דוד מור יוסף נ. יעקב דלבריאן

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6678/18 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופטת י' וילנר המערער: דוד מור יוסף נ ג ד המשיבים: 1. יעקב דלבריאן 2. עו"ד אייל עברון - המנהל המיוחד ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופט ג' גונטובניק) מיום 17.06.2018 בתיק א 042273-05-16 תאריך הישיבה: י"א בכסלו, תשפ"ב (15.11.2021) בשם המערער: עו"ד אברהם גפן בשם המשיב 1: עו"ד שגית חי המשיב 2: בעצמו פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' גונטובניק) בת"א 42273-05-16 מיום 17.6.2018, בגדרו נדחתה תביעת המערער נגד המשיב לאכיפת מסמך מיום 30.9.2014 שכותרתו "הצהרת כוונות". רקע 2. המערער היה בעל זכויות החכירה בנכס המצוי במרכז מסחרי בבת ים בשטח כולל של 340.46 מ"ר (להלן: הנכס). 3. ביום 6.6.2006 נחתם הסכם הלוואה בין המערער לבין המשיב, במסגרתו התחייב המשיב להלוות למערער סך של 430,000 ש"ח, והמערער התחייב לפרוע את ההלוואה עד ליום 1.6.2007 (להלן: הסכם ההלוואה). כן הוסכם בהסכם ההלוואה כי אם לא תיפרע ההלוואה במועד האמור "תעמוד ההלוואה לפרעון מלא כאשר שווי ההלוואה לפרעון תהא לפחות מחצית מערך הנכס (ע"פ הערכת שמאי). במקרה זה יהא רשאי המלווה לדרוש את העברת מחצית הזכויות בנכס מהלווה אליו" (סעיף 5.3. להסכם ההלוואה). 4. שלושה חודשים לאחר מכן, ביום 13.9.2006, ובטרם פרע המערער את ההלוואה, כרתו הצדדים הסכם נוסף – הסכם שותפות – שבמסגרתו רכש המשיב מהמערער מחצית מהזכויות בנכס בתמורה ל-140,000 דולר. 5. המערער לא פרע את חובו הנובע מהסכם ההלוואה, וכתוצאה מכך התנהלו הליכי בוררות והליכים משפטיים שונים בין הצדדים. בפסק בוררות סופי שניתן בעניינם של הצדדים על-ידי בית דין צדק ביום 30.3.2014, נקבע כי על המערער לשלם למשיב סך של 1,650,000 ש"ח בתוך תשעים ימים ממתן פסק הבוררות, ושאם לא יעשה כן, המשיב יהיה זכאי למלוא חלקו של המערער בנכס (להלן: פסק הבוררות). 6. ואולם, חצי שנה לאחר מתן פסק הבוררות, ולאחר שאף חלף המועד שנקבע בו לפירעון ההלוואה, ביום 30.9.2014 חתם המשיב על מסמך שכותרתו "הצהרת כוונות" (להלן: הצהרת הכוונות), ובו צוין כלהלן: "הנני הח''מ יעקב דלבריאן [המשיב, י.ו.] ... מצהיר בזאת כי לאחר שיקול כלל האפשרויות והנסיבות, הגעתי לכלל גמירות דעת בדבר רצוני לקיים עסקה עם מר דוד מור יוסף ... (להלן: "דוד") [המערער, י.ו.] בנכס ברח' אלי כהן 1 בת-ים, הידוע כגוש: 7128 חלקה 194 בהתאם לאמור באישור המנהל מיום 11.8.14 אשר הוצג בפני ולפיו לנכס קיימת קיבול בנייה של 340.46 מ''ר וכפי שהצהיר בפני מר דוד כי מתוך הסך הנ''ל קיימת חנות בגודל 40 מ''ר וכי 274 מ''ר בנוי ללא טופס 4 (להלן: "הנכס"). הריני להציע בזאת הצעה בלתי חוזרת למר דוד ולפיה ארכוש ממנו זכויות בנכס על פי הפירוט הבא: 1.     בעבור משכנתא ללא הגבלת סכום הרשומה על הנכס הנ''ל וכן בעבור כלל חובותיו של דוד כלפיי (להלן: "החוב"). 2.     הריני להצהיר כי קיים דו''ח שמאות לעניין שווי הנכס אשר מעריכו בסכום של 3,200,000 שקלים, סכום זה מקובל עליי כסכום שווי הנכס ולא [י]היה בידיי כל ערעור בגין כך. 3.     בתמורה לחוב אקבל 51% מבעלות ו/או הזכויות הרשומות ע''ש דוד בנכס. 4.     הריני להצהיר כי הסכמתי לעסקה זו כפופה להוצאת דוד מבעלות ו/או כל זכות אחרת על הנכס. 5.     הריני להצהיר כי הסכמתי לעסקה זו כפופה להעברת 10% מיתרת חלקו של דוד בנכס למר אורן גיאת ... (להלן: "אורן"). 6.     הריני להצהיר כי הסכמתי לעסקה זו כפופה לפירעון מלוא חובותיו של דוד מול הרב יוסף שעשוע. 7.     הריני להצהיר כי הסכמתי לעסקה זו כפופה להסכמת דוד כי בשלב ב' של העסקה, ככול ויבוצע פרויקט של פינוי בינוי בנכס, אעביר למר אורן גיאת 5% ודוד יעביר 5% נוסף על האמור בסעיף 5 לעיל". 7. על רקע האמור, הגיש המערער תביעה לבית המשפט המחוזי בה עתר לאכוף את הצהרת הכוונות ולהורות למשיב לפעול על-פיה. המערער טען כי הצהרת הכוונות כוללת הצעה בלתי חוזרת שהציע המשיב למערער, והיא אינה ניתנת לביטול מרגע שנמסרה לניצע. עוד הוסיף המערער כי אין בעובדה שהתנאים שצוינו בהצהרת הכוונות לא קוימו כדי לגרוע מתוקפה המחייב. 8. המשיב טען כי לא התקיים קיבול מצד המערער להצהרת הכוונות, ולחלופין כי המערער לא קיים את התנאים שהצהרת הכוונות הייתה כפופה להן. עוד צוין כי המשיב ביטל את הצהרת הכוונות כבר ביום 6.11.2014 והביטול נעשה כדין. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 9. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערער. בפסק הדין נקבע כי מסמך הצהרת הכוונות אמנם עולה כדי התחייבות משפטית מחייבת שהמשיב נטל על עצמו. לצד זאת, נקבע כי מלשון הצהרת הכוונות ומהראיות שהובאו בפני בית המשפט עולה כי המשיב הציע למערער הצעה בלתי חוזרת לכריתת חוזה על תנאי מתלה, וקבלתה על-ידי המערער הובילה לכריתת חוזה על תנאי מתלה בין הצדדים המותנה בהתמלאות התנאים המפורטים בה. באשר ללשון הצהרת הכוונות, נקבע כי התנאים המפורטים בה קובעים כי הסכמת המשיב "כפופה" לכל אחד מהם, באופן המלמד באופן מובהק על כך שמדובר בחוזה על תנאי. כן נקבע כי אף הצדדים עצמם הבינו שהצהרת הכוונות היא חוזה על תנאי, וזאת, בין היתר, על רקע עדותו של המערער עצמו בחקירתו הנגדית כי ההתחייבות של המשיב הייתה כפופה למילוי התנאים הנזכרים בהצהרת הכוונות. 10. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין חולק שאף לא אחד מארבעת התנאים המתלים המפורטים בהצהרת הכוונות מולא על-ידי המערער, לא בפרק הזמן הסמוך לחתימת המשיב על הצהרת הכוונות, ולא עד עצם היום הזה. על רקע האמור, כך נקבע, המשיב הודיע למערער על ביטול הצהרת הכוונות ביום 6.11.2014. בתוך כך, קבע בית המשפט המחוזי כי מאחר שהצדדים לא קבעו מהי התקופה שבמסגרתה יש למלא את התנאים הקבועים בהצהרת הכוונות, הרי שהיה על המערער לקיימם בתוך פרק זמן סביר, כמצוות סעיף 29 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. אמנם במקרה הנדון, כך נקבע, ספק אם פחות מחודשיים שחלפו ממועד הצהרת הכוונות עד לביטולה זהו זמן סביר, ואולם מאחר שאין חולק כי המערער לא מילא אחר התנאים האמורים עד עצם היום הזה, וכי מהראיות עולה כי הוא השלים, בזמן אמת, עם ביטול הצהרת הכוונות וראה אותה ככזו שאינה מחייבת עוד את המשיב – אין צורך להכריע בשאלה האמורה, וניתן לקבוע כי הצהרת הכוונות איבדה את תוקפה המשפטי. 11. בנוסף לאמור, דחה בית המשפט המחוזי את הסבריו של המערער לכך שלא מילא את התנאים הקבועים בהצהרת הכוונות, וקבע כי הם אינם מגובים בראיות ואינם מניחים את הדעת. בתוך כך נדחתה אף טענת המערער כי התנהלות המשיב היא שמנעה ממנו לקיים את התנאים האמורים, ונקבע כי המערער יכול היה להסדיר את חובו במשך שנים ארוכות אך נמנע מלעשות כן אך בשל חוסר יכולתו לגייס את המשאבים הנדרשים לשם כך. 12. על רקע כל האמור, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערער לאכיפת הצהרת הכוונות. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסב הערעור דנן. הערעור דנן 13. המערער שב בערעורו על הטענות שטען בפני בית המשפט המחוזי, ובהן על הטענה כי המשיב לא היה רשאי לבטל את הצהרת הכוונות שכן מדובר בהצעה בלתי חוזרת וכי מכל מקום ביטולה היה שלא כדין. לטענת המערער, בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי התנהגות המערער מלמדת שהשלים עם ביטולה של הצהרת הכוונות, וכי למעשה הוא הסתמך על התחייבויותיו של המשיב במסגרתה והשקיע סכומי כסף ניכרים בנכס על יסוד האמור. 14. המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומוסיף כי המערער שב ומעלה את טענותיו בערכאות שונות, וזאת כדי לעכב את תשלום חובו למשיב תוך שהוא גורם לו נזקים ניכרים. דיון והכרעה 15. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אשר הועלו על-ידם הן בכתב, והן בעל-פה במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו, מצאנו כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים אשר נקבעו בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי, כי ממצאים אלה תומכים במסקנותיו המשפטיות, וכי פסק הדין אינו מגלה טעות שבחוק. 16. נדגיש כי רובן ככולן של טענות המערער מופנות כנגד קביעות וממצאים עובדתיים אשר קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו, וכידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בכגון אלה, אלא במקרים חריגים ביותר. זאת, נוכח התרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מן התשתית הראייתית ומהעדויות הרלוונטיות (ראו למשל: ע"א 1815/16 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 8 (3.1.2018); ע"א 5255/16 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פסקה 11 (18.7.2018)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בקביעות העובדתיות ובממצאים שבפסק הדין. 17. בית המשפט המחוזי ביסס את דחיית התביעה, בין היתר, על מסקנתו שלפיה הצהרת הכוונות היא חוזה על תנאי מתלה. מסקנה זו נשענה כאמור, בראש ובראשונה, על לשון הצהרת הכוונות ואשר ממנה עולה באופן ברור, אף לגישתנו, כי התחייבותו של המשיב כפופה להתקיימותו של כל אחד מהתנאים המצטברים הנזכרים בהצהרה ואשר כוללים ארבע התחייבויות שונות של המערער. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי ציין עוד כי אף המשיב עצמו הודה בחקירתו הנגדית שהתחייבות המשיב הייתה תלויה בקיומם של התנאים הנזכרים בהצהרת הכוונות, ואף בכך לא מצאנו להתערב. 18. בנוסף לאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי המערער לא קיים אף לא אחד מהתנאים המתלים הנזכרים בהצהרת הכוונות עד עצם היום הזה, וזאת ללא הסברים מניחים את הדעת. קביעה זו התבססה, בין היתר, על כך שחלק מטענותיו של המערער בנדון נטענו בעלמא, מבלי שתמך אותן בראיות, וכן על התרשמותו של בית המשפט המחוזי כי חלק מהסבריו עומדים בסתירה ללשון הצהרת הכוונות עצמה. כאמור, קביעות אלה הן קביעות עובדתיות באופן מובהק המבוססות על חומר הראיות שעמד בפני בית המשפט המחוזי, ולא מצאנו הצדקה להתערב בהן. 19. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי אף אם הודעת הביטול נשלחה מהמשיב למערער בטרם שחלף זמן סביר לקיום התנאים האמורים, הרי שבחלוף הזמן המערער השלים עם ביטול הצהרת הכוונות וראה אותה כבלתי מחייבת. בהקשר זה אציין כי לא מצאנו לקבל את טענות המערער שלפיה בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו זו. בית המשפט המחוזי ציין, בין היתר, כי אם המערער היה סבור כבר בסמוך לקבלת הודעת הביטול כי היא נעשתה שלא כדין, הוא ודאי היה נוקט בהליך כלשהו בנדון לשם אכיפת הצהרת הכוונות, אך הוא נמנע מלעשות כן במשך כשנתיים, ורק בחלוף פרק זמן משמעותי פעל לשם אכיפתה, וזאת מבלי שקיים איזה מבין התנאים הנקובים בה. נימוק זה מקובל עלינו. 20. בנסיבות אלה, כאמור, לא מצאנו להתערב בקביעותיו העובדתיות ואף לא במסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי, שלפיהן משעה שהמערער לא עמד באף לא אחת מהתחייבויותיו המופיעות בהצהרת הכוונות, שכל אחת מהן היא תנאי מתלה להתקיימות החוזה, ומשעה שהשלים עם הודעת הביטול ולא ראה את הצהרת הכוונות כמחייבת עוד, הרי שהצהרת הכוונות בטלה, ואין לאוכפה כנגד המשיב. 21. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור דנן ומאמצים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, על נימוקיו, וזאת מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 22. לנוכח היות המערער בהליך פשיטת רגל הוא יחויב בהוצאות לטובת המשיב על הצד הנמוך בסך של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט ת הנשיאה א' חיות: אני מסכימה. ה נ ש י א ה השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ‏כ"ה בכסלו התשפ"ב (‏29.11.2021). ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת _________________________ 18066780_R30.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1