הרב שלמה רבינוביץ נ. בית הדין הארצי לעבודה

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6658/23 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: הרב שלמה רבינוביץ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המועצה הדתית פתח תקווה 3. המשרד לשירותי דת עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אבי וינרוט; עו"ד אריק מגידיש בשם המשיבה 2: עו"ד מוריאל גילאי; עו"ד ירון טבצ'ניק בשם המשיב 3: עו"ד תמי דקל פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. העתירה שלפנינו הוגשה כנגד פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה (הנשיאה ו' וירט-לבנה, השופטות ס' דוידוב-מוטולה ו-ח' אופק גנדלר ונציגי הציבור מר י' רחמים ומר ע' ליפשיץ) בע"ע 40612-05-22 וע"ע 39538-05-22 מיום 5.7.2023, שבגדרו התקבלו הערעורים שהגישו המשיבים 2 ו-3 על פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה תל אביב (השופט ת' סילורה ונציגי הציבור מר א' אופיר ומר ד' הרפז) בסע"ש 14047-12-17 מיום 11.4.2022. רקע והליכים קודמים 2. יסוד העתירה דנן במכרז מס' 01/התש"ס, שפורסם על-ידי המשיבה 2 – היא המועצה הדתית פתח-תקווה – ביום 7.9.2000, לכהונת רבני שכונה במספר שכונות בפתח תקווה, בתוכן שכונת "הדר גנים" (להלן בהתאמה: המכרז ו-המועצה). במכרז – שכותרתו "רבני שכונות בתואר התנדבות ללא שכר" – הודגש כי "התפקיד הינו בהתנדבות וללא שכר". העותר הגיש את מועמדותו למכרז לתפקיד רב שכונה ב"הדר גנים" (להלן גם: התפקיד); ביום 28.11.2000, הודיעה המועצה לעותר על זכייתו במכרז; וביום 3.12.2000 החל העותר לכהן בתפקיד, וזאת ללא קבלת שכר. בשנת 2017, לאחר שנים שבהן מילא את התפקיד האמור, הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה להכרה בקיומם של יחסי עבודה בינו לבין המועצה. בתביעתו טען, כי מאז בחירתו לתפקיד, הוא מבצע פעולות הזהות לאלו של רבני שכונות ברחבי הארץ המוכרים כעובדי המועצות הדתיות (להלן גם: רבני שכונה בשכר); וכי אף קיבל לאורך השנים הבטחות שונות מטעם המועצה כי יקבל שכר בגין עבודתו. בית הדין האזורי קיבל את התביעה, וקבע, בין היתר, כי העותר לא ביצע את תפקידו בהתנדבות, שכן לא התקבלו האישורים הנדרשים לשם קליטתו כמתנדב במועצה; וכי למעט אי-תשלום שכר לעותר במהלך השנים, התפקיד שביצע זהה לזה של רב שכונה בשכר. זאת, כפי שעולה, בין השאר, מכך שהעותר היה מחויב להתגורר בשכונה שבה עבד; ונדרש לבצע את אותן מטלות ומחויבויות נוספות הדומות לאלו של רבני שכונה בשכר. לפיכך, וכן בשים לב למשך ההתקשרות הארוכה בין העותר למועצה, נקבע כי מתקיימים ביניהם יחסי עבודה. לנוכח האמור, הורה בית הדין האזורי כי על המועצה ועל המשיב 3, המשרד לשירותי דת (להלן: המשרד לשירותי דת; להלן יחד: המשיבים), לשלם לעותר ביחד ולחוד שכר מינימום וזכויות סוציאליות שונות בגין עבודתו במהלך שבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה (להלן: תשלום השכר והזכויות הסוציאליות). 3. ערעור שהגישו המשיבים על פסק-דין זה התקבל על-ידי בית הדין הארצי לעבודה. ראשית, בית הדין הארצי קבע כי אין להכיר בעותר כרב שכונה הזכאי לשכר. זאת, בין היתר, מן הטעם שמינויו לא נעשה בהתאם להוראות חוזר המנכ"ל המסדירות את הליך העסקת רבני שכונה בשכר, וכן בשל כך שבקשת המועצה (טרם פרסום המכרז) לאישור תקציבי של התפקיד מאת ועדת התקנים במשרד הדתות – נדחתה במפורש. עוד ציין בית הדין הארצי כי חרף הדמיון הקיים בין תפקידו של העותר לבין עבודתו של רב שכונה בשכר, הכרה בעותר כעובד תרוקן את הוראות חוזר המנכ"ל מתוכן; וכי אין בהבטחות שנעשו כלפי העותר ובמצג שיצרה המועצה כלפיו (שלפיו הוא מוכר כרב שכונה), כדי להצדיק חריגה מכללי המינהל התקין ומהפסיקה המושרשת שעניינה הגבלת הניסיון "לעקוף" את המגבלות שבדין בדרך של העסקה ללא שכר עד למתן האישורים הנדרשים. שנית, בית הדין הארצי בחן האם, למרות שאין להכיר בעותר כרב שכונה בשכר, הוא זכאי לשכר מכוח התגבשותם של יחסי עבודה בינו לבין המועצה. לצורך כך, ערך בית הדין הארצי הבחנה בין עובד לבין מתנדב, בהתבסס על מבחן ה"אותנטיות והלגיטימיות", וקבע כי תפקידו של העותר נעשה שלא במסגרת יחסי עבודה; כי הוא אינו מסווה ליחסים כאלו; וכי לפיכך הוא עולה כדי התנדבות. עוד הוסיף בית הדין הארצי במסגרת מבחן ה"לגיטימיות", כי "יש לתת משקל מסוים" לכך שהכרה בקיום יחסי העסקה בדיעבד "כרוכה בפגיעה בעקרון שוויון ההזדמנויות כלפי אלה שלא נגשו למכרז בשל ההנחה שהוא מיועד למילוי התפקיד ללא תמורה" (פס' 108 לפסק הדין). לנוכח כל האמור, ביטל בית הדין הארצי את החיוב שהוטל על המשיבים לתשלום שכרו וזכויותיו הסוציאליות של העותר. על פסק-דין זה, מוגשת העתירה שלפנינו. העתירה דנן 4. בעתירתו, טוען העותר, בעיקרו של דבר, כי בית הדין הארצי לעבודה קבע קביעות עובדתיות חדשות, שלא התבררו בפני הערכאה הדיונית, ואף סותרות את קביעותיה; כי לא ניתנה לו זכות טיעון – הכוללת הבאת ראיות ועדים בפני בית הדין הארצי – טרם מתן פסק-דינו; וכי לפיכך, נגרם לו עיוות דיון. עוד טוען העותר, כי ההבחנה שערך בית הדין הארצי בין עובד לבין מתנדב בעניינו מבוססת על "השערות בעלמא" ולא על קביעות עובדתיות מבוססות; וכי הדמיון הקיים בין תפקידו לתפקידם של רבני שכונה בשכר מעיד על כך שיש להכיר בו כעובד הזכאי לשכר. 5. מנגד, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף, משעה שהתנאים המצטברים להתערבות בית משפט זה בפסקי-דינם של בתי הדין לעבודה אינם מתקיימים. בתוך כך, מציינים המשיבים כי הדברים נכונים ביתר שאת בענייננו, שכן הסוגיה הנדונה נטועה עמוק בשיקול-דעתו של בית הדין הארצי. עוד מוסיפים המשיבים, בין היתר, כי דין העתירה להידחות אף לגופה, שכן בית הדין הארצי לא התערב בתשתית העובדתית שקבע בית הדין האזורי, אלא אך הגיע למסקנה משפטית שונה על בסיסה. כן נטען, כי בפסק-דינו, אך יישם בית הדין הארצי את ההלכה הנוגעת להבחנה בין עובד למתנדב; וכי מכל מקום, חידוש דוקטרינות משפטיות בתחום דיני העבודה מצוי בתחום מומחיותו של בית הדין הארצי. עוד מציינים המשיבים כי במהלך הדיון בפני בית הדין הארצי הוענקה לעותר זכות טיעון במלואה. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסקי הדין של בתי הדין לעבודה, האזורי והארצי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. 7. להווי ידוע, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, וכי לפיכך יתערב בהם במקרים חריגים בלבד, שבהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: אם נפלה טעות משפטית-מהותית בעלת השלכת רוחב, וכאשר קיימים שיקולי צדק הדורשים התערבות שיפוטית (ראו, מני רבים: בג"ץ 1428/23 ארגון רבני ישראל נ' המועצה הדתית יבניאל, פס' 20 (22.5.2023); בג"ץ 6856/21 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 3 (19.10.2021); בג"ץ 3133/20 אלמקייס נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 11 (14.9.2020)). העתירה שלפנינו אינה נמנית עם מקרים חריגים אלו. טענותיו של העותר נושאות אופי ערעורי במובהק, ומופנות כלפי קביעות קונקרטיות ופרטניות של בית הדין הארצי. לא זו אף זו: פסק-דינו המפורט של בית הדין הארצי עוסק בהבחנה שבין עובד למתנדב – סוגיה המצויה בליבת מומחיותו ושיקול-דעתו של בית הדין לעבודה ואשר לא בנקל יתערב בכך בית משפט זה (ראו, למשל: בג"ץ 6283/19 צדקה נ' המוסד לביטוח לאומי, פס' 11 (17.5.2020); בג"ץ 3812/17 סאיג נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 7 (20.7.2017)). משכך, כאמור, דינה של העתירה להידחות על הסף. 8. עוד אוסיף, כי בניגוד לטענת העותר שלפיה לא ניתנה לו "זכות טיעון" טרם מתן פסק-דינו של בית הדין הארצי – זכות זו של העותר מולאה כדבעי, שכן העותר פרט את טענותיו לפני בית הדין הארצי בהרחבה בכתב ובעל-פה. לעניין זה יצוין, כי יש לתמוה על טענתו של העותר שלפיה לא הוענקה לו הזכות להביא ראיות ועדים בפני בית הדין הארצי, שכן ידוע הוא כי, ככלל, אין מקום להביא ראיות חדשות לפני ערכאת הערעור, (ראו, למשל: ע"ע (עבודה ארצי) 764/06 מדניק – גימני, פס' 10 (22.1.2008); ע"ע (ארצי) 1774-09-16 פורת – אואקנין, פס' 23 (26.5.2021). עוד ראו והשוו: תקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 985/24 אליהו נ' נציגות הבית המשותף ברח' צבי שץ 16-14 חולון, פס' 12-11 (26.3.2024); ע"א 6435/21 ברזילי נ' עיריית חדרה, פס' 37 (1.8.2022)). בהקשר זה, אדגיש כי מחומר הראיות עולה שהעותר כלל לא הגיש בקשה בפני בית הדין הארצי להבאת ראיות חדשות בערעור. 9. לבסוף, לא למותר להעיר ולהדגיש כי פסק-דינו של בית הדין הארצי מתיישב היטב עם עיקרון השוויון בדיני המכרזים, הידוע כ"נשמת אפו" של המכרז (ראו, מני רבים: עע"מ 3719/13 ש.מרדכי עבודות עפר בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון, פס' 5 לפסק-דינה של השופטת ד' ברק-ארז (6.9.2018)‏; בג"ץ 1234/10 א. דינמיקה אחזקות 2002 בע"מ נ' המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, פס' 28 (21.7.2010)). ודוק, מתן הסעד המבוקש על-ידי העותר – שעניינו הכרה ביחסי העסקה בינו לבין המועצה בדיעבד ובניגוד לתנאי המכרז – טומן בחובו פגיעה אינהרנטית בעיקרון השוויון. זאת, שכן בתנאי המכרז צוין, ברחל בתך הקטנה, כי "התפקיד הינו בהתנדבות וללא שכר"; ולפיכך, הכרה בזכאותו של העותר לקבלת שכר לאחר מעשה, תפגע בזכותם לשוויון של מציעים פוטנציאליים שלא ניגשו למכרז בהינתן אופיו ההתנדבותי של התפקיד המוצע. 10. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' בניסן התשפ"ד (‏10.4.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 23066580_R05.docx רט מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1