איישט איגמברדייב נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 667/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 667/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל העותרים: 1. איישט איגמברדייב 2. קרינה איגמברדייב 3. מרינה איגמברדייב 4. אסחט איגמברדייב 5. זרינה איגמברדייב נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים תגובת המשיבים מיום 3.5.2015; הודעת העותרים מיום 5.5.2015 בשם העותרים: עו"ד מיכאל גבור בשם המשיבים: עו"ד אבי מיליקובסקי פסק-דין השופטת א' חיות: 1. על-פי הנטען בעתירה, נישאה העותרת 1 (להלן: העותרת) במהלך שנות ה-90 לבן זוג ממוצא יהודי (להלן: בן הזוג) בקיריגיסטאן ונולדה להם בת משותפת, היא העותרת 5. העותרים 4-2 הם ילדיה הבגירים של העותרת מנישואים קודמים. במהלך שנת 1996 עלו העותרים לישראל וקיבלו אזרחות מכוח חוק השבות, התש"י-1950. בהמשך התגרשו העותרת ובן זוגה, והוא הצהיר כי העותרים 4-2 אינם ילדיו. במהלך חודש אוגוסט 1999 החליט משרד הפנים לשלול את אזרחותם הישראלית של העותרים, למעט העותרת 5, נוכח המסקנה אליה הגיע על-סמך בדיקות שערך, לפיה לא היו זכאים לקבל אשרת עולה ואזרחות ישראלית וכי אלה הושגו במרמה. בתמצית ייאמר כי בהמשך התנהלו מספר הליכים בעניינם של העותרים, ובהם עתירה שהגישו לבית משפט זה אשר נדחתה ביום 10.6.2009 בכפוף להצהרת בא-כוח המדינה לפיה יינתן לעותרים היתר שהייה מסוג א/5 למשך שנה, ובמהלכה יתאפשר להם להשמיע טענות לעניין מעמדם (בג"ץ 5391/06) (להלן: פסק הדין מ-2009). העותרים טוענים כי פעלו כמצוות פסק הדין מ-2009 ופנו למשיבים בבקשה להסדרת מעמדם, אך פנייתם לא נענתה ועל כן הגישו את העתירה דנן ביום 27.1.2013. 2. בעתירה ביקשו העותרים לשוב ולקבל אזרחות ישראלית ולחלופין לקבל אשרה ורישיון ישיבה בישראל על-פי נהלי משרד הפנים. כמו כן ביקשו העותרים כי יינתן צו ביניים המורה למשיבים להימנע מהרחקתם מישראל. עם הגשת העתירה הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם המקדמית לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים וזאת עד ליום 18.2.2013. מאז חלפו כשנתיים וחצי, במהלכן ניתנו למשיבים, בהסכמת העותרים, שתים עשרה ארכות להגשת התגובה, אך ביום 22.4.2015 קבעתי כי על המשיבים להגיש את תגובתם עד ליום 7.5.2015 וכי לא תינתנה ארכות נוספות. 3. בתגובת המשיבים מיום 3.5.2015 הם מעדכנים כי מאז הגשת העתירה התנהלו מספר הליכים בעניינם של העותרים ובסיכומם הוחלט להעביר את עניינם לבחינת הועדה הבינמשרדית הדנה בבקשות מטעמים הומניטאריים. עוד מעדכנים המשיבים כי על-פי הדין לאחר שתינתן החלטתה של הועדה יוכלו העותרים להגיש ערר על ההחלטה לבית הדין לעררים, ככל שיהיה בכך צורך. בנסיבות אלו, ביקשו המשיבים כי העתירה תימחק, תוך שמירת טענות העותרים. המשיבים הוסיפו והתחייבו שלא להרחיק את העותרים עד 30 יום לאחר תום ההליכים בעניין בקשתם למתן מעמד מטעמים הומניטאריים, במידה ובקשתם תידחה. 4. נוכח האמור בתגובת המשיבים, התבקשו העותרים להודיע האם הם עומדים על עתירתם וביום 5.5.2015 הודיעו העותרים כי הם מבקשים להותיר את העתירה דנן תלויה ועומדת עד למתן החלטתה של הועדה הבינמשרדית. לטענתם, הסיבה לכך שטענותיהם אינן רלוונטיות עוד נעוצה בעובדה שהמשיבים ביקשו ארכות רבות למתן תגובתם, ומשכך השתנו העובדות הניצבות בבסיס העתירה. עוד מציינים העותרים כי יתקשו להגיש ערר נוסף, ככל שיידרש, שכן הם מיוצגים על-ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי. 5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להימחק, תוך שמירת טענות העותרים. למעשה אין מחלוקת כי התשתית העובדתית עליה התבססה העתירה אינה עדכנית ואינה רלוונטית עוד. כפי שצוין בתגובת המשיבים, מאז הוגשה העתירה התנהלו מספר הליכים בעניינם של העותרים, הם הגישו בקשה למתן מעמד מטעמים הומניטריים וזו הועברה לבחינת הועדה הבינמשרדית לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. הועדה טרם קיבלה החלטה, כאמור, ומכל מקום לעותרים מוקנית זכות ערר על החלטה זו לבית הדין לעררים, ככל שהדבר יידרש. בנסיבות אלה, נראה כי אין מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת והיא מיצתה את עצמה במתכונתה הנוכחית. העתירה נמחקת, אפוא, תוך שמירת טענות הצדדים, ובכפוף להתחייבות המשיבים כמפורט בסעיף 3 לעיל. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ח באייר התשע"ה (‏7.5.2015). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13006670_V16.doc עא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il