חגי אברהם נ. מדינת ישראל

3 בבית המשפט העליון עפ"ג 66176-09-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט יחיאל כשר המערער: חגי אברהם נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ר' סולקין), מיום 14.9.2025, בת"פ 34176-02-24 ובת"פ 17040-07-22 תאריך ישיבה: כ"א כסלו, תשפ"ו (11 דצמבר, 2025) בשם המערער: עו"ד מיכאל עירוני; עו"ד הילה שבו בשם המשיבים: עו"ד עידית פרג'ון פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ר' סולקין) בת"פ 34176-02-24 ובת"פ 17040-07-22 מיום 14.9.2025, שבמסגרתו נגזרו על המערער 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, לצד עונשים נלווים. 2. לפי כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המערער בת"פ 34176-02-24 (להלן: תיק האב), בראשית חודש פברואר 2024 החזיק המערער בדירתו נשק מסוג תת מקלע מאולתר (להלן: הנשק) וסמים מסוכנים – 13.6 גרם סם מסוכן מסוג קטמין (להלן: סם הקטמין), ו-70.18 גרם סם מסוכן מסוג אחר. כאשר שוטרים הגיעו לבצע חיפוש בדירתו של המערער, האחרון נמלט לגג הבניין, שם שפך את סם הקטמין במטרה להעלים ראיות, ולאחר מכן פרץ לדירת שכנו, שם החביא את הנשק. אחר הדברים האלו, נעצר המערער על ידי השוטרים. 3. ביום 8.6.2025 ניתנה הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בתיק האב, במסגרתה זוכה הנאשם מחלק מהעבירות שיוחסו לו, והורשע, על סמך הודאתו, בעבירה של החזקה ושימוש בסם הקטמין שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים), ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט, בגין הניסיון להעלים את הסם, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). 4. בהמשך לכך, ביום 6.7.2025, הורשע המערער על סמך הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן נוסף שהוגש נגדו ושצורף לתיק האב (ת"פ 17040-07-22, ולהלן: תיק הצירוף). לפי עובדות כתב אישום זה, בחודש יולי 2022 נהג המערער ברכב ללא רישיון וללא ביטוח. שוטרים שהבחינו במערער ניסו לחסום אותו על מנת למנוע את המשך נסיעתו וקראו לו לעצור, אולם המערער חמק מהם והמשיך בנסיעה פרועה, תוך שהוא גורם לרכבים הנוסעים בנתיב הנגדי לעצור את נסיעתם. בהגיעו לצומת, ביצע המערער פנייה חדה, עלה על מדרכה ופגע באמצעות רכבו ברכב שבו שהו אישה ובנה הפעוט. אף על פי כן, המשיך המערער בנסיעתו, בעוד השוטרים נוסעים בעקבותיו וכורזים לו לעצור. בשלב מסוים עצר המערער את רכבו והחל במנוסה רגלית, ורק אז נעצר על-ידי השוטרים. על בסיס הודאתו כאמור, הורשע המערער בעבירות של נהיגה פוחזת, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין; נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. 5. ביום 14.9.2025 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בקביעת מתחם הענישה, עמד בית המשפט על כך שהעבירות שבהן הורשע המערער מגלמות פגיעה בערכים המוגנים של בריאות הציבור והביטחון האישי, וכן זלזול מתמשך כלפי גורמי אכיפת החוק. בנוגע לתיק האב, ציין בית המשפט המחוזי, בין היתר, את חומרת העבירות שבהן הורשע המערער, את מסוכנותו של סם הקטמין ואת כמות הסם שנתפסה. באשר לתיק הצירוף, הודגש כי הסיכון שיצר המערער למשתמשי הדרך התממש הלכה למעשה בפגיעתו ברכב שבו ישבו אם ובנה הפעוט. בהמשך, הועמד מתחם הענישה בגין העבירות נושא תיק האב על 28-14 חודשי מאסר בפועל, ועל 36-18 חודשי מאסר בפועל בגין העבירות נושא תיק הצירוף. 6. אשר לשיקולים הרלוונטיים לקביעת העונש בתוך מתחם הענישה, ציין בית המשפט המחוזי כי לנאשם עבר פלילי ותעבורתי עשיר, בפרט בעבירות סמים ובעבירות נגד סדרי השלטון והמשפט; וכי עונשים קודמים שהושתו עליו לא הרתיעו אותו, שכן המערער שב למעגל הפשע. לזכותו של המערער נזקפה בעיקר הודאתו באשמה. במכלול שיקולים אלו, נקבע כי יש להעמיד את עונשו של המערער ברף הבינוני-גבוה של מתחמי הענישה; וכי עונשי המאסר בפועל שיושתו עליו בשני התיקים יחפפו חלקית, וזאת לפנים משורת הדין, נוכח העדר זיקה תוכנית או סמיכות זמנים ביניהם. בסופו של יום, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 22 חודשי מאסר בפועל בגין העבירות בתיק האב ו-30 חודשי מאסר בפועל בגין העבירות בתיק הצירוף, ולאחר שקלול החפיפה החלקית – קבע את העונש על 42 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. בנוסף, נגזרו על המערער עונשים נלווים, לרבות מספר עונשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המערער במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירות כגון אלו שבהן הורשע; קנסות כספיים ופסילת רישיון נהיגה למשך 6 שנים. 7. במסגרת הערעור שלפנינו טוען המערער, בעיקרו של דבר, כי מתחמי הענישה שקבע בית המשפט המחוזי אינם עולים בקנה אחד עם הענישה הנוהגת בעבירות שבהן הורשע; וכי העונש שנגזר עליו חמור מדי, בין היתר בשים לב להודאתו, ולכך שהעבירה הפלילית האחרונה שביצע הייתה בשנת 2011. 8. לאחר שעיינו בכתובים ושמענו את הצדדים בדיון לפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 9. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית אך במקרים שבהם ניכרת חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים או כאשר נפלה טעות מהותית ובולטת בגזר הדין (ראו, מני רבים: עפ"ג 54285-07-25 מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 8 (30.9.2025); עפ"ג 66272-01-25 רגב נ' מדינת ישראל, פס' 7 (15.5.2025)). המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו. אף אם תתקבל טענת המערער כי מתחמי הענישה חורגים לחומרה מאלו שנקבעו בפסיקה במקרים דומים, הרי שאין די בכך כדי לבסס טעם להתערבותנו, שכן כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית, באם נוכח כלל הנסיבות והשיקולים התוצאה ראויה. בענייננו, כאמור לעיל, מצא בית המשפט המחוזי להקל עם המערער בדרך של חפיפה חלקית בין העונשים, והעמיד את העונש הכולל על 42 חודשי מאסר בפועל, חלף 52 חודשים, לצד עונשים נלווים. תוצאה סופית זו מאזנת נכונה בין מכלול השיקולים לחובתו ולזכותו של המערער, ואינה חורגת באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת. משאלו הם פני הדברים, אין עילה להתערבותנו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. 10. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ג' טבת תשפ"ו (23 דצמבר 2025). יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט יחיאל כשר שופט