מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 6613/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6613/03 ע"פ 6651/03 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת בע"פ 6613/03: המערער בע"פ 6651/03: מדינת ישראל פלוני נ ג ד המשיב בע"פ 6613/03: המשיבה בע"פ 6651/03: פלוני מדינת ישראל ערעור וערעור שכנגד על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 5.6.03, בתיק פ"ח 5056/02, שניתן על ידי כבוד השופטים י' צבן, צ' זילברטל, מ' דרורי תאריך הישיבה: כ' באדר ב' תשס"ה (31.3.05) בשם המערערת בע"פ 6613/03 עו"ד אסף רוזנברג והמשיבה בע"פ 6651/03: בשם המשיב בע"פ 6613/03 עו"ד חסן בסטוני והמערער בע"פ 6651/03: פסק-דין השופט א' א' לוי: 6 אישומים יוחסו למשיב בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, וממחציתם הוא זוכה. מאידך, הוא הורשע ב-3 אישומים שנדמה כי חומרתם גלויה על פניה. נטען, כי מאמצע שנת 2001 ועד לחודש יוני 2002, ביצע המשיב, בהזדמנויות רבות, מעשי סדום בגופה של בתו שבעת שהחלה הפרשה הייתה בת 15 שנים בלבד (האישום השני). כן נטען, כי המשיב נהג באלימות קשה כלפי שניים מילדיו ואשתו, ובגין כך יוחסו לו עבירות של התעללות בקטין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (אישומים 4 ו-6). בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב לאחר שמיעתן של ראיות, ובעקבות כך גזר לו 12 שנות מאסר, מתוכן 10 שנים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי. המערער, אשר התקשה להשלים עם הרשעתו, הביא את השגותיו על הכרעת הדין בפנינו. בא כוחו המלומד, עורך-דין ח' בסטוני, שם את הדגש על כך שהיה זה מסוכן לבסס את הרשעת שולחו על עדותה של המתלוננת, באשר, לטענתו, זו הוסתה על ידי אמה להפליל את אביה-מולידה, על רקע סכסוך ממושך בין ההורים שבסופו של דבר הסתיים בגירושיהם. קו הגנה זה לא זכה לאמון בבית המשפט המחוזי, אשר העדיף את עדותן של המתלוננת ואימה. בית המשפט סקר בהרחבה את עדותן של השתיים, ובאשר למתלוננת הוא הדגיש את הקשיים והמבוכה בהם נתקלה שעה שהעידה בפניו על המעשים המיניים אשר בוצעו בה. בית המשפט הוסיף ודחה את האפשרות שהמתלוננת הפלילה את אביה במעשים שלא עשה רק כדי לגרום נחת לאמה. ואם נדרשה ראיה נוספת לעניין זה, היא מצויה בכך שהמתלוננת לא יזמה כלל את הפניה למשטרת ישראל, אלא נגררה אליה בעקבות תלונה שהגיש אחר. כך או כך, עדותה של המתלוננת אינה עומדת בפני עצמה, והיא נתמכת בעדות אמה אשר באחד הלילות מצאה את המערער שוכב לצדה של בתו. לא נחזור על פרטיו של אירוע זה (ראו עמ' 9 לפרוטוקול), אולם לדידנו אין ספק, כי יש בו כדי לחזק במידה רבה את עדותה של המתלוננת. זאת ועוד, בעדות המתלוננת תומכת גם עדות אחותה א', אשר מסרה כי ראתה את המתלונן פעמים רבות שוכב במיטתה של המתלוננת. את העדות הזו הגדיר בית המשפט המחוזי כ-"עדות אמינה שלא נסתרה" (ראו עמ' 22 להכרעת הדין). נופך נוסף של אמינות מצוי בעדותה של העובדת הסוציאלית, שתיארה את מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת, ואת הפחד שלה לחשוף את האירועים הקשים אותם חוותה. וכאן המקום להדגיש, כי לנוכח חוות הדעת הרפואית ת/5 שהוצגה לבית המשפט, למעשה איש אינו חולק עוד על כך שהמתלוננת הייתה קורבנם של מעשי סדום שבוצעו בה, ועל כן השאלה שהייתה טעונה הכרעה עסקה בזהות מבצעם של אותם מעשים. להשקפתנו, היו בפני בית המשפט המחוזי די ראיות כדי להכריע את הכף לחובת המערער. השגותיו של המערער כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כוונו גם כנגד חומרת העונש, ומולן ניצב ערעורה של המדינה על קולת העונש. מקובלת עלינו השקפתה של המדינה, לפיה בעבירות חמורות מהסוג של גילוי עריות שכוונו נגד קטינים, צריכה נקודת המוצא לעניין גזר הדין להיות העונש המרבי שקצב המחוקק לצידה של העבירה, ומקל וחומר שזו צריכה להיות נקודת המוצא במקרה הנוכחי. המערער הפך את בתו, בשר מבשרו, עליה היה אמור לגונן מפני זרים, לשפחת מין זמינה, כאשר כפה את עצמו עליה שוב ושוב, חרף התנגדותה ומחאותיה. המערער ביצע את מעשיו מאז היתה בתו נערה רכה בשנים, והיא נאלצה לנצור את הסוד הנורא בלבה, מחשש כי יבולע לה אם הסוד יוודע ברבים. כתוצאה מכך נותרה נפשה של המתלוננת שסועה ומצולקת, ודי לעיין בתסקיר הנפגע כדי להבין עד כמה קשה וחמור הוא הנזק שנגרם לה. ואם בנזק הישיר של מעשי העבירה לא היה די, מתברר כי המתלוננת סבלה גם מנזק עקיף, וכוונת הדברים לכך שבעקבות חשיפתה של הפרשה, היא היתה נתונה לביקורת ולחץ שהופעלו עליה על ידי סביבתה הקרובה, מתוך כוונה להניא אותה מלהתלונן נגד אביה. בנסיבות אלו מצווה היה בית המשפט המחוזי להכביד את ידו על המערער, ומסקנה זו מתחייבת לא רק מאופיין של העבירות, אלא גם מריבוין, והתקופה הארוכה בהן נמשכו. בהתחשב בכל אלה אנו סבורים כי העונש שנגזר למערער נוטה לו חסד, ולפיכך, ולאחר ששמנו לנגד עינינו את ההלכה לפיה בית משפט שלערעור אינו ממצה את הדין עם מערער, אנו מחליטים כדלקמן: א. הערעור בע"פ 6613/03 נדחה על שני חלקיו. ב. אנו מקבלים את הערעור בע"פ 6651/03, ומעמידים את עונש המאסר בפועל בו ישא המערער על 14 שנים. יתר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא, יישארו על כנם. ניתן היום, כ' באדר ב' תשס"ה (31.3.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03066130_O03.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il