אוטמזגין אושרי נ. מדינת ישראל

6 בבית המשפט העליון ע"פ 6665/23 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב המערער: אוטמזגין אושרי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין שנתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' גרינברג), ביום 12.6.2023, בת"פ 12615-11-21 תאריך ישיבה: י"א טבת התשפ"ו (31 דצמבר 2025) בשם המערער: עו"ד ניר יסלוביץ'; עו"ד יפית קבלה בשם המשיבה: עו"ד תהילה ורד בשם שירות המבחן: עו"ס סמדר זילברברג פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' גרינברג) בת"פ 12615-11-21 מיום 12.6.2023, שבמסגרתו נגזרו על המערער 16 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו ועונשים נלווים. 2. המערער הורשע, על יסוד הודאתו בכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). לפי המתואר בכתב האישום, ממועד שאינו ידוע ועד ליום 21.10.2021, החזיק המערער בתא המטען של רכבו תת מקלע מאולתר, מחסנית, 35 קליעים תואמים ואפוד מגן. 3. טרם נגזר דינו של המערער, הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו (להלן: התסקיר הראשון). מהתסקיר עלה, בין היתר, כי למערער אין עבר פלילי; וכי נסיבות ילדותו היו מורכבות, על רקע התמכרותו של אביו לסמים ומעורבותו בפלילים. עוד צוין, כי מזה מספר חודשים עובד המערער כמאמן כדורגל לילדים, לאחר שהשלים קורס מאמנים במכון וינגייט. אשר לעבירה שבה הורשע, צוין כי המערער קיבל אחריות על מעשיו; וכי לדבריו, לאחר מעצרו פעל לניתוק קשרים חברתיים שניהל, במטרה לבנות מסגרת חיים תקינה, תוך העתקת מקום מגוריו לעיר אחרת. במישור הטיפולי, דווח כי עוד במסגרת מעצרו, שולב המערער בקבוצת עצורי בית בשירות המבחן, תרם באופן משמעותי לשיח הקבוצתי והפגין פתיחות לבחינת דפוסים מכשילים באישיותו. בסיכומו של דבר, המליץ שירות המבחן להשית על המערער עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, ולהעמידו בצו מבחן למשך 18 חודשים. 4. ביום 12.6.2023 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. במסגרת קביעת מתחם הענישה ההולם, עמד בית המשפט על חומרתן של עבירות הנשק ועל פגיעתן בערכים המוגנים של שמירה על חיי אדם ועל שלמות גופו; על מדיניות הענישה המחמירה הנהוגה בעבירות אלו; וכן על כך שהנשק שהחזיק המערער הוא נשק התקפי. לנוכח האמור, העמיד בית המשפט את מתחם הענישה על 40-20 חודשי מאסר בפועל. בהמשך, נקבע כי לנוכח ההליך הטיפולי המשמעותי שעבר המערער, יש מקום לחריגה קלה ממתחם הענישה מטעמי שיקום. לצד זאת, נקבע כי בשים לב לענישה המחמירה בעבירות נשק ולחשיבות ההרתעה מפני ביצוע עבירות אלו, הרי שאין מדובר באותם מקרים חריגים, שבהם יש לבכר את שיקום הנאשם על פני שיקולי ענישה, ולהסתפק בענישה בדרך של מאסר שירוצה בעבודות שירות חלף מאסר בפועל. לפיכך, נגזרו על המערער 16 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת נשק במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; וקנס בסך 6,000 ש"ח או 40 ימי מאסר. 5. על גזר דין זה נסֹב הערעור שלפנינו. המערער טען בערעורו כי העונש שהוטל עליו חורג מרמת הענישה המקובלת, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, לרבות העובדה שהנשק לא היה טעון ושלא נעשה בו שימוש. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם להמלצת שירות המבחן שלא להשית עליו מאסר בפועל, ולתהליך הטיפולי המשמעותי שעבר המערער, המתבטא, בין היתר, בהתרחקותו מהסביבה השלילית שבה גדל ובאורח החיים הנורמטיבי שהוא מנהל זה תקופה ארוכה. עוד טוען המערער, כי האינטרס הציבורי ייתרם מענישה שתסייע לו להתמיד באורח חייו הנורמטיבי, בשונה ממאסר מאחורי סורג ובריח. 6. לקראת הדיון בערעור שהתקיים לפנינו, הוגש ביום 26.11.2025 תסקיר משלים מטעם שירות המבחן (להלן: התסקיר המשלים). בתסקיר צוין, כי המערער שולב בפגישות פרטניות קבועות בשירות המבחן, בתדירות של פעם בשבועיים, אליהן הוא גילה מחויבות, ובמסגרתן המשיך לבחון בביקורתיות את עברו ואת דפוסי התנהגותו. התרשמות שירות המבחן בעת הזו, היא כי המערער לקח אחריות על מעשיו ומגלה מוטיבציה להמשיך את הטיפול במסגרת שירות המבחן, כמו גם את מאמציו לנהל חיים יציבים במישור האישי והתעסוקתי. עוד צוין, כי ענישה בדרך של מאסר בפועל עלולה לחשוף שוב את המערער להתנהגות עבריינית; לקטוע את הרצף השיקומי שלו; ולפגוע בהתפתחותו האישית והמקצועית ובתפקודו ההורי. בהתאם, חזר שירות המבחן על ההמלצה שניתנה בתסקיר הראשון, שלפיה יש להשית על המערער מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, תוך המשך שילובו במערך הטיפול של שירות המבחן, ולהעמידו בצו מבחן למשך שנה. 7. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 31.12.2025, חזר המערער על טענותיו שמפורטות לעיל. המשיבה, מנגד, התנגדה להקלה בעונשו של המערער, בשים לב לחומרת העבירה שביצע. עוד נטען כי תהליך השיקום שעבר המערער נלקח בחשבון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ובעקבותיו החליט בית המשפט לחרוג לקולא ממתחם הענישה; ועל כן אין הצדקה לחרוג באופן משמעותי יותר מהמתחם האמור משיקולי שיקום. דיון והכרעה 8. אני סבורה כי דין הערעור להתקבל, באופן שהעונש שיושת על המערער יופחת לתשעה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, לצד צו מבחן למשך שנה; וכך אציע לחבריי להורות. 9. בית משפט זה עמד לא פעם על הסכנה הגבוהה לשלום הציבור ולביטחונו הטמונה בהחזקת נשק. בהתאם, הפסיקה קבעה כי ברירת המחדל בעבירות נשק היא ענישה משמעותית, של מאסר בפועל, אף כאשר הנאשם נעדר עבר פלילי (ראו, מני רבים: ע"פ 8207/19 אליהו נ' מדינת ישראל, פס' 11 (‏13.7.2020); ע"פ 2564/19 אזברגה נ' מדינת ישראל, פס' 10 (18.7.2019)). עם זאת, מקום שבו מצא בית המשפט כי "הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם", רשאי הוא, מכוח הסמכות המוקנית לו בסעיף 40ד(א) לחוק, לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם. סעיף זה מבטא אפוא את עמדת המחוקק, שלפיה במקרים המתאימים – בהם סיכויי השיקום הם מובהקים – יש לבכר את שיקולי השיקום על פני עיקרון ההלימה (ראו: ע"פ 826/19 יונג נ' מדינת ישראל, פס' 11 (21.11.2019); ע"פ 1229/19 סלומינסקי נ' מדינת ישראל, פס' 13 (1.7.2019)). תהליך שיקום משמעותי מאפשר לעבריין לחזור לדרך הישר, להותיר מאחוריו את דרך חייו העבריינית, ולהשתלב מחדש בחברה כאדם נורמטיבי ומתפקד. חשוב לזכור, מכך נתרם לא רק העבריין וסביבתו הקרובה; כי אם גם האינטרס הציבורי, שכן, החברה מקבלת חזרה לשורותיה אזרח שומר חוק ומועיל לחברה (ראו: יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין 106-105 (מהדורה רביעית 2022); עפ"ג 2100-12-24 סיידון נ' מדינת ישראל, פס' 24 (19.10.2025); ע"פ 2194/14 בן שמעון נ' מדינת ישראל, פס' 7 (10.9.2014); ע"פ 7459/12 שיבר נ' מדינת ישראל, פס' 6 (20.6.2013)). 10. בענייננו, כפי שעולה משני התסקירים שהוגשו בעניינו של המערער, בשנים שחלפו מאז ביצוע העבירה, עבר המערער כברת דרך מרשימה ומשמעותית בשיקום אורחות חייו. המערער הביע חרטה ולקח אחריות על מעשיו; משולב מזה מספר שנים בהליכי שיקום, במסגרות טיפוליות של שירות המבחן שבהן הוא לוקח חלק פעיל ועובר הליך טיפולי משמעותי; ומגלה מחויבות ומוטיבציה גבוהה להמשיך לשקם את חייו ולהתמיד בתהליך הטיפול בשירות המבחן. למרות נסיבות ילדותו הקשות, בנה לעצמו המערער חיים נורמטיביים ויציבים מבחינה אישית ותעסוקתית, ואף הקים משפחה, התחתן והפך אב לילדה. המערער העתיק את מקום מגוריו במטרה להתנתק מהקשרים החברתיים השליליים שניהל בעבר; השלים קורס מאמני כדורגל במכון וינגייט ולימודי המשך בתחום זה; והוא עובד מזה מספר שנים כמאמן כדורגל לילדים ולנוער. בעבודתו זו, כפי שעולה ממכתבים שהוגשו לעיוננו מהורי השחקנים והנהלת הקבוצה, משמש המערער דמות חינוכית ומוערכת. במכתבם ציינו הורי השחקנים כי המערער הוא "מנהיג, מורה דרך, דמות חינוכית ומקור השראה", אשר מצליח לשלב הישגיות ומקצועיות בלתי מתפשרת עם יחס סבלני ומכיל כלפי הילדים, תוך שהוא תורם להעצמתם ולחיזוק הביטחון העצמי שלהם. הדברים אף מקבלים ביטוי במכתב מטעם מעסיקו של המערער, משם עולה כי במהלך תקופת עבודתו במועדון הכדורגל, הפגין המערער "מקצועיות גבוהה, אחריות, מסירות ויחס חינוכי וערכי יוצא דופן כלפי הילדים והסובבים אותו. עבודתו מתבצעת תוך הקפדה על גבולות, משמעת, כבוד הדדי ודוגמה אישית, והוא מהווה דמות משמעותית וחיובית עבור שחקניו". הנה כי כן, מצטיירת לפנינו תמונה ברורה של אדם שמתמיד בהליך השיקומי הממושך ומשקיע מאמצים רבים כדי לחזור לדרך הישר – מאמצים שללא ספק נשאו פרי. 11. המקרה שלפנינו, נמנה, אפוא, באופן מובהק עם אותם מקרים חריגים אליהם כיוון המחוקק בהוראת סעיף 40ד(א) לחוק, והמצדיקים חריגה לקולא ממתחם הענישה משיקולי שיקום. חריגה זו, מגשימה באופן מיטבי את מצוות המחוקק, ואת המטרה העומדת בבסיסם של שיקולי השיקום. ואכן, בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך לקראת הנאשם והקל בעונשו משיקולי שיקום. אולם, אני סבורה כי במקרה החריג שלפנינו, היה על בית המשפט לצעוד צעד אחד נוסף, ולהימנע משליחתו של המערער למאסר בין כתלי הכלא – מאסר שיביא באחת לקטיעת שיקומו וימוטט, בסבירות גבוהה, את העולם הנורמטיבי שבנה המערער במאמצים כה רבים (וראו גם את עמדת שירות המבחן במסגרת התסקיר המשלים, שלפיה מאסר מאחורי סורג ובריח עלול לפגוע בתהליך השיקומי שבו נמצא המערער; כן ראו: ע"פ 9147/17 אבו עביד נ' מדינת ישראל, פס' 13 (20.9.2018)). 12. יש לקוות כי הדרך הארוכה שעשה המערער והמאמצים שהשקיע על מנת לחזור למוטב ולהשתקם, תשמש דוגמה לעבריינים אחרים, ותעודד אותם לבחור בדרך הישר. כך, ידע העבריין כי יש גמול למעשה רע, ותגמול למעשה טוב, והרשות נתונה. 13. אשר על כן, אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, כך שעונשו של המערער יעמוד על תשעה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, בכפוף לאישור הממונה, לצד צו מבחן למשך שנה. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. יעל וילנר שופטת השופט חאלד כבוב: אני מצטרף לחוות דעתה של חברתי, השופטת י' וילנר, ולדרך הילוכה; נימוקיה מקובלים עליי במלואם. כפי שנקבע בפסיקה, "[...] מצב דברים שבו עבריין נרתם כולו לשיקום, עושה כל שלאל ידו כדי לחזור למוטב, ומצוי בעיצומה של חזרה לדרך הישר – עשוי להצדיק הקלה בעונשו, או למצער התאמתו, כך שהעונש שבו ישא לא יפגום במאמצי השיקום, ובתוצאותיהם המוכחות. בכך יקודם אינטרס הציבור, בשובם של בני החברה שסטו מן הדרך לתפקוד חיובי ומיטיב. אכן, לא בכל המקרים יפה הבכורה להלימה ולהרתעה; לעתים ראוי לשיקולי השיקום לתפוס את הבכורה" (ע"פ 7353/18 חדד נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (01.05.2019)). דברים אלו, שנקבעו ביחס לעבריין שביצע עבירת תקיפה, יפים גם לעבריין שביצע עבירות נשק (וראו: ע"פ 6332/22 פדידה נ' מדינת ישראל, פסקה 7 לחוות דעתו של השופט א' שטיין (16.02.2023)). אכן, כאשר נאשם אשר עבר הליך שיקומי ניכר ומשמעותי, החברה כולה תצא נשכרת מכך ששיקולי שיקומו יקבלו משקל נכבד ביותר במסגרת קביעת העונש; וכך ראוי לפעול. חאלד כבוב שופט השופט עופר גרוסקופף: אני מסכים. עופר גרוסקופף שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. הממונה על עבודות השירות מתבקש להגיש חוות דעת על אודות התאמתו של המערער לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות, וזאת עד ליום 15.2.2026. ניתן היום, כ"ה טבת תשפ"ו (14 ינואר 2026). יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט