נפתלי נשר נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה טבריה

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 66849-05-25 לפני: כבוד השופטת רות רונן המבקש: עו"ד נפתלי נשר - בתפקידו כמפרק לנכסי עמר נקה יזמות בניה ופיתוח בע"מ נגד המשיבים: 1. הועדה המקומית לתכנון ובניה טבריה 2. משה ועקנין 3. שלמה ועקנין 4. יוסף דוויק כהן 5. פלוני 6. חברת מעשה רוקח תמימים יזמות ובניה הע"מ 7. כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.5.2025 בפר"ק 7591-04-13 שניתנה על ידי כב' השופט ע' טאהא בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה 1: עו"ד שמעון בלסן בשם המשיב 7: עו"ד אסף ברקוביץ' פסק-דין לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' טאהא) מיום 14.5.2025 בפר"ק 7591-04-13, בה הורה בית המשפט על מחיקת בקשה למתן הוראות, בקבעו כי הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא הליך פירוק בעניינה של חברת עמר נקה יזמות בניה ופיתוח בע"מ (להלן: החברה). ביום 22.5.2013 ניתן צו פירוק לחברה ובהמשך מונה המבקש למפרקה (להלן: המפרק). החברה התקשרה ביום 29.3.2001 בשני הסכמים, האחד עם המשיבים 3-2 והאחר עם המשיבים 5-4 (יכונו יחד להלן: המשיבים), לרכישת זכויות המשיבים במקרקעין בעיר טבריה, הידועים כגוש 15097, חלקה 36 (להלן: הסכמי הרכישה ו-המקרקעין, בהתאמה). יצוין כי מהבקשה שלפניי עולה שנכון למועד הגשת הבקשה דנן, המשיבים עדיין רשומים כבעלים של המקרקעין בפנקס הזכויות. לימים, פעל המפרק למכירת זכויות החברה במקרקעין במסגרת הליך הפירוק; וביום 10.10.2023 אישר בית המשפט את בקשתו למכירת זכויות אלה למשיבה 6 (להלן: הסכם המכירה ו-הרוכשת, בהתאמה). בהמשך, לצורך השלמת העברת הזכויות במקרקעין לרוכשת, פנה המפרק למשיבה 1 (להלן: הוועדה), בבקשה להנפקת האישורים הנדרשים לגבי תשלום היטלים ביחס להסכמי הרכישה ולהסכם המכירה. זאת, בהתאם לסעיף 10 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: האישורים הנדרשים). בתגובה לכך, שלחה הוועדה למפרק דרישה לתשלום היטלי השבחה בסך של 157,397 ש"ח (להלן: דרישת התשלום), וזאת בגין חיובים שנוצרו לשיטתה בימים 24.7.2000 ו-27.6.2003 (להלן: היטל ההשבחה הראשון ו-היטל ההשבחה השני, בהתאמה). על רקע מחלוקות שהתגלעו בין המפרק לוועדה בעניין זה, פנה המפרק ביום 14.5.2025 לבית משפט קמא בבקשה למתן הוראות. בבקשה נטען כי דרישת התשלום להיטלי ההשבחה נוגעת לחוב עבר שנוצר לפני מועד צו הפירוק, ולכן מדובר בחוב "בר-תביעה". משכך, סבר המפרק כי היה על הוועדה להגיש תביעה מתאימה במסגרת הליך הפירוק; ועל כל פנים, כי עתה עליה להנפיק את האישורים הנדרשים – ללא תלות בתשלום החוב. בהחלטה מאותו היום הורה בית משפט קמא על מחיקת בקשת המפרק, מן הטעם שהסמכות לדון בה נתונה לבית משפט לעניינים מנהליים. נקבע כי בבקשתו תוקף המפרק למעשה את סבירות סירובה של הוועדה להנפיק את האישורים הנדרשים, ומשכך הערכאה המוסכמת לדון בטענה היא בית המשפט המנהלי במסגרת עתירה מנהלית. על החלטה זו הגיש המפרק את הבקשה שלפניי, בה הוא חוזר על טענתו לפיה דרישת התשלום מהווה חוב בר תביעה. לשיטתו, היה על הוועדה להגיש בגין החוב הנטען תביעת חוב ככל נושה אחר – ואין מקום בשלב זה לעכב את מתן האישורים הנדרשים או להתנות אותם בתשלומו. המפרק מדגיש כי לבית משפט של פירוק מוקנית סמכות ייחודית לדון בטענה לחוב בר תביעה; ומסיבה זו, כך נטען, שגה בית משפט קמא כשהורה לו להגיש עתירה מנהלית בנושא. הוועדה בתשובתה טוענת כי השאלה הרלוונטית לענייננו איננה האם מדובר בחוב בר-תביעה אם לאו; אלא האם בנסיבות העניין חלה עליה חובה להנפיק את האישורים הנדרשים. לשיטתה, המקום לברר את המחלוקת האמורה הוא בבית המשפט לעניינים מנהליים, כפי שקבע בית משפט קמא. לטענת הוועדה, כשהיטל השבחה לא שולם, אין בהליכי פירוק כדי לחייבה בהנפקת אישורים לצורך העברת זכויות במקרקעין; והיא גם אינה מחויבת להגיש תביעת חוב. המשיב 7 (להלן: הכנ"ר), תומך בתגובתו בגישת המפרק. הוא סבור כי בית המשפט לחדלות פירעון הוא בעל הסמכות הייחודית לדון בשאלה האם דרישת התשלום היא בגדר חוב בר-תביעה. לגישתו, כאשר בלב המחלוקת ניצבת עילה ייחודית לדיני פשיטת רגל, הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט של חדלות פירעון; וזאת גם כאשר מדובר בסוגיה המצויה בסמכות מקבילה או ייחודית של ערכאה שיפוטית אחרת. בתגובת הוועדה והכנ"ר אף הובהר כי בהתאם להסכמי הרכישה, החבות בגין היטל ההשבחה הראשון לא חלה על החברה, אלא על המשיבים; וכי היטל ההשבחה השני בלבד הוא הרלוונטי לחברה. חרף המחלוקת שלעיל, עולה מתגובת הכנ"ר כמו גם מתגובות משלימות שהגיש המפרק, כי על מנת שלא לעכב את העברת הזכויות לרוכשת במקרקעין וכן את המשך ניהול הליך הפירוק – הגיעו הצדדים להסדר במסגרתו ישלם המפרק "תחת מחאה" את החוב בגין היטלי ההשבחה; ובהתאם תנפיק הוועדה את האישורים הנדרשים. כן הוסכם, כי ככל שייקבע על ידי ערכאה שיפוטית כי לא היה מקום לכך שהמפרק יישא בדרישת התשלום – הסכום ששולם יוחזר לקופת הכינוס (להלן: ההסדר). מהתגובות שהוגשו כמו גם מעיון בתיק "נט המשפט", עולה כי המפרק אכן פעל פי ההסדר ושילם את מלוא הסכומים שנדרשו ממנו בהתאם לדרישת התשלום; וכי הוועדה כבר הנפיקה חלק מן האישורים הנדרשים שהנפקתם הותנתה בתשלום היטלי ההשבחה. דיון והכרעה ממכלול האמור עולה אפוא, כי חרף העולה מטענות הצדדים, בפועל שאלת הנפקת האישורים הנדרשים נפתרה על ידי הצדדים בהסכמה, כאשר בהתאם להסדר התשלום נושא דרישת התשלום בוצע והוועדה החלה בהנפקת האישורים הנדרשים. משאלה פני הדברים, דומה כי טענות המפרק באשר לצורך לחייב את הוועדה להנפיק את האישורים הנדרשים (הטענות שלגביהן בית משפט קמא קבע כי הסמכות לדון בהן היא של הערכאה המנהלית) – התייתרו – ואין עוד הכרח לבררן. משהוסכם בין הצדדים כי כלל התשלומים שדרשה הוועדה ישולמו על ידי המפרק (אף אם "תחת מחאה"); וכי לאחר מכן תנפיק הוועדה את האישורים הנדרשים – עיקר המחלוקת שנותרה עתה היא כספית במהותה. מחלוקת זו מתמקדת בעיקר בשאלת השבת הכספים ששילם המפרק לוועדה בהתאם להסדר. נראה כי גם בהתאם לגישת הוועדה – דיון במחלוקת זו אינו מחייב עוד את העברת הדיון לערכאה המנהלית (שכן אין מדובר עוד בסעד שיחייב את הוועדה בהנפקת האישורים), ובית המשפט של חדלות פירעון יכול אפוא לדון בה. משכך, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי רשות זו, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ולהורות על קבלת הערעור – במובן זה שהדיון בבקשה למתן הוראות יוחזר לבית המשפט המחוזי, שיידון במחלוקת בין הצדדים בהתאם למצב הדברים העדכני. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד אב תשפ"ה (18 אוגוסט 2025). רות רונן שופטת