מדינת ישראל נ. עבד אסעד

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6598/99 ע"פ 6735/99 ע"פ 6925/99 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ע' ר' זועבי כבוד השופט א' ריבלין המערערת בע"פ 6598/99 והמשיבה בע"פ 6735/99 ובע"פ 6925/99: מדינת ישראל נגד המשיב 1 בע"פ 6598/99: עבד אסעד המשיב 2 בע"פ 6598/99 והמערער בע"פ 6735/99: לילי אבו-רג'ילה המשיב 3 בע"פ 6598/99 והמערער בע"פ 6925/99: חיר אבו-רג'ילה ערעורים על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 23.8.99 בת"פ 174/99 שניתן על-ידי כבוד השופט א"צ בן-זמרה תאריך הישיבה: י' בשבט תש"ס (17.1.2000) בשם המערערת בע"פ 6598/99 והמשיבה בע"פ 6735/99 ובע"פ 6925/99: עו"ד עודד שחם בשם המשיבים 3-1 בע"פ 6598/99 והמערערים בע"פ 6735/99 ובע"פ 6925/99: עו"ד עוסאמה סעדי (סניגוריה ציבורית) בשם שירות-המבחן: גב' ויקי שרזמן פסק-דין השופטת ד' דורנר: המשיב 1 בע"פ 6598/99 (להלן: אסעד) והמשיב 2 בע"פ 6598/99 (המערער בע"פ 6735/99) (להלן: לילי), שהם תושבי רמאללה, הוזמנו בתאריך 17.3.99 בשעות הלילה לדירתו של המתלונן בשכונת גילה בירושלים, וזאת לצורך קיום מגעים הומוסקסואלים. בעת שהותם בדירה כפתו השניים את רגליו וידיו של המתלונן, איימו עליו בסכין וגנבו מדירתו מכשירים חשמליים שונים, בגדים וכסף. השניים אף נטלו את מפתחות מכוניתו של המתלונן, העמיסו עליה את שללם, והסיעו את המכונית לרמאללה שבה מכרו שלל זה. כשבועיים לאחר אותו מעשה צירפו השניים לחבורתם את בן-דודו של לילי, המשיב 3 בע"פ 6598/99 (המערער בע"פ 6925/99) (להלן: חיר), המתגורר אף הוא ברמאללה. השלושה בילו בתל-אביב הגם שלא היו ברשותם אישורי שהייה בישראל, ומשביקשו לשוב לרמאללה עלו על מונית מסוג מרצדס, שנהגה הסכים להסיעם לבית-שמש. במהלך הנסיעה תפס לילי, אשר ישב במושב האחורי, את נהג המונית תוך שהוא מצמיד לצווארו עט, וזאת על-מנת שהנהג יחשוב כי הוא מאוים בסכין. נהג המונית הוזז ממקום מושבו, הועבר למושב האחורי של המונית, והמונית הוסעה על-ידי השלושה לכיוון רמאללה. בהגיע המונית למחסום של שוטרי משמר-הגבול, התעורר חשדם של שוטרי המחסום והשלושה נעצרו. בשל מעשים אלו הרשיע בית-המשפט המחוזי (השופט אליהו צ' בן-זמרה) את אסעד ואת לילי על-פי הודאתם בביצוע שתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה אחת של חטיפה, עבירה של גניבת רכב וכן עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל. ואילו חיר הורשע, אף הוא על-פי הודאתו, בביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות וכן עבירת חטיפה. בית-המשפט המחוזי גזר על אסעד ועל לילי עונש של 39 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על-תנאי (שהותנו בכך שלא יבצעו עבירה מסוג פשע), ואף שישה חודשי מאסר בתנאי שלא יעברו עבירה על-פי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב1952-. ואילו על חיר הוטל עונש של 18 חודשי מאסר בפועל ו12- חודשי מאסר על-תנאי. המדינה ערערה כנגד קולת העונשים שנפסקו לשלושה. טענתה הייתה, כי ראוי להגדיל את תקופת המאסר לריצוי בפועל שנגזרה עליהם, וזאת לנוכח חומרת העבירות שביצעו. מנגד, לילי וחיר הגישו ערעור כנגד חומרת עונשם, שבגידרו טענו כי ראוי להקל בעונשם לנוכח נסיבותיהם האישיות. השלושה הם אנשים צעירים ועברם נקי. זו הסתבכותם הראשונה בעבירות מסוג זה. כולם בנים למשפחות במצוקה. ברם, הנסיבות האישיות והמשפחתיות האלה אינן מצדיקות את העונש הקל יחסית שהוטל עליהם בבית-המשפט המחוזי. שכן, הפשעים שביצעו השלושה - ובמיוחד שוד המונית וחטיפת נהגה, שהיא עבירה שלאחרונה מתקרבת למימדים של "מכת-מדינה" באזורים מסוימים - מחייבים הטלת עונשים שיהא בהם כדי להרתיע את הרבים. סניגורם של השלושה הביא בפנינו פסיקה שבגידרה הוטלו על מעשים דומים לאלו שביצעו השלושה עונשים קלים יותר. מבלי צורך לאבחן את המקרים שבפנינו, אוכל לומר כי אם כך הדבר, הרי שראוי הוא לשנות לחומרה את מדיניות הענישה בגין עבירות מן הסוג שביצעו השלושה. אשר-על-כן, אנו מקבלים את ערעורה של המדינה כנגד קולת העונשים שנגזרו על השלושה, ודוחים את ערעוריהם של לילי ושל חיר. בהתחשב בכך שבהחמירנו בעונש אין אנו נוהגים להטיל את מלוא העונש הקבוע בחוק, החלטנו להעמיד את עונשיהם של אסעד ושל לילי על שש שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. כן החלטנו כי עונשו של חיר יעמוד על שלוש וחצי שנות מאסר, מתוכן 27 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. יתר חלקי גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי יעמדו בתוקפם. ניתן היום, י' בשבט תש"ס (17.1.2000). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99065980.L03