אמאל רבאח נ. מדינת ישראל

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 663/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' כשר כבוד השופטת ר' רונן העותרים: 1. אמאל רבאח 2. סיואר רבאח 3. וסים רבאח 4. נסים רבאח 5. עלי רבאח נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד ראיס אבו סייף בשם המשיבה: עו"ד יונתן ציון מוזס פסק-דין השופט י' כשר: עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים כי נורה למשיבה, פרקליטות המדינה, לבוא וליתן טעם "מדוע לא יוגש כתב אישום נגד מר מוחמד כיאל [...] בעבירה של רצח ובגין אירוע רציחתו של המנוח מאמון רבאח ז"ל"; וכן "מדוע לא ימסר[ו] לעותרים או לבא כוחם, לצורך הדיון בעתירה זו, כל חומרי החקירה אשר נאספו על ידי רשויות החקירה בפרשיית הרצח הנ"ל". ביום 7.10.2022 נרצח מאמון רבאח ז"ל (להלן: המנוח) במתחם ביתו בכפר ג'דיידה מכר, כתוצאה מירי שבוצע על ידי שני אלמונים. ביום 24.10.2022 עצרה משטרת ישראל שני חשודים במעשה: מר מוחמד כיאל (להלן: החשוד) ואדם נוסף (להלן יחד: החשודים). מעצר הימים של השניים הוארך מעת לעת לצורך השלמת החקירה. בהמשך לכך, נערכה בפרקליטות מחוז חיפה (פלילי) (להלן: פרקליטות המחוז) הערכה של חומר הראיות בתיק החקירה, שבסופה החליטה פרקליטת המחוז כי הראיות שנאספו עד כה אינן מספיקות לצורך הגשת כתב אישום נגד מי מהחשודים. על כן, הוחלט להגיש בקשה לשחרור החשודים בתנאים, תוך המשך חקירת המקרה. ביום 17.11.2022 בחן המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) את עניינם של החשודים, ואישר את החלטת פרקליטת המחוז. על רקע האמור, ביום 21.11.2022, במסגרת דיון בהארכת מעצרו של החשוד בבית משפט השלום בחיפה, הורה בית משפט השלום (השופט א' חלבי; מ״י 40502-10-22), בהתאם להסכמת הצדדים, על שחרורו של החשוד למעצר בית בתנאים מגבילים למשך חמישה ימים. מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי לא הוגשו בקשות נוספות במסגרת הליך מעצר הימים, ומן האמור עולה כי כיום החשוד משוחרר בלא כל תנאים מגבילים. יצוין כי מפרוטוקול הדיון עולה שנציג המבקשת בהליך מעצר הימים, משטרת ימ"ר חוף, חלק על החלטת פרקליטות המחוז והמשנה לפרקליט המדינה, וסבר כי יש להגיש כתב אישום נגד החשוד; ואלו הדברים שנכתבו בפרוטוקול: ״צוות החקירה משוכנעים כי ישנה תשתית ראייתית מספקת כדי להגיש כנגד החשוד כתב אישום בגין הרצח המיוחס לו, אך לאכזבתנו הרבה אני מצטער ומתבייש בשם צוות החקירה להגיש בקשת שחרור בתנאים לחשוד שבמקום לעמוד לדין על רצח ישוחרר לביתו בעוד מספר דקות״. ביום 11.12.2022 פנה בא-כוח העותרים, בשם העותרת 1, אלמנתו של המנוח, לפרקליטות המחוז, וטען כי די בחומר הראיות שנאסף עד כה כדי להביא להרשעתו של החשוד. לפיכך הוא ביקש כי ההחלטה שלא להעמיד את החשוד לדין תישקל פעם נוספת, ולחלופין להעביר לידי בא-כוח העותרים את כל חומרי החקירה בתיק. ביום 9.1.2023 השיבה פרקליטות המחוז לפנייתו של בא-כוח העותרים. בתשובה, צוין כי הראיות שנאספו עד כה נבחנו בכובד ראש, וכי: "לאחר בחינה מעמיקה, מצאנו כי אין בראיות אשר נאספו עד כה, סיכוי סביר להרשעת החשודים". באשר לבקשת העותרים לקבלת חומרי החקירה, הובהר כי טרם התקבלה החלטה סופית בתיק, ועל כן, מקום בו החקירה עודנה מתנהלת, לא ניתן להיעתר לבקשה זו. ביום 23.1.2023 הוגשה העתירה דנן על ידי העותרים, הם בני משפחתו של המנוח. בעתירה, שבים העותרים על הנטען בפניה לפרקליטות המחוז מיום 11.12.2022. בכללם של דברים, טוענים העותרים כי החלטתה של פרקליטות המחוז שלא להעמיד את לדין את החשוד כבר כעת, על בסיס החומר שנאסף עד כה, היא החלטה שגויה ובלתי סבירה בנסיבות העניין. בתוך כך, הסתמכו העותרים על דברי בא-כוח המשטרה בפרוטוקול הדיון מיום 21.11.2022, כפי שהובאו לעיל. המשיבה מצידה סוברת כי דין העתירה להידחות על הסף, משני טעמים: הראשון – אי-צירוף, כמשיב לעתירה, של החשוד אשר נגדו מבוקש כי יוגש כתב אישום, וזאת חרף העובדה שהוא הצד הישיר והעיקרי שעלול להיפגע מקבלת העתירה. השני – היות העתירה מוקדמת. זאת, שכן כפי שצוין במכתב התשובה מיום 9.1.2023, החקירה המשטרתית עודנה מתנהלת וטרם התקבלה כל החלטה סופית בתיק שניתן להעמידה לביקורת שיפוטית. כמו כן, המשיבה טוענת כי דין העתירה להידחות גם לגופה, בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. במסגרת זו, נטען כי לא עלה בידי העותרים להוכיח כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות האכיפה בניהול חקירות פליליות. המשיבה מדגישה כי ההליך בעניינם של החשודים התנהל באופן תקין, על יסוד בחינת מכלול חומר הראיות שנאסף עד כה; וכי ממצאי הבחינה אושרו על ידי גורמים בכירים (ובכלל זאת פרקליטת המחוז והמשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים)), באופן המשליך על סבירות ההתנהלות בנדון. באשר לדברים שנאמרו על ידי בא-כוח המשטרה בדיון הארכת המעצר מיום 21.11.2022, ומבלי להביע עמדה לעניין זה, מציינת המשיבה כי מלאכת הערכת הראיות נתונה בידי פרקליטות המדינה. אשר לסעד שעניינו קבלת חומרי חקירה, מסתמכת המשיבה על הנחיית פרקליט המדינה מספר 14.8 – "בקשה מצד גורמים שונים לעיין בידע המצוי בתיק חקירה" (להלן: הנחית פרקליט המדינה) – הקובעת כי עיון במידע מתוך תיק חקירה פתוח יתאפשר במקרים חריגים בלבד. זאת, בהינתן החשש כי מסירת החומרים טרם סיום החקירה תביא לפגיעה בחקירה או בהליך הפלילי הנובע ממנה. בענייננו, המשיבה חוזרת ומדגישה כי החקירה עודנה מתנהלת, וטוענת כי העותרים לא היטיבו להצביע על טעם המצדיק סטייה מהכלל שמותווה בהנחיה. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובתגובה המקדמית מטעם המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, מהטעמים שיובאו להלן. אשר לסעד העיקרי בעתירה, שעניינו הגשת כתב אישום נגד החשוד – הלכה עמנו כי בהיעדר החלטה מנהלית סופית של הרשות המוסמכת, לא מתקיים הבסיס הנדרש לקיום ביקורת שיפוטית על ההחלטה (ראו, מיני רבים: בג"ץ 4270/22 עטא נ' שר הביטחון, פסקה 11 (18.7.2022); בג"ץ 8145/19 ברי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (2.1.2020)). כעולה מתגובת המשיבה, העתירה הוגשה בטרם התקבלה החלטה סופית בעניין העמדתו לדין של החשוד. לעת עתה התקבלה החלטה על ידי הגורמים המוסמכים בפרקליטות כי אין בחומר הראיות שנאסף עד כה כדי להצדיק הגשת כתב אישום נגד החשוד. עם זאת, החלטה זו אינה מהווה סוף פסוק, בהינתן שהחקירה בנוגע למותו של המנוח עודנה מתנהלת, ובפרט נותר תלוי ועומד תיק החקירה נגד החשוד. הדברים הובהרו הבהר היטב בתגובה המקדמית מטעם המשיבה: "בשלב זה של חקירת התיק, טרם התגבשה כוונה להורות על סגירתו ביחס למי מהחשודים". נוכח האמור, ברי כי בכל הנוגע לסעד הראשון, העתירה שבפנינו היא עתירה מוקדמת – וככזו, דינה להידחות על הסף (בג"ץ 4397/09 קבלאווי נ' השר לביטחון פנים, פסקה 4 (26.7.2009)). זאת, אף מבלי להידרש להלכות הידועות בדבר אמת המידה המצומצמת להתערבותנו בשיקול הדעת של רשויות החקירה והתביעה בתחומי אחריותן, ובפרט ביחס להחלטות הנוגעות לדיות הראיות (ראו, מיני רבים: בג"ץ 1146/20 שחר נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (10.1.2021); בג"ץ 11221/05 נאסר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (19.4.2007)). עוד יצוין כי על פי הנחיית פרקליט המדינה מספר 1.12 – "טיפול ומעקב על תיקי חקירה פתוחים נגד חשודים בעבירת רצח" – מקום בו תיק חקירה נגד חשוד ברצח נותר פתוח, והוחלט כי יש להמשיך בחקירה, תתקיים "ישיבת סטטוס" עתית (לכל הפחות אחת לשנה), כדי לבחון האם חלה התקדמות בחקירה והאם קיימת הצדקה להמשך הותרת התיק פתוח. חזקה על הגורמים הרלוונטיים (פרקליטות המחוז והיחידה החוקרת) כי יקיימו ישיבות סטטוס כאמור. למותר לציין שככל שתתקבל החלטה על סגירת תיק החקירה נגד החשוד בענייננו – תהא פתוחה הדרך בפני העותרים לנקוט בהליכים המוקנים להם בדין (כמפורט בסעיפים 63–65 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). למעלה מן הצורך, אוסיף כי מצאתי טעם בטענת המשיבה, לפיה יש לדחות את העתירה על הסף אף מהטעם שהעותרים לא צירפו כמשיב לעתירה את החשוד, אשר עלול להיפגע באופן ממשי מקבלתה (בג״ץ 3553/18 פלוני נ׳ פרקליט מחוז הדרום (פלילי), פסקה 7 (4.9.2019); בג"ץ 1019/15 פלוני נ' פרקליטות מחוז תל אביב פלילי, פסקה 12 (14.7.2015)). בכל הנוגע לסעד שעניינו קבלת חומרי חקירה, סבורני כי אין כל עילה להתערבותנו. המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לזכותם של נפגעי עבירה וגורמים נוספים לעיון בחומר חקירה טרם הגשת כתב אישום היא הנחיית פרקליט המדינה מספר 14.8, אשר נזכרה לעיל, ובהתאם לאמור בה אין בסיס לעתירה דנן. חברי השופט י' עמית, עמד על הדין בעניין קבלת חומרי חקירה כאמור, כעולה מההנחיה: "הנחית פרקליט המדינה מגדירה את השיקולים ביניהם נדרשת הרשות לאזן בבואה להכריע בבקשה לעיון במידע מתוך תיק חקירה. התנאי הבסיסי לצורך התרת העיון הוא קיומו של אינטרס לגיטימי לכך, שייבחן על פי זהות המבקש, זיקתו למידע ומטרת העיון (ראו סעיפים 6 ו10-15 להנחיה). בהתקיים אינטרס לגיטימי, יש לאזנו למול שאר האינטרסים והשיקולים הרלוונטיים, אשר המרכזי שבהם הוא שמירה על תפקודן התקין של רשויות אכיפת החוק, כפי שמורה סעיף 7 להנחיה: 'ככלל, ובראש בראשונה, יש להימנע ממסירת מידע, כאשר קיים חשש לפגיעה בתכלית שלשמה הוא נאסף – קרי, חשש לפגיעה בחקירה או בהליך הפלילי הנובע ממנה' (וראו גם סעיף 15). לצורך הבטחת אינטרס זה נקבע בהנחיה כי, ככלל, לא יימסר מידע מתיק חקירה שטרם נסתיימה, למעט במקרים חריגים. שיקולים נוספים שצריכים להישקל למול האינטרס הלגיטימי בעיון הם – אמון הציבור ברשויות אכיפת החוק; מניעת שימוש לרעה בהליכי חקירה; מניעת פגיעה בחקירות אחרות שההליכים בעניינן טרם נסתיימו; מניעת חשיפה של שיטות פעולה או אמצעי חקירה של רשויות החקירה; חשש לפגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים; חשש לפגיעה בנכונות הציבור לשתף פעולה עם גורמי החקירה, וכיו"ב" (בג"ץ 5676/19 טקה נ' המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה, פסקה 5 (29.10.2019); ההדגשה הוספה – י' כ'). בענייננו, כאמור, טרם התקבלה החלטה סופית בתיק החקירה. הכלל הוא כי במקרים אלו לא יימסרו חומרי חקירה, למעט במקרים חריגים (ראו: סעיף 7 וסעיף 15(א) להנחיית פרקליט המדינה). מלבד הדרישה לקבלת חומרים אלו, העותרים לא הציגו בפנייתם לפרקליטות ולו ראשית טיעון שיש בו כדי להצדיק סטייה מהכלל האמור, וכך גם בעתירה דנן. בנסיבות אלו, נראה כי העתירה אינה מגלה כל עילה ביחס לסעד העוסק בקבלת חומרי החקירה.    סוף דבר: עם כל ההבנה לכאבם ולצערם של העותרים, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.   ניתן היום, ‏י"ז באייר התשפ"ג (‏8.5.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23006630_L02.docx מג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1