פלוני נ' ראשי רשויות ואח'

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 66976-02-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט יחיאל כשר העותר: שאווקי בן פדל אבו לטיף נגד המשיבות: 1. הוועדה לבחינת השעיית ראשי רשויות 2. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אילן בומבך; עו"ד יריב רונן פסק-דין השופט דוד מינץ: נגד העותר, ראש המועצה המקומית ראמה (להלן: המועצה), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מרמה והפרת אמונים, סיוע לסחיטה באיומים ושיבוש מהלכי משפט. בעקבות כתב האישום, ביום 24.8.2023 פנתה משיבה 2 (להלן: המשיבה) למשיבה 1 – הוועדה לבחינת השעיית ראשי רשויות בשל הגשת כתבי אישום (להלן: הוועדה) – בבקשה להשעות את העותר מתפקידו ומתפקידים נוספים בהם הוא מכהן מכוח היותו ראש המועצה, לתקופה של שנה (להלן: הבקשה). זאת על פי סעיף 19א לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975 (להלן: חוק הרשויות המקומיות). ביום 10.4.2024 התקיים דיון בבקשה לפני הוועדה, וביום 4.6.2024 ניתנה בה החלטה. בהחלטה עמדה הוועדה על השיקולים שעליה לשקול בבחינת השעיה, כפי שאלה מפורטים בחוק הרשויות המקומיות, ובהמשך לכך קבעה כי די בחומרת העבירות המיוחסת לעותר כדי להצדיק את השעייתו כל זמן שאשמתו מתבררת. עוד קבעה הוועדה כי נוכח חומרת האישומים המיוחסים לעותר, הוא יושעה מביצוע תפקידים נוספים הכרוכים בהיותו חבר מועצה כגון חברות בוועדת הנהלה, ועדת מכרזים וועדות המוסדות התכנוניים. לצד זאת, באשר לתפקידיו בתאגידים עירוניים, נקבע כי לא נמסר לוועדה מידע בנוגע לתפקיד קונקרטי בהקשר זה, ואין מקום להטיל איסוף גורף על תפקידים שכאלה. על כן נקבע שבאי-כוח העותר ימסרו עדכון לגבי התפקידים האמורים והעניין יישקל. בחלוף כחצי שנה, ביום 13.1.2025 הגישה המשיבה בקשה לוועדה בה נטען כי חרף ההחלטה, העותר בחר לעשות דין לעצמו והמשיך לבצע את תפקידו כראש המועצה. כן נטען כי לאחר פנייה שהופנתה למנכ"ל המועצה בעניין מינוי ראש מועצה חלופי השיב בא-כוח העותר כי אין בהחלטת הוועדה כל הוראת השעיה ביחס אליו וכי לא התקבלה כל הוראה אופרטיבית מחייבת בעניינו. נוכח האמור ביקשה המשיבה ליתן לעותר הוראה מפורשת לפיה הוא מושעה מתפקידו ומתפקידים נוספים כחבר מועצה, וזאת לתקופה של שנה כפי שהתבקש. ביום 13.2.2025 ניתנה על ידי הוועדה החלטה נוספת, בה נקבע כי בהחלטה מיום 4.6.2024 נקבע בבירור ובאופן חד-משמעי שהעותר הושעה מתפקידו כראש המועצה ומתפקידיו הנוספים. אכן לא נאמר מפורשות באותה החלטה משך תקופת ההשעיה, אך בקשת המשיבה התקבלה במלואה. מכל מקום, במסגרת ההחלטה הנוספת הובהר שההשעיה אכן חלה ביחס לכל התקופה המבוקשת. לבסוף צוין, בכל הנוגע לתפקידיו של העותר בתאגידים עירוניים, כי נמסר לוועדה שהוא מכהן כסגן יו"ר מועצת איגוד ערים "אשכול רשויות בית הכרם הגלילי", ואין מקום להורות על השעייתו מתפקיד זה שאינו קשור למעמדו כראש רשות מקומית. מכאן העתירה שלפנינו, בה מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטת הוועדה מיום 13.2.2025 נוכח פגמים מהותיים שדבקו בה ובהליך המנהלי שהתנהל בעניינו. בעתירה הועלו שלל טענות, בין היתר כי בהחלטת הוועדה הראשונה מיום 4.6.2024 נפל כשל בניסוח, שכן לא נכללה בה כל "פסקה מסקנתית באשר לעצם ההחלטה הסופית להשעותו ובאשר לתקופת ההשעיה"; כי הוועדה הפרה את החובה המוטלת עליה בסעיף 19א(ה)(3) לחוק הרשויות המקומיות להכריע בבקשה להשעייתו בתוך 30 ימים מיום הגשתה, ונוכח חלוף הזמן אף הוחזקה כמי שסירבה לבקשת השעייתו; כי דבק שיהוי בהגשת בקשת המשיבה למתן הבהרה, שעה שחלפה מעל חצי שנה מאז נודע לה על עמדתו של העותר; כי המשיבה לא הציגה כל עיגון לסמכות הוועדה לדון בבקשת ההבהרה לאחר שקמה מכיסאה; כי הוועדה שגתה ביישום דיני תיקון הטעות בהחלטות שיפוטיות, והורתה על תיקון מהותי הנוגע לסוגיות שלא הוכרעו; כי החלטתה לוקה בהיעדר הנמקה מספקת; כי הקביעה שיש להשעותו לתקופה של שנה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, בפרט בשים לב לראיות שנאספו בהליך הפלילי בעניינו, לקביעות השופט שדן במעצרו ולכך שבמקרה אחר חמור משמעותית מענייננו, הושעה ראש הרשות לתקופה של חצי שנה בלבד; וכי על אף שהעותר העביר לוועדה את המידע על אודות תפקידיו בתאגידים עירוניים, העניין הוזנח על ידה לחלוטין והדבר מעיד על הפגמים שנפלו בהחלטה הראשונה. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה שוכנעתי כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים המצדיקים את דחיית העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים. כפי שנפסק מקדמת דנא, "כלל ידוע ומנחה משנים מדגיש וחוזר ומדגיש, שבית המשפט הגבוה לצדק, המתבקש להושיט לבעל דין סעד מן הצדק, יושיט את הסעד רק למי שראוי לכך" (בג"ץ 291/81 חברת האני מיסטר די בע"מ נ' מנהל המכס והבלו, פ"ד לו(4) 53, 56 (1982)). בהתאם לכך, נקבע כי "מי שבא אל מפתנו של בית המשפט הגבוה לצדק שלא בניקיון-כפיים, בחינת היותו 'טובל ושרץ בידו', לא ייענה ויידחה על הסף, אפילו לגופם של דברים עילות עתירתו ראויות להתייחסות" (בג"ץ 669/85 הרב מאיר כהנא, חבר-כנסת נ' שלמה הלל, יו"ר הכנסת, פ"ד מ(4) 393, 402 (1986); ראו גם: בג"ץ 3483/05‏ די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת (9.9.2007)). מקרה זה הוא באופן מובהק אחד מאותם מקרים בהם התנהלותו של העותר לוקה בחוסר ניקיון כפיים המצדיק את דחיית עתירתו על הסף אף מבלי להידרש לטענותיו לגופן. העותר טוען כי לא הייתה החלטה מפורשת בדבר השעייתו וכן מנסה להיאחז בהיעדר אמירה מפורשת בהחלטה מיום 4.6.2024, לעניין אורך תקופת ההשעיה. ברם, העותר הוא מי שלא כיבד את החלטת ההשעיה כלל. עיון בהחלטה מעלה, ללא כל צל של ספק, כי במסגרתה מצאה הוועדה לקבל את בקשת המשיבה ולהורות על השעייתו של העותר מתפקידו כראש המועצה, כמו גם מתפקידים נוספים. די לציין כי בהחלטה נכתב ב"רחל בתך הקטנה" כי "די בחומרת העבירות המיוחסות [לעותר] כדי להצדיק את השעייתו, כל זמן שאשמתו מתבררת, שעה שמתקיים שיקול אחד במלוא עוצמתו" (פסקה 10 להחלטה); וכן כי "נוכח חומרת האישומים המיוחסים, על נסיבותיהם [...], הבקשה מתקבלת בעניינם של כל התפקידים האמורים" (פסקה 14 להחלטה). דברים אלה ברורים ואינם משתמעים לשני פנים, וטענות העותר בנוגע לפרשנותם או לפרשנות רכיבים אחרים בהחלטה, מאולצות בלשון המעטה. אכן, מההחלטה נעדרה הוראה מסכמת בנוגע לתקופת ההשעיה. ברם כאמור לעיל, הבקשה נתקבלה כאשר צוין בה באופן מפורש כי "מתבקשת הוועדה להורות על השעייתו של [העותר] לתקופה המקסימאלית האפשרית", שבהתאם לסעיף 19א(ז) עומדת על שנה. משכך כאמור, לוקה העותר באופן חמור באי-ניקיון כפיים. העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ב' אדר תשפ"ה (02 מרץ 2025). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט יחיאל כשר שופט