פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 6611/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6611/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת ש' ברגר), מיום 16.7.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 27080/05, בתמ"ש 27081/05, בתמ"ש 27082/05, בתמ"ש 27083/05, בתמ"ש 27084/05, בה"ט 27085/05, בתמ"ש 27086/05 ובתמ"ש 27087/05 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת ש' ברגר), מיום 16.7.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בתמ"ש 27080/05, תמ"ש 27081/05, תמ"ש 27082/05, תמ"ש 27083/05, תמ"ש 27084/05, ה"ט 27085/05, תמ"ש 27086/05 ותמ"ש 27087/05. 1. בין בעלי הדין מתנהלים הליכי גירושין הכוללים תביעות למזונות ולמשמורת הילדים. המערער ביקש כי בית המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעות, שכן, לטענתו, נקט בית המשפט יחס מועדף כלפי המשיבה. בנסיבות אלה, כך טען, לא יוכל בית המשפט לפסוק דין צדק. המערער הביא מספר דוגמאות לתמיכה בבקשתו: דחיית פניותיו להפחתת חיובו במזונות עד לדיון שהתקיים בפני בית המשפט; מתן היתר לבא כח המשיבה לטעון לעניין פירוק השיתוף בדירות בדיון אשר נועד לעניין משמורת ילדיהם הקטינים, בלא שהיה בידו של המערער להתכונן לטעון בנושא ולצרף אסמכתאות; דחיית בקשתו להיפגש עם בתו הקטינה ודחיית פניותיו בנוגע לתסקירי פקידות הסעד, שהיו לקויים, לטענתו. המשיבה התנגדה לבקשת הפסלות. 2. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות שכן לא מצא בטענות המערער עילה לפסלותו. בית המשפט קבע כי הפחית את דמי המזונות שעל המערער לשלם למשיבה באופן רטרואקטיבי ובכך מנע פגיעה עקב שיהוי כביכול שחל לטענתו, במתן ההחלטה. בית המשפט הוסיף כי הדיון בתביעה לפירוק שיתוף נערך בישיבת קדם משפט, בו ניתן לדון בכלל המחלוקות שבין בעלי הדין, וכי הישיבה לא הוגבלה בדרך כלשהי לסוגיית המשמורת, כפי טענת המערער. מכל מקום, כך קבע, אסמכתאות היה על המערער לצרף כבר לכתב ההגנה שהגיש. בית המשפט הוסיף כי החלטתו בדבר האיסור כי המערער ייפגש עם בתו הקטינה ניתנה מתוך ראיית טובת הקטינה בלבד, בהתאם להמלצות פקידת הסעד. בין היתר, לאור העובדה שכשבועיים לפני מועד הגשת תסקיר פקידת הסעד לקח המערער את הקטינה מבית ספרה בניגוד להחלטת בית המשפט כי משמורת הקטינה תהיה בידי המשיבה, וכי רק לאחר שיתוף שירותי הרווחה והמשטרה, החזירה. בית המשפט הדגיש כי אם יחול שינוי בעתיד בהמלצות הגורמים המטפלים, ישקול שנית את האפשרות לחדש את הקשר בין המערער לבין בתו הקטינה. 3. בית המשפט הוסיף עוד כי למרות ששני בנים קטינים מוחזקים אצל המערער בניגוד להחלטות בית המשפט, הורה בית המשפט שלא להעבירם למרכז חירום לבקשת המשיבה, וזאת בהתחשב בטובתם של הילדים, שהוא שיקול מנחה ובלעדי בכגון דא. בית המשפט הוסיף כי על המערער להפנות למקרים קונקרטיים בהם התעלם, לטענתו, מפניותיו ביחס לתסקירים שהוגשו, וכי לא התרשם כי נפלו פגמים או ליקויים בדיווחים של שירותי הרווחה לבית המשפט. מכל מקום, קבע בית המשפט כי אין בכך כדי להקים עילת פסלות. לאור הדברים האלה קבע בית המשפט כי אין בטענותיו של המערער ולו ראשית ראיה לכך שההחלטות שניתנו בעניינו נבעו מדעה קדומה כלשהי של בית המשפט כלפיו או כי דעתו לגבי המחלוקת שבין בעלי הדין ננעלה מראש. לפיכך דחה את הבקשה. 4. ביום 16.7.2008 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות השניה שהגיש המערער. בית המשפט ציין כי בבקשתו זו העלה המערער את אותן טענות שהעלה בבקשה הראשונה. לפיכך, דחה את הבקשה תוך שהוא מפנה לנימוקיו בהחלטה מיום 18.7.2007. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי. 5. המערער, שאינו מיוצג, טוען בערעורו כי לא יכול היה לערער על ההחלטה הראשונה בבקשת הפסלות בשל המועד בו קיבל את עותק ההחלטה. מאז ניתנה החלטה זו אירעו אירועים רבים נוספים, המצביעים לדעת המערער, על משוא פנים של בית המשפט כלפיו. לטענת המערער משוא הפנים בא לידי ביטוי בכל החלטות בבית המשפט, וברוב המקרים אף בהעדר החלטות ובעינוי דין הנגרם עקב כך לו ולילדיו. המערער מוסיף כי בקשת הפסלות שהגיש אינה נובעת מחוסר שביעות רצון מהחלטות השופטת ומניהול ההליכים על ידה, שכן תביעותיו, לרבות תביעתו למזונות ולמזונות זמניים, כלל לא נדונו. לעומת זאת, תביעת המשיבה למזונות זמניים וכן בקשות אחרות שהגישה נדונו מייד לאחר הגשתן ובית המשפט נענה להן. המערער טוען כי פקידת הסעד קיבלה לידה דו"ח אבחון של ילדיו הקטינים והסתירה אותו. עקב כך הגיש תלונה במשטרה נגדה. חרף עובדות אלה ממשיך בית המשפט, לטענת המערער, לאמץ את תסקיריה ומאלץ אותו להיפגש עם אותה פקידת סעד. המערער מוסיף כי מזה כשנתיים יש נתק מוחלט בינו ובניו לבין בתו הקטינה אשר נגרם כתוצאה מהחלטות בית המשפט, בניגוד להמלצות בדו"ח האבחון ובתסקירים אחרים שהגיש. המערער משיג גם על חיובו בביצוע בדיקת רקמות שעה שלדעתו אין חולק בדבר אבהותו לילדיו. עוד משיג המערער על החלטת בית המשפט לשלוח את בתו הקטינה לטיפול בניגוד לרצונו, ותוך התעלמות בית המשפט מבקשותיו כי יתרשם ישירות מן הילדה ומבקשות אחרות בעניינה. לטענתו, בית המשפט נוהג איפה ואיפה בהתייחסות כלפיו לעומת היחס למשיבה ולבקשותיה, באופן הבא לידי ביטוי בכל דיון בעניינו, לרבות בהחלטה למכור את הדירה בה הוא מתגורר עם ילדיו, ששניים מהם קטינים. לדבריו, התיקים מתנהלים מאז שנת 2005 ונגרם לו עינוי דין. 6. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו ובהחלטות בית המשפט לענייני משפחה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, מרבית טענותיו של המערער הועלו בבקשתו הקודמת ועל ההחלטה בבקשת הפסלות הראשונה לא הגיש ערעור, הפכה החלטת בית המשפט בבקשת הפסלות הראשונה, חלוטה. לפיכך, אין המערער יכול לבקש מבית המשפט לפסול עצמו בגין אותם עניינים במסגרת בקשת הפסלות הנוספת ובמסגרת ערעור זה (ע"א 5094/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 30.12.2007). שנית, ניכר בבקשת הפסלות ובערעור כי נובעים הם מחוסר שביעות רצון המערער מאופן ניהול ההליך על ידי בית המשפט ומהחלטותיו, לרבות בנוגע לבתו הקטינה. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 1280/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 7.4.2008); ע"א 4186/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 6.9.2007)). זאת ועוד, כבר נקבע בעבר כי הרגישות והמתח המלווים את המשפט עשויים בנקל ליצור אצל בעל דין את התחושה כי השופט אינו מבין אותו, אולי אף אינו אוהד אותו או אף מתנכל לו, ומכל מקום אינו צודק. ואולם, בניהול הדיון, אין בית המשפט מתכוון אלא למלא תפקידו לפי הבנתו ומצפונו (ע"א 10721/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 27.3.2007)). לא מצאתי יסוד לטענתו של המערער כי ההחלטות שקיבל בית המשפט, בין אם צודקות הן ובין אם לאו, ואופן ניהול הדיון על ידו מקימים עילת פסלות ומעוררים אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער. בפני המערער אף פתוחה הדרך לבקש מתן החלטות בבקשות, אשר לטענתו, לא ניתנו בהן החלטות (ע"א 6600/07 פלונית נ' פלונית (לא פורסם, 6.9.2007). למעלה מן הצורך אוסיף כי יש בדברים שכתב בית המשפט בהחלטתו כי ישקול מחדש את האפשרות להפגיש בין המערער לבתו באם ישתנו הנסיבות, כדי להעיד על כך משבית המשפט טרם גיבש עמדה סופית בעניין ויפסוק כפי שהדין ומצפונו יורו לו. אכן, אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי החלטות בית המשפט, אופן ניהול הדיון על ידה והחלטותיה, מצביעים על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא אשר אינו מקים עילת פסלות (ע"א 5405 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 28.10.2007). 7. בשולי הדברים אעיר כי שקלתי אם לבקש את תשובתה של המשיבה בטרם אכריע בערעור, אך החלטתי שלא לעשות כן מאחר ואיני סבורה כי יש בסיס לטענת המערער לפיה ננעלה דעתו של בית המשפט בעניינו, ואף כדי לחסוך עימות נוסף בין בעלי הדין והשתת הוצאות נוספות על המערער. אציין עוד כי בהחלטה מיום 16.7.2008 העיר בית המשפט כי למרות היותו של המערער מיוצג, מציף הוא את תיק בית המשפט חדשות לבקרים, בבקשות המוגשות על ידו באופן עצמאי. אין זו הדרך המקובלת, כמובן ומן הראוי כי המערער ייעזר בשירותיו של עורך דינו. אשר על כן, הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ב בכסלו התשס"ט (9.12.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08066110_N08.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il