סואעד קאסם נ. מדינת ישראל - רשות מקרקעין ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 6662/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6662/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ג' קרא העותרים: 1. סואעד קאסם 2. חוסין סואעד 3. אחמד סואעד 4. איבראהים סואעד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - רשות מקרקעין ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד פארס כרים בשם המשיב: עו"ד פנחס גורט פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים שימנעו את פינוי העותרים ובני משפחותיהם ממקרקעין הסמוכים לעיר צפת (להלן: המקרקעין), המשמשים את העותרים למגורים ולגידול בקר וצאן. צו הפינוי קבוע ליום 12.9.2017. העותרים מבקשים כי תינתן בידם שהות מספיקה להתארגנות לפינוי. כמו כן, מבקשים העותרים כי המשיבה תקצה להם את הקרקע, כפי שעשתה – לפי הנטען – בעניינו של שכן יהודי. 2. העותרים הם בדווים המתפרנסים מגידול בקר וצאן. לפי הנטען הם שוכנים במקרקעין משנת 1967 או 1968. 3. בחודש אוקטובר 2010 שלחה המשיבה לעותר 1 (להלן: העותר) מכתב התראה ודרישה לפינוי וסילוק יד מן המקרקעין. בעקבות זאת, הגיש העותר תביעה לבית משפט השלום בצפת (ת"א 25991-10-10) למתן צו מניעה שיאסור את פינויו מהמקרקעין וכן למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא בעל זכות קניינית במקרקעין. ביום 9.11.2012 ניתן פסק דין במסגרתו נדחתה התביעה והעותר (וכן מי מטעמו) חויב לסלק ידו מן המקרקעין, לרבות פינוי מכל אדם, בעל חיים, מבנה או חפץ (להלן: פסק הדין של בית משפט השלום). העותר הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"א 15098-12-12). יצוין כי לא התבקש עיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום. ביום 28.5.2013 נדחה הערעור. בתחילת שנת 2017 פתחה המשיבה שני הליכי הוצאה לפועל נגד העותר: האחד – בגין אי תשלום ההוצאות שנפסקו בשתי הערכאות; השני – בגין אי פינוי המקרקעין. ביום 17.7.2017 חתמה רשמת ההוצאה לפועל על "הודעה לחייב על פינוי". במסגרת זו הודע לעותר כי מועד הפינוי נקבע ליום 12.9.2017. ביום 23.7.2017 פנו העותרים לבית משפט השלום בצפת, ב"בקשה בהולה לדחיית מועד ביצוע פינוי ממקרקעין" בשנה נוספת, עד ליום 1.8.2018. ביום 3.8.2017 הורה בית משפט השלום על עיכוב הליכי הפינוי עד להחלטה אחרת (להלן: צו העיכוב). ביום 10.8.2017, ולאחר שהתקיים דיון בבקשת העותרים, הורה בית משפט השלום לצדדים לקיים הידברות ביניהם. כמו כן הורה על ביטול צו העיכוב, תוך שקבע כי לאחר קבלת הודעת הצדדים ביחס להסכמות תינתן הוראה מתאימה אם יש מקום לחדשו. ביום 24.8.2017 הודיעה המשיבה כי לא התגבשה הסכמה בין הצדדים. בית משפט השלום הורה לעותרים להגיש התייחסותם עד ליום 28.8.2017 וכן נקבע כי בהיעדר התייחסות לא יחודש צו העיכוב שבוטל. ביום 25.8.2017 הוגשה העתירה דנן. מתגובת המשיבים עולה כי לאחר הגשת העתירה, ביום 28.8.2017, הגישו העותרים הודעה לבית משפט השלום, בה צוין בין היתר כי פנו בעתירה דנן. ביום 4.9.2017 הורה בית משפט השלום לעותרים להודיע עד ליום 5.9.2017 "האם הוגשה במסגרת הבג"צ, בקשה לצו על תנאי". נכון למועד הגשת התגובה, לא הוגשה הודעה כאמור. 4. טענתם המרכזית של העותרים במסגרת העתירה היא כי עד לחודש יולי 2017, כאשר קיבלו התראה על ביצוע הפינוי באמצעות ההוצאה-לפועל, לא ידעו כלל כי הליך הערעור בבית המשפט המחוזי הסתיים. העותרים מדגישים כי מדובר בפינוי של משפחה המונה 16 נפשות, לרבות נשים בהריון וילדים קטנים וכן עדרי צאן ובקר, והותרתם ללא קורת גג. לדבריהם, אין כל חיוניות בביצוע הפינוי דווקא עכשיו ולכן דחייתו לא תגרום נזק כלשהו למשיבה. 5. בעתירתם טוענים העותרים לפגיעה בשוויון התכנוני; לפגיעה בזכויותיהם הקנייניות ופגיעה בכבוד האדם שלהם; לחוסר סבירות, חוסר תום לב ואפליה פסולה. 6. עמדת המשיבה היא כי דינה של העתירה להידחות על הסף, מכמה טעמים שיפורטו להלן, תוך חיוב העותרים בהוצאות על הצד הגבוה. ראשית, לשיטת המשיבה, דינה של העתירה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי; זאת משום שהעותרים מתעלמים מפסקי דין חלוטים שניתנו בעניינם ומבזים אותם. שנית, נטען כי דינה של העתירה להידחות על הסף מכיוון שבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט אשר חוק יסוד: השפיטה דן בהן. לצד זאת, דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חילופי (כאמור, הליך תלוי ועומד בעניין זה בבית משפט השלום). אשר לסעדים המבוקשים, הנוגעים להקצאת מקרקעין לעותרים, גם דינם של אלה להידחות על הסף לשיטת המשיבה, וזאת משום שהעותרים לא העלו כל טענה בעניין זה – ולו בגררא – בהליכים שהתנהלו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי והבקשה לוקה בשיהוי כבד. עוד מוסיפה המשיבה, כי בהליך המתנהל בפני בית משפט השלום, הודיעו העותרים במפורש כי הסכינו עם חובתם להתפנות מן המקרקעין וכל רצונם בדחייה של שנה לצורך היערכות. לטענת המשיבה, העותר מחזיק בנכס מקרקעין באזור נחל צלמון ולכן אין יסוד לטענה כי הוא ומשפחתו ייוותרו ללא קורת גג. המשיבה מדגישה כי בכוונתה להוציא אל הפועל את צו הפינוי במועד הקבוע בו, קרי, 12.9.2017. 7. דינה של העתירה להידחות על הסף, מהטעמים שהובאו בתגובת המשיבה. ראשית, משום שהעותרים מתעלמים מקיומו של צו שיפוטי חלוט המורה על פינויים מהמקרקעין. שנית, גם אם נקבל את טענתם כי עד לחודש יולי 2017 לא ידעו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הרי שבידיהם סעד חילופי. יתרה מכך, העותרים אף פנו לבית משפט השלום בבקשה לסעד אותו הם מעוניינים לקבל, בדמות דחיית הפינוי. אין ולא היה כל מקום לפנות בעתירה מקבילה זו לבית המשפט הגבוה לצדק. בית משפט השלום רשאי לקבל כל החלטה שבמסגרת סמכותו בגדר הבקשה לדחיית הפינוי, ואין מקום לעתירה "עוקפת", בפרט כאשר אותו הליך עדיין תלוי ועומד. 8. אם כן, העתירה נדחית על הסף. לפנים משורת הדין איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט באלול התשע"ז (‏10.9.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17066620_W02.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il