עמותת שחר-אגודה לקידום החינוך בישראל נ. המועצה להשכלה גבוהה

פסק-דין בתיק בג"ץ 6671/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6671/04 בג"ץ 10429/04 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר העותרת בבג"ץ 6671/04: עמותת שחר - אגודה לקידום החינוך בישראל העותרים בבג"ץ 10429/04: 1. נתן שטרית 2. ד"ר אובניאן ארוטיון 3. בן ציון הגואל נ ג ד המשיבים: 1. המועצה להשכלה גבוהה 2. פרופ' דבורה ברנע 3. פרופ' אניטה שפירא 4. פרופ' לאונה טוקר 5. פרופ' אורי קירש 6. ד"ר פואד פארס 7. פרופ' ברכה רגר עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ד בחשון התשס"ז (15.11.06) בשם העותרת בבג"ץ 6671/04: עו"ד ד"ר רענן הר-זהב; עו"ד יחיאל שמיר בשם העותרים בבג"ץ 10429/04: אינג' נתן שטרית בשם המשיבים: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס פסק-דין השופטת ד' ברלינר: 1. שתי עתירות מאוחדות שעניינן מערך לימודי הרפואה בישראל. העתירה בבג"ץ 6671/04 מופנית כנגד החלטתה של המועצה להשכלה גבוהה (להלן: המל"ג) שלא להעניק רישיון לקיים במרכז הלימוד באשקלון, לימודים פרה-קליניים המקנים נקודות זכות לקראת תואר דוקטור ברפואה של אוניברסיטת גדנסק מפולין (להלן: ההחלטה). העתירה בבג"ץ 10429/04 הינה של הורים שנאלצו לשלוח את ילדיהם ללימודי רפואה בחו"ל, אשר עותרים לאפשר לכל אזרח אשר רצונו ללמוד רפואה בישראל ושנתוניו האישיים מאפשרים קבלתו ללימודי רפואה בחו"ל – להתקבל ללימודי רפואה בישראל. בנוסף עתרו הם למנוע מנציגי המוסדות האוניברסיטאיים במל"ג להצביע בשאלת אישור מסלול הלימודים הנ"ל וזאת בשל ניגוד עניינים. עקב זהותן של מרבית הטענות - אוחדו העתירות. רקע כללי 2. עמותת שחר לקידום החינוך בישראל (להלן – עמותת שחר או העותרת) הינה עמותה ציבורית אשר בהגדרתה נוסדה "במטרה לעסוק בפיתוח והקמה של מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, באזורי הפריפריה, תוך מתן דגש על חינוך למצויינות אקדמית בצד שימת דגש על מעורבות חברתית עמוקה ותרומה לקהילה". במסגרת פעילותה פעלה העותרת להקמת מוסד חוץ תקציבי להשכלה גבוהה באשקלון, לצורך קיום לימודים פרה-קליניים המקנים נקודות זכות לקראת תואר דוקטור ברפואה, כשלוחה של אוניברסיטת גדנסק מפולין. 3. בתאריך 16.8.01 הגישה העותרת בקשה להקמת בית ספר לרפואה כשלוחה של אוניברסיטת גדנסק באשקלון. עקב התנגדות המל"ג הגישה העותרת ביום 15.1.03 בקשה מתוקנת שכללה בקשה לרישיון ללימודים פרה-קליניים בלבד (להלן: השלוחה). לשיטת העותרת, הבקשה המתוקנת הינה פרי הבנה שהושגה בין העותרת לבכירים במל"ג. לשיטת המל"ג, לא היו דברים מעולם. כחלק מהליך בדיקת הבקשה הועבר הנושא לעיונה של ועדת המשנה של המל"ג לענייני שלוחות שהיא הגוף המקצועי הבודק את הבקשות ואשר מביא המלצותיו בפני המל"ג (להלן: ועדת השלוחות). בחודש מאי 2003 החליטה ועדת השלוחות "להמליץ בפני המל"ג על מתן רישיון זמני לפעילות השלוחות במתכונת מצומצמת – שאינה מעניקה תואר, אלא נקודות זכות בלבד". אף לאחר שנתבקשה לבדוק נתונים נוספים, שבה ועדת השלוחות והמליצה להעניק רישיון לשלוחה. ביום 25.11.03 התקיימה הצבעה על המלצת ועדת השלוחות אשר בה לא התקבלה כל הכרעה עקב שוויון קולות. בהצבעה חוזרת שהתקיימה ביום 16.12.03 הוחלט, ברוב של עשרה קולות אל מול שבעה (ונמנע אחד), לדחות את בקשת העותרת. 4. במכתב שנשלח ביום 11.1.04 לעותרת הובא הנוסח הסופי של ההחלטה לדחות את בקשתה: "לאחר שקיימה דיון ארוך ומעמיק בבקשת המוסד לקיום לימודים פרה-קליניים... ולאחר ששמעה את עמדות המבקשים והגורמים המקצועיים הרלוונטיים, ושקלה ... מחליטה המועצה להשכלה גבוהה לדחות את הבקשה ... כדלקמן: 1. בתוקף סמכותה כמוסד הממלכתי לענייני השכלה גבוהה בישראל, מחליטה המועצה שלא לאשר... בהתחשב בייחודיותו של תואר זה, כאשר אין היא מוסמכת לבודקם מבחינה אקדמית. הניסיון המצטבר באשר לפעילותן של שלוחות של מוסדות זרים בארץ מאז חקיקתו של תיקון 11 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, בשנת 1998, בסך הכל אינו חיובי, ולכן אינו מתיישב עם הרחבת היקף פעילותן של שלוחות לתחום לימוד רגיש כלימודי הרפואה. 2. הבקשה הנדונה אינה עומדת בתנאי הקבוע בסעיף 25ד(ב)(13) לחוק המועצה להשכלה גבוהה, ולפיו "המוסד בישראל מקיים את הלימודים במקום הולם בעל תנאים מתאימים, לרבות אמצעים הנדרשים להבטחת רמת לימודים נאותה", וזאת מן הנימוקים הבאים: ... ". 5. הסעדים האופרטיביים אותם מבקשת העותרת לקבל הם כדלקמן: א. הצהרה כי ההחלטה בטלה ומבוטלת. ב. הוראה כי קולותיהם של חברי מועצה הנגועים בניגוד עניינים לא יבואו במניין הקולות. ג. הוראה כי יש להעניק לעותרת רישיון בהתאם להמלצת ועדת השלוחות. ד. לחילופין הוראה על קיום הצבעה חוזרת בעניין, בה לא ישתתפו נציגי האוניברסיטאות שלהן פקולטות לרפואה. 6. את עתירתה סומכת עמותת שחר על מספר ראשים שאלה עיקריהם: א. תיקון מספר 11 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958 (להלן: החוק), על פי תכליתו ביכר פתיחת שלוחות בארץ באופן מבוקר ותחת פיקוח המל"ג על-פני לימודים בחו"ל. סעיף 25ד(א) לחוק לא מעניק שיקול דעת למל"ג, אלא מחייבה ליתן רישיון לשלוחה של מוסד להשכלה גבוהה בחו"ל אם השלוחה עומדת בתנאים שנקבעו כמפורט בחוק. ב. העדר טעמים ענייניים, כבדי משקל, המצדיקים סטייה מהמלצות הגוף המקצועי - על אף שהגוף המקצועי (ועדת השלוחות) בחן את הנושא פעמיים והמליץ על אישור הבקשה: "דו"חות הדרג המקצועי והמלצותיו כלל לא נדנו בפני מליאה והנמקות כאמור לא ניתנו". ג. נימוק הסירוב האמיתי היחיד שנדון בפני המועצה הוא הניסיון הרע משלוחות שהוקמו לפני תיקון מס' 11 לחוק המל"ג – העותרת מפנה לפרוטוקולים של ישיבות המל"ג בהם קיימות התבטאויות של חברי המל"ג, כגון: "השלוחות הן צרה צרורה בכל התחומים..." וכן "הרי אנחנו לא רוצים את השלוחות ואנחנו נלחמים בעניין...". נימוק זה מהווה חריגה מסמכות שכן המחוקק קבע 13 קריטריונים אותם יש לבדוק על-מנת להחליט אם לאשר את השלוחה. המועצה לא רשאית לדחות בקשות של מוסדות המקיימים את כל הקריטריונים הקבועים בחוק. ד. חוסר סבירות ופגיעה שלא כדין בחופש העיסוק – לא מדובר בלימודי רפואה כי אם לימודים מקדימים. הנמקת המל"ג יוצרת אבסורד לפיו לימודים פרה קליניים על-ידי סגל הוראה בכיר מישראל תחת פיקוח המל"ג אינם מאושרים, בעוד שבוגר אשר ילמד את כל 6 השנים בחו"ל ללא כל אפשרות פיקוח רשאי לגשת לבחינות ולקבל הסמכה כרופא בישראל. החלטת המל"ג הגבילה את חופש העיסוק של העותרת וזאת ללא שקיים קשר רציונאלי בין השגת התכלית של שמירה על שלום הציבור ובריאותו, לבין האמצעי שנבחר להגשמת המטרה. ה. באשר לנימוק הסירוב הרשמי והמרכזי, "העדר אוירה מחקרית" - לטענת העותרת, נימוק זה הוסף בשל הצפי להליך משפטי והוא מהווה כסות פיקטיבית לדחיית בקשת העותרת ותו לא. הנושא לא נדון באף אחת מישיבות מועצת המל"ג. לגופו של עניין – גם באוניברסיטאות בישראל שנות הלימוד הפרה קליני אינן כוללות מחקר. בנוסף, קיימת תשתית מחקרית במוסד – הן במסגרת סמסטר קיץ שייערך באוניברסיטת האם והן במסגרת שיתוף פעולה עם אוניברסיטת בר-אילן. ו. המל"ג פירשה באופן שגוי את סעיף 25ד(ב)(13) לחוק – הסעיף עוסק בקיומם של תנאים פיסיים קונקרטיים – ולא "באווירה מחקרית" כללית. ז. הפליה פסולה – לטענת העותרת, במקרים רבים אחרים איפשרה המל"ג מחקר שלא במסגרת מוסד האם. למעשה, דרישה זו לאווירת לימודים בסביבה מחקרית של אוניברסיטה עלתה לראשונה במקרה זה תוך פגיעה בעקרון השוויון. לשיטת העותרת, ראוי כי שאלת "האווירה המחקרית" תיבחן במסגרת רישיון זמני. ח. ניגוד עניינים של חלק מחברי המל"ג – נציגי האוניברסיטאות המקיימות בתי-ספר לרפואה השתתפו בדיונים והצביעו. לטענת העותרת נציגים אלה אף ניסחו בסופו של דבר את ההחלטה באופן שתעמוד בביקורת שיפוטית. לבתי-הספר לרפואה אינטרס למנוע פתיחת מוסדות נוספים שיאפשרו במישרין או בעקיפין קבלת תואר דוקטור ברפואה. לטענת העותרת, אינטרס זה נובע ממניעים כלכליים–עסקיים. ארבעת דיקני הפקולטאות לרפואה בישראל התאגדו והקימו פורום שנקרא "איגוד הדיקנים" שמטרתו "לטרפד" את הקמת השלוחה. האינטרס הכספי עניינו בכך שהאוניברסיטאות מעוניינות לפתוח מסלולי לימוד חוץ-תקציביים שעבורם ידרשו מהסטודנטים סכומי כסף גדולים במיוחד והם יהוו עסק לכל דבר ועניין. כיון שכך, מדובר בניגוד עניינים מובהק. העותרת מבקשת ספציפית לפסול באופן אישי את המשיבים 7-2 שהם חברי המל"ג והם נגועים, כאמור, באותו ניגוד עניינים שהוזכר לעיל. דיון 7. כאמור, הסעד האופרטיבי הראשון לו עותרת עמותת שחר הינו לבטל את ההחלטה. ההחלטה ניתנה על-ידי המל"ג שפעלה במסגרת סמכותה. המל"ג היא תאגיד סטטוטורי שהוקם מכֹח החוק. סעיף 3 לחוק קובע כי - "המועצה היא המוסד הממלכתי לענייני השכלה גבוהה במדינה, והיא תמלא את התפקידים המוטלים עליה לפי חוק זה". סעיף 9 לחוק קובע כי - "המועצה רשאית להכיר במוסד פלוני כמוסד להשכלה גבוהה על יסוד כללים שנקבעו על ידיה להכרה במוסדות להשכלה גבוהה, או בסוגים מהם, בנוסף לדרישת רמה מדעית נאותה (להלן – מוסד מוכר), ובלבד שכללים אלה לא יגבילו חופש הדעה והמצפון". נושא השלוחות הוסדר בשנת 1998 בתיקון מס' 11 והוא מוצא את ביטויו בסעיפים 25ג - 25ט"ז לחוק. העיקרון הבסיסי מצוי בסעיף 25ג ולפיו - "לא יפתח אדם ולא יקיים מוסד המעניק או המבטיח להעניק תואר אקדמי פלוני (להלן — תואר) או המקיים לימודים המקנים בסיומם תואר או נקודות זכות לקראת תואר, ולא יפרסם דבר פתיחתו או קיומו של מוסד כאמור, אם המוסד לא הוכר לפי סעיף 9 או שלא ניתנה לו תעודת היתר לפי סעיף 21א, אלא אם כן ניתן למוסד רשיון מאת המועצה (להלן — רשיון)". סעיף 25ד מבטיח כי מתן הרישיון לא יהיה שרירותי והוא קובע כי המועצה תיתן רישיון למוסד אם הוא עונה על הקריטריונים שנקבעו בסעיף 25ד(ב). סמכויות נוספות המוקנות למל"ג בנושא מתן רישיון מפורטות ביתר סעיפיו הקטנים של סעיף 25 לחוק. כך למשל, רשאית המל"ג לתת רישיון זמני (סעיף 25ט), להתנות את הרישיון בתנאים (סעיף 25ח) ועוד. 8. ועדת השלוחות, שעל המלצתה נשענת העותרת בעתירה הנוכחית, הוקמה על-ידי המל"ג כדי לסייע לה בביצוע ויישום סמכויותיה לענין רישוי שלוחות. החשיבות היא בכך שההחלטה היא לעולם של המל"ג ולא של ועדת השלוחות. ההמלצה, כשמה כן היא – המלצה בלבד ולא מעבר לכך. את הפיקוח על השלוחות צריכה לבצע המל"ג שהיא הגוף המוסמך ולא הוועדה, (וראה לענין זה: בג"ץ 9486/96 איילון ליאת ואח' נ' ועדת הרישום, פ"ד נב(1) 166 שם מתח בית משפט זה מפי השופט י' זמיר ביקורת על ועדת הרישום על פי חוק הפסיכולוגים על שלא הפעילה שיקול דעת עצמאי לענין הכרה בתואר שניתן בחו"ל, וקיבלה את דעתה של המל"ג בנושא זה: אלא שעצה היא רק עצה. משמע, עצה אינה פוטרת את הרשות המוסמכת מן החובה להפעיל, היא עצמה, את שיקול דעתה. הרשות המוסמכת חייבת לשקול את העצה ולהחליט אם ראוי, בנסיבות המקרה, לקבל את העצה או לדחותה. ראו, לדוגמה, בג"ץ 144/50 שייב נ' שר הבטחון, פ"ד ה 406 ,399. וכך גם חייבת ועדת הרישום לנהוג כלפי עצה של המועצה להשכלה גבוהה בנוגע להכרה בשלוחה של מוסד בחוץלארץ מכוח סעיף 2)15) לחוק. לענייננו: המל"ג הפעילה אכן את שיקול דעתה ולא ראתה בנסיבות הענין לקבל את העצה. העותרת טוענת כי סעיף 25ד(א) מחייב את המועצה לתת רישיון אם עומד המוסד שמדובר בו, שהוא שלוחה או סניף של מוסד להשכלה גבוהה, בקריטריונים שנקבעו בסעיף 25ב. מדובר בחובה מנדטורית ושיקול הדעת של המל"ג מתבטא בהחלטה האם קוימו התנאים – הא ותו לא. נראה לי כי הויכוח בנושא זה הוא במידה רבה תיאורטי. אין מחלוקת שהמל"ג היא שצריכה להחליט האם אכן התקיימו התנאים. סעיף 25ד(ב) קובע במפורש כי הקריטריונים צריכים להתקיים "להנחת דעתה של המועצה". הדעת נותנת כי מחלוקת יכולה להתעורר בשאלת עמידתו של המוסד שמדובר בו בקריטריון זה או אחר. אישורה של המל"ג כי התקיימו כל 13 הקריטריונים המנויים בסעיף 25ב להנחת דעתה, יביא מטבע הדברים להחלטה בדבר מתן רישיון. 9. על רקע האמור לעיל: העובדה שהמל"ג לא קיבלה את המלצתה של ועדת השלוחות אין בה בפני עצמה כדי להצביע על פגם בסיסי שנפל בהחלטה או בדרך לקבלתה. גם העובדה שניתנה תשובה שלילית, (קרי: לא ניתן רשיון) – ללא קשר להמלצת ועדת השלוחות – אינה מצביעה על חוסר תקינות. ככלל, הקמתה של שלוחה אינה עניין של מה בכך, שהרי מדובר בעיצוב דמותה ורמתה של ההשכלה הגבוהה בישראל ולא בכדי ראה המחוקק לקבוע כל אותה רשומה ארוכה של קריטריונים שנקבעו בסעיף 25ד(ב). כעניין שבהגיון, ללא צורך בהכברת מילים – כאשר מדובר בהקמת שלוחה האמורה להקנות השכלה (ונקודות זכות) במקצועות פרה רפואיים הצורך בבדיקה מדוקדקת הוא בבחינת על אחת כמה וכמה, שהרי מדובר במקצוע שעיסוקו בבריאות ובחיי אדם. לתשובה של המדינה לעתירה צורפו מכתבים ופניות של יחידות וגופים העוסקים במקצועות הרפואה מכל גווני הקשת, החל מההסתדרות הרפואית בישראל, עבור דרך מנהלי או רופאי בתי חולים שונים וכלה בדיקנים, דיקנים לשעבר ומרצים בפקולטות לרפואה ועוד. המכתבים מופנים למל"ג. נקודת המוצא כמעט של כל הפונים, איש איש כדרכו, הינה החשיבות הגדולה בהקפדה על רמתם של לימודי הרפואה וכל מה שמסונף אליהם לרבות המקצועות הפרה רפואיים. כאמור – גם ללא מכתבים ופניות אלה ההקפדה היתה מתבקשת מאליה, שעל כן המהלך של חשיבה ובדיקה נוספת במעבר מהמלצת ועדת השלוחות למתן החלטה – הוא בפני עצמו מהלך נכון וראוי. לפיכך, הבדיקה צריכה להתמקד בשאלה האם נימוקיה של המל"ג שלא לקבל את ההמלצה לוקים בחוסר סבירות, חוסר מידתיות, הושפעו משיקולים זרים או שהחותמים על ההחלטה פעלו בניגוד עניינים כפי שטוענים העותרים (הכוונה לעותרת והעותרים בבג"ץ 10429/04 שהצטרפו אליה). 10. נימוקיה של המועצה מורכבים למעשה משני ראשים. הראש הראשון עניינו הניסיון (השלילי) המצטבר באשר לפעילותן של שלוחות של מוסדות זרים בארץ (סעיף 1 להחלטה). הראש השני הוא ספציפי ודווקני יותר והוא נשען על הקריטריון האחרון (13) בסעיף 25ד(ב) לחוק שזו לשונו - "המוסד בישראל מקיים את הלימודים במקום הולם בעל תנאים מתאימים, לרבות אמצעים הנדרשים להבטחת רמת לימודים נאותה". על-פי האמור בהחלטה, עמידה בדרישה של "מקום הולם בעל תנאים מתאימים", מחייבת קיומה של פעילות מחקרית במסגרת המוסד עצמו. לדעת המל"ג, "חשיפתם של סטודנטים לרפואה לסביבת לימודים מחקרית במסגרת המוסד בו הם לומדים כבר בשלב מוקדם של לימודיהם היא תנאי הכרחי לעמידה בתנאי הסעיף" (סעיף 2.2 להחלטה). אין די "באישיותם המחקרית" של המרצים בשלוחה. הפעילות המחקרית צריכה, כאמור, להתבצע במוסד עצמו ואין די שהמרצים יבצעו פעילות מחקרית במסגרת מוסדות אחרים בהם הם עובדים. המועצה סירבה גם לקבל פיתרון נוסף שהוצע על-ידי העותרת, דהיינו: שילובם של סטודנטים בשלוחה בפעילות מחקרית באוניברסיטת בר-אילן, בין היתר משום שלא הוכח בפניה שההחלטה ישימה, במיוחד כך כאשר באוניברסיטת בר-אילן אין פקולטה לרפואה. 11. כפי שצוין לעיל, העותרת טוענת כי מדובר בכסות פיקטיבית לדחיית בקשתם ואין ממש בטענה כי יש צורך "באווירה מחקרית". איננו מקבלים טיעון זה. על פני הדברים, המחקר הוא חלק אינהרנטי מלימודי הרפואה, נדבך בלעדיו אין, גם אם הסטודנטים בשנים הראשונות ללימודיהם אינם עוסקים בו בפועל. די באפשרות של פתיחת הדרך בפני תלמידים המתעניינים במחקר, גם כאשר המחקר אינו מהווה חלק מתוכנית לימודיהם הקונקרטית, להיחשף או אפילו לעסוק בו כעבודה צדדית כדי להצביע על כך שהדרישה לאווירה מחקרית איננה בבחינת גחמה ולא ניתן לקטלג אותה כחורגת ממתחם הסבירות. על קצה המזלג, ועל דרך דגימה בלבד, יובאו להלן מספר ציטוטים מאותן פניות שכבר הוזכרו לעיל, בהם מתייחסים הכותבים לסוגית "האווירה המחקרית". כך למשל כותב פרופ' ש' גליק מהמרכז לחינוך רפואי ע"ש פריבס באוניברסיטת בן גוריון (בתשובה לשאלה ישירה האם הלימודים הפרה קליניים יכולים להתבצע מחוץ לאוניברסיטה מחקרית): "... הדרך האיכותית המודרנית והרצויה ללמד אותם היא במוסד שבו בין המורים נמצאים חוקרים ורופאים שעובדים בשיתוף פעולה מדרבנים את הסטודנטים להבין את הרלוונטיות של הנושאים הנלמדים מגרים את הסקרנות שלהם ומפתים חלק לא מבוטל מהם לטעום ממנעמי המחקר. אחרת רמת הלימודים לא עולה על זו של בי"ס תיכון או מכללה בינונית ... הסטודנטים פוגעים אותם (הכוונה למרצים העומדים בקריטריונים הנ"ל - ד.ב.) לא רק בשיעורים אלא בחדר האוכל במדשאות ובמחלקות....". המכתב מתבסס גם על מחקרים והמלצות של ועדה שהוקמה באנגליה (General Medical Council) העומדים על החשיבות של אי פיצול אופי הלימוד, ושילוב המחקר ואפשרות המחקר מתחילת דרכם של הסטודנטים. פרופ' מ' שני מהמרכז הרפואי ע"ש שיבא כותב כי: "כמעט בכל שנות המאה ה-20 שררה דעה אחידה בעולם המערבי כי לימודי הרפואה חייבים להתנהל במסגרת אוניברסיטאות מחקריות ... יש חשיבות רבה עוד יותר לשמר גישה זו בראשית ה-21 ... מורה במקצוע בסיסי אינו יכול לעשות מלאכתו בצורה נאמנה אם אין סביבו חוקרים ומורים זוטרים במקצועות רבים דרוש תרגול דרושות הדגמות ודרוש ביקור במעמדות מחקר חשיפה מוקדמת של סטודנטים בשנים הקדם קליניות לרופאים הממחישים להם את תכלית הלימודים בפתרון בעיות החולים נוחלת הצלחה גדולה (פרופ' א' זליגסון המרכז הרפואי ע"ש שיבא)". פונים נוספים מדברים על צורך בחשיפת הסטודנטים מן הרגע הראשון לחלוק הלבן, לקליניקה ולחולים, ל"המיית" הרופא וכיו"ב. בין היתר, מובא מחקר שנערך בפקולטה לרפואה בטכניון על מתכונת הלימודים לרפואה בעולם המערבי. המסקנה גם במחקר זה היא חד משמעית ועומדת על הצורך שלא להפריד בין הלימודים הפרה קליניים ליתרת הלימודים לעניין סביבת המחקר וההיחשפות אליו, ולראות בכל שנות הלימודים יחידה אחת אינטגרטיבית לעניין זה. כאמור, האמור לעיל הוא מדגם בלבד. המסקנה המשותפת לכל הכותבים היא שהתרת לימודים פרה קליניים במוסד שאינו מוסד מחקרי – יש בה משום פגיעה קשה ברמת לימודי הרפואה בארץ. על רקע זה, כאשר נאמר בהחלטה כי כדי לעמוד בדרישת סעיף 25ד(ב)13 יש צורך "במוסד מוכר להשכלה גבוהה המקיים בנוסף לפעילות ההוראה גם פעילות מחקרית במסגרת המוסד עצמו" וכי "נדרש שיהיה למוסד סגל הוראה ומחקר קבוע אשר המוסד מהווה מקור פעילותו העיקרית בשני התחומים וסטודנטים לתארים מתקדמים המשמשים במוסד כסגל הוראה זוטר". (עמ' 12 לפרוטוקול מליאת הועדה מיום 16.12.03, סעיף 2), קשה לראות בכך משום "כסות פיקטיבית" שנועדה אך ורק לצורכי ההליך המשפטי כפי שטוענים העותרים. גם קיומן של דעות אחרות התומכות בהקמת השלוחה אינו יכול לערער את הבסיס הרחב והאיתן עליו נשענת ההחלטה. לשם השלמת התמונה, וכיוון שאחד הנדבכים המרכזיים עליו נשענת העתירה הינו המלצתה של ועדת השלוחות, אני רואה לציין כי גם ועדה זו התייחסה לצורך לעמוד בדרישת סעיף 25ד(ב)13 (ראה לעניין זה סעיף 8 בנספח 11 לעתירה וכן החלטה מיום 3.6.03 המצוטטת בסעיף 25 לתגובה המקדמית מטעם המשיבים), וקבעה כי על העותרת לעמוד בדרישה שמציב סעיף זה. גם מטעם זה קשה לראות באמור בהחלטה בנושא זה מעין "עלה תאנה" שבא לכסות על נימוקים פסולים. 12. למל"ג - שיקול דעת נרחב באשר למילויים של הקריטריונים המצויים בסעיף 25ד לחוק ועל כך יש לשים את הדגש. מבלי להתייחס לשאלת ניגוד העניינים (שאליה נגיע בהמשך), נציגי המל"ג הם אנשים שרכשו להם שם בשטח ההשכלה הגבוהה. ניסיונם המצטבר והידע שרכשו, מאפשר להם ליצוק תוכן ספציפי לעניינם של הקריטריונים שנקבעו בסעיף 25ד לחוק בהתייחס למקצוע שמדובר בו. בענייננו, החלטת המל"ג מצביעה על כך שהיא רואה חשיבות בקביעת סטנדרט גבוה ובלתי מתפשר לענין המקצועות הרפואיים, תוך הקפדה כי הסטודנט שבחר לעסוק במקצועות אלה, יוכשר מראשית דרכו בדרך אופטימאלית שחושפת אותו להיבטים הייחודיים של מקצועות הרפואה. כפי שאמרנו לעיל – גם אם קיימות דעות אחרות לא נוכל לומר כי תפיסה דיסציפלינארית זו מופרכת. ודאי לא נוכל לומר כי יש בה משום חריגה ממתחם הסבירות. בכך אמרנו ממילא כי אין מקום שבית משפט זה יתערב בהחלטה, שהרי: "בית-משפט זה אינו בא להחליף את הרשות המינהלית בהפעלת שיקול-הדעת המסור לה, אלא רק לבדוק אם ההחלטה עומדת במבחן החוקיות, לרבות הסבירות" (בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור [1], בעמ' 440; בג"ץ 5339/00 רוסק נ' המועצה להשכלה, פ"ד נא(4) 827, 833). וכן דבריה של השופטת, כתוארה דאז, ד' ביניש בבר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' שולמית עין דור, פ"ד נח(4), 754 , עמ' 766-767: "בית המשפט המינהלי בהליך המתקיים בפניו יבחן את החלטת הרשות על פי עילות הביקורת השיפוטית, אך אין הוא משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות המינהלית; הוא אינו שוקל את שיקוליה ולא ימיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו שלו... כל עוד החלטת הרשות אינה חורגת ממתחם הסבירות, כלומר - כל עוד מדובר בהחלטה שרשות מינהלית סבירה יכולה הייתה לקבל, לא יתערב בית המשפט בהחלטה... כך בדרך כלל, וכך במיוחד כאשר הרשות המינהלית משתיתה את החלטתה על בסיס חוות דעת מקצועיות של גורמים מקצועיים... מקום שהפעילה הרשות מומחים מטעמה, לא ישים עצמו בית המשפט מומחה, ובודאי שלא ימנה מומחה תחתיו, במטרה להכריע לגופה של מחלוקת מקצועית. אכן, לעולם לכל בעיה יהיו פותרים ופתרונים אחדים. ייתכן אף שבית המשפט יטה אחר החלטה המבכרת פיתרון זה ולא פתרון אחר. אך בכך אין כדי להביא את בית המשפט להחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו... כך בבית המשפט הגבוה לצדק, וכך, כמובן, גם בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לענינים מינהליים, ובכל ערכאה שיפוטית הנדרשת לכללי המשפט המינהלי." אני רואה עוד להעיר, כי נראה שגם טענתם של העותרים לפיה כל הנושא של אוירה מחקרית לא עמד כלל על הפרק במהלך הדיונים וצף יש מאין – אינה מדויקת. כך למשל בפרוטוקול שסומן כע/22 מיום 24.6.03, בעמ' 46 יש התייחסות מפורשת לעניין זה "...צריך אוירה של אוניברסיטה, צריך סביבה של ביולוגיה מדעי המחשב וכימיה וזה לא סביבה טבעית לשלוחה". 13. העותרים טוענים בהקשר זה כי אין היגיון ואין הלימה בהצבת רף גבוה מעין זה להכשרתו של סטודנט העושה את לימודיו בישראל, בהתייחס לכך שסטודנט ישראלי יכול לרכוש השכלתו הרפואית בבתי ספר שונים לרפואה בעולם. אם כך יעשה, כל שיידרש ממנו על מנת לזכות לעסוק ברפואה בישראל הינו עמידה בבחינות שנקבעו לצורך זה. איש אינו מפקח על תנאי הלימוד באותם בתי ספר, על רמתם, שלא לדבר על היחשפותו של הסטודנט ל"אווירה מחקרית" הנדרשת מן העותרת כתנאי להקמת שלוחה בישראל. אין ממש בטענה זו. אין כל פסול בכך שהמל"ג ידרוש סטנדרט גבוה ללימודי הרפואה בישראל ובמקביל יכיר בתארים שנרכשו במדינות אחרות תוך הסתפקות בדרישה של עמידה בבחינות. מדובר במערכת איזונים מתבקשת שכמותה נעשית בכל תחום שהוא ובכל מדינה מתוקנת. אי הכרה גורפת בתואר שנרכש באוניברסיטה זרה ייצור מחסום בלתי עביר בפני אנשים שרכשו השכלה כדת וכדין ולכך אין מקום. שלא לדבר על כך – שהדבר עלול לגרור יחס דומה כלפי רופאים שרכשו השכלתם בישראל, וגם זוהי תוצאה שיש בה נזק רב. אין בכך כדי לומר שיש להתפשר על רמת ההשכלה הרפואית המוקנית בישראל ושנועדה להעמיד דור של רופאים (או עוסקים במקצועות הרפואה) שייתן את המיטב לכל מי שיזדקקו לשירותיהם. למדינת ישראל יש אינטרס ברור ומובהק בקידום מקסימאלי של הסטודנט הישראלי לרפואה באופן שיאפשר לו, לצד העיסוק המעשי ברפואה, להעשיר גם את עולם המחקר הרפואי ולהתחרות בטובי המוחות בעולם בתחום זה. 14. תוך יציאה מנקודת הנחה כי פרשנותה של המשיבה לדרישת סעיף 25ד(ב)13 לחוק נכונה והקריטריונים שהעמידה בפני העותרת בהקשר זה אינם חורגים ממתחם הסבירות, אין השלכה מעשית ליתרת הנימוקים המפורטים בהחלטה שהרי די בנימוק זה כדי להותיר את ההחלטה בעינה. עדיין, רואים אנו להתייחס בקצרה גם לסעיף 1 בהחלטה, שעניינו "הניסיון המצטבר באשר לפעילותן של שלוחות של מוסדות זרים בארץ". לעניין זה, נראה לנו כי יש ממש בטיעונה של העותרת. "הניסיון המצטבר באשר לפעילותן של שלוחות", גם אם הוא שלילי, איננו מצדיק פסילה גורפת של כל השלוחות במקצוע מסוים. תיקון מספר 11 נועד ליצור סטנדרטים שיכשירו קיומן של שלוחות, תוך הסדרת הפיקוח על נושא זה, ולא לסתום את הגולל על האפשרות להקמתן של שלוחות בתחום זה או אחר. גם בתחום לימוד רגיש, כתחום הרפואה, יש מקום לאפשר הקמתה של שלוחה ובלבד שהיא תעמוד בקריטריונים, "להנחת דעתה של המל"ג". המל"ג היא שתחליט מה יחשב כעמידה בקריטריונים ולענין זה, כפי שאמרנו לעיל, יש לה שיקול דעת רחב שבית המשפט לא ימהר להתערב בו. האמירה המתבקשת היא כי כל אימת שתוגש בקשה מעין זו היא תיבחן לגופה, מתוך רצון כן ואמיתי לברר האם הוכשרו התנאים להקמתה של השלוחה שמדובר בה. 15. באשר לטענה בדבר ניגוד עניינים: את הדיון בדבר טענה זו, יש לחלק לשניים. הראשון – כשירותם של חברי המל"ג המכהנים באוניברסיטאות שבהן יש פקולטה לרפואה להצביע בשאלת הקמת שלוחה בתחום זה. השני – לחצים פסולים שהופעלו על מי מהחברים במל"ג ואשר הביאו לכך שהצביעו כפי שהצביעו. באשר לנושא הראשון - כדי שהמל"ג תוכל למלא את התפקיד שלשמו הוקמה, על החברים בה להיות בעלי כישורים מתאימים. לענייננו: להיות בעלי מעמד בשדה ההשכלה הגבוהה. כך גם קובע סעיף 4 לחוק הדורש כי – "... לפחות שני שלישים מהם יהיו בעלי מעמד בשדה ההשכלה הגבוהה, שהמליץ עליהם שר החינוך והתרבות לאחר התייעצות עם המוסדות המוכרים להשכלה גבוהה...". הרעיון הוא כי אנשים בעלי שם ומוניטין בתחום שבו הם עוסקים, יטו שכם יחד לקידומה של ההשכלה הגבוהה בישראל וזהו האינטרס היחיד שיהיה לנגד עיניהם. על רקע זה, דרישתה של העותרת לפסול חברי מל"ג מסויימים, אך ורק משום שבאוניברסיטה בה הם מכהנים קיימת פקולטה לרפואה – היא דרישה שאין לה מקום. מקובלת עלינו טענתה של המשיבה, לפיה החברות במל"ג איננה מהווה נציגות של אוניברסיטה זו או אחרת, אלא משקפת את כישוריו הספציפיים של חבר המל"ג שמדובר בו, בין היתר על בסיס כהונתו במוסד אקדמי מסוים. לעולם ניתן לטעון כי חבר מל"ג נגוע בניגוד עניינים משום שהשלוחה שהקמתה מתבקשת חופפת או משיקה למקצוע הנלמד, בין יתר המקומות, גם באוניברסיטה או במוסד האקדמי בו הוא מכהן. גישה זו תפסול מראש את כל מי שמכהן בפועל במוסד אקדמי ולמעשה תביא לכך שכחברי מל"ג יוכלו לכהן רק אנשי אקדמיה בפנסיה ושמא, אף הם לא בשל קשרים או זיקה שעדיין יש להם למוסד שבו לימדו. ספציפית, הפנתה המשיבה לכך שאף אחד מהמשיבים 7-2 אינם חברים בפקולטאות לרפואה שבהם מדובר, ולטעמנו יש בכך מן כדי לסתום את הגולל על טענה זו. בבחינת למעלה מן הנדרש, נזכיר מושכלות יסוד בסוגית ניגוד עניינים ובגדרם: "מובן, שכל אימת שקיים ניגוד עניינים, יש לעשות למניעתו. עם זאת, יש ליישם את הכלל בצורה זהירה ואחראית, משום ששימוש בו בצורה קיצונית ובלתי מאוזנת, עלול להרחיק אנשים טובים ומוכשרים מתפקידים אותם מתאימים הם למלא, מבלי שקיים חשש של ממש לפגיעה בטוהר המידות. לפיכך, פותחו בפסיקה כללים לתחימת מתחם הפסלות. הפסלות איננה אוטומטית (בג"צ 358/65 אדרי נ' דנינו, ראש המועצה המקומית חצור, פ"ד כ(1) 542). הדרך למנוע ניגוד עניינים ולהימנע ממנו, אינה בהכרח כזו שנושא המשרה יאלץ למשוך ידו כליל משני העיסוקים היוצרים את חשש ניגוד העניינים (בג"צ 6641/93 הנ"ל). הנטייה היא בדרך כלל להכשיר ולא לפסול (בג"צ 170/67 דבי נ' יושב ראש המועצה המקומית מבשרת ציון (אשר לזימי), פ"ד כא(2) 431". (בג"ץ 7279/98 חבר הכנסת יוסי שריד נ' ממשלת ישראל, פ"ד נה(1), 740, עמ' 758-759). קביעה כי מי מחברי המל"ג שמדובר בהם נגוע בניגוד עניינים יהיה בה משום ישום הכלל "בצורה קיצונית ובלתי מאוזנת" המרחיקה "אנשים טובים ומוכשרים מתפקידים שאותם מתאימים הם למלא..." 16. באשר לטענה כי הופעלו לחצים ספציפיים על מי מחברי המל"ג – הטענה הממוקדת היחידה בהקשר זה מופנית כלפי המשיבה 7 כדלקמן: "עוד נמסר לעותרת כי המשיבה 7, נציגת אוניברסיטת בן גוריון במל"ג, נמנעה בהצבעה וזאת בשל לחצים כבדים שהופעלו עליה מהפקולטה לרפואה בה היא עובדת אף כי בהצבעה מוקדמת תמכה בהמלצות ועדת המשנה". למעט אמירה זו אין טיעון ספציפי המתייחס למי מן המשתתפים בהצבעה. על פני הדברים מדובר במעין שמועה ("נמסר לעותרת") שקשה ליחס לה משקל של ממש, ומכל מקום כיון שפרופ' רגר נמנעה כאמור מהצבעה, וההחלטה נשענה על רוב של 10 מול 7- הלחץ הנטען- לא הכתיב את התוצאה. הטיעון הנוסף בהקשר זה, מפנה את האצבע המאשימה לאיגוד הדיקנים (שהוזכר לעיל) שכביכול נולד אך ורק כדי להכשיל את הקמת השלוחות בשל האינטרס הכלכלי שיש לדיקנים. הדיקנים עצמם אינם חברי המל"ג, אולם לטענת העותרת, הדיקנים השפיעו על חברי המל"ג המכהנים באוניברסיטאות שלהם שיצביעו נגד הקמת השלוחה. המסקנה כי היתה השפעה שכזו, הינה פרי היקש לוגי המתחייב, לדעת העותרת, מכך שאיגוד הדיקנים שכר לעצמו ייעוץ משפטי. לטענת העותרת, הייעוץ התמקד כל כולו בשאלת הדרך הנכונה לטרפד את הקמת השלוחה. גם הטיעון בנושא זה היה סתמי ולא התבסס על עובדות ונתונים של ממש. חברי המל"ג שנשאלו בנושא זה הבהירו, כי לא הופעלו כלפיהם לחצים (ראו תגובתה של פרופ' ג' ברנע שצורפה כמש/6). לא הוצגו בפנינו נתונים אחרים בהקשר זה. מקובל עלינו כי חייבת להיות שקיפות מלאה בדיוני המל"ג, כמו גם באשר לכל נתון פרסונלי של מי מחברי הועדה שיכול להצביע על ניגוד עניינים. אלא שבמקרה הנוכחי – לא הוקמה התשתית העובדתית לטענת ניגוד העניינים. טענה כללית לפיה דווקא נציג זה או אחר היה פעיל בדרך לקבלת ההחלטה של המל"ג אין די בה. 17. לא מצאנו ממש גם בטענת ההפליה. אף אחד מהמוסדות שהוזכרו בסעיפים 149-120 לעתירה, אינו דומה בנתוניו לשלוחה שבמחלוקת. רוב המוסדות שמדובר בהם הם מוסדות ישראליים המעניקים תואר ראשון. שתי השלוחות הזרות של לימודי סיעוד ואופטומטריה, עוסקות בלימודי השלמה. מפי המדינה שמענו כי הוחלט שלא תיפתחנה תוכניות ללימודי סיעוד בשלוחות, ובלימודי האופטומטריה מדובר בלימודים קליניים בחו"ל. סוף דבר 18. אין מקום להתערב בהחלטת המל"ג שעל כן יש לדחות את העתירה. אין בכך כדי לומר כי לא תותר בעתיד הקמת שלוחה גם במקצועות הרפואה, אם תובטח עמידה בקריטריונים שנקבעו בחוק באופן שיניח את דעתם של חברי המל"ג. כאמור, הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: א. בנסיבות איני רואה מנוס מן התוצאה שהגיעה אליה חברתי השופטת ברלינר, ואני מצטרף להכרעתה. עם זאת אבקש להוסיף דברים אחדים במבט צופה פני עתיד, שעיקרם הדגשת מורכבותו של הנושא במציאות הישראלית, והספקנות שתוצאות זו מולידה, לשני הכיוונים, המצריכה – לצערי, לא אחת גישת בית שמאי מזה ומזה. ב. תחילה באשר לנושא לגופו, קרי, ההכרעה שלא לאשר פתיחת הלימודים הפרה-קליניים. לאחר עיון בכל החומר נראה לי כי הנימוק הכרוך בסעיף 25ד(ב)(13) לחוק המועצה להשכלה גבוהה, קרי, הצורך ב"מקום הולם, בעל תנאים מתאימים, לרבות אמצעים הנדרשים להבטחת רמת לימודים נאותה" הוא – כעולה מחוות דעת חברתי – הנימוק המרכזי להכרעתנו. קשה מאוד להתעלם ממגוון חוות הדעת של רופאים בכירים בעלי תפקידים בעבר ובהווה שהביעו דעתם במכתבים המצויים בתיק, נגד המוצע. איני סבור כי יש להדביק להם, בודאי לא לרובם הגדול תוית של בעלי עניין. גם אם לא ניצמד להגדרה האידאליסטית שבמכתבו של פרופ' גליק שהביאה חברתי, בדבר המפגש הנינוח הנחוץ בין הסטודנטים לחוקרים ולמרצים – ולוואי וזו היתה מציאות היומיום בעת הלימודים הפרה-קליניים, מן הסתם להבדיל מהלימודים הקליניים – עדיין כובדו של מקצוע הרפואה מבחינת האחריות לחיי אנוש ולבריאותו מצדיק גישה קפדנית וזהירה; אין איפוא לבוא בטרוניה עם המל"ג בהכרעתה בהקשר זה. כבכל נושא במציאות הישראלית המורכבת ייתכנו דעות אחרות, ואכן ראיה לדבר שועדת השלוחות החליטה כאשר החליטה – קרי – בחיוב, וגם הדיונים במל"ג ראשיתם בשויון קולות והמשכם הכרעה ברוב לא גדול. אך כפי שציינה חברתי, גם ועדת השלוחות חייבה עמידה בדרישות סעיף 25ד(ב)(13). כפי שציינה חברתי, אין בכך כדי למנוע התרתה בעתיד של שלוחה במקצוע הרפואה בהתאם לאמות המידה שבדין. מצטרף אני בהקשר זה להערת חברתי, כי גם מניסיון מצטבר בעייתי באשר לשלוחות, אין לפסלן באורח גורף, וזאת בשל הוראת החוק בתיקון 11. יכול היה המחוקק שלא לאשר פתיחתן של שלוחות ככלל, ואולי אי אפשר היה לבוא עמו בטרוניה, אך משאישר – אין מנוס מטיפול בכל הנוגע להן ככל משפטו וחוקתו באורח פתוח ואמיתי; אך יש מקום לדקדק במילוין של הוראות הדין באשר לפעולת השלוחות, במיוחד וביתר שאת כשהמדובר במקצוע שעניינו החיים והבריאות. ג. אומר דבר באשר לניגוד עניינים. אכן, הייתי רוצה לצאת מן ההנחה כי לעולם שיקולי גוף ממלכתי פלוני או חבריו, ולענייננו המל"ג, נקיים מכל מניע מעבר לנושא לגופו, זכים וצחים. זו השאיפה, זו הנחת היסוד שהיה ראוי להניחה. כך – ניתן להניח ולקוות – פועלים ככלל חברי הגוף. ואולם, אנו חיים במציאות קשה, תחרותית ומורכבת, ההופכת יותר ויותר כלכלית ו"מסחרית", במובנים שונים, והמינון בין אלה לשיקולים ציבוריים וערכיים טעון בקרה מתמדת; זאת, כדי למנוע כי שיקולים שאינם הנושא בטהרתו יחלחלו לתוך עולם ההחלטות. מכאן החשיבות העליונה במניעת ניגוד עניינים, במהות וגם במראית עין ("והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר ל"ב, כ"ב)); ראו גם עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים, פ"ד נט(2) 145, 174-173). ענייננו במידה מסוימת הוא בנושא שאינו אקדמי לחלוטין, אלא מעורב; הוא כאמור יוזמה שהיא ביסודה עסקית, כמו השלוחות ככלל, אך במקביל פותחות אוניברסיטאות בישראל – כמו אחרות בעולם – מסלולי לימוד "חוץ תקציביים", וכן קמים מוסדות "חוץ תקציביים" לא מעטים, שחיותם היא עסקית, גם אם לחלקם יש תרומה אקדמית ומחקרית שאינה מבוטלת. ד. נסיבות אלה מצדיקות דקדוק יתר, בראש וראשונה של המל"ג על עצמה, בקשר להשתתפות בדיונים, ובשעה שהנושא גבולי מבחינת פלוני או אלמוני מחברי המל"ג, עליו לבחור בגישה המחמירה ולהימנע מהשתתפות. אכן, מסכים אני עם חברתי השופטת ברלינר, כי אין מקום לפסול חברי מל"ג אך ורק משום שבאוניברסיטה ממנה באו ישנה פקולטה לרפואה, וגם ניכרים דברי אמת בהתיחסותה של פרופ' ברנע – שאינה מתחום הרפואה – באשר לחברותה במל"ג, לעבודתה ולשיקוליה. אבל אודה, כי ככל שחולפות השנים ובמציאות הדינמית על גילוייה השונים, נראה לי כי הגישה שמצאה ביטויה בפסיקתו של בית משפט זה, כגון בע"א 6983/04 פחימה נ' פרץ, פ"ד נא(5) 829, 835) (השופטת שטרסברג-כהן); ובג"צ 7279/98 שריד נ' ממשלת ישראל, פ"ד נה(1)7 740, 758 (השופט – כתארו אז – אור), ושלפיה בטרם פסילת מינוי לתפקיד ציבורי בשל ניגוד עניינים יש לשקול קודם כל יישום אמצעים מתונים יותר, ולנקוט בפסילה רק כמוצא אחרון – אמנם בעינה עומדת, אך אמות המידה צריכות להיות מחמירות. זאת הן במינוי עצמו, אך הן ולא פחות מזה בפעילותו של המתמנה. הנסיבות אינן עומדות על עמדן, הן סובבות – נסיבות וסובבות באות מאותן שורש – והן משתנות; ובמקרים מסוימים מה שנראה כמובן מאליו בראשונה היה לסביר בהמשך, ולבלתי חורג מן הסבירות בהמשכו של ההמשך – ואולי הגיע לגבוליות בשלב הבא. לעת הזאת אסתפק באמירה, ואין צורך ביותר מזה בתיק דנא, כי חברי המל"ג ראוי שיקפידו ביתר על עצמם וישאלו עצמם אם אין הם חשים ניגוד עניינים בנושא פלוני. בענייננו שלנו, נוכח ההנמקה העיקרית של עמדתנו, קרי, התקיימותו של סעיף 25ד(ב) 13 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, איני רואה מקום להתערבות מצדנו גם בקשר לחברי המל"ג הרלבנטים וכשירותם להצביע, מה גם שלא הוצבע על כל דבר קונקרטי, למעט עניינה של פרופ' רגר שנמנעה. אך דווקא כשהמדובר בנושא שההכרעות בו אינן מובנות מאליהן, נחוצה זהירות רבה כדי לשמר את אמון הציבור בגוף חשוב זה. כאמור, אני מצטרף לחוות דעתה של חברתי. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה לחוות דעתה של חברתי השופטת ברלינר ולהערותיו הנוספות של חברי השופט רובינשטיין. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ברלינר. ניתן היום, ט' בניסן התשס"ז (28.3.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04066710_Z15.doc אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il