יהודה עיני נ. עמותת בית שלמה

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6617/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ המערער: יהודה עיני נ ג ד המשיבה: עמותת בית שלמה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח, סג"נ) מיום 6.6.2021 בהפ"ב 60657-11-19 בשם המערער: עו"ד שמעון גנון פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח, סג"נ) מיום 6.6.2021 בהפ"ב 60657-11-19, בגדרו נדחתה בקשת המערער לביטול פסק בוררות שניתן ביום 27.10.2013 על ידי בית דין צדק "בנין ציון". איני רואה מקום לשוב על מלוא השתלשלות העניינים בין הצדדים, שכן עיקרי הדברים תוארו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הנתון הדרוש לענייננו הוא כי ביום 27.10.2013 ניתן בבית דין צדק "בנין ציון" פסק בוררות שהכריע בסכסוך שנתגלע בין הצדדים ביחס לעיזבון המנוח יוסף עיני ז"ל, דוֹדוֹ של המערער. פסק הבוררות אוּשר בשנת 2014 על ידי בית המשפט המחוזי (הפ"ב 52557-12-13), ובהמשך אף נדחתה בקשתו של המערער לביטולו (הפ"ב 12766-08-14). ביום 26.11.2019 הגיש המערער בקשה נוספת לביטול פסק הבוררות – היא הבקשה שבה ניתנה הכרעה בפסק הדין מושא ענייננו – במסגרתה הועלו טענות מן הגורן ומן היקב, או כפי שהגדיר זאת בית המשפט המחוזי "גבב של טענות". בכלל זה נטען כי לא ניתנה הסכמת המערער לחתימה על שטר בוררות, וכי פסק הבוררות ניתן חרף מניעוּת של אחד מחברי המותב שנתנוֹ. ביום 6.6.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, הן מחמת האיחור המופלג שנפל בהגשתה והן לגופו של עניין. בהקשר אחרון זה נקבע, כי אין מחלוקת על כך שהצדדים חתמו על שטר בוררות טרם קיומו של ההליך לפני בית הדין, וכי המניעוּת הנטענת של אחד מחברי המותב אינה רלוונטית להליך מושא ענייננו כי אם להליך בוררות אחר שבו נטל המערער חלק. בערעור דנן, המכוּון כלפי פסק הדין מיום 6.6.2021, נטען כי יש להורות על ביטול פסק הבוררות בהתאם לעילת הביטול המנויה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). זאת, על יסוד אותן טענות שהועלו על ידי המערער בבית המשפט המחוזי. דין הערעור להימחק לפי תקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולוּ מן הטעם שלא נתונה למערער זכות ערעור על פסק הדין. נקודת המוצא לדיוננו היא הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות הקובע כי "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות". משמעות הדבר היא, כפי שצוין ברע"א 22/17 מכבי שירותי בריאות נ' ד"ר רם מודן, פסקה 18 (23.8.2017), כי "אין לצדדים להליכי בוררות זכות לנקוט הליך ערעורי ביחס לפסק הבוררות. אין להם זכות טבעית שכזו, אין בידם זכות חוקתית שכזו ואף לא זכות חוקית שכזו, לנוכח הוראות חוק הבוררות [...]". ייחודה של הוראה זו נעוץ בכך שהיא חורגת מן ההבחנה המקובלת בין "פסק דין" ל-"החלטה אחרת", וחלה ביחס לכל החלטה שיפוטית הניתנת לפי חוק הבוררות באשר היא, בין שזו מכריעה בתובענה באופן סופי ובין שמדובר בהחלטת ביניים (וראו בהחלטות רשמי בית משפט זה: ע"א 1985/19 אורתם סהר הנדסה בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ, פסקה 10 (28.1.2020); בש"א 7457/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק - מושב שיתופי להתיישבות, פסקה 3 (1.11.2010); ראו גם: אורי גורן בוררות 462-461 (2018); באשר ל"התנגשות" בין סעיף 38 לחוק הבוררות ובין סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, ראו: בש"א 4936/06 ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ (25.9.2006) (להלן: עניין ארוך); רע"א 1715/13 ש.ע.ר חברה להשקעות בע"מ נ' ד"ר אליהו שיפר (20.3.2013); בע"מ 3204/19 ‏פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (23.5.2019)). לא למותר לציין כי על פי פסיקתו העקבית של בית משפט זה, את הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות יש לפרש באופן מרחיב, כך שזו אינה חלה רק על החלטות בענייני בוררות המנויות במפורש בחוק הבוררות, אלא גם על החלטות העוסקות ב"ענייני בוררות שונים הקשורים 'בקשר ענייני הדוק' לחוק הבוררות" (עניין ארוך, פסקה 5; ראו גם: בש"א 3960/11 בן שמן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פישלר, פסקה 8 (11.7.2011); סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך ב 1227-1223 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)). השופטת א' פרוקצ'יה עמדה על הטעם לחריג להסדר הרגיל המקנה זכות ערעור בע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פ"ד נז(5) 933, 943-942 (2003), בציינה כי: "חריג זה אינו מיקרי; הוא משקף התייחסות ערכית למוסד הבוררות ולמקומו הראוי במערך המנגנונים השיפוטיים המוכרים להכרעה בסכסוכים. הבוררות, כמנגנון הכרעה במחלוקות, פועלת בצד המערכת השיפוטית הרגילה במסגרת מוגדרת של כללים המשלבים תכנים שהם פרי רצון הצדדים, בד בבד עם עקרונות בסיסיים המעוגנים בחקיקה, הכורכים עימם ביקורת שיפוטית על הליכי הבוררות. הפנייה לבוררות כאמצעי לפתרון סכסוכים רצויה מבחינת האינטרס הציבורי ומבחינת האינטרס הפרטי של בעלי הדין כאחד. מן הצד האחד, הפנייה לבוררות מקילה באופן ניכר את מעמסת בתי המשפט. מצד שני, לבעלי הדין מוצע נתיב חלופי להכרעה במחלוקות המתאפיין ביעילותו, במהירותו, ובאפשרות להגיע במסגרתו לתוצאה צודקת בלא כפיפות לכללי סדרי הדין והראיות [...]. סעיף 38 לחוק, העוסק בביקורת הערעורית על החלטות בית המשפט בענייני בוררות, טעון פירוש על רקע המגמות הכלליות העומדות ביסוד מוסד הבוררות שעיקרן חיזוקו של מוסד זה מן הצד האחד, והגבלת התערבות בית המשפט בהליך הבוררות למינימום הנדרש בעיקר כדי להבטיח את תקינותם של הליכי הבוררות ועמידתם במבחן עיקרי הצדק הטבעי ותקנת הציבור. במסגרת הדאגה לחיזוק מוסד הבוררות ביקש החוק למנוע מצבים בהם בעל דין ינצל לרעה את הליכי בית המשפט כדי להערים מכשולים ועיכובים על מהלכה של הבוררות. מגמה זו הצדיקה מלכתחילה העמדת מגבלה על הביקורת הערעורית הנתונה לגבי החלטות בית המשפט בענייני בוררות, על דרך קביעה כי ביקורת זו לא תינתן כענין שבזכות אלא כענין זה של רשות בלבד. מיגבלה זו יוצרת מסננת דיונית ראויה מפני ערעורי סרק, ומגבילה את הביקורת הערעורית על החלטות בעניני בוררות לעניינים שחשיבותם ומשקלם המיוחד מצדיקים זאת." כאמור לעיל, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הבוררות שניתן בעניינו. סעיף 38 לחוק הבוררות וכללי הסיווג הנגזרים ממנו מובילים, אפוא, למסקנה כי לא נתונה למערער זכות ערעור על פסק הדין. תחת זאת, היה עליו להשיג על פסק הדין באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. די בטעם זה כדי להורות על מחיקתו של הערעור דנן. בבחינת למעלה מן הצורך יצוין, כי אף אם הייתה מוגשת על ידי המערער בקשת רשות ערעור על פסק הדין, לא היה מקום לקבלהּ. הלכה מושרשת היא כי מתן רשות ערעור בענייני בוררות תוענק במשֹורה – כאשר מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרה שבו ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו לדוגמה לאחרונה: רע"א 7553/21 תעשיות חרט הגליל בע"מ נ' גיגי, פסקה 7 (11.11.2021); רע"א 5308/21 מזרחי נ' דובר, פסקה 6 (7.10.2021)). הלכה זו יפה בפרט כאשר מתבקשת רשות ערעור על פסקי דין שעניינם ביטול או אישור פסק בוררות רע"א 6437/21 זהבי, בלאו ושות', עורכי דין נ' אלפרד, פסקה 10 (7.11.2021); רע"א 6423/21 מצרי נ' אדלר, פסקה 5 (6.10.2021)). המקרה דנן רחוק כמטחווי קשת מלבוא בקהל אותם מקרים חריגים. טענותיו של המערער נוגעות לעניינם הפרטני של הצדדים לסכסוך, אינן מעוררות כל שאלה עקרונית ואף לא מצביעות על עיוות דין שנגרם לו. בנסיבות אלה, הערעור נמחק. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו בכסלו התשפ"ב (‏30.11.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21066170_N03.docx הב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1