כרמלה גריידי נ. יחזקאל הולצמן

פסק-דין בתיק ע"א 6685/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6685/11 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערערת והמשיבה שכנגד: כרמלה גריידי נ ג ד המשיבים 1. יחזקאל הולצמן והמשיבים שכנגד: 2. פורמלי דקל גוילי 3. פורמלי תמר גוילי 4. עופרה עוז ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בתיק ה"פ 1040-08 שניתן ביום 16.5.2011 על ידי כבוד השופט ע' בנימיני בשם המערערת והמשיבה שכנגד: בעצמה בשם המשיב 2 והמערער שכנגד: בעצמו בשם המשיבים 3-2 והמערערים שכנגד: עו"ד יעקב דונר פסק-דין השופט י' עמית: ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב יפו מיום 16.5.2011 (השופט ע' בנימיני) בה"פ 1040-08. 1. מעשה בבניין ובו ארבע דירות ברחוב רננים 3 בעיר רמת גן. בין בעלי שתי הדירות בקומת הקרקע, שהם ה"ה גוילי (להלן: גווילי) ויחזקאל הולצמן (המשיב בערעור העיקרי והמערער בערעור שכנגד, שייקרא להלן: הולצמן), לבין כרמלה גריידי (המערערת בערעור העיקרי והמשיבה בערעור שכנגד, שתיקרא להלן: גריידי), נתגלע סכסוך שמקורו בבניית מרתף על ידי גווילי והולצמן, וברצונה של גריידי לבנות על הגג שמעל דירתה חדר בשטח של 23 מ"ר. במסגרת הסכסוך בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים שונים: בפני ועדת הערר; בפני המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב (תיק מס' 230/97, ניתן על ידי המפקחת מ' אריאלי, (לא פורסם, 18.10.1998) (להלן: פסק דין המפקחת); ובערעור שהוגש על החלטת המפקחת על רישום המקרקעין (ע"א (מחוזי ת"א) 4436/98 גריידי כרמלה נ' גווילי דקל ותמר). במקביל, הגיש הולצמן תביעה כנגד כל בעלי הדירות בבניין במסגרתה עתר לסעד הצהרתי לפיו 1/4 משטח הגג ומזכויות הבניה שייכים לו (ת"א (מחוזי ת"א) 1589/97 הולצמן יחזקאל נ' ארזי אירית ואח', השופטת ה' אחיטוב-הרטמן (2005) (להלן: פסק דין אחיטוב-הרטמן)). הליך נוסף, מושא הערעור שבפנינו, התנהל בבית משפט קמא בפני השופט ע' בנימיני, בתביעה שהגישה גריידי נגד הולצמן וגווילי. בשורה התחתונה נקבע בפסק הדין כי גריידי מנועה מלבנות על גג הבניין חדר ששטחו גדול מ-11.5 מ"ר. למרות תוצאת פסק הדין לא נפסקו הוצאות לזכות הולצמן לאור התנהלותו (להלן: פסק הדין). 2. גריידי הגישה ערעור על פסק הדין, אך עוד קודם לישיבת קדם הערעור חזרה בה מהערעור. הולצמן, שהגיש ערעור שכנגד על כך שלא נפסקו לזכותו הוצאות, עמד על הערעור שכנגד למרות שבית המשפט המליץ לו לחזור בו, נוכח משיכת הערעור העיקרי על ידי גריידי. משכך, אין לנו אלא לדון בערעורו. 3. כאמור, הערעור שכנגד של הולצמן נסב אך ורק על אי פסיקת הוצאות לזכותו, ולטענתו, היה על בית משפט קמא לפסוק לזכותו הוצאות מאחר שתביעתה של גריידי כנגדו נדחתה, ומאחר שנפסקו הוצאות לזכות גווילי. הולצמן, שייצג את עצמו בהליך בפני בית משפט קמא, וייצג את עצמו גם בהליך זה, הכביר מילים בסיכומיו תוך ניתוח דקדקני ופרטני של "שגיאות" משפטיות ועובדתיות שנפלו, לטעמו, בפסק דינו של בית משפט קמא, שלדעתו כשל מלהבין את פסק דינה של כב' השופטת אחיטוב-הרטמן וכשל להבין את השגותיו וטענותיו כנגד פסק דינה. בין היתר, טען הולצמן כי שגה בית משפט קמא כאשר ייחס לו טענות כנגד הבנתה של השופטת אחיטוב-הרטמן את פרוטוקול ועדת הערר מיום 17.7.1996; שגה כאשר קבע כי השתכללה הסכמתו להיבטים התכנוניים של הבנייה; שגה לחשוב שהולצמן ביקש לבטל את פסק הדין של השופטת אחיטוב-הרטמן, כאשר למעשה כל שביקש הוא רק לאיין אותו; שגה בכך שקבע כי חרג בסיכומיו שהרי בפתח הסיכומים הכווין את בית המשפט לקריאת חלקים מסוימים בלבד מהסיכומים; ועוד כהנה וכהנה טענות. 4. אלא שאיני רואה להידרש לטענות אלה, מהטעם הפשוט שבית משפט קמא לא פסק הוצאות לזכות הולצמן בשל התנהלותו, במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בכגון דא. את החלטתו נימק בית המשפט המחוזי כדלקמן: "מצאתי לנכון לומר מספר דברים על התנהלותו של המשיב 1. המשיב 1 הכין את כתבי טענותיו, לרבות הסיכומים, בעצמו. זו כמובן זכותו, אך המשיב 1 ניצל עובדה זו כדי להגיש סיכומים שאורכם כפול מזה שנקבע בהחלטת בית המשפט. חמור מכך, סיכומיו של המשיב 1 רצופים השתלחויות בוטות בב"כ המבקשת ובכב' השופטת ה' אחיטוב-הרטמן. המשיב, אשר כשל בהבנת פסק דינה של כב' השופטת אחיטוב-הרטמן, שעליו לא הוגש ערעור, אינו מהסס לכנות את ב"כ המבקשת "שקרן", ולחזור על כינוי זה מספר לא מבוטל של פעמים. המשיב טען טענות שונות ומשונות כנגד פסק הדין, ואף ביקש, בניגוד לכל סדרי הדין, לבטל את פסק הדין, ולמצער את ההוצאות שנפסקו כנגדו. מקומם במיוחד הוא ניסיונו של המשיב ליחס לכב' השופטת אחיטוב-הרטמן טעות בהבנת פרוטוקול ישיבת ועדת הערר מיום 17.7.96. לטענתו, השופטת למדה מן האמור בפרוטוקול כי הוא הסכים לתכניותיה של המבקשת, בעוד שלמעשה, ההסכמה שהביע באותה ישיבה היתה הסכמה לתכניות שהגיש הוא עצמו, שכן תכניותיה של המבקשת טרם הוגשו באותה עת. מדובר בטענה אבסורדית. קריאת פרוטוקול הדיון בשלמותו מלמדת כי אף שהמבקשת טרם הגישה תכניותיה באותה עת, הרי שכוונתה לבנות על הגג היתה ידועה היטב לכל הצדדים. לפיכך, כאשר הגיב המשיב בחיוב לשאלת יו"ר הועדה "האם ישנה הסכמה כללית" – הוא התייחס להצעת היו"ר: "הגג יהיה תמורת המרתף", שהתבססה על כוונותיה של המבקשת, ולא לתכניותיו שלו, כפי שהוא מנסה לטעון כעת (ראה עמ' 3 לפרוטוקול). נוכח התנהלותו המתוארת לעיל של המשיב 1 החלטתי שלא לפסוק לטובתו הוצאות בהליך זה." (פסקה 19 לפסק הדין, ההדגשות במקור – י.ע.). לא למותר לציין כי ביקורת דומה נמתחה לגבי התנהלותו של הולצמן גם בפסק דינה של השופטת אחיטוב-הרטמן, שאף פסקה לחובתו הוצאות: "אינני יכולה לסיים פסק דין זה מבלי להביע את מורת רוחי מהתנהלות הדיון על ידי התובע עצמו ואבהיר: התובע, כאמור אדריכל במקצועו, שכר שירותי עו"ד כיאה, אולם מצא לנכון לערוך את מירב המסמכים המשפטיים בעצמו ובדרכו שאינה דרך מי שאמון על המקצוע: לא זו בלבד שהאריך וחזר על דברים, אלא נקט דרך של הפניות להפניות אחרות, דרך שאינה מקובלת והיה בה כדי להקשות לסבך ולגרום לב"כ הצדדים האחרים, ואף לבית המשפט, להתייגע יגיעות רבות כדי לבור את התבן מן הבר, הוא חזר על דברים מספר פעמים בדרכים מדרכים שונות - וכל זה, כאמור, כאשר לצידו עומד פרקליט הבקיא במהות ובהליכים. דברי מתייחסים לא רק לחומר שבכתב אלא גם לדיונים שהתנהלו באולם. לאלה נדרש אורך רוח בלתי רגיל מטעם ב"כ הצדדים האחרים ולא פחות מטעם בא כוחו של התובע, אשר עשה מלאכתו נאמנה, אולם הודרך ומן הסתם הופרע על ידי התובע ללא הרף. מובן שאין, ולא היה באמור, כדי להשפיע על פסיקתי לגופה, אולם יש בו כדי להשפיע על נושא פסיקת ההוצאות. נעלה מכל ספק, שניתן היה לקצר משמעותית את היריעה ולצמצם את הזמן שהוקדשו לניהול התביעה וזאת- אילו התאפשר לב"כ התובע לבצע את תפקידו בדרך המקובלת והנהירה לכלל ציבור עורכי הדין, קל וחומר לפרקליט מנוסה שהתובע מינה אותו לייצגו" (פסקה י' לפסק דין אחיטוב-הרטמן). 5. כאמור, פסיקת הוצאות מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, הרשאית להחליט אם לחייב בכלל בעל דין בהוצאות, לקבוע את סכום ההוצאות, ולפסוק הוצאות כנגד בעל דין שהאריך את הדיון שלא לצורך – תקנות 511, 512(ב) ו-514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א). ערכאת הערעור תתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בפסיקת ההוצאות רק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית או כאשר דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד לג(1) 509, פסק דינו של השופט ח' כהן (1979); ע"א 3966/05 גולדבליט נ' שבת, פסקה 8 לפסק הדין (לא פורסם, 2.1.2007); ע"א 2076/09 ח.י בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, פסקה 34 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (לא פורסם, 2.9.2010); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 745 (מהדורה עשירית, 2009)). המקרה שבפנינו אינו מהמקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בשאלת ההוצאות. למעלה מן הצורך אומר כי חלק מהטענות שהועלו על ידי הולצמן הן בגדר התחכמות גרידא, כגון בנושא אורך הסיכומים. דומה שהולצמן לא הפנים את הערות בתי המשפט והוא ממשיך בשלו, גם במסגרת הערעור שכנגד. כך, לדוגמה, למרות הערתו של בית משפט קמא כי "אינו מהסס לכנות את ב"כ המבקשת 'שקרן', ולחזור על כינוי זה מספר לא מבוטל של פעמים", הולצמן בחר בסיכומיו בפני בית משפט זה לדקדק כי לא השתמש במילה שקרן, אלא רק בשורש ש.ק.ר בהטיות שונות. לאחר מכן, הוא מסביר את פירוש המילה "שקר", ואז חוזר על טענתו כי "רבים מדברי ב"כ גריידי אכן היו שקרים! ממש שקרים!" (ההדגשות במקור). גם בסיכומי התשובה שהגיש, באיחור ניכר, כתב הולצמן כי "גריידי משקרת במצח נחושה". 6. סיכומו של דבר שדין הערעור שכנגד להידחות. הולצמן ישלם לגריידי הוצאות בסך 15,000 ₪. ניתן היום, י"ד בתמוז התשע"ב (4.7.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11066850_E17.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il