פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בע"מ 6683/16 בבית המשפט העליון בע"מ 6683/16 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז המבקשת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים א' ש' שילה- ס' נשיא, מ' נד"ב ו-ו' פלאוט) מיום 30.8.16 בעמ"ש 28772-05-16 וב-עמ"ש 61300-05-16 תאריך הישיבה: י"א באלול התשע"ו (14.9.16) בשם המבקש: עו"ד איתן ליפסקר בשם המשיב: עו"ד דורון שיבר; עו"ד ד"ר יאיר שיבר פסק-דין המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיא א' ש' שילה והשופטות מ' נד"ב וו' פלאוט) בעמ"ש 61300-05-16 ובעמ"ש 28772-05-16 מיום 30.8.16, שבגדרו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה (השופט ב' יזרעאלי) בתמ"ש 4529-06-15 ובתמ"ש 7877-06-15 מיום 20.4.16, ונדחה ערעור המבקשת. עניינה של הבקשה הסדרי ראיה ומשמורת. רקע ב. הצדדים נישאו בשנת 2004. לשניים שני ילדים: בן יליד 2005, ובת ילידת 2007 (להלן הקטינים). הצדדים נפרדו בשנת 2011, והם מנהלים ביניהם מזה כחמש שנים הליכים משפטיים הנוגעים לפירודם. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסב על משמורת הקטינים. ביום 11.2.15 הגיעו הצדדים להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין (עמ"ש 4585-06-14), כי ישאו באחריות הורית משותפת. בהתאם לכך, שוהים הקטינים אצל המשיב פעמיים בשבוע החל מהשעה 17:00 ועד למחרת בבוקר. כמו כן שהו הקטינים עם המשיב עד כה בכל סוף שבוע שני. יצוין, כי הצדדים התגוררו אותה עת בעיר א', ושם למדו הקטינים עד כה בבית הספר. ג. ביום 2.6.15 הגישה המבקשת תביעה חדשה, לקביעת משמורת בלעדית על הקטינים. כן ביקשה שיינתן לה היתר לעבור עמם מעיר א' לעיירה ב' במרחק מעל 70 ק"מ. המבקשת - רופאה במקצועה - הסבירה, כי קיבלה הצעת עבודה יוצאת דופן בעיירה ב', המהוה בעבורה קידום מקצועי, ושממנה היא צפויה להשתכר כ-51,000 ₪ בחודש. המשיב הגיש ביום 3.6.15 גם הוא תביעה למשמורת בלעדית. כחודשיים לאחר הגשת התביעות, ובטרם ניתנה החלטה, עברו המבקשת והקטינים להתגורר בעיירה ב', אך הקטינים המשיכו את לימודיהם בעיר א'. ד. בבוא בית המשפט לענייני משפחה להכריע בתביעות הצדדים, נתן דעתו לכך שמאז מעבר מגוריה של המבקשת לעיירה ב', ממשיכים הסדרי הראיה להתקיים כסדרם, וכי קשר המשיב עם הקטינים לא נפגע כתוצאה מן המעבר. עם זאת הוטעם, כי המעבר לעיירה ב' נבע בראש וראשונה מרצון המבקשת, ולא מצורך כזה או אחר של הקטינים, וכי במסגרת ההליכים השונים נוצר הרושם שהמבקשת נקטה בפעולות שונות בניסיון לפגוע בקשר בין המשיב לקטינים, וכי גם המעבר לעיירה ב', הנובע משיקוליה, מעלה חשש דומה. עוד צוין, כי מתסקיר פקידת הסעד עולה, שהמעבר לעיירה ב' מיטיב עם הקטינים, אולם לא נראה כי הם מבינים שלמעבר תהיינה השלכות רבות, לרבות שינוי בהסדרי הקשר עם המשיב. בסופו של יום, לאחר שפגש בקטינים ועיין בתסקירי פקידת הסעד, קבע בית המשפט לענייני משפחה ביום 20.4.16 כדלקמן: א. אין לשנות לעניין המשמורת המשותפת של הצדדים; ב. עד לסוף שנת הלימודים תשע"ו ימשיכו הקטינים להתגורר עם המבקשת בעיירה ב' וללמוד בעיר א'. ג. הסדרי הראיה יימשכו בהתאם למתכונת הקיימת. ד. מלוא הנטל הכרוך בהסעות הקטינים יהא על המבקשת (אף שאין היא חייבת לבצע את ההסעות בעצמה). ה. ככל שעד לסיום שנת הלימודים תשע"ו יתקיימו הסדרי הראיה כסדרם, יעברו הקטינים ללמוד בבית הספר בעיירה ב' בשנת הלימודים תשע"ז. במצב דברים זה ישהו הקטינים עם המשיב פעם בשבוע עם לינה ופעם ללא לינה, כמו גם בשלושה סופי שבוע מתוך כל חמישה. ה. הצדדים עירערו על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. פסק הדין בערעור ניתן יומיים לפני תחילת שנת הלימודים, דבר שלצערנו הוסיף לחוסר הודאות שבו נתונים הקטינים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב. צוין, כי מעבר המבקשת לעיירה ב' נערך לצרכיה שלה, תוך שעשתה דין לעצמה ונקטה מהלך חד צדדי. עוד צוין, כי המבקשת אינה משתפת פעולה עם רשויות הרווחה, וכי יש לתת את הדעת לכך שהגישה כנגד המשיב תלונות במשטרה, אשר לא נמצא בהן ממש. כן הוסיף בית המשפט, שלא שוכנע כי רצון הקטינים הוא כטענת המבקשת, וכי שגה בית המשפט לענייני משפחה שעה שהסיק שעמדת פקידת הסעד היא כי המעבר לעיירה ב' מיטיב עם הקטינים. עוד צוין, כי לקטין נ' נותרה שנה בלבד עד לסיום בית הספר היסודי. נוכח אלה בא בית המשפט המחוזי למסקנה, כי טובת הקטינים מחייבת שלא לשנות את מקום לימודיהם. ו. נקבע, כי הסכמת הצדדים באשר למשמורת משותפת תישאר על כנה. כן נקבע, שהקטינים ימשיכו כאמור את לימודיהם בעיר א', ויתגוררו עם המשיב, שכן המשך מגוריהם בעיירה ב' אינו אפשרי נוכח הנסיעות הרבות הכרוכות בכך. הקטינים יפגשו את המבקשת באמצע השבוע, אחת לשבוע עם לינה ופעם נוספת ללא לינה. כן ישהו עם המבקשת שלושה סופי שבוע מתוך כל חמישה. ערעור המבקשת שנסב על חיובה בנטל הסעות הקטינים נדחה, ונקבע כי היא תשא בכל הכרוך בהסעתם מעיירה ב' לעיר א' ובחזרה. על המבקשת הוטלו הוצאות בסך 60,000 ₪, וכן אגרת הערעור. בקשת רשות הערעור ז. מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו. לטענת המבקשת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי הורה על שינוי דרמטי בחיי הקטינים מבלי לשקול את טובתם ומבלי ששמע אותם. נטען, כי הקטינים נקלטו היטב בעיירה ב', השתלבו חברתית ורצונם הכן הוא להמשיך להתגורר שם. עוד ציינה המבקשת, כי היא תומכת בשמירת הקשר של הקטינים עם אביהם, וכי ניתן להתאים את הסדרי הראיה למציאות חייהם של הקטינים, כך שיישמר הקשר עמו. כן הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ובקשה לשמיעת הקטינים. בהחלטה מיום 31.8.16 נתבקשה תשובת המשיב. ח. ביום 6.9.16 הודיע המשיב כי הוא נכון, מתוך דאגה לשלומם הנפשי של הקטינים, כי ילמדו בבית הספר בעיירה ב'. אשר להסדרי הראיה הציע, כי מפגשיו עם הקטינים באמצע השבוע יתקיימו ללא לינה, כדי לחסוך לקטינים את הצורך לקום מוקדם בבוקר ולנסוע מרחק רב לבית הספר בעיירה ב'; אולם הקטינים ישהו עמו בכל סוף שבוע, בכל חופשות הלימודים ובשישה מתוך שמונת השבועות של החופש הגדול. כן נתבקש חיוב המבקשת בהוצאות. נטען בין היתר, כי התנהלות המבקשת פוגעת בו, בפרנסתו, בקטינים ובקשר עמם. ט. בעקבות האמור ניתנה על ידי החלטה שזו לשונה (החלטה מיום 6.9.16): "א. יש לברך על נכונות האב (המשיב), המתומצתת בפסקה 20 לתשובתו, כי הילדים ילמדו בבית הספר ח' בעיירה ב' כדי לשמור על נפשם; זאת, הגם שהמבקשת היא שנקטה בשעתו פעולה חד צדדית של מעבר לעיירה ב'. יצוין כי האב הסכים לכך הגם שהוא אוחז בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטרם ניתנה הכרעה בבקשת רשות הערעור של המבקשת. במובן זה נפתר חלק מרכזי במחלוקת הצדדים. ב. נותר כמשלים הכרחי החלק של הסדרי הראיה. יש לכאורה טעם אנושי רב בעמדת האב כי על הסדרי הראיה באמצע השבוע להיות בלא לינה כדי להקל על הילדים, אך בעת ובעונה אחת יש לכאורה טעם רב בכך שהוא ראוי להסדרים מורחבים גם בסופי שבוע ובחופשות, לרבות החופש הגדול, כדי שיוכל לבסס, לשמור ולפתח את יחסיו עם ילדיו. לא אטע כרגע מסמרות, אך בנסיבות אלה וכדי להחיש את מעבר הילדים, שייעשה עם תום הטיפול בבקשה, תינתן הודעה מוסכמת מטעם הצדדים עד סוף היום ביום א' 11.9.16 באשר להסדרים. ככל שלא תהא הסכמה, וצר מאוד אם לא תהא בנסיבות, יוחלט על המשך הטיפול בבקשה" י. ביום 11.9.16 הודיעה המבקשת כי לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה. לטענתה, קיום נסיעות פעמיים בשבוע לצורך ביקור קצר אינו לטובת הקטינים ואינו מעשי לאורך זמן. בנסיבות אלה הציעה, כי באמצע השבוע יגיע המשיב לעיירה ב' והיא תישא בהוצאותיו. כן הציעה כי הקטינים ישהו עם המשיב שלושה סופי שבוע מתוך כל חמישה, וכי יישארו ללון אצלו במוצאי שבת והוא יסיעם ביום א' לבית הספר, והיא תישא בהוצאות הנסיעות. באשר לחגי ישראל הוצע, כי בנוסף לחלוקה המקובלת ישהו הקטינים עם המשיב בל"ג בעומר ובשבועות באופן קבוע ושלוש חמישיות מן החופש הגדול. אשר להסדרי הנסיעה נאמר, כי המבקשת תסיע את הקטינים מעיירה ב' לעיר א', ואילו המשיב יסיעם בכיוון ההפוך, תוך שהמבקשת תממן את הוצאות נסיעותיו. המשיב הודיע גם הוא בסמוך לכך, כי לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה על האמור. דיון י"א. נוכח האמור הוחלט על קיומו של דיון בפני הרכב ביום 14.9.16. ביקשנו בו ביום מן הצדדים לנסות להגיע להסכמה מחוץ לאולם בית המשפט; הדבר לא עלה לצערנו יפה ושמענו איפוא את טיעוניהם, שלא נאריך בפירוטם. החלטנו ליתן רשות ערעור, לדון בתיק כאילו ניתן ערעור על פי הרשות שניתנה ולקבלו, בחלקו בהסכמה ובחלקו שלא בהסכמה, וההסדרים יהיו כפי שיפורט להלן. הכרעה י"ב. אנו מברכים כאמור על נכונות המשיב לאפשר כי הקטינים ילמדו ויתגוררו בימות החול בעיירה ב'. נציין, כפי שגם הוער בהחלטה מיום 6.9.16, כי מצאנו טעם בעמדת המשיב שעל הסדרי הראיה באמצע השבוע להיות בלא לינה כדי להקל על הקטינים, אך גם ראוי שיתאפשרו הסדרים מורחבים בסופי שבוע ובחופשות כדי שיוכל המשיב לפתח את יחסיו עם ילדיו ולקיים עמם קשר יציב וארוך טווח. אנו רואים זאת כטובת הילדים, שהיא ראשית ואחרית בנושאים אלה. על כן, ולאחר שעיינו בחומר הכתוב ונתנו לבנו לעמדות הצדדים אנו קובעים, כי הסדרי הראיה יהיו כדלקמן: הקטינים ימשיכו להתגורר בימות החול בעיירה ב', ושם ילמדו, כמוסכם בין הצדדים. הקטינים ישהו עם המשיב בעיר א' פעמיים בשבוע בין השעות 20:00-17:00, ויובאו וייאספו על-ידי המבקשת או מי מטעמה; כן ישהו עמו בשלושה סופי שבוע מתוך כל ארבעה (עד למוצ"ש, שוב כדי לחסוך לקטינים השכמה מוקדמת ביום א'), ויובאו וייאספו על-ידי המבקשת. החלוקה בחגים תהא כמות שנהגה עד כה, בשינוי הבא: בחג הסוכות ובשמחת תורה ישהו הילדים עם המשיב (בחול המועד ינהגו ההסדרים הרגילים שנהגו עד כה). גם בחג השבועות ישהו עם המשיב. בחופש הגדול ישהו חמישה שבועות עם המשיב, ושלושה שבועות עם המבקשת. לא מצאנו כי יש לשנות מחיובה של המבקשת לשאת בהסעות הקטינים; המבקשת עברה לעיירה ב' מתוך רצון לשפר את מעמדה המקצועי והכלכלי, זמן קצר לאחר שהצדדים באו להסכמה לעניין המשמורת ונקבעו הסדרי ראיה. קשה להלום כי בנסיבות יוטל על המשיב לשאת בהסעות הקטינים הכרוכות בכך. י"ג. ככל שיחפצו הצדדים או מי מהם בשינויים בהסדר זה בעתיד שלא בהסכמה, ולא יהא זה לפני חלוף שתי שנות לימודים, ידון באלה בית המשפט לענייני משפחה. כל שינוי בהסכמה כמובן אינו טעון אישור. י"ד. ההסדרים האמורים ייכנסו לתוקף מייד, והקטינים יעברו ללא דיחוי לבית הספר בעיירה ב'. אנו תקוה כי הכרעתנו תביא ככל הניתן את מסכת ההתדיינויות הממושכת בין הצדדים לסיומה, לטובת ילדיהם וכדי שיוכלו הם ובעיקר הקטינים להמשיך בחייהם בשלוה. למותר לומר, כי ההקרנה ההדדית של כל הורה אל עבר משנהו בשיח עם הילדים חיונית מאין כמוה לשלומם הנפשי של הילדים ולטובתם. ט"ו. הוראותיו האופרטיביות של פסק דין זה יחולו חלף ההוראות האופרטיביות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אין צו להוצאות בבית משפט זה. ניתן היום, ‏י"ב באלול התשע"ו (‏15.9.2016). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16066830_T07.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il