שי נ' ממשלת ישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 66241-03-25 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותר: שמואל שי נגד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. שר האוצר 3. כנסת ישראל 4. היועצת המשפטית לממשלה עתירה לצו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת רות רונן: העותר (שאיננו מיוצג), הגיש את העתירה דנן בטענה לפיה נפלו פגמים חוקתיים בתקציב המדינה לשנת הכספים 2025, אשר אושר ביום 25.3.2025 בכנסת. לטענתו, במסגרת התקציב "הוטלו גזרות כלכליות קשות שכללו העלאות מיסים [...], אך במקביל הוזרמו מעל 5 מיליארד ש"ח תחת ההגדרה 'כספים קואליציונים', חלקם ללא שקיפות או קריטריונים ברורים". בכך נעשה לטענתו שימוש לרעה בכספים קואליציוניים לצרכים פוליטיים, באופן הפוגע בעקרון השוויון. כמו כן, נטען כי אף שהובטח לציבור כי ייסגרו חלק ממשרדי הממשלה, בפועל הובאו לאישור תקציבי אותם משרדים. עוד צוין כי הצעת חוק התקציב לא הונחה על שולחן הכנסת במועד האחרון הקבוע בחוק יסוד: משק המדינה, ומכאן שנמנע דיון ראוי וחיוני באישור התקציב. אשר על כן, מבקש העותר כי ניתן צו על תנאי "שיורה למשיבים לנמק מדוע לא יבוטל תקציב המדינה לשנת 2025 או לחילופין – מדוע לא יבוטלו סעיפי הכספים הקואליציוניים, והמשרדים שנקבע כי ייסגרו". לאחר שעיינו בטענות העותר, אנו סבורים כי אין מנוס מדחיית העתירה על הסף מבלי לבקש את תגובת המשיבים, בהעדר תשתית עובדתית לאמור בה. תקנה 2 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984 מורה כי עתירה למתן צו על תנאי תפרט את "הנימוקים, שבעובדה ושבחוק, שעליהם היא מתבססת". העותר אינו מניח תשתית עובדתית לטענותיו כלפי חוקתיות הוראות חוק התקציב. כך, טענת העותר כי נעשה שימוש לרעה בתקציבים באופן לא שוויוני, לא נסמכה על כל הוראה קונקרטית. הוא הדין ביחס לטענה כי "תקציב משרדים ללא תכלית ציבורית ברורה" מהווה פגיעה בחובת ההגינות השלטונית, אשר נטענה באופן כללי וללא בסיס עובדתי. כך גם הטענות לפגמים הליכיים באישור החוק לא נסמכו על כל התייחסות עובדתית להליכי חקיקתו. העתירה נדחית אפוא. בהינתן הנימוקים שצוינו בבקשת העותר לפטור מאגרה – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו אדר תשפ"ה (26 מרץ 2025). נעם סולברג שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת