יחיא ביסאן נ. מדינת ישראל

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6624/23 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: יחיא ביסאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.7.2023 ב-ת"פ 21075-08-18 שניתן על-ידי השופטת ט' חיימוביץ' תאריך הישיבה: כ"ח בניסן התשפ"ד (6.5.2024) בשם המערער: עו"ד אורית חיון בשם המשיבה: עו"ד יצחק פרדמן בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס סיון קוריס פסק-דין השופט י' אלרון: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ט' חיימוביץ') ב-ת"פ 21075-08-18 מיום 19.7.2023, בגדרו נגזר על המערער עונש של 5 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד ענישה נלווית, בגין הרשעתו בעבירת דרישת נכס באיומים. הערעור נסוב על חומרת העונש. תמצית כתב האישום המתוקן כמתואר בכתב האישום המתוקן, המערער ונאשם נוסף, שירתו כשוטרי סיור במשטרת ישראל בתחנת "שר"ת" בתל-אביב. תחנה זו חולשת על אזור התחנה המרכזית וסביבתה, בו מתגוררים נתינים זרים רבים, ביניהם פליטים ללא אישורי שהיה כדין בישראל (להלן: העובדים הזרים). בשעות הפנאי, יש עובדים זרים הנוהגים לשחק משחקי קלפים וקוביות האסורים על פי חוק, בדירות בשכונה אשר הוסבו לצורך כך. ביום 15.6.2018 בשעה 19:00 לערך, המערער הגיע במהלך משמרת לאחת הדירות המשמשות לעריכת המשחקים האסורים, אשר מנוהלת על ידי המתלונן. המערער, בעודו לובש מדי משטרה ונושא אקדח משטרתי, הורה לכל הנוכחים בדירה לעזוב לאלתר, למעט המתלונן. בשלב זה, המערער החל לבצע חיפוש בדירה – ללא סמכות, וכל זאת במטרה למצוא כסף. לאחר מכן, המתלונן רוקן את כיסיו בהוראת המערער, והמערער נטל ממנו 4,000 ש"ח שהוציא מכיסיו. המתלונן ביקש מהמערער את כספו בחזרה, והלה בתגובה הנחה אותו להתלוות אחריו לרחוב סמוך. או אז, לאחר שהגיעה למקום ניידת משטרה, המערער הורה למתלונן לעזוב את המקום, תוך שהמערער מותיר את הכסף ברשותו. בגין מעשים אלו יוחסה למערער עבירת דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 רישה לחוק העונשין, התשל"ז-1977. גזר הדין המערער הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש. בית המשפט המחוזי קבע בגזר דינו כי המערער פגע במידה בינונית בערכים המוגנים בעבירה, בכללם, ביטחון האדם וקניינו, אמון הציבור במשטרה וטוהר המידות. בפרט, הודגשה עובדת היות המערער שוטר שביצע את העבירה במסגרת מילוי תפקידו, בעודו לבוש מדי משטרה ותוך שביצע חיפוש בדירה ללא סמכות חוקית. בנוסף, בית המשפט נתן דעתו לנסיבות ביצוע העבירה, בין היתר, לנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה – הן נזקים כספיים שנגרמו למתלונן, הן נזקי הפגיעה באמון הציבור במשטרת ישראל, בייחוד בקרב אוכלוסיית מהגרי העבודה המוחלשת. בהינתן האמור, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם הוא בין 5 ל-12 חודשי מאסר בפועל. בגזירת עונשו של המערער בגדרי המתחם, בית המשפט המחוזי שקל, בין השאר, את נסיבותיו האישיות, בכללן, גילו הצעיר; פיטוריו מהמשטרה בעקבות מעשה העבירה; הודאתו במעשים, והבעת חרטה על ביצועם; העובדה כי המערער פעל לתקן את תוצאת מעשיו, עת שילם פיצוי למתלונן. כמו כן, בית המשפט התחשב בהתרשמות שירות המבחן שלפיה המערער "מתאמץ" לחזור למוטב, ואף ביקש להשתלב בהליך טיפולי על מנת שאירוע דומה לעבירה לא יחזור על עצמו בעתיד. עוד הודגש כי אין מקום לחרוג בעניינו של המערער מגדרי המתחם מטעמי שיקום. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את בקשת המערער לביטול הרשעתו, מאחר שלא מתקיימים שני התנאים הדרושים לכך. ראשית, אין המדובר בסוג עבירה המאפשר לוותר על ההרשעה אלא בעבירה אשר "מציגה כיעור מיוחד", כלשון בית המשפט, לנוכח ניצול לרעה של סמכות המערער כשוטר. שנית, הודגש כי אין ודאות שבשל ההרשעה המערער לא יוסמך בקורס קציני בטיחות אותו עבר לאחרונה, וממילא דרישות התפקיד היו ידועות לו טרם החל לימודיו בקורס. בשקלול האמור לעיל, בית המשפט המחוזי גזר על המערער 5 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירת רכוש מסוג עוון או פשע, למשך 3 שנים; צו מבחן למשך 12 חודשים; ותשלום פיצוי כספי למתלונן. טענות הצדדים בערעור לטענת המערער, בית המשפט המחוזי שגה בגזר דינו הן בכך שלא ביטל את הרשעתו, הן בחומרת העונש שגזר עליו. לשיטתו, היה על בית המשפט המחוזי לבטל את הרשעתו מאחר שמתקיימים שני התנאים הנדרשים – ראשית, הרשעתו תוביל לשלילת רישיונו כקצין בטיחות בתעבורה ולכך שיאבד את מקום עבודתו, כך שההרשעה תיפגע בו באופן קונקרטי ומשמעותי; שנית, נטען כי מבלי להקל ראש במעשיו, אין מדובר "ברף העליון של העבירות", מאחר שלא נעשה שימוש בכוח, מדובר בסכום כסף קטן והוא אף לקח אחריות ופיצה את המתלונן. זאת ועוד, לטענת המערער, בית המשפט המחוזי שגה והחמיר יתר על המידה בעונש שנגזר עליו. נטען כי מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינו חורג לחומרה ממתחמי ענישה אשר נקבעו במקרים דומים ואף לא מתחשב כראוי במכלול נסיבות ביצוע העבירה, ובכללן, העובדה כי זו בוצעה כלפי "עבריין שמנהל מועדוני הימורים", כלשון באת-כוח המערער. כך גם נטען כי בגזירת העונש בגדרי המתחם, לא ניתן משקל מספק לתיקון המשמעותי של כתב האישום; לחלוף הזמן מביצוע העבירה; ל"מחיר הכבד" ששילם בעקבות ההליך; וכן, להליך הטיפולי-שיקומי שעבר במרוצת השנים. כמו כן, נטען כי בית המשפט סטה ללא נימוק מהמלצת שירות המבחן להשית עליו עונש של"צ בן 200 שעות בלבד. מנגד, לעמדת המשיבה, העונש שנגזר על המערער הולם את חומרת מעשיו – ואף מקל עמו משלא נגזר עליו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. בפרט, הדגיש בא-כוח המשיבה את החומרה הנודעת למעשי המערער שביצע את העבירות תוך שהוא לבוש מדי משטרה וכאשר הוא משתמש בסמכותו כשוטר ועובד ציבור. יתרה מזו, ביחס לטענת השיקום בעניינו של המערער, הובהר כי מתסקירי שירות המבחן עולה כי הוא מצוי ב"הבנה ראשונית בלבד" של חומרת מעשיו, וכי עודנו שולל כל נזקקות טיפולית. על כן, משבית המשפט המחוזי התחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים, אין להתערב בעונש שנגזר על המערער ההולם את חומרת מעשיו. לקראת הדיון בעניינו של המערער, הוגש תסקיר עדכני מטעם שירות המבחן, אשר ממנו עולה כי המערער מתמיד להשתתף בטיפול פרטני בו שולב החל מחודש פברואר 2024, וכי לאחר פיטוריו מהמשטרה השתלב בתעסוקה והקפיד על אורח חיים "יצרני". משכך, הומלץ להטיל על המערער צו של"צ בהיקף של 350 שעות, חלף רכיב עבודות השירות שנגזר עליו. יחד עם זאת, צוין כי לנוכח אופי העבירה וחומרתה, ומאחר שלא צפויה פגיעה קונקרטית בתעסוקתו הנוכחית של המערער, אין הצדקה להמלצה על אי-הרשעתו בדין. דיון והכרעה הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים שבהם ניכרת חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, או כאשר נפלה על פני הדברים טעות מהותית ובולטת בגזר הדין (ע"פ 4070/23 זהרה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (4.4.2024)). בהינתן אמות מידה אלו, ניכר שאין מקום לקבל את הערעור. עבודת השיטור כרוכה מטיבה בחיכוך בין השוטר לבין אזרחים מפרי חוק. החשיפה המובנית להתנהגויות שוליות ועברייניות מזמנת אתגרים אתיים, הדורשים מכל שוטר הקפדה על טוהר המידות בכל צעד ושעל. אמת-מידה זו אינה מתקהה אף כאשר לנגד השוטר ניצב חשוד בעבירות פליליות, ובוודאי שאין בכך הצדקה לנהוג בעבריינות. הסמכות המסורה לשוטרי ישראל היא אשר מאפשרת את מלאכת אכיפת החוק תוך הגנה מרבית על שלום הציבור; לצד זאת, היא נושאת עמה אחריות גדולה לייצג היטב את הציבור ואת מערכת אכיפת החוק, ולהוות דוגמה אישית והתנהגות מאופקת אשר לא יהיה בה משום ניצול לרעה של הסמכות (רע"פ 2310/07 יום טוב נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (13.3.2007)). אי לכך, כאשר שוטר מנצל לרעה את הסמכות שהוענקה לו ואת הכוח הנלווה לה, הפגיעה אינה מסתכמת בנזק הקונקרטי שסובל נפגע העבירה. אדוות הפגיעה מתפשטות במהרה לעבר אמון הציבור במערכת אכיפת החוק ונציגיו בכלל, ובמשטרת ישראל בפרט (רע"פ 1259/23 מרעי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (12.3.2023)). נדבך נוסף של חומרה נודע למעשי המערער אשר הופנו כלפי אוכלוסייה מוחלשת ביותר – אוכלוסיית העובדים הזרים. לא אחת נכתב על הקשיים הרבים עמם הם נאלצים להתמודד במהלך שהותם בישראל. אלו, מגיעים ארצה כנטע זר, נטולי שפה מתאימה, בעלי תרבות שונה ובהיותם במצב סוציו-אקונומי קשה. על רקע זה, צורמת במיוחד התנהלות המערער אשר שלח ידו ונטל את קניינו המועט של המתלונן. בנוסף, וכפי שהטעים היטב בית המשפט המחוזי, אוכלוסיית העובדים הזרים חוששת ממילא מפני המשטרה ונוטה שלא לתת אמון בגורמי השלטון והאכיפה. עתה, בשל מעשי המערער, סדק נוסף נבקע ביחסים שבין העובדים הזרים לבין המשטרה. בהינתן האמור, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, ניכר כי מתחם העונש שבית המשפט המחוזי קבע הולם את חומרת מעשי המערער, ואף מקל עמו במידת מה. אף ביתר טענות המערער איני מוצא ממש. בית המשפט המחוזי התחשב כנדרש במכלול נסיבותיו האישיות, בין השאר, באחריות שנטל על מעשיו, במאמציו לשוב אל המוטב ובחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה. כך גם ביחס לשיקולי שיקום, כידוע, שיקולים אלו על אף חשיבותם הרבה – אינם חזות הכול (ע"פ 8622/21 הולר נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (15.5.2022)). המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט בבואו לגזור את דינו של הנאשם, אלא כשמה כן היא – המלצה אשר נועדה לסייע לבית המשפט במלאכת הטלת העונש, עת נבחנים מכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת (ע"פ 2654/22 מדינת ישראל נ' דישלבסקי, פסקה 12 (6.12.2022)). בשקלול האמור, בית המשפט המחוזי קבע את עונשו של המערער בתחתית מתחם העונש ההולם ולא מתקיים טעם ראוי לחרוג לקולה מגדרי המתחם. מכאן, לטענות המערער כי יש לבטל את הרשעתו בדין. כידוע, דרך המלך היא כי יש להרשיע בדין נאשם אשר הוכחה אשמתו במיוחס לו. יחד עם זאת, הדין מכיר במפורש גם באפשרות של אי-הרשעה, חרף הקביעה כי הנאשם ביצע את העבירה. המבקש להחיל חריג זה בעניינו נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים – האחד, כי סוג העבירה שביצע מאפשר שלא להרשיעו מבלי שייפגעו באופן מהותי יתר שיקולי הענישה; האחר, כי ההרשעה תיפגע פגיעה חמורה וקונקרטית בשיקומו (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997)). בענייננו, מקובלות עליי דרך הילוכו של בית המשפט המחוזי ומסקנתו כי לא מתקיימים שני התנאים הדרושים לאי-הרשעה. מעשי המערער, ובפרט העובדה כי חצה את הגבול מאוכף חוק למפר חוק, על כל המשתמע מכך, מחייבים הרשעה בדין בהתאם לחומרתם. כמו כן, וכפי שאף התרשם שירות המבחן, הרשעתו לא צפויה לפגוע באופן קונקרטי בתעסוקתו הנוכחית. כך גם פגיעה אפשרית בתכניות תעסוקה עתידיות של המערער, אינה מצדיקה אי-הרשעה בנסיבות העבירה שביצע. בהינתן האמור, איני מוצא להתערב בעונש שנגזר על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט שקלל כראוי את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, את נסיבותיו האישיות של המערער ואת מדיניות הענישה הנוהגת. העונש אשר נגזר על המערער אינו מופרז לנוכח חומרת מעשיו – ודומה שיש בו גם כדי להקל עמו. אשר על כן, דין הערעור להידחות וכך אציע לחברי וחברתי לעשות. ש ו פ ט השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ג' כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלרון. המערער יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל בדרך של עבודות שירות ביום 26.5.2024 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות, ביחידת ברקאי שלוחת צפון, מתחם כלא מגידו, או על-פי החלטת הממונה. ניתן היום, ‏י"א באייר התשפ"ד (‏19.5.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23066240_J03.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1