קשר ספורט בע"מ נ. השר לבטחון פנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 6650/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6650/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ העותרות: 1. קשר ספורט בע"מ 2. מנהלת הליגות לכדורגל נ ג ד המשיבים: 1. השר לבטחון פנים 2. משטרת ישראל 3. משטר ישראל 4. מפקד מחוז חוף במשטרת ישראל בשם העותרות: עו"ד יניב דקל; עו"ד אריאל ברזילי; עו"ד רונן אפט; עו"ד עמית פינס בשם המשיבים: עו"ד רנאד עיד פסק-דין השופט י' דנציגר: העותרת 1 היא חברה פרטית המחזיקה בזכויות הניהול של מועדון הכדורגל "מכבי חיפה", ברם למעשה, העתירה שלפנינו, אשר הוגשה מטעמה ומטעם העותרת 2, מנהלת הליגות לכדורגל, הוגשה בשמם של אוהדי מועדון הכדורגל "מכבי חיפה". אותם אוהדים מעוניינים להכניס "דגלי פריסה" – דגלי ענק שמיועדים לפריסה ביציעי אצטדיון הכדורגל – למשחקי הכדורגל של המועדון. לפי הנטען, גורמי משטרת ישראל בתחנת המשטרה בעיר חיפה מסרבים באופן קונסיסטנטי לבקשותיהם, תוך הפלייתם ביחס לאוהדי מועדונים אחרים, ובניגוד לכללים הקבועים בחוק לאיסור אלימות בספורט, התשס"ח-2008, ובנוהל משטרת ישראל מספר 90.029.130 בעניין "אביזרי עידוד מותרים באירועי ספורט" (נוסח מעודכן – 10.1.2017) (להלן: הנוהל)). בעמדת המשיבים ביחס לעתירה צוין כי לפי הנוהל הכנסת דגלי פריסה למשחקי כדורגל טעונה היתר. על-מנת לקבל היתר יש להגיש בקשה, ולה לצרף, בין היתר, אישור בטיחות מטעם ממונה בטיחות שניתן לאחר התייעצות עם הרשות הארצית לכבאות והצלה. המשיבים מסבירים כי דגלי פריסה נפרסים ביציע שבו נמצא קהל רב של אוהדים, בהם ילדים. על רקע זה, קיימת דרישה לאישור חתום לפיו דגל הפריסה עומד בתנאי בטיחות מסוימים, ובכלל זה טופל בחומר מעכב בעירה. המשיבים הצהירו באופן חד משמעי, כי לפי הנוהל וההנחיות "אין לפסול שימוש באביזר עידוד לפי הנוהל באופן גורף וזאת מבלי שהופעל שיקול דעת פרטני המסתמך על מידע קונקרטי ממנו עולה כי השימוש באותו אביזר יסכן את שלומו של הציבור במשחק ספציפי" (פסקה 11 לתגובה). אשר למקרה הפרטני של אוהדי מכבי חיפה, נטען כי אין מדיניות גורפת שנועדה לאסור עליהם להכניס דגלי פריסה למשחקי המועדון, ובשלב מסוים אף הובהר כי להם – דרך נציגי העותרות – כי אין למשטרה כל התנגדות לכך שהם יכניסו למשחקי הכדורגל דגלי פריסה, בכפוף לעמידה בדרישות הבטיחות וקבלת האישורים הנדרשים. הוסבר כי אוהדי הקבוצה לא צירפו לבקשותיהם אישורי בטיחות כנדרש, ומשכך לא ניתן היה לאשר להם להכניס דגלי פריסה. בעמדת המשיבים חודד והובהר, כי דרישת הבטיחות בפני עצמה עומדת, וכמובן שלצדה הם רשאים לשקול גם שיקולים פרטניים לגבי כל משחק ומשחק, לרבות בעניין היסטוריה אלימה של התנהגות אוהדים, יריבות מיוחדת בין הקבוצות ועוד, למען השמירה על הסדר הציבורי ובטיחות אוהדי הכדורגל. ביום 23.10.2017 ניתנה החלטתי שבה הובהרו הנחות היסוד לדיון בעתירה, כדלהלן: "ככל שעסקינן ביישום נהלים הקבועים בדין, מובן כי המשיבים מחויבים להם. ככל שעסקינן בסוגיות הקשורות לבטיחות אוהדים, מובן כי בית משפט זה לא ימהר להתערב בשיקול הדעת של המשיבים". במסגרת ההחלטה הוספתי וציינתי כי משעה שהנחות אלה הובהרו, אין כל סיבה שיתר העניינים הטעונים פתרון לא יתואמו בין הצדדים. אשר על כן התבקשו הצדדים לשוחח ביניהם ולהגיע להסכמות על מנת למנוע בזבוז זמן שיפוטי. דא עקא, הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות ביניהם לאחר החלטה זו, וכך גם לאחר החלטה דומה נוספת. משאלו הם פני הדברים לא נותר אלא לתת הכרעה בעתירה לפי שורת הדין. דין העתירה להידחות על יסוד האמור בה ובתגובה המקדמית מטעם המשיבים, אף ללא צורך בהזמנת העותרות ושמיעת טענות בעל-פה. הסעדים האופרטיביים שהתבקשו בעתירה הם להורות למשטרת ישראל לבחון את כלל הבקשות שתוגשנה לפתחה לשימוש בדגל פריסה בהתאם לנוהל (סעד א' לעתירה), וזאת בדומה לאופן שבו נבחנות בקשות דומות באצטדיונים אחרים (סעד ד' לעתירה). כמפורט לעיל, המשיבים הצהירו באופן חד-משמעי כי כך ממש הם מפעילים את שיקול דעתם: באופן פרטני, תוך יישום הוראות הנוהל הקיים, ובאופן אחיד ושווה ביחס לכלל הבקשות המוגשות מצד אוהדים במגרשי כדורגל אחרים. בנוסף, המשיבים הבהירו במפורש כי אין הם פועלים באופן שונה, או תוך סטייה מהנוהל, ביחס לאוהדי מכבי חיפה; ואף הדגישו כי אין להם התנגדות עקרונית לשימוש בדגלי פריסה באצטדיון הכדורגל "סמי עופר" בחיפה, ככל שיוצג אישור בטיחות לכך. אם לא די בכך, הרי שאף במסגרת החלטתי הובהר כי המשיבים מחויבים לפעול לאורו של הנוהל, שהם עצמם קבעו, באופן אחיד ושוויוני. בנסיבות אלה, ולנוכח הצהרת המשיבים, אין צורך במתן הסעדים המבוקשים בעתירה במסגרת החלטה שיפוטית. יצוין כי לא הונחה לפנינו תשתית עובדתית רצינית לטענה שלפיה המשיבים מצהירים דבר אחד לפני בית משפט זה, אך פועלים בפועל הפוך מהצהרתם. על כל פנים, מובן כי המשיבים מחויבים להצהרותיהם, וככל שבמסגרת מקרה קונקרטי יסברו העותרות או האוהדים כי המשטרה קיבלה החלטה מסוימת שלא בהתאם להן, באפשרותם לתקוף את ההחלטה הקונקרטית שהתקבלה, לפי כל דין. עוד יצוין כי אנו מקבלים גם את עמדת המשיבים לפיה לצד מחויבותם לנוהל, ברשותם לשקול שיקולים פרטניים לגבי כל משחק ומשחק, לרבות בעניין היסטוריה אלימה של התנהגות אוהדים, יריבות מיוחדת בין הקבוצות ועוד, כאשר שיקולים אלו חיוניים לשם שמירה על הסדר הציבורי ובטיחות אוהדי הכדורגל. משהומלץ לצדדים להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט והם לא עשו כן, ומשעה שהעתירה נדחתה, העותרות תישאנה בהוצאות לטובת המשיבים, על הצד הנמוך, בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ' בטבת התשע"ח (‏7.1.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17066500_W10.doc מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il