בג"ץ 6625-21
טרם נותח

שלמה כהן נ. משטרת ישראל

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6625/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: שלמה כהן נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. בית משפט השלום כפר-סבא עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד סער עמית פסק-דין השופט ע' פוגלמן: בגדרי העתירה שלפנינו מבקש העותר כי נוציא צו על תנאי שיורה למשיבה 1, משטרת ישראל, ליתן טעם מדוע לא יבוטל כתב האישום שהוגש בעניינו; ולמשיב 2, בית משפט השלום בכפר סבא, ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו מיום 15.8.2021 שדחתה את בקשת העותר לביטול כתב האישום. ביום 2.12.2019 הוגש נגד העותר כתב אישום שמייחס לו עבירה של ניהול עסק ללא רישיון (להלן: כתב האישום השני). כתב אישום זה הוגש באמצעות משטרת ישראל. כשנה וחצי לפני הגשת כתב אישום זה, הגישה עיריית כפר סבא כתב אישום נגד המשיב אשר ייחס לו את אותן העבירות (להלן: כתב האישום הראשון). בסופו של דיון שהתקיים בשני התיקים ביום 10.12.2020 נעתר בית המשפט לבקשת עיריית כפר סבא לחזור בה מכתב האישום. ביום 11.3.2021 העלה העותר טענות מקדמיות לביטול כתב האישום השני, ובהן טענת חוסר סמכות. ביום 15.8.2021 דחה בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד סגן הנשיאה ע' פרייז) את טענותיו המקדמיות של העותר. בית המשפט קבע כי נתונה לו סמכות מקבילה לדון בכתב האישום וכי ההחלטה שלפיה התיק שניהלה עיריית כפר סבא ייסגר וההליך שמנהלת משטרת ישראל ימשך התקבלה על ידי גורם שהוסמך על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ומשכך "רופא" הפגם שנגרם בפתיחת הליכי חקירה מקבילים ובהגשת כתבי אישום מקבילים. אשר לטענת העותר בעניין פסול בכתב האישום, נקבע כי על אף שכתב האישום הראשון נוסח באופן מפורט יותר מכתב האישום השני, כתב האישום השני נוסח באופן שעומד בתנאי סעיף 10 להנחיית פרקליט המדינה 1.3 "הכנה וניסוח כתב אישום" (27.12.2017) (להלן: הנחיית פרקליט המדינה) וכן בתנאי סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. עוד הודגש כי אף אם ניסוח כתב האישום לא היה בהתאם להנחיית פרקליט המדינה, אין הדבר מצדיק בנסיבות המקרה דנן את התערבות בית המשפט, בין היתר משלא ניתן לטעון כי פגם זה פגע בהגנת העותר. על העותר הוטלו הוצאות משפט בשל ניצול לרעה של זכויותיו בהליך הפלילי. מכאן העתירה שלפנינו, שבגדרה, בעיקרם של דברים, חוזר העותר על הטענות שטען לפני בית משפט השלום. לטענת העותר, כתב האישום השני הוגש בחוסר סמכות ובניגוד לאמור בסעיף 19א(ז) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 שקובע כי בנקיטת פעולת אכיפה על ידי הרשות בעניין עיסוק בעסק הטעון רישוי בלא רישיון, לא יבוצעו באותו העניין פעולות אכיפה על ידי גורם אכיפה אחר. כנטען, הסמכות הבלעדית בהקשר זה נתונה בענייננו לעיריית כפר סבא, והמשטרה הייתה מנועה מלהגיש כתב אישום נוסף באותו עניין. לדבריו, על מנת להביא את הפגם המינהלי על תיקונו, יש לבטל את כתב האישום השני, וככל שתרצה בכך, תוכל עיריית כבר סבא להגיש כתב אישום חדש נגדו ולהעבירו, בהמשך, לטיפול המשטרה. נוסף על כך, טוען העותר כי כתב האישום השני אינו מפורט דיו והוגש בניגוד להנחיית פרקליט המדינה. העותר מדגיש כי המשך ההליך נגדו יביא לעינוי דין ממושך ו"יגרום לעותר לנזק בלתי הפיך, שערעור על פסק הדין הסופי לא יתקן, ולא יהיה ניתן להשיבו למצבו קודם להגשת כתב האישום הלא חוקי" (סעיף 20 לעתירה). לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כפי שנפסק לא אחת, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ביניים בהליך הפלילי (בג"ץ 936/18 אבוטבול נ' בית המשפט המחוזי מרכז לוד, פסקה 7 (7.2.2018); 1020/12 סמואל נ' בית המשפט השלום בתל אביב-יפו, פסקה 10 (16.2.2012); בג"ץ 9053/10 פרקש נ' כבוד השופט אביחי דורון בית משפט השלום תל אביב, פסקה 2 (14.2.2011)). התערבות בהחלטה כאמור, שמורה למקרים נדירים וחריגים שבהם מתעוררת בעיה מהותית של חוסר סמכות או שרירות קיצונית (בג"ץ 936/18 אבוטבול נ' בית המשפט המחוזי מרכז לוד, פסקה 7 (2018); בג"ץ 8832/16 יוסיבוף נ' שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו, פסקה 7 (2016)). לא מצאתי כי המקרה דנן הוא מסוג המקרים החריגים שמצדיקים את התערבותנו. טענותיו של העותר נשמעו בבית משפט השלום, וניתנה בהן החלטה מפורטת ומנומקת. מובן שככל שיסתיים ההליך בעניינו בהרשעה (וברי כי איננו נוקטים עמדה לגופם של דברים), דרכו תהא פתוחה להעלות טענותיו בערעור לפני הערכאה המוסמכת (בג"ץ 7210/20 טאייב נ' בית משפט השלום קריות, פסקה 7 (28.10.2020)). טענתו של העותר בדבר נזק בלתי הפיך שיגרם לו ככל שימשך ההליך בעניינו לא פורטה, ולא התרשמתי שמדובר בנזק שלא ניתן יהיה לתקנו באמצעות ערעור על פסק הדין הסופי (בג"ץ 1638/17 ריסבי-רז נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (9.4.2017)). העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א בחשון התשפ"ב (‏27.10.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21066250_M01.docx טו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1