ג.ה.ס איכות הבשר בע"מ נ. הרבנות הראשית לישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 6691/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6691/16 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט מ' מזוז העותרים: 1. ג.ה.ס איכות הבשר בע"מ 2. גרייב אבו סרור שירותים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. הרבנות הראשית לישראל 2. הרבנות הראשית - המועצה הדתית חיפה 3. מועצת הרבנות הראשית 4. משטרת ישראל 5. רשות המיסים - אגף מודיעין וחקירות עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ט בחשון התשע"ז (30.11.16) בשם העותרים: עו"ד אליעד שרגא; עו"ד אבישג עוזרד בשם המשיבות 1 ו-5-3: עו"ד אבישי קראוס בשם במשיבה 2: עו"ד אלכסנדר בנר פסק-דין המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: א. עתירה זו מסבה עצמה על החלטות שקיבלו המשיבות 2-1 בעקבות חשדות כי תחת המותג של עותרת 1 שווק בשר לא-כשר שסומן ככשר; עניין העתירות הוא מתן פומבי לחשדות הללו בנימוק של חשש ממשי להטעיית הציבור אם לא יבוטל תוקפה של תעודת ההכשר בה החזיקה העותרת 1 ובשר ימשיך להיות משווק במותג שלה. לאחר דין ודברים הודיעה המשיבה 1 ברבים על החשד לטריפות והונאת כשרות (3.2.16) והמשיבה 2 הסירה את תעודת הכשרות מן העותרת (9.3.16). נציין כבר כאן, כי בהודעה מ-15.8.16 מסרה המשיבה, שתהא נכונה לאפשר לעותרת 1 לקבל מחדש תעודת כשרות בכפוף לעמידה בתנאים שבהחלטה, אליהם נידרש בהמשך, ובהם "שינוי זהות" למניעת הטעיה. נוסיף, כי הנושא מצוי בחקירת משטרה ורשות המיסים. ב. טענותיהן העיקריות של העותרות – בעתירה שהוגשה ב-31.8.16 – הם כי אינן האשמות כל עיקר באירועים שבגינם הוחלט אשר הוחלט; שאין להן כל חלק בזיופי הכשרות בהם מדובר, והן לאמיתו של דבר הקרבנות ואף התלוננו במשטרה; שנזקיהן גדולים; וכי החקירות אינן מתקדמות. ג. בקצירת האומר, המשיבות (המשיבות 3-1 יכונו כך) טוענות לראיות מינהליות בקשר לשלושה אירועים המעלים ספקות בנושא שיווקו של בשר תחת המותג של העותרת 1, בשלהי 2015. לא נפרט, אך מבחינת המשיבות הפרשיות, שהיתה בהן הפרת חוק הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983 והפרת הכשרות עצמה, יצרו חשד להכשלת הציבור באופן שחייב פעולה. מכאן החלו הליכים מול העותרת (שמצדן - כאמור - הגישו תלונה למשטרה, אם גם באיחור), לרבות שימועים, וסופם שדנה בכך ועדת הכשרות של מועצת הרבנות הראשית, והמלצתה אושרה על-ידי המועצה – בהחלטה הנזכרת מיום 15.8.16 – כי הכשרות תושב בתנאים. ד. בעתירה ובדיון בפנינו נתקפים על-ידי העותרות צעדי המשיבות בטענה כי העותרות ניהלו ענייניהן בתחום הכשרות למופת והפרשה הביאה לפיטורי עובדים, תוך שהראיות – כנטען – דלות, אין התקדמות בחקירה, ואין תשתית להונאה מצד העותרות. לשיטתן, באמירתן בעתירה בפסקאות 195-192 כי הן נכונות לצעד מידתי התכוונו לנושא ספציפי לשעתו ולא באופן כללי. נטען גם, כי נפגעו קניין העותרות וחופש העיסוק שלהן. עוד נטען, כי המשיבות הפריזו בתנאים שהשיתו על העותרות להשבת ההכשר. ה. מטעם המשיבות נטען כי הראיות שעמדו בפניהן מבססות חשש לשימוש משמעותי בתוית כשרות של העותרות ובחותמות (פלומבות) לצורך הונאת כשרות והטעיית הציבור; כנאמר, הקושי האמיתי בתיק הוא מה שאירע במקומות השונים שבהם נמצאו התקלות מחוץ למפעל, ומכאן החשש. ו. לאחר העיון איננו רואים להיעתר לעתירה, בנתון לאמור להלן. דעת לנבון נקל – ועלינו לאחוז את השור בקרניו – כי מתפקיד המשיבות על פי דין הוא השמירה כנגד הונאת הצרכנים בכשרות; אכן, מועצת הרבנות הראשית היא רשות מינהלית הכפופה למשפט המינהלי (בג"ץ 7471/05 בלדי נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל (2007) שציטטו העותרות); אך תפקידה במאבק למניעת הטעיה בכשרות, לפי חוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983 (בג"ץ 22/91 אורלי ש. 1985 נ' הרב הראשי ליבנה פ"ד מה(3) 817 (1991)) נהיר ותקף. הימצאם של משלוחי בשר לא כשר נושאי תוית הכשרות של העותרת 1 על מוצרים שלא מפעלה ייצר, וכך לגבי חותמות (פלומבות), מחייב את המשיבות לטפל בכך, יהא אשר יהא הגורם שעבר את עבירות ההונאה, שאם לא כן תמעל בשליחותה. לכן הצעדים שנקטו המשיבות היו במקומם בשל חשש להטעיה, שכן היה עליהן לעשות מלאכתן. אכן, החקירות הנערכות במשטרה וברשות המסים צריכות לברר לפתח מי רובצת האחריות לעניין ההונאה, וכאן עלינו להטעים, כי על פני הדברים נראה שקצב החקירות אינו משביע רצון; בדיון דווח לנו על הליכי חקירה יומיים לפני הדיון, דבר המשמיע לכאורה כי קרבת הדיון החישה את החקירה, בעוד שכדי להעמיד דברים על מכונם ולמנוע פגיעה בעותרות, בקנינן ובחופש העיסוק שלהן, אם כטענתן לא ידן במעל, ראוי להחיש את החקירות. הפרקליטות תביא האמור לידיעת גורמים בכירים במשטרה וברשות המסים, שגם חייבות להיות מתואמות ביניהן בחקירה, בחינת פשיטא של דין, יעילות, הגינות ושכל ישר. ז. כאן מקום עמנו לציין, כי בא כוח העותרות ניסה לרמוז שמתנכלים לשולחיו בשל היותם ערבים. בצדק התקוממה על כך הפרקליטות, ואנו נתנו לכך ביטוי באולם עוד לפני כן, ונשוב ונאמר כי לדברים חמורים כאלה נחוצה תשתית ולא שייאמרו בעלמא, ואנו מסתייגים מהם כליל. ח. לא שוכנענו בהסבר העותרות לשאלה מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ומדוע צעדים מידתיים שעליהן דיברו, הן ולא אחר בעתירה, אינם מקובלים עליהן עתה; אך נציין מצדנו באוזני המשיבות, כי יתכן שניתן לדלל חלק מן האיסורים שבמכתב מזכיר מועצת הרבנות הראשית ליועץ המשפטי של הרבנות מיום י"א אב תשע"ו (15.8.16) (נספח 58), הכולל 18 תנאים. אנו סבורים כי ראוי שמועצת הרבנות הראשית תבחן אם אכן נחוצים כל התנאים הללו; תשומת הלב הופנתה, למשל, לתנאי 18 לעניין אי מתן "אישור לחברה לקליטת פריטים לא מנוקרים ולא מוכשרים בתחומי המפעל". שאלה היא אם תנאי זה הכרחי בהקשר בו עסקינן של ההונאה בכשרות, אך איננו נוטעים מסמרות. עוד נעיר, כי החלטה מפורטת כל כך ראוי ככלל שתתקבל בדיון פרונטלי ולא במשאל טלפוני. למען הסר ספק, מרבית התנאים נראים רלבנטיים והשאלה היא אם כולם הכרחיים. מועצת הרבנות תתן דעתה לכך בהקדם. ט. בנתון לאמור איננו נעתרים לעתירה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בכסלו התשע"ז (‏4.12.2016). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16066910_T05.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il