נציגות פרויקט מגדלי בארי-נהרדא תל אביב נ. ג'קי רוזנבלום (גור

החלטה בתיק בר"ם 663/11 בבית המשפט העליון בר"ם 663/11 בפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקשת: נציגות פרויקט מגדלי בארי-נהרדעא תל אביב נ ג ד המשיבים: 1. ג'קי רוזנבלום (גורן) 2. דן חיימוביץ 3. מיכאל בירנהק 4. רונן שמיר 5. עיריית תל אביב 6. הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב 7. מגדלי בארי שלמה המלך בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 13.1.11 בעת"מ 2111/09 שניתנה על-ידי כב' סגנית הנשיא, ש' גדות בשם המבקשת: עו"ד ישראל פפר, עו"ד אילן כהן, עו"ד איתי רוזנברג בשם המשיבים 4-1: בעצמם בשם המשיב 6-5: עו"ד שרי אורן בשם המשיבה 7: עו"ד ענת בירן, עו"ד ורד מאירוביץ סייג פסק-דין 1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, שבגדרה נדחתה בקשת המבקשת להצטרף כצד לעתירה המתנהלת בין המשיבים. העתירה אליה בקשו המבקשים להצטרף הוגשה על-ידי המשיבים 4-1 (להלן: העותרים) ביולי 2009, ועניינה הקצאת מקומות חניה בפרויקט מגורים "מגדלי בארי-נהרדעא" בתל-אביב (להלן: הפרויקט), לטובת תושבי הרחובות הסמוכים. במסגרת העתירה, ביקשו העותרים מבית המשפט להצהיר כי יש לפרש סעיף מסוים בתוכנית המתאר המפורטת מכוחה הוקם הפרויקט, כך ש-80 מקומות חניה בחניון הפרויקט יוקצו לתושבי הסביבה ללא תשלום. המשיבים 7-5 (להלן: המשיבים לעתירה) טענו בתגובה כי כוונת רשויות התכנון הייתה כי הקצאת מקומות החניה בפרויקט, לתושבי הסביבה, תיעשה בתשלום. 2. ביום 22.11.10, בשלב הסיכומים בעתירה, הגישה המבקשת - נציגות דיירי הפרויקט - בקשת הצטרפות להליך בטענה כי זכויות דיירי הפרויקט, לרבות זכויותיהם הקנייניות, עשויות להיפגע באופן מהותי כתוצאה מן העתירה, אם לא תצורף להליך. בבקשתה, הביעה המבקשת את התנגדותה לעמדת העותרים, שלפיה חניון הפרויקט יהיה פתוח לתושבי הסביבה, וטענה כי הקצאת מקומות החניה צריכה להיעשות עבור קבוצה מוגדרת וידועה מקרב תושבי הרחובות הסמוכים לפרויקט, באופן שמקומות החניה יוקצו למשתמשים ספציפיים. המבקשת לא הביעה כל עמדה בשאלה אם ההקצאה תיעשה בתשלום או ללא תשלום. העותרים הביעו התנגדותם לבקשה, המשיבים 6-5 תמכו בצירוף המבקשת להליך ואילו המשיבה 7 השאירה את הצירוף לשיקול דעת בית המשפט, תוך התנגדות להעלאת טענות החורגות ממסגרת העתירה. 3. בתום הדיון בבקשת ההצטרפות, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' גדות) את בקשתה של המבקשת, בשל השיהוי הרב בהגשתה. בית המשפט הוסיף כי לא צורף לבקשה תצהיר המסביר את סיבת השיהוי. עוד קבע בית המשפט כי גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה מן הטעם שטענות המבקשת, שבגינן התבקשה הצטרפותה, אינן רלוונטיות לעתירה ולסעדים שהתבקשו בה, שנוגעים בעיקרם לסוגית התשלום עבור מקומות החניה. עם זאת, ציין בית המשפט כי טענות המבקשת בכל הנוגע לשמירת זכויותיה ראויות לציון, וכי יינתן להן משקל בעת מתן פסק-הדין תוך נקיטת משנה זהירות שלא לחרוג מן הסעדים המבוקשים באופן שעלול לפגוע בזכויות דיירי הפרויקט. 4. מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוענת המבקשת כי בית המשפט קמא שגה בדחותו את בקשתה להצטרף להליך. המבקשת מבהירה כי היא מבקשת לנקוט עמדה אך בשאלת הקצאת מקומות החניה לקבוצה מוגדרת וידועה של משתמשים, מבלי להביע עמדה באשר לדרך ההקצאה (בתשלום או ללא תשלום). לגישת המבקשת, אף שבית המשפט הגביל את הכרעתו לשאלת התשלום עבור מקומות החניה, סוגית מסוימוּת הקצאת מקומות החניה מהווה חלק בלתי נפרד מהנושאים והשיקולים שעליו לשקול בבואו להכריע בשאלה. בהקשר זה טוענת המבקשת, כי אם יוכר החניון כחניון פתוח עבור תושבי הרחובות הסמוכים, ולא תהיה בקרה על היוצאים והנכנסים אליו, תיגרם פגיעה משמעותית בזכויותיהם הקנייניות, הביטחוניות, החוזיות והאחרות של דיירי הפרויקט. זאת, במיוחד נוכח העובדה שבחוזי הרכישה של דיירי הפרויקט נקבע כי לא תהיה גריעה או פגיעה ברכושם. עוד טוענת המבקשת, כי הצטרפותה לא תפגע ביעילות הדיון מאחר שבמהלך ההליך לא נשמעו עדים או נערכו חקירות בפני בית המשפט, ועיקר החלטותיו עד כה התבססו על טיעונים בכתב. כמו-כן, היא מציינת כי אין בכוונתה להגיש מסמכים או ראיות נוספות שיעכבו את הדיון. המבקשת מדגישה כי אם לא יישמעו טענותיה ולא תתקבל הכרעה בעניין מסוימות הקצאת מקומות החניה, הדבר עלול לגרור פתיחה של הליכים והתדיינויות משפטיות נוספות שיהיה בהם להביא לכפל דיונים. יתרה מכך, רובם המכריע של הצדדים לעתירה הביעו תמיכתם בבקשת הצטרפותה. באשר לסוגית השיהוי, טוענת המבקשת כי לנוכח תקנה 6(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים) ותקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין בשיהוי כדי למנוע ממנה מלהשמיע טענותיה בפני בית המשפט מקום שבו יש חשש לפגיעה בזכויותיה. המבקשת חוזרת על טענתה כי בשל ריבוי הדיירים בפרויקט אין ביכולתה לדעת מי מהם ידע על אודות ההליך, ולפיכך לא היה באפשרותה להגיש תצהיר בשם כלל דיירי הפרויקט בנוגע לסיבת השיהוי. בהקשר זה, היא מציינת כי נציגות דיירי הפרויקט נבחרה חודשים רבים לאחר פתיחת ההליך, דבר שהוביל, מטבע הדברים, לשיהוי בהגשת הבקשה. 5. בהתאם להחלטתי מיום 13.2.10 הגישו המשיבים תגובה לבקשה. המשיבים 1-4, הם העותרים, הביעו התנגדותם לבקשה. לטענתם אין מקום לקבל את הבקשה מאחר שהעתירה כלל אינה מופנית כלפי המבקשת ולא התבקש כל סעד כנגדה. הם מדגישים כי למבקשת אין כל עמדה בשאלה הנדונה בעתירה, שעניינה פרשנותה של תוכנית המתאר וזכאותם של דיירי הסביבה למקומות חניה ללא תשלום – ולפיכך, טענותיה אינן דרושות לצורך ההכרעה המשפטית בעתירה. העותרים טוענים עוד כי אין כל חשש לפגיעה בזכויותיהם הקנייניות של דיירי הפרויקט מאחר שממילא אין להם כל זכויות קנייניות במקומות החניה שהוקצו לטובת דיירי הסביבה. בנוסף, טוענים הם כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר אף שדבר הקצאת מקומות החניה לטובת תושבי הסביבה פורסם בפומבי במספר מקומות. כמו-כן, צירוף המבקשת יביא לטענתם להתמשכות ההליכים ולעיכוב ביישום תוכנית המתאר ומציאת פתרון למצוקת החניה באזור. המשיבות 6-5 סבורות כי יש לקבל את הבקשה ככל שהיא נוגעת להגבלת השימוש בחניון הפרויקט למשתמשים ספציפיים. המשיבה 7 מותירה את ההחלטה בעניין צירוף המבקשת לשיקול דעתו של בית המשפט בכפוף לכך שלא יועלו על-ידי המבקשת טענות נוספות שיש בהן משום הרחבת חזית. המשיבות 7-5 מדגישות בתגובתן כי סוגיית מסוימות הקצאת מקומות החניה קשורה לסוגית התשלום, מאחר שלא ניתן לייחד את מקומות החניה למשתמשים ספציפיים מבלי לחייבם בתשלום. 6. לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובות לה, החלטתי לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. החלטה בדבר צירוף צד לעתירה, נתונה, ככלל, לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו: תקנה 6(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים הקובעת כי בית המשפט לעניינים מינהליים רשאי להורות על צירופו של עותר או משיב לעתירה, בכל שלב משלבי הדיון). אכן, הערכאה הדיונית היא שמצויה בעמדה הטובה ביותר להכריע אם נכון וראוי לצרף בעל דין בשלב הדיוני של ההליכים. ביכולתה לשקול אם הצד שצירופו התבקש הוא "מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה", כלשונה של הסיפא לתקנה 6(א) לתקנות; מהי תרומתו של אותו צד לניהול ההליך ועד כמה הוא נחוץ לצורך בירור הסוגיה שבמחלוקת; כיצד ישפיע צירופו על היעילות הדיונית של ההליך; וכן מהי מידת האפשרות שעומדת לאותו צד להשמיע טענותיו ולשמור על זכויותיו, שלא בגדרה של אותה עתירה (ראו בר"ם 747/10 וייס נ' שפיר מבנים ונכסים בע"מ (לא פורסם, 26.4.10)); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי – סדרי הדין והראיות בבתי המשפט לעניינים מינהליים 200-196 (2011)). ככלל, התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים כגון אלו תעשה בצורה מצומצמת ובמקרים חריגים. על יסוד אמות המידה הנזכרות לעיל, מצאתי כי בנסיבות המקרה שלפנינו יש מקום להתיר את צירופה של המבקשת כמשיבה לעתירה. העתירה מכוונת – כאמור – לפרשנותה של תוכנית המתאר בכל הנוגע לסוגית התשלום עבור מקומות החניה שיוקצו לדיירי הסביבה בפרויקט. מבלי להכריע בסוגיה לגופה, נראה כי דיירי הפרויקט עשויים להיות מושפעים מפסק הדין שיינתן בעתירה. בית המשפט המחוזי לא עצם עיניו לעובדה זו, והבהיר בהחלטתו כי עניינם של דיירי הפרויקט יילקח בחשבון בעת ההכרעה, וכי בית המשפט יימנע ממתן סעד שיפגע בזכויותיהם. להשקפתי, אין די בכך. אמנם, המבקשת אינה נוקטת עמדה בשאלת החיוב בתשלום עבור החניה – שעליה נסבה העתירה. ואולם, נראה כי לא ניתן להפריד את הדיון בנושא זה מהדיון בנושא הגבלת השימוש למשתמשים ספציפיים שאותו מעלה המבקשת, שכן – למצער להשקפת הועדה המקומית והמשיבה 7 – לא ניתן לייחד מקומות חנייה למשתמשים ספציפיים מבלי לחייבם בתשלום. נראה, אפוא, שקודם להכרעה בעתירה על היבטיה השונים, ראוי לשמוע גם את עמדתם של דיירי הפרוייקט, בהינתן האפשרות לפגיעה פוטנציאלית בהם, כאמור לעיל. אכן, יש להצר על השיהוי בהגשת הבקשה להצטרפות. עם זאת, לא מצאתי כי בשיהוי זה יש כדי לחסום את דרכה של המבקשת לבית המשפט בהליך זה, בפרט בנסיבות שבהן ההכרעה בהליך מתבססת על טיעוני הצדדים בכתב. אף אם נגרם שיבוש ועיכוב מה בניהולו התקין של ההליך, בשל השלב המאוחר שבו הוגשה בקשת ההצטרפות, נראה כי צירופה של המבקשת יאפשר הכרעה במכלול ההיבטים של המחלוקת, וימנע כפל התדיינות שלא לצורך. כמו-כן, מענה מידתי לעיכוב בסיום ההליך יוכל להיות בחיוב המבקשת בהוצאות הבקשה. 7. על יסוד טעמים אלה, הערעור מתקבל. המבקשת תצורף כמשיבה לעתירה. בית המשפט לעניינים מינהליים יורה על סדרי השלמת הטיעונים לפי שיקול דעתו. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים 4-1, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, בסכום כולל של 8,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ז באדר א התשע"א (‏03.3.2011). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11006630_M02.doc שז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il