מדינת ישראל נ. זוהר פלר

פסק-דין בתיק ע"פ 6692/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6692/02 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' אנגלרד המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. זוהר (בן יוסף) פלר 2. גל (בן יוסף) פלר ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 40024/02 שניתן ביום 15.7.02 על ידי כבוד השופטת ע' קפלן הגלר תאריך הישיבה: ל' בחשון תשס"ג (5.11.02) בשם המערערת: עו"ד תמר פרוש בשם המשיבים: עו"ד אבינועם אדי; עו"ד בנצי קבלר בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' טירקל: 1. לפי כתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודו המשיבים, תקפו השניים – שהם אחים, האחד יליד 1978 והשני יליד 1983 – את המתלונן, יליד 1928, שהיה עובד בעיריית תל אביב ושימש מלווה הסעה בהסעה שבה נוסע אחיהם הקטן של המשיבים, יליד 1993. כאמור בכתב האישום, משזיהו המשיבים את המתלונן "החלו הנאשמים לתקוף את המתלונן על ידי כך שהיכו אותו ללא רחם והלמו בו באגרופיהם בראשו. כתוצאה מכך נפל המתלונן על הריצפה. בעוד המתלונן שרוע על הריצפה בעטו הנאשמים במתלונן בכל חלקי גופו לרבות בראשו, בחזהו, בפניו ובבטנו וכן דרכו עליו עם נעליהם - - - כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמו למתלונן חבלות חמורות כדלקמן: נחבל בראשו, בטנו וחזהו, נמצא נוזל חופשי בחלל הבטן, המטומה קטנה בתחתית הכבד, שברים בצלעות, חבלה מעל עין ימין ובאזור קשת זיגומה ימנית". בעקבות כל אלה אושפז המתלונן במשך שישה ימים ולאחר מכן לא שב לעבודתו. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע כל אחד מן המשיבים, על פי הודיותיהם, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (בחבורה) וגזר על כל אחד מהם עונש מאסר בפועל לתקופה של שנה מיום מעצרם – 15.10.01 – וכן מאסר לתקופה של שנתיים על תנאי. כמו כן הפעיל עונש מאסר מותנה של שישה חודשים שהיה תלוי על משיב מס' 1 באופן ששלושה חודשים יהיו במצטבר ושלושה בחופף. כמו כן הורה כי התחייבות שהוטלה על המשיב מס' 2 בסך 1,000 ₪ תשולם לקופת בית המשפט. עוד חייב כל אחד מן המשיבים לפצות את המתלונן בסך 3,000 ₪ כל אחד. המדינה ערערה על קולת עונשיהם של המשיבים. יצוין כי המשיבים ריצו בינתיים שני שלישים מתקופת המאסר ושוחררו ברישיון. 2. ערעור זה בדין יסודו. אך למותר להרבות בדברים על חומרת מעשיהם של המשיבים – האחד כבן 19 שנים והשני כבן 24 שנים – שהפליאו מכותיהם האכזריות במתלונן – מבוגר כבן 73 שנים – שבחזהו מושתל קוצב לב. ההסבר שבפי המשיבים – כך בבית המשפט המחוזי וכך לפנינו - למעשים שעשו במתלונן אין בו כדי להסביר, בוודאי שאין בו כדי להצדיק, ואף יש בו כדי להוסיף חומרה למעשיהם. לדבריהם אמר להם אחיהם הקטן שהמתלונן "מציק" לו, ולפיכך נמנו וגמרו ללמד את המתלונן לקח. יוער כאן כי לפי האמור בכתב האישום – שכאמור, המשיבים הודו באמור בו – היתה דרכו של האח להתנהג במהלך ההסעה לבית הספר וממנו בצורה פרועה ואף לפגוע באחרים. על כך התלונן המתלונן מספר פעמים בפני סגנית מנהלת בית הספר שבו למד האח. יצוין כי גם במשפט אחר שהתנהל נגד המשיבים בשל עבירת אלימות היה בפיהם אותו הסבר, לפיו סבר אחד מהם "שהוא עושה מעשה אבירי או לפחות מגן על בני משפחתו". אכן, נראה שזאת דרכם. לחובת המשיבים עומדות גם הרשעותיהם הקודמות, שביניהן עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, תוך שימוש בכלים חדים. גם בתסקירי שירות המבחן אין למצוא דברים בזכותם של המשיבים. במצב דברים זה סבורים אנו כי בית המשפט המחוזי הקל בעונשיהם של המשיבים במידה המצדיקה את התערבותנו. חככנו בדעתנו אם ראוי להחזיר את המשיבים לכלא אחרי ששוחררו ממנו לפני שבועות ספורים. אולם, אחרי שחזרנו ושקלנו בדבר, באנו לכלל מסקנה שהחומרה והאכזריות המופלגת של מעשיהם – שעליהם כתב בית המשפט המחוזי שהיו "כדי בזיון וקצף; כדי זוועה" ש"הדעת אינה סובלת" - מחייבת אותנו להחמיר בעונשי המאסר שגזר עליהם בית המשפט המחוזי. אף על פי כן – וזאת בעיקר מן הטעם ששוחררו בינתיים מן המאסר – לא נמצה איתם את הדין ולא נמדוד להם במידה שהם ראויים לה. 3. לפיכך אנו גוזרים על כל אחד מן המשיבים מאסר לתקופה של שתי שנים לריצוי בפועל במקום עונשי המאסר של שנה אחת שגזר עליהם בית המשפט המחוזי. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ש ו פ ט השופט מ' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד: איני שלם עם דעת חבריי כי יש להתערב בנסיבות המיוחדות של מקרה זה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, תוך כדי החמרת עונש המאסר שהוטל על המשיבים. אמנם, גם לי נראה כי בית המשפט המחוזי הקל ביתר עם המשיבים. אולם, בית המשפט המחוזי שקל בכובד ראש הן ההיבטים לחומרא הן ההיבטים לקולא והגיע למסקנה אשר הגיע. בית המשפט המחוזי ציין את העובדה כי זהו מאסרם הראשון של המשיבים, כי הביעו חרטה מיידית, הנחזית להיות חרטת אמת, וכי ביקשו סליחה ומחילה, בהלקאה על חטא, בדרך אשר לא נראית תדיר בבית משפט. אין בית משפט זה נוהג להתערב בשיקוליה ובמסקנותיה של ערכאה של דיון, אלא כאשר יש בגזר הדין סטייה חריגה מרמת הענישה המקובלת. זאת ועוד אחרת. אין בית משפט זה נוהג להחזיר אסירים ששוחררו מן המאסר, כפי שקרה במקרה הנדון. החזרת אסיר אל בין כותלי בית-הסוהר נעשית רק במקרים חריגים, דהיינו, כאשר העונש חורג באורח ניכר מהעונש שראוי היה להטיל. לא השתכנעתי כי המקרה הנדון נכנס למסגרת החריגים המצדיקים התערבותו של בית משפט לערעורים לאחר שחרורם של המשיבים כאסירים ברישיון. אי לכך, לו דעתי הייתה נשמעת, דין הערעור להידחות. ש ו פ ט לפיכך הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל. המשיבים יתייצבו לריצוי עונשיהם במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 12.11.02 עד השעה 10:00 לפנה"צ. הערבויות הקיימות תשארנה בתקפן עד להתייצבותם. ניתן היום, ל' בחשון תשס"ג (5.11.02). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02066920_M04.doc - /מפ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il