבפנינו מבקש העותר לבטל ארבעה פסקי-דין חלוטים - שלושה מהם של בית-משפט השלום בחיפה והרביעי של בית-משפט השלום בחדרה - שניתנו בהתדיינויות בינו לבין יהודית וזאב קנריק (להלן: קנריק). בעתירה נטען כי השופטים פריאל, הבר, סלע והורוביץ, שבפניהם התבררו הליכים אלה, פעלו מתוך ניגוד עניינים ופסקו לחובת העותר. זאת, הואיל וקנריק היו מיוצגים על-ידי משרד עורכי-דין שבו שותפה עורכת-הדין דלית סוקול, בתו של השופט תיאודור אור, אשר היה חבר בוועדה לבחירת שופטים (להלן: וועדת הבחירה) ועשוי היה להשפיע על קידומם של השופטים. בדיון בפנינו אף הרחיב העותר וטען כי גם הופעת עורך-דין קרוב משפחה בדרגה ראשונה של שופט בית-המשפט העליון, שאינו חבר בוועדת הבחירה אך עשוי להיות חבר בה, בפני בית-משפט שלום או בית-משפט מחוזי יוצרת מצב של ניגוד עניינים. 2. טענות אלה אינן יכולות להתקבל. המבחן לניגוד עניינים בין עניין ציבורי לבין עניין פרטי מבוסס על אמת-מידה אובייקטיבית, שיסודה בעוצמת ניגוד העניינים, הנקבעת על-פי הקירבה בין האינטרסים המנוגדים. ניגוד רחוק, המקים חשש תיאורטי להשפעה של אינטרסים זרים, אינו מספיק לפסילת החלטה. ראו בג"ץ 3132/92 מושלב נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז הצפון ואח', פ"ד מז(3) 741, בע' 747. כך הוא לגבי החלטות מינהליות, ואילו לגבי פסלות שופט נדרשת אפשרות ממשית למשוא-פנים המבוססת על הערכה אובייקטיבית של יכולת השופט לדון בעניין ללא משוא-פנים. ראו ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375. בענייננו, הניגוד בין האינטרס הציבורי לאינטרס הפרטי, העשוי להיווצר בשל הופעת עורך-דין קרוב משפחה של חבר בוועדת הבחירה בפני בית-משפט שלום ובית-משפט מחוזי, הוא תיאורטי. ואילו קירבת משפחה לשופט בית-משפט עליון שאינו חבר בוועדת הבחירה, אף אינה יוצרת ניגוד תיאורטי. לא-כל-שכן שאין שני אלה מבססים אפשרות ממשית למשוא-פנים כנדרש לשם פסילת שופט. 3. בכך די היה לדחות את העתירה. ברם, מתשובת המשיבים מסתבר כי לעתירה גם לא הייתה תשתית עובדתית. שלושה מתוך ארבעת פסקי-הדין ניתנו בתקופה שבה השופט אור כלל לא היה חבר בוועדת הבחירה; העותר חזר בו מערעורים שהגיש על שניים מפסקי-הדין, ובהם מערעור שבו טען כי בית-המשפט פסק נגדו בשל קירבת המשפחה בין עורכת-הדין סוקול לבין השופט אור; ואילו על פסק-דין שלישי, שניתן לאחר הגשת העתירה, לא הגיש העותר ערעור כלל. ולבסוף, עורכת-הדין סוקול לא טיפלה בענייני קנריק, להוציא טיפול טכני, ובבית-המשפט יוצגו קנריק על-ידי עורך-הדין יוסף הוד ועורכי-דין שכירים אחרים מאותו משרד. אשר-על-כן, אנו דוחים את העתירה. העותר ישלם הוצאות משפט למדינה ולקנריק בסך 5,000 ש"ח לכל אחד - ובסך הכול 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"ח טבת תשנ"ט (6.1.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט 97066990.L18