סרגיי קוקולייב נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 6650/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6650/10 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערער והמשיב שכנגד: סרגיי קוקולייב נ ג ד המשיבה והמערערת שכנגד: הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 1092/06 שניתן ביום 2.8.2010 על ידי כבוד השופט מ' רניאל בשם המערערת: עו"ד אלי לוי בשם המשיבה: עו"ד עמיחי טרוזמן פסק-דין השופט י' עמית: ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.8.2010 (כבוד השופט מנחם רניאל) בת"א 1092/06. 1. המערער, יליד 25.4.1960 נפגע קשה בתאונת דרכים ביום 23.12.2005. אין חולק כי נכותו הרפואית הצמיתה של המערער היא בשיעור של 100% וכי המשיבה (המערערת שכנגד) חבה בפיצוי המערער על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. 2. בית משפט קמא בחן את ראשי הנזק השונים וחישב את הפסד השתכרותו של המערער, קצב במקצועו, על פי שכרו בארבעת החודשים האחרונים במפעל בו עבד ובצירוף הטבה של כ-250 ₪ לחודש בגין קניות שהיה המערער זכאי לערוך במפעל. על פי חוות דעתו של פרופ' כץ, המומחה השיקומי, המערער מתנייד בכסא גלגלים חשמלי, אינו שולט על הסוגרים, זקוק לעזרת הזולת משך כל שעות היממה ולצורך העברות יש צורך באדם נוסף או במנוף. בית משפט קמא פסק למערער בראש הנזק של עזרת צד ג', הסך של 10,500 ₪ לחודש לעתיד בהתחשב בכך שהמערער אינו סובל מקוודרופלגיה מלאה ובהתחשב בסכום שנקבע בהלכת ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000) (להלן: עניין אקסלרד). בהמשך, נפסק למערער פיצוי בראשי הנזק השונים, כמקובל בתיקים מעין אלה, כמו התאמת דיור, ניידות לעבר ולעתיד, טיפולים שונים, ציוד ואביזרים, מיזוג אויר, כביסה וייבוש ועוד. סכום הפיצוי הכולל הועמד על 5,813,281 ₪ ומסכום זה נוכו תגמולי המל"ל בסכום של 2,006,680 ₪. על פסק הדין נסבים הערעור והערעור שכנגד שבפנינו. 3. המערער התמקד בערעורו בקביעת בית משפט קמא לגבי בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות ועזרת צד שלישי. ואילו המערערת שכנגד טענה כי המערער יכול להשתכר במומו ולכן צריך היה להעמיד את הפסדי ההשתכרות על 80% בלבד; כי שגה בית משפט קמא בכך שפסק למערער את כל הסכומים ששילם לחברת כוח אדם עבור עזרת צד ג' בעבר; וכי הסכומים שנפסקו בגין ניידות והתאמת דיור הם על הצד הגבוה. 4. אקדים ואומר, כי לא מצאתי ממש בערעור שכנגד. בית משפט קמא מצא כי המערער אינו יכול להשתכר במומו וכך עולה בבירור מחוות דעתו של המומחה השיקומי. הסכומים שנפסקו בגין התאמת דיור (284,000 ₪ לעבר ולעתיד) ובגין ניידות (771,618 ₪) אינם חורגים מהמקובל ומעוגנים בנתונים שהיו בפני בית משפט קמא. במסגרת ראש הנזק של עזרת צד ג' לעבר, נפסקו למערער מלוא הסכומים ששולמו על ידו לחברת כוח אדם עבור שירותי המטפלים. ככלל, במסגרת חובת הקטנת הנזק, אין מקום להעסקה ממושכת של מטפלים באמצעות חברות כוח אדם, להבדיל מתקופת ההתארגנות הראשונית הנדרשת לנפגע לאחר חזרתו הביתה. עם זאת, וכפי שעולה מהטבלאות המפורטות בפסק הדין, הסכום ששולם בממוצע לחודש עבור סיעוד בעבר עומד על 11,830 ₪, וסכום זה אינו חורג מהסכום החודשי שראוי היה לפסוק למערער ועל כך אעמוד להלן. 5. בית משפט קמא פסק למערער סכום חודשי של 10,500 ₪ עבור עזרת צד ג' בעתיד, ולטעמי, זו הנקודה היחידה הראויה להתערבות ערכאת הערעור. מחוות דעתו של המומחה השיקומי עולה כי המערער אכן מסוגל לבצע מספר פעולות בכוחות עצמו כגון: בעת הרחצה יכול לחפוף את שיער הראש, לאכול מזון חתוך וגם מרק בעזרת כף או מזלג המקובעים ליד עם שרוול יעודי, לשתות מספל פלסטיק עם ידית מותאמת, לצחצח שיניים בסיוע מתקן עזר ולהתגלח עם מכונה חשמלית המקובעת לכף היד. בנוסף, המערער מסוגל להסיע את כסא הגלגלים בכוחות עצמו למרחקים קצרים כשעל ידיו כפפות. אך למעט פעולות אלה, המערער תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בהלבשה ורחצה, בהכנת האוכל, חיתוכו והגשתו, הוא נדרש לעזרה בצינתור לסירוגין כל 4 שעות, זקוק לעזרה לצורך העברות לעיתים תוך שימוש במנוף. על רקע התמונה הכללית העולה מחוות הדעת והממצאים של בית משפט קמא, דומני כי יש לצמצם את הפער בין הסכום שנפסק למערער עבור עזרת צד ג' לעתיד, לבין הסכום שנפסק בעניין אקסלרד, המגיע כיום לכ-15,000 ₪. בהתחשב במגמה הכללית של אי התערבות ערכאת הערעור בהערכות בית משפט קמא, שהתרשם ישירות מהנפגע ומהראיות שהובאו בפניו, אעמיד את הסכום על 12,500 ₪ לחודש - סכום המשקף גם את העלות החודשית הממוצעת של עזרת צד ג' בעבר - ובהתאם לכך, יש לפסוק למערער סכום נוסף של 430,000 ₪ במעוגל. 6. איני רואה להתערב בבסיס השכר שנקבע על ידי בית משפט קמא לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד. גם אם מספר ימי העבודה הזעום של המערער בחודש אוקטובר נובע מתקופת החגים, הרי שהמערער לא הציג רצף של השתכרות, וגם בחודש נובמבר עבד 14 ימים בלבד. מכל מקום, אין בתיקון המבוקש על ידי המערער כדי להצדיק התערבות בית המשפט בסכום הכולל שנפסק למערער בראש הנזק של הפסד השתכרות. 7. אשר על כן, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור שכנגד ולקבל את הערעור במובן זה שלסכום שנפסק בבית משפט קמא ייווסף הסך של 430,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 13%. ניתן היום, כ"ו בטבת התשע"א (2.1.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10066500_E07.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il