רוברט קשאשווילי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6684/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6684/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות המערער: רוברט קשאשווילי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 24.5.05, בתיק 8060/04, שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: כ' באלול התשס"ו (13.09.06) בשם המערער: עו"ד אורינוב תומר בשם המשיבה: עו"ד ליאנה מגד פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערער בעבירות של החזקת סכין וחבלה בכוונה מחמירה, עבירות לפי סעיף 186(א) ו-329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, גזר בית המשפט למערער 36 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. בערעור שבפנינו מלין המערער כנגד הרשעתו, ולחלופין כנגד העונש שנגזר לו. 2. האירועים בהם עוסקת הכרעת הדין, התרחשו, על פי הנטען, בחודש מרץ 2004, בשעות אחר הצהרים בבאר שבע. אדם ניגש למתלונן - יצחק ביטון, וביקש ממנו כדור הרגעה. משנענה בשלילה, סטר אותו אדם על פניו של המתלונן, וזה האחרון הגיב בדרך דומה. או אז שלף אותו אדם סכין, דקר את המתלונן בחזהו, ונמלט. על פי גרסת המשיבה, אותו אדם הנו המערער, ולעניין זה היא הסתמכה, בראש וראשונה, על דברים שנרשמו מפיו של המתלונן בחקירתו (ת/9). להשלמת התמונה אוסיף, כי המתלונן טען בהודעה הראשונה שנרשמה מפיו, כי התוקף היה רעול פנים, אולם בהמשך הסביר כי ענה כך הואיל וחשש בפני המערער. במהלך עדותו בבית המשפט חזר בו המתלונן מהגרסה המפלילה את המערער, והוא לא שינה את טעמו גם לאחר שהוכרז כעד עוין. במסגרת סיכומיה עתרה המשיבה להעדיף את גרסת המתלונן כפי שנרשמה בהודעה ת/9, ובהכרעת-דין מנומקת החליט בית משפט קמא לנהוג כך. בהמשך, הצביע בית המשפט על ראיות חיזוק כדרישתו של סעיף 10א(ד) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"ו-1971, ובסופו של יום הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו. 3. בערעור שבפנינו מלין המערער כנגד הרשעתו, וביקורתו מופנית לשני עניינים: להשקפתו לא היה מקום להרשיעו בהחזקת סכין, וכן נטען, כי לא הוצגה תשתית של ראיות אמינות להוכחתה של עבירת חבלה בכוונה מחמירה. אין בידינו לקבל את הערעור. הכרעתו של בית המשפט המחוזי היא בעיקרה הכרעה בשאלות של עובדה ומהימנות, בהן, כידוע, אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב. אולם, לא רק מטעם זה ראוי הערעור כנגד ההרשעה להידחות, אלא בעיקר עקב כך שגרסת המתלונן בהודעה ת/9 בדבר זהות הדוקר, נתמכת בראיות חיזוק למכביר, וביניהן, דברים שנרשמו מפיו של המערער עצמו. וכך לדוגמה התבטא המערער בפני השוטר ספיבקוב כי: "הבנאדם עיצבן אותי, ולכן דקרתי אותו" (ת/8); ובפני השוטר רודין הודה המערער כי דקר את המתלונן ברגלו ובבטנו (ת/2). לאותו שוטר הוסיף המערער ואמר: "איזה טעות עם הדקירה יש לי מאסר על-תנאי של 6 שנים". יתרה מכך, ידידתו של המערער, בה אין לחשוד כמי שביקשה להפלילו, מסרה כי ראתה את המערער והמתלונן בזירה כשהם מתווכחים וסוטרים זה לזה, והרי הכול מסכימים כי דקירת המתלונן התרחשה מיד לאחר אותן סטירות. טענת המערער לפיה יש להימנע מלייחס לדבריו משקל קב עקב היותו בגילופין, נדחתה בידי הערכאה הראשונה, ואיננו סבורים כי הוכחה בפנינו עילה לדחות ממצא זה. הנה כי כן, בהרשעת המערער בעבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין לא מצאנו פגם כלשהו. כך היא השקפתנו גם בסוגיית ההרשעה בהחזקת סכין. בסעיף 5 לכתב האישום נטען, כי "במעשיו אלו הנאשם החזיק סכין שלא כדין ופצע אדם בכוונה לגרום לו חבלה חמורה או נכות או מום". מלשונו של סעיף זה עולה, כי החזקת הסכין שיוחסה למערער היא זו שהתרחשה עובר לדקירת המתלונן ובמהלכה. מנגד, קריאת הכרעת-דינו של בית משפט קמא מעוררת ספק אם לשלב זה של האירועים התייחסה ההרשעה, ונדמה כי היא מתייחסת דווקא לשעת מעצרו של המערער, ולסכין שנמצאה אז בכליו. על רקע כל אלה, נטען בפנינו כי החזקת הסכין בשלב מעצרו של המערער לא נכללה כלל בין עובדותיו של כתב-האישום, וממילא לא ניתנה לו אפשרות להתגונן מפניה. בהנחה שהחזקת הסכין בה הורשע המערער מתייחסת לשלב המעצר, כי אז צודק בא-כוח המערער בטיעונו. עם זאת, לא מצאנו מקום לשנות מההרשעה, ראשית, משום שבסופו של דבר עבירה זו הנה זניחה והעיקר הוא בעבירה הנוספת בה הורשע המערער. שנית, הואיל ושוכנענו כי המערער עבר עבירה זו, למצער, בעת דקירתו של המתלונן. כנגד עבירה זו יכול היה המערער להתגונן, ומה נעשה והוא בחר לטעון כי לא היה כלל בזירה אלא במקום אחר? אכן, ריבוי עבירות בגין אותו תרחיש עובדתי, הוכר על ידי בתי המשפט כמדיניות לא ראויה, אולם הואיל וכאמור אין לעבירה זו השפעה של ממש על העונש, החלטנו להותיר את ההרשעה על כנה. 4. הערעור כנגד העונש – המערער חטא בעבירה קשה שתוצאתה היתה עלולה להיות קטלנית. יתר על כן, מדובר במערער שצבר לחובתו הרשעות רבות, גם בעבירות אלימות, ושנשא במספר עונשי מאסר, חלקם ממושכים. נראה כי הוא מתקשה לסגל לעצמו אורחות חיים מהוגנות, ועל כן, לא מצאנו כי יש בעונש חומרה כלשהי המחייבת את התערבותנו. אשר על כן, הערעור נדחה על שני חלקיו. ניתן היום, כ' באלול תשס"ו (13.9.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05066840_O07.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il