פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 6639/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המערער:
ראובן לביא
נ ג ד
המשיב:
רן גלעדי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ח' קיציס) מיום 19.6.2018 בת"א 15521-06-17
תאריך הישיבה:
י"ט בתמוז התשע"ט
(22.7.2019)
בשם המערער:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד שרון שמואל
פסק-דין
השופט מ' מזוז:
ערעור זה מכוון נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ח' קיציס) בת"א 15521-06-17 מיום 19.6.2018, אשר קיבל את תביעתו של המשיב בדבר זכויותיו במחסן בבנין ברחוב אחוזה 173 ברעננה והורה לרשום זכויות אלה על שמו.
בפסק דינו דחה בית משפט קמא את טענת המערער כי התצהיר עליו מופיעה חתימתו - שנחתם בפני הקונסול הישראלי בלונדון שם מתגורר המערער מזה שנים רבות, ובו העביר את זכויותיו לאחיו, אביו של המשיב שנפטר בינתיים - הוא מזויף. זאת, בין היתר על יסוד צילומים מאומתים של המסמכים המקוריים שהעביר משרד החוץ לבית המשפט. לפיכך נקבע כי המערער לא ביסס את טענתו לזיוף ואף לא כל טענה אחרת באשר לאותנטיות של תצהירו, ומכאן המסקנה כי המערער אכן חתם על התצהיר המעביר את זכויותיו במחסן לאחיו.
בערעורו שב המערער וטוען כי תביעת המשיב מבוססת על זיוף חתימתו על ידי המשיב או מי מטעמו, וכן על זיוף מסמכים על ידי נציגי משרד החוץ תוך שיתוף פעולה עם בא כוח המשיב. מנגד, נטען על ידי המשיב כי אין כל יסוד לטענת הזיוף, שנטענה בעלמא ללא שהמערער טרח אף להתייצב להליכים בבית המשפט כדי להיחקר על טענתו זו שהעלה בתצהיר עדות ראשית שהגיש, וכי הוא מנצל את העובדה שהוא מתגורר בחו"ל ונעדר נכסים בישראל כדי להימנע מתשלום ההוצאות שהוטלו עליו בבית משפט קמא.
לאחר שעיינו בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי, כמו גם בסיכומי טענות הצדדים, ולאחר ששמענו טיעון מפורט בעל פה, לא מצאנו כל עילה להתערבותנו בפסק דינו של בית משפט קמא, ועל כן החלטנו לדחות את הערעור.
הערעור נסב כולו על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות שקבע בית המשפט קמא. הטענות, שהועלו בפני בית משפט קמא והמועלות עתה בשנית, נדחו בפסק דין מפורט ומנומק כדבעי, והמערער לא השכיל לבסס עילה כלשהיא העשויה להצדיק את התערבותנו בפסק הדין של בית משפט קמא.
אשר על כן, ראינו לאמץ את מכלול הממצאים העובדתיים והמשפטיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולדחות את הערעור בגדר סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאחר שמצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית; וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.
הערעור נדחה אפוא. המערער יישא בהוצאות המשיב בערכאה זו בסכום כולל של 15,000 ₪.
ניתן היום, י"ט בתמוז התשע"ט (22.7.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
18066390_B20.docx אב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il