פלוני נ. מדינת ישראל (משרד הבריאות)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6668/19 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותר: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל (משרד הבריאות) 2. היחידה לקנאביס רפואי (היק"ר) 3. חברת קנדוק עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבות 2-1: עו"ד רן רוזנברג בשם המשיבה 3: עו"ד רועי בלכר, עו"ד מוהנד נאסר פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העותר, שאינו מיוצג, מחזיק ברישיון לצריכת קנביס רפואי בשל מצבו הבריאותי. עתירתו מכוונת כלפי שינויים שחלו ברישיונו בהתאם למתווה האסדרה החדש לעיסוק בקנביס רפואי וצריכתו שאומץ בהחלטת ממשלה מס' 1587. להשלמת התמונה יצוין, כי עתירה עקרונית בסוגיה תלויה ועומדת בפני בית משפט זה (בג"ץ 2335/19). 2. בעיקרו של דבר, העותר מגולל את נסיבותיו האישיות, תוך התמקדות במצבו הרפואי והכלכלי, ומלין על כך שבשל האסדרה החדשה שונה האופן שבו הוא מקבל מהספק את הקנביס, ואף המחיר שהוא נדרש לשם בגינו גבוה יותר. על רקע האמור, העותר מבקש כי יתאפשר לו להמשיך ולצרוך את הקנביס הרפואי "על פי האסדרה הישנה", דהיינו, על פי הכללים שנהגו בטרם נכנסה המדיניות החדשה בעניין זה. 3. בתגובת המדינה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת מכמה טעמים. ראשית, משום שהעותר לא מיצה הליכים כנדרש, בהתחשב בכך שלא הקדים ופנה לגורמים הרלוונטיים במשרד הבריאות בטרם הגיש את עתירתו על מנת להעלות בפניהם את טענותיו. שנית, נטען כי העתירה היא כוללנית וכללית, ובהקשר זה גם כי לא נטען בה מהו מקור הסמכות לקבוע שהעותר זכאי להנחה או סבסוד שמטופלים אחרים לא מקבלים. שלישית, המדינה טוענת כי ככל שהעותר מבקש לתקוף החלטה שהתקבלה על ידי מנהל היחידה לקנביס רפואי בתוקף סמכויותיו לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 – ולא ברור האם אכן כך הדבר – היה מקום להגיש את העתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. 4. המשיבה 3, חברה הפועלת בשוק הקנביס הרפואי ומספקת שירות לעותר, מבהירה כי אין בסמכותה להתערב במדיניות ובהנחיות של משרד הבריאות בכל הנוגע למחירי הקנביס הרפואי שיימכרו לעותר בבתי מרקחת, וכי ממילא היא מותירה את ההכרעה בעתירה ובסעדים המבוקשים לשיקול דעת בית המשפט. כמו כן, המשיבה 3 פירטה מספר חלופות לסיוע שהיא הציעה לעותר בעקבות פניותיו אליה במהלך חודש אוקטובר 2019 ושלכולן הוא סירב. 5. לאחר שעיינו בטענות הצדדים מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף. מבלי לחלוק על כך שהעותר מתמודד עם קשיים, האופן שבו הוגשה ונוסחה העתירה אינו מאפשר בירור יעיל של טענותיו במסגרת הנוכחית. כפי שנטען בתגובת המדינה, על העותר לפנות לגורמים המוסמכים במשרד הבריאות בבקשה מסודרת, וככל שיבקש להשיג על החלטותיהם – עליו לפנות לערכאה המוסמכת לדון בכך, בהתאם לסוג ההחלטה שבה מדובר. בשלב זה, פנייתו של העותר לבית המשפט היא כללית ביותר, אינה מבוססת על הוראות דין כלשהן או נתמכת באסמכתאות מספקות, ואינה מאפשרת מתן סעד קונקרטי. אין צריך לומר שחרף העובדה שהעותר ביקש להציג את עתירתו כפרטנית כל הכרעה בעניין מסוג זה היא בעלת השלכות על גורמים נוספים ועל אנשים נוספים הנזקקים לקנביס רפואי, ולכן לא ניתן לבחון את עניינו בנפרד מן ההקשר הרחב שבו הוא נטוע. 6. יצוין, כי מתשובת המשיבה 3 לעתירה עולה כי אכן נעשו ניסיונות מצדה להציע לעותר פתרונות שעשויים להקל עליו במישורים שונים, אולם הוא סירב להם, ודומה כי טוב יעשה אם ישקול אפשרויות אלה בשנית או יוסיף לבחון אפשרויות אחרות באופן ישיר מול המשיבה 3. 7. מאחר שהעותר אינו מיוצג, ומבלי לנקוט כל עמדה, אנו מבקשים להוסיף כי ככל שהוא מצוי בקשיים עקב מצבו הרפואי והכלכלי, באפשרותו לפנות לגורמי הרווחה העירוניים לבחינת האפשרות לקבלת סעד פרטני. 8. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בחשון התש"ף (‏6.11.2019). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 19066680_A05.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il