אחמד הינדאוי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6614/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6614/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: אחמד הינדאוי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15/07/2007 בתיק פח 3044/06 שניתן על ידי כבוד השופטים ש' שטמר, י' וילנר, ד' סלע בשם המערער: עו"ד תמר אולמן בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל בשם שירות המבחן: הגב' אדוה פרויד פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות: אינוס בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 345(ב)(3) ו-(4) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן – החוק); מעשה סדום בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 348(ב) לחוק; סחיטה באיומים בניגוד לסעיף 428 סיפא לחוק; שיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק; ויריות באזור מגורים, בניגוד לסעיף 340א לחוק. בגין עבירות אלה, הוא נדון לעונש מאסר בפועל כולל של 16 וחצי שנים ומאסר על תנאי. הערעור נסב על חומרת העונש. 2. המערער היה שוטר מג"ב בשירות פעיל בעת ארוע העבירות. הארועים נשוא כתב האישום ארעו ביום 10.6.06 בשעות הבוקר המוקדמות. הארוע הראשון ארע בשעה 5:00 לפנות בוקר, כאשר המערער גרם לתאונה בכך שפגע ברכב שבא ממולו. הוא המשיך בנסיעה בלא לעצור, והרכב הנפגע עקב אחריו עד שעצר, ונוסעיו דרשו מהמערער את פרטיו. הוא סירב לתיתם, הוציא תעודת שוטר והחל לצעוק שהוא שוטר. כאשר אחד המתלוננים החל לחייג למוקד המשטרה ממכשיר טלפון נייד ניגש המערער לרכבו והוציא מתוכו נשק מסוג 16-M , דרך וכיוון את הנשק לעברו בדרישה כי יסגור את הטלפון הנייד. המתלוננים נבהלו, חזרו למכוניתם, וברחו מהמקום. לאחר שהיו ברכבם, ירה המערער שתי יריות באויר. 3. מיד לאחר ארוע זה, בשעה 6:00 באותו בוקר נהג המערער בכביש עוקף קריות, והבחין במתלוננת, ילידת 1937, כשהיא צועדת לבדה לצד הכביש. הוא עצר לידה, וסימן לה לעלות על רכבו. היא סרבה, ועברה לצד השני של הכביש. המערער ביצע פניית פרסה בעקבות המתלוננת ויצא מרכבו וסימן לה להיכנס לרכב. היא סרבה שוב, ועברה לצד השני של הכביש. המערער המשיך לעקוב אחריה, ואז יצא מרכבו, תפס אותה, וגרר אותה לתוך סבך קוצים אגב שימוש באלימות קשה, תוך שהוא גורם לה לחבלות קשות ולשריטות בכל חלקי גופה. אז נשכב עליה המערער, הרים את חולצתה וחזייתה, נגע בשדיה והטיל את מימיו באזור המפשעה של המתלוננת. בהמשך, הוא סובב את המתלוננת על בטנה, קרע את תחתוניה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ולאחר מכן לפי הטבעת שלה, וכן החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, ולפי הטבעת שלה, עד שהגיע לפורקן מיני. לאחר מכן, נטש המערער את המתלוננת כשהיא חבולה ופצועה בכל חלקי גופה. 4. בפני שירות המבחן טען המערער כי הוא מצטער על מעשיו, ואינו זוכר את פרטיהם כי היה שיכור ומסומם בעת שארעו. 5. בבית המשפט המחוזי דרשה התביעה למצות את חומרת הדין עם המערער, ועמדה על חומרתם המופלגת של מעשי האינוס, על מצבה הקשה של המתלוננת בעקבות מעשים אלה, וכן על המסוכנות העולה ממעשי המערער בקשר לשימוש בנשק, ותגובתו האלימה בהקשר לתאונה שארעה. הסניגורית הצביעה על טעמים לקולא בעניינו של המערער, ובכלל זה, על עברו הנקי, על חרטתו, והודאתו המיידית בעבירות שביצע. שירות המבחן נמנע ממתן המלצה, בין היתר, מאחר שמערער לא נטל אחריות על מעשיו בטענה כי ביצע את המעשים תחת השפעת משקאות משכרים. 6. בית המשפט קמא פסק כי יש להעריך את מעשי המערער כעומדים במדרג החמור ביותר של עבירות המין. תקיפת אשה מבוגרת כבת שבעים, שהלכה לתומה בדרך, ואינוסה הברוטלי, תוך פגיעה קשה בגופה ובנפשה, מחייבים ענישה חמורה ביותר שתשקף את מלוא חומרתם של המעשים. בית המשפט נתן משקל מיוחד לתסקיר הקרבן, המשקף את פגיעתה הקשה של המתלוננת – אשה מבוגרת, ניצולת שואה, אשר נחבלה קשות, פיזית ונפשית, ממעשי המערער. בית המשפט התייחס גם למדיניות הענישה הכללית המחמירה בעבירות אינוס, וקבע, כי מקרה זה מצדיק את מיצוי מלוא הדין עם המערער. כן נתן משקל לעבירות הנוספות בהן הורשע המערער – לאיום בנשק על אנשים חפים מפשע, וניצול מעמדו כשוטר כדי להימנע מתשלום עבור נזק שגרם בתאונה, ומעורבותו בסיכון חיי אדם בירי באזור מגורים. בית המשפט ייחס משקל לקולא להודאת המערער שניתנה בהזדמנות הראשונה, לחרטה שהביע, ולעברו הנקי. הוא ייחס משקל גם לסמיכות הזמנים בין שתי הפרשות העברייניות, ולכך שהתנהגותו הפלילית הקשה כפי שנחשפה באותו יום לא אפיינה את התנהגותו בעבר. על יסוד מיגוון שיקולים אלה, נגזר על המערער, כאמור, עונש כולל של 16 וחצי שנות מאסר בפועל, ומאסר על תנאי. 7. בערעור, טען המערער כי בית המשפט החמיר בעונשו יתר על המידה, ולא ייחס משקל ראוי לטעמים לקולא הפועלים בעניינו. הוא הדגיש את החרטה המלאה שהביע, את עברו הנקי, את "הסולחה" שערך עם נוסעי הרכב, ואת התנדבותו לשרת בכוחות הבטחון. כן עמד על כך כי מדובר מבחינתו במעידה חד-פעמית של אדם שדרכו היא דרך נורמטיבית. הוא ציין עוד, כי בעקבות מעשיו, פוטר מהמשטרה ונענש קשות במישור החברתי, כאשר הוא ומשפחתו גורשו בבושת פנים מהכפר בו התגוררו, וכי הארועים הסבו לו סבל נפשי כבד ביותר. 8. התביעה טענה לחומרתם המופלגת של מעשי העבירות בהם הורשע המערער. לטענתה, ביצוע מעשה אינוס ומעשה סדום כלפי אשה מבוגרת שהלכה לתומה ברחוב תוך שימוש באלימות קשה מצדיקים את מלוא חומרת הדין. חומרת יתר מוסיפים ארועי הפרשה הראשונה, הכרוכים בשימוש בנשק שלא כדין, ובשורה של עבירות, המצביעה על סטייה עבריינית קשה של המערער. 9. בעקבות טיעוני הצדדים, ונוכח הפער העמוק שמצאנו בין חומרת העבירות בהן הורשע המערער שבוצעו בבוקר אחד, לעומת חייו הנורמטיביים עד לאותה עת, הורינו על הגשת חוות דעת פסיכולוגית בעניינו של המערער מטעם גורמי מב"ן בשירות בתי הסוהר. בקשנו ללמוד באמצעות חוות הדעת אם עשוי להימצא הסבר בתחום הפסיכולוגי לסטייה הפתאומית שחלה באורח התנהגותו של המערער. בקשנו, כי בחוות הדעת הפסיכולוגית תינתן התייחסות למצבו הנפשי של המערער, ולהשלכתו האפשרית של המצב הנפשי על נסיבות בצוע העבירות, ועל דרכי הטיפול והשיקום של המערער בכלא. 10. ביום 12.4.09 הוגשה חוות דעת מפורטת לאחר בדיקה פסיכולוגית מקפת שנערכה למערער. בסיכומה של חוות הדעת הפסיכולוגית, הסיק הבוחן כי לא נמצאה במערער עדות למחלת נפש או להפרעה נפשית אפקטיבית. תפקודו בחיי היומיום נמצא תקין ומגוון, והסתגלותו למאסר נמצאה טובה, והוא מקבל את עונשו בהבנה. על פי הדו"ח הוא סובל מהפרעה אישיותית נרקיסיצטית, ולא ניתנה המלצה להתערבות טיפולית כלשהי במישור הפסיכוסוציאלי. 11. בעקבות חוות הדעת, טוענת המדינה כי המסקנות האמורות בה מחזקות את הצורך להעדיף בענישה את האינטרס הציבורי על פני עניינו של המערער, ולאמץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ב"כ המערער חוזרת על טענותיה לענין הצורך להפחית בעונש, ולשלב את המערער בהליך טיפולי ראוי. 12. דין ערעור זה להידחות. צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי לפנינו אחד המקרים הקשים והמזעזעים של אונס אישה ההולכת לתומה ברחובה של עיר, ופגיעה מחרידה בה, בגופה ובנפשה כאחד. הברוטליות שבמעשי האינוס, שקדמו להם מעשי תקיפה אלימה כלפי המתלוננת וגרימת חבלות קשות בגופה, ואף הטלת שתן על גופה, הם מהמעשים הקשים והאכזריים שנתקלנו בהם בסוג זה של עבירות מין. חומרה מיוחדת נודעת גם לעובדה כי מדובר באשה מבוגרת כבת 70, ניצולת שואה, אשר כוחה להתגבר על הטראומה הנוראה שחוותה אינו כשל אדם צעיר. לפשעי המין והאלימות המזעזעים שהמערער ביצע במתלוננת נוספים גם מעשי העבירות בפרשת העבירות הראשונה באותו בוקר, אשר היתה מלווה באיומים בנשק שהיה בידי המערער לצורך מילוי תפקידו, וכוון כלפי אנשים תמימים שבקשו להיפרע על נזק שגרם לרכבם בתאונה. חומרה נוספת מתלווה לעובדה כי המערער ביצע את שורת העבירות הקשות באותו יום כשהוא משמש שוטר במשמר הגבול, שהתנהגותו אמורה לשמש דוגמא ומופת. 13. בית המשפט נתן משקל גם לנסיבות לקולא, שהיה מקום להתחשב בהן - לעברו הנקי של המערער, לחרטה שהביע, ולהודאתו בעבירות. יש להניח כי בלא טעמים אלה, עשוי היה עונשו של המערער להיות עוד חמור מכפי שבפועל נגזר עליו. חוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה על פי בקשתנו, הניחה את דעתנו כי המערער אינו סובל מבעיה נפשית חמורה, וכי הוא מתפקד כראוי בשגרת החיים בכלא. עם זאת, עלה מתסקיר המבחן ומחוות הדעת הפסיכולוגית כי המערער אינו מודע לקו המסוכנות הטמון בו, ואינו מראה סימנים של נכונות לשתף פעולה בטיפול שיקומי אפקטיבי. 14. עונשו של המערער נועד לשקף את החומרה המיוחדת שבמעשיו, ולתת ביטוי לשיקולי הגמול וההרתעה, ובהם הצורך להגן על הציבור מפשיעה מסוכנת מסוג זו שארעה כאן (ע"פ 492/02 עסל נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 935, 950 (2002); ע"פ 678/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 03.07.09); ע"פ 2235/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.11.08); ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' סגל, פ"ד לה(4) 313, 318 (1981); ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, 608 (2002)). גזר דינו של בית משפט קמא לא חרג מרף הענישה המקובל במקרים דומים, בהם בוצעו מעשים חמורים כדוגמת אלה שבוצעו על ידי המערער (ראו למשל ע"פ 7503/02 בוגצקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4) 652 (2003) ; ע"פ 5673/04 אבי מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.12.04) ; ע"פ 2932/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 06.11.08); ע"פ 9933/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.06.06); ע"פ 2370/06 אונויאטוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.11.07)). 15. לבקשת המערער כי נורה על טיפול פסיכולוגי – שיקומי בכלא, נראה לנו כי ענין זה יש להותיר לגורמים המקצועיים בשב"ס. בשלב זה, מעידה חוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה, כי התנהגותו של המערער אינה מצביעה על הסתברות גבוהה להצלחת טיפול כזה, באין סימנים של שיתוף פעולה ממשי מצדו, הנדרש לצורך כך. אולם ראוי לעקוב ולבחון, עם חלוף הזמן, אם חל שינוי כלשהו בגישתו של המערער, העשויה לאפשר את שילובו במסגרת שיקומית מועילה. אם יתברר כי אכן חל שינוי כזה, ראוי אז לשקול את שילובו בטיפול שיקומי. בשל מכלול הטעמים שפורטו, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ג בתמוז תשס"ט (6.7.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07066140_R04.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il