אסלאם אלחטיב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6681/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6681/09 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: אסלאם אלחטיב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.7.09 בת"פ 221/08 שניתן על ידי כבוד השופט נ' סולברג תאריך הישיבה: כ"ה בטבת התש"ע (11.1.2010) בשם המערער: עו"ד מוחמד מסארווה בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.7.2009 (ת"פ 221/08 כבוד השופט נ' סולברג). המערער הורשע על פי הודאתו בסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) ו-(5) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בגניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413ב לחוק העונשין; במסחר ברכב או בחלקים גנובים, עבירה לפי סעיף 413יא לחוק העונשין; בהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; בנהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א- 1961 ובכניסה לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952. במסגרת כתב האישום המתוקן שבו הודה המערער נטען כי ביום 5.8.2008 נגנבה מכונית מסוג מיצובישי במושב נוגה שבסמוך לקריית גת. המכונית נמצאה ברמלה, סמוך לביתו של המערער. בהמשך הוא נסע במכונית מרמלה לכיוון חברון על מנת למכרה שם. בדרכו נצפה על ידי תצפית משטרתית בצומת האלה. שוטרי התצפית החלו במעקב בנסיעה בניידת משטרתית אחרי המכונית, בכביש 375. בהתקרבם אל המושב מטע הפעילו השוטרים את מערכת הכריזה ואת האורות הכחולים המהבהבים. בעקבות כך החל המערער בנסיעה פרועה לכיוון מזרח, עקף שיירה של מספר מכוניות ובהן גם משאית ארוכה, כשהוא חוצה קו הפרדה רצוף, ומסכן את נוסעי המכוניות בנתיב הנגדי, שנאלצו לסטות מן הכביש. בהמשך, באותו כביש, סמוך ליישוב צור הדסה, הציבו שני שוטרים אחרים מחסום. אחד מהם עמד לצדה של ניידת משטרתית עם אורות כחולים מהבהבים, כשהוא לובש מדים וכן אפודה משטרתית זוהרת. המערער מצדו המשיך בנסיעה פרועה ומהירה לעבר המחסום. השוטר סימן לו לעצור. הוא האט את מהירות הנסיעה והשוטר התקרב רגלית לכיוונו תוך שקרא לעברו "משטרה עצור" בעברית ובערבית. כשעמד השוטר סמוך למכונית, הוא החל בנסיעה מהירה ומסוכנת ופנה פניית פרסה בסמוך למחסום, תוך שהוא פוגע במכונית שנסעה במקום. לאחר מכן המשיך בנסיעה מהירה ופרועה על אותו ציר בכיוון הנגדי. שוטרים החלו במרדף אחרי המכונית. בראותו זאת, עצר המערער את המכונית, יצא ממנה והחל לברוח רגלית. השוטרים החלו במרדף רגלי אחריו, תוך שהם קוראים לו לעצור. הוא לא שעה לקריאתם והמשיך במנוסתו הרגלית. אחד השוטרים ירה ירייה אחת באוויר כדי לעצורו, ואז הצליח לאחוז בו ואמר לו כי הוא עצור. המערער ניסה להדוף את השוטר, וכן שוטר נוסף שהגיע למקום, והתנגד למעצר. בהסדר הטיעון בין הצדדים הוסכם על כך שהמשיבה תעתור לעונש של 42 חודשי מאסר בפועל - בכללם הפעלת 9 חודשי מאסר על תנאי בחופף - וההגנה תהיה חופשית בטיעוניה. ביום 5.7.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער 30 חודשי מאסר בפועל, והפעיל עונש של 9 חודשי מאסר על תנאי, חמישה מתשעת חודשי המאסר על תנאי שהופעלו, ירוצו במצטבר וארבעה בחופף, כך שהמערער ירצה בסך הכל 35 חודשי מאסר. בנוסף הוטלו עליו ששה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי ציין כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער יליד חברון, בן 27, נשוי ואב לחמישה ילדים. לאחר נישואיו לישראלית תושבת רמלה, עבר להתגורר בישראל, השתלב בעבודה, אך לאחר שנשללה ממנו תעודת הזהות הישראלית בעקבות הרשעתו בפלילים בשנת 2005, התקשה במציאת עבודה ומצבו הכלכלי הידרדר. שהותו במעצר מכבידה מאד על משפחתו. המערער עצמו נתון במצוקה. לחלק מילדיו בעיות בריאות וחסכים חינוכיים. כמו כן צוין כי המערער מקבל אחריות לביצוע העבירות באופן חלקי בלבד, ולכן לא ניתנה כל המלצה טיפולית במקרה הנדון. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי העבירות שבביצוען הורשע המערער הן חמורות, והוא הגדיל לעשות באופן שבו נהג במכונית במנוסתו מפני השוטרים, בסכנה שגרם להם ולנוסעי כלי רכב אחרים. כמו כן, הרשעות קודמות ועונשים שבעטיין, לא הרתיעו אותו, על כן שומה להרתיעו ואחרים שכמותו בענישה מכבידה. עם זאת, ציין בית המשפט המחוזי, ראוי המערער גם למידה של רחמים והתחשבות במצוקתו הכלכלית ובקושי לפרנס את בני משפחתו. לפיכך הוטל עליו עונש המאסר כפי שפורט לעיל. מכאן הערעור שבפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. עוד הוא טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לנסיבות חייו הקשות, מצבו הכלכלי הקשה והפגיעה הקשה במשפחתו. כמו כן, לטענתו, העונש אשר נגזר עליו חורג משמעותית מרף הענישה המקובל בעבירות בהן הורשע. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער. כמו כן, העונש נמצא בתוך מתחם הענישה אשר הוסכם עליו בין הצדדים. עוד היא טוענת כי המערער ביצע את העבירות כאשר היה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, על כן נראה כי הוא מזלזל באופן בוטה בשלטון החוק ולא היה נכון לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו בעבר. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים, והגיע למסקנה הראויה בנסיבות העניין. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, ומבטאים זלזול בחוק ובזולת. התנהגות שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. כפי שציין בית המשפט המחוזי, המערער לא רק שגנב רכב הוא גם הגדיל לעשות וברח מנציגי החוק תוך סיכון ממשי של עוברי דרך. התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה פרועה ומסוכנת ברכב, קיבלה בשנים האחרונות ממדים מדאיגים. "חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך, אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה" (בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2006)). עמד על כך בית משפט זה: "הבענו לא פעם את עמדתנו כי יש להחמיר בעונשם של מי שמסכנים את שלום הציבור בנהיגה פרועה ותוך לקיחת החוק לידיים אכן, יש ליתן את המשקל המתאים לערך של חיי אדם. בית המשפט מצווה להעביר את המסר החשוב כי חיי אדם אינם הפקר וכי נהגים מוכרחים ליטול אחריות על מעשיהם שעה שהם יושבים מאחורי הגה המכונית, שהיא ככלי נשק" (ע"פ 6833/06 עמאש נ' מדינת ישראל, פס' 11 לפסק הדין (טרם פורסם, 11.1.2010)". ראו גם ע"פ 1214/08 אלעסם נ' מדינת ישראל, סעיף 12 לפסק הדין (טרם פורסם, 15.12.2008); ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, סעיף 16 לפסק הדין (לא פורסם, 29.6.2005); ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.2004)). אשר על כן נראה כי בית המשפט המחוזי ערך איזון ראוי בין כלל השיקולים, וגזר את עונשו של המערער במסגרת ההסדר אשר הוסכם בין הצדדים, מכאן נראה כי גם המערער סבר כי עונש בטווח זה הינו סביר בנסיבות העניין. במקרה זה אין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בעונש. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, כ"ז בטבת התש"ע (13.1.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09066810_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il