פלוני נ. מדינת ישראל

2 בבית המשפט העליון עמ"מ 66766-02-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ העורר: פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט מ' סובל, נשיא) מיום 8.2.2026 במ"מ 21930-02-26 תאריך ישיבה: כ"ג אדר התשפ"ו (12 מרץ 2026) בשם העורר: עו"ד לאה צמל בשם המשיבה: עו"ד ידיד אור פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט מ' סובל, נשיא) מיום 8.2.2026 במ"מ 21930-02-26 בה אישר מעצר מנהלי שהוצא על ידי שר הביטחון נגד המערער ביום 5.2.2026 עד ליום 2.6.2026, מכוח סמכותו לפי סעיף 4 לחוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), התשל"ט-1979. בתמצית, המערער משמש בתפקיד עוזר ראש מחלקת השומרים בהר הבית מטעם הוואקף המוסלמי. לאחר שהמערער נעצר לחקירה פלילית ביום 3.2.2026 בחשד לפעילות בארגון טרור וקשר למעשה טרור, הוא שוחרר בהחלטת בית משפט השלום מיום 4.2.2026 למעצר בית מלא עד ליום 9.2.2026 בשל חולשת התשתית הראייתית שביסוד מעצרו. ערר שהגישה המשיבה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 5.2.2026 באופן חלקי ונקבע שבתום מעצר הבית המערער יורחק מאזור הר הבית ומבואותיו עד ליום 21.3.2026. מספר שעות לאחר מתן החלטת בית המשפט המחוזי, החליט שר הביטחון על מעצרו המנהלי של המערער. לפי הפרפרזה הגלויה, המערער מזוהה עם ארגון הטרור חמאס, מעורב בתכנון פעילות ביטחונית בהר הבית ברמדאן הקרוב ושהייתו בשטח מסכנת את ביטחון המדינה, הציבור והאזור. ביום 8.2.2026 אישר בית המשפט המחוזי את המעצר המנהלי, לאחר שעיין בחומר הביטחוני החסוי והשתכנע כי הוא מלמד על כך שנשקפת מהמערער סכנה ממשית בדרגת הסתברות קרובה לוודאית. זאת במיוחד לאור העובדה שלצורך תכנון הפעילות ומימושה נעשה שימוש בתפקיד אותו ממלא המערער במסגרת הוואקף המוסלמי בהר הבית. נוכח החומר שהוצג בפניו, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא היה מנוס משימוש באמצעי של מעצר מנהלי נגד המערער לתקופה של ארבעה חודשים. המערער טוען בעיקר כי הוצאת צו המעצר המנהלי סותרת את החלטת בית משפט השלום מיום 4.2.2026 ואת החלטת בית המשפט המחוזי בערר מיום 5.2.2026, אשר בשתיהן שוחרר למעצר בית נוכח הקושי הראייתי; כי לא נמסר לו מידע מספק על מנת שיוכל להתמודד עם בקשת המעצר המנהלי וכי בית המשפט שגה כשלא חשף בפניו את הראיות ובכך פגע בזכויותיו הדיוניות; כי מתן הצו עד לאחר תום תקופת הרמדאן ביום 19.3.2026, התקופה הרלוונטית ממנה גורמי הביטחון חוששים, אינה מידתית; כי המערער עובד ציבור המועסק על ידי שלטונות ירדן; כי בשל המצב הביטחוני הגישה להר הבית הוגבלה ממילא באופן משמעותי ולכן הסכנה הנטענת שנשקפת ממנו אינה ממשית כפי שנטען על ידי גורמי הביטחון; וכי ניתן היה להסתפק במעצר בית במסגרת ההליך הפלילי. אכן, כפי שנטען, שימוש בכלי של מעצר מנהלי צריך להיעשות בזהירות רבה. במסגרת זו יש לאזן בין הצורך לסכל את הסכנה הממשית והמוחשית לביטחון המדינה והציבור לבין זכותו של העצור לחירות (וראו: עמ"מ 48966-02-26 פלוני נ' מדינת ישראל (25.2.2026‏); עמ"מ 56090-10-24 פלוני נ' מדינת ישראל (5.11.2024); עמ"מ 7130/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (31.10.2022‏)). בענייננו, בית המשפט המחוזי התייחס בהחלטתו לקושי שעלה מהתמונה הראייתית שהתקבלה בסיום חקירתו הפלילית של המערער, אך ציין כי החומר הביטחוני החסוי שהוצג לפניו במסגרת הבקשה לאישור המעצר המנהלי, רחב וחמור בהרבה מהמידע שניתן היה לעשות בו שימוש במסגרת ההליך הפלילי. אף אני שוכנעתי לאחר עיון בחומר הביטחוני החסוי שהוצג לי, כי הוא אכן תומך בכך שנשקפת מהמערער סכנה ברמה ממשית. גם שוכנעתי כי נקודת האיזון מחייבת לעת הזאת נקיטת צעד הנוגס בחירותו של המערער למשך התקופה האמורה וכי לא ניתן לאיין את הסכנה הנשקפת ממנו באמצעות חלופה אחרת, חרף טענותיו בעניין זה. בשים לב לאמור, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 8.2.2026. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ו אדר תשפ"ו (15 מרץ 2026). דוד מינץ שופט