החברה להגנת הטבע נ' שר הפנים ואח'

13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6596/23 לפני: כבוד השופט נֹעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: החברה להגנת הטבע נגד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים 3. משרד הבינוי והשיכון 4. המועצה הארצית לתכנון ולבניה 5. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה צפון 6. הוועדה המיוחדת לתכנון ובניה גולן 7. מועצה אזורית גולן עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן לביניים; תגובות מקדמיות מטעם המשיבים תאריכי הישיבות: כ"ז סיון התשפ"ד (03.07.2024); כ"ב אלול התשפ"ד (25.09.2024) בשם העותרת: עו"ד אסף רוזנבלום בשם משיבים 5-1: בשם משיבה 6: בשם משיבה 7: עו"ד ענת גולדשטיין עו"ד אייל נון; עו"ד איה שורק עו"ד יעקב קורין פסק-דין השופט חאלד כבוב: במוקד העתירה – בקשת העותרת כי נורה על ביטול צו התכנון והבנייה (מרחב הגולן) (מרחב תכנון מיוחד), התשפ"ג-2023, שמטרתו – הקמת מרחב תכנון מיוחד בתחום המועצה האזורית גולן (להלן: המועצה האזורית) וקביעת גבולותיו. כן התבקשנו להורות על ביטול צו התכנון והבנייה (גולן) (תיקון), התשפ"ג-2023, שמטרתו – שינוי מותאם, הופכי, של מרחב התכנון המקומי בגולן (להלן בהתאמה: צו התכנון המיוחד; צו התכנון המקומי; וביחד: הצווים). כבר עתה יוסבר, כי בהתאם לדין, במרחב תכנון מיוחד פועלת ועדה מיוחדת לתכנון ולבנייה (להלן: הוועדה המיוחדת), לה מוקנים התפקידים והסמכויות של הוועדה המחוזית והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה באותו אזור. רקע והליכים קודמים בשלהי שנת 2021 התקבלה החלטת ממשלה מס' 854, שעניינה "תכנית לעידוד צמיחה דמוגרפית בת קיימא ביישובי המועצה האזורית גולן וקצרין לשנים 2025-2022" (להלן: החלטת הממשלה). בתוך החלטת הממשלה נכללו הוראות והנחיות רבות שמטרתן ליצור תשתית פיזית, כלכלית וחברתית שתאפשר הכפלה של אוכלוסיית התושבים ברמת הגולן עד לשנת 2025. בין היתר, הנחתה הממשלה בהחלטתה את שרת הפנים דאז לקדם הקמה של ועדה מיוחדת כמשמעה בסעיף 32 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ח-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק), לצורך הקמת שכונות מגורים חדשות ביישובים קיימים בשטחי המועצה האזורית. בהתאם, החל תהליך תכנון, שקודם על-ידי רשות מקרקעי ישראל בדרך של מיקור חוץ. במסגרתו, שורטטה הצעה לגבולות מתחם התכנון המיוחד ואותרו מספר מתחמים לפיתוח תומך התיישבות – הן בהיבטי תעסוקה ותיירות, הן על-מנת לספק את צרכי התושבים בשים לב למדד הפריפריאליות של רמת הגולן. בהקשר זה הודגש, כי כלל ההכרעות התכנוניות הקונקרטיות ייקבעו בעתיד, במסגרת הליך התכנון הסטטוטורי. בעקבות החלטת הממשלה ובשים לב להמלצת שר הבינוי והשיכון דאז, ביום 02.06.2022 חתמה שרת הפנים על צו תכנון מיוחד (להלן: הצו הקודם), המורה גם על הקמת ועדה מיוחדת לתכנון ובנייה לשטחים אלו (להלן: הוועדה המיוחדת). עשרה ימים לאחר מכן הצו פורסם ברשומות, תוך שהובהר כי הוא יכנס לתוקף בחלוף תשעים ימים ממועד פרסומו, או ביום תחילתו של צו התכנון המקומי לפי המאוחר. יצוין, כי בהתאם לחובת ההיוועצות הקבועה בחוק התכנון והבניה, התקיים ביום 27.06.2022 דיון בנדון בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז צפון. במסגרתו נשמעו, בין היתר, הסתייגויות וחששות מפיצול המרחב התכנוני, הכללת אתרים תומכי התיישבות בתחום המרחב המיוחד והחשש מפיתוח כאמור בהתעלם מאפיינים ייחודיים. בהמשך ובהתאם לחוק, נקבע דיון בנדון במועצה הארצית לתכנון ולבנייה. יום קודם לדיון האמור, פנתה העותרת בבקשה כי הנושא יוסר מסדר היום, בטענה כי צו התכנון המיוחד הוצא שלא כדין, אך בקשתה נדחתה. לאחר שהמועצה הארצית קיימה את הדיון, כמתוכנן, הוחלט, ביום 05.07.2022, לאחר שמיעת המוזמנים והחברים, לרבות נציגי הוועדה המחוזית ונציג ארגוני איכות הסביבה – להמליץ לשרת הפנים על שינוי המרחב התכנוני, בכפוף למספר שינויים בגבולות מרחבי התכנון השונים. ביום 30.08.2022 פנתה העותרת לשרת הפנים, בבקשה כי זו תבטל את צו הקודם. בחלוף כשבועיים ימים, בתאריך 13.09.2022, ובטרם התקבל מענה מטעם השרה, הוגשה עתירתה הראשונה של העותרת בענייננו (בג"ץ 6103/22). במסגרתה, בדומה לעתירה שלפנינו, התבקש בית המשפט להורות על ביטול הצו הקודם, בהיותו בלתי-חוקי בהיעדר תכנית – כהגדרת מונח זה בסעיף 1 ובפרק ג' לחוק התכנון והבניה – להקמת שכונה חדשה במרחב התכנון המיוחד כנדרש, לשיטתה, בסעיף 32(ב) לחוק. עוד נטען כי התוצאה אליה יביא הצו הקודם לוקה באי סבירות קיצוני, משהיא תקטע את הרצף התכנוני באזור נוכח חלוקתו למקטעים מרוחקים ומנותקים זה מזה. זאת בפרט, מקום בו האחריות התכנונית לגבי כל מקטע תפוצל בין גורמי התכנון השונים. עוד נטען, כי חלוקה זו לא תאפשר תכנון שהולם את הרגישות האזורית, השופעת שטחי טבע ייחודיים לצד שטחי אש נרחבים. בנוסף נטען, כי הוועדה מוטת פיתוח וכי פעילותה מונחית מאינטרסים נקודתיים המכוונים להגדלת האוכלוסייה באזור, ומשכך ישנו חשש ממשי לפגיעה באינטרסים סביבתיים ותכנוניים אחרים. מנגד, טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות בשל אי מיצוי הליכים כדבעי; בהיותה עתירה מוקדמת משהצו לא נכנס לתוקף וכי ייתכן שעד כניסתו ייעשו בו שינויים נוכח הדיון שהתקיים במועצה הארצית. ביום 14.11.2022 נדחתה העתירה על הסף לאחר שבית המשפט מצא לאמץ את טענות המשיבים. ביני וביני, ביום 03.08.2022, התקבל מכתב מטעם ראש המועצה האזורית, לפיו מליאת המועצה אישרה את הקמת מרחב התכנון המיוחד בהתאם להמלצת המועצה הארצית; כן ניתנה, ביום 30.10.2022, המלצה עדכנית של שר הבינוי והשיכון דאז בנוגע להקמת מרחב התכנון המיוחד. ביום 29.05.2023, בחלוף כמחצית שנה נוספת, נתן שר הבינוי והשיכון המלצה עדכנית נוספת בנדון דידן, וזאת בהתאם להמלצת המועצה הארצית שתוארה לעיל. בהמלצתו ציין השר, כי "על מנת לעמוד בייעדי התוכנית משרד הבינוי והשיכון ממשיך לקדם את תכנון תבע"י והתכנון המפורט לאלפי יחידות דיור ביישובים שבתחומי מועצה אזורית גולן, כאשר לפחות 75% מיחידות הדיור יוקמו מטעם המדינה". בו ביום חתם שר הפנים על הצווים שבבסיס העתירה שלפנינו; ואלו פורסמו בקובץ התקנות ביום 19.06.2023. בהתאם להוראות הצווים, במטרה לבצע פעילות הדרגתית במרחב התכנון המיוחד והקמת הוועדה המיוחדת, במועד פרסומם הם השפיעו באופן מיידי רק על היישובים קלע-אלון ומיצר. כן נקבע, כי ביחס ליתר המתחמים, שהם עיקר השטח, הצווים ייכנסו לתוקף רק ביום 19.11.2023. יצוין, כי בשל פרוץ מלחמת חרבות ברזל ביום 07.10.2023, החליט שר הפנים, בהמלצת שר הבינוי והשיכון, הוועדה המחוזית והוועדה הארצית לתכנון ולבנייה – לחתום על צווים מתקנים לפיהם הצווים ייכנסו לתוקף ביחס ליתר המתחמים ביום 29.04.2024; וכי עד למועד זה הם יוותרו במרחב התכנון המקומי על כל המשתמע מכך. ביום 31.07.2023 פנתה העותרת לשר הפנים בבקשה כי הלה יבטל את הצווים נוכח הפגמים המשפטיים שנפלו בהוצאתם; וביום 27.08.2023, כך לטענת המשיבים, נשלח לעותרת מענה הדוחה את טענותיה מכל וכל. ביום 05.09.2023 הוגשה העתירה דנן, תוך שצוין בה כי לא נתקבל מענה לפנייה מיום 31.07.2023. להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי בד-בבד עם הגשת העתירה, הגישה העותרת בקשה למתן צו ביניים, המורה כי על הוועדה המיוחדת שלא להתכנס מכוח צו התכנון המיוחד שבנדון עד לבירור העתירה. בקשה זו נדחתה בהחלטת השופטת י' וילנר מיום 05.09.2023. תמצית טענות הצדדים והדיונים שהתקיימו טענות העותרת לטענת העותרת ענייננו "במהלך קיצוני, חסר תקדים – ובלתי חוקי – בו נקט שר הפנים, אשר עלול לשנות את פניה של רמת הגולן בעתיד הלא רחוק". יוער, כי בעתירתה הנוכחית מועלות גם טענות דומות ואף זהות לאלו שהועלו בעתירה הקודמת, כמצוין בפסקה 4 לעיל. למען הסדר הטוב, אביא להלן את עיקרן. במוקד העתירה טענתה המרכזית של העותרת מהעתירה הקודמת, לפיה יש להורות על ביטול צו התכנון המיוחד, בהיותו בלתי חוקי. זאת, מכיוון שהוא הוצא בהיעדר תכנית, כהגדרת מונח זה בסעיף 1 ובפרק ג' לחוק התכנון והבניה במרחב התכנון המיוחד; כנדרש, לשיטתה, בסעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה, אשר נוקט בלשון ברורה ולפיה הכרזה על מרחב תכנון מיוחד תתאפשר אך "אם המדינה הכינה תכנית להקים בו שכונה [...]". בהקשר זה הודגש, כי למונח 'תכנית' אזכורים רבים בחוק התכנון והבניה, ובכולם הכוונה היא לאחת מהתוכניות שלפי פרק ג', דהיינו: תכנית מתאר ארצית; תכנית מתאר מחוזית; תכנית מתאר מקומית ותכנית מתאר מפורטת; תכנית לעמידות מבנים מפני רעידות אדמה; תכנית מיוחדת; תכנית לשימור אתרים; תכנית לתשתית לאומית; תכנית למתקן טעון היתר פליטה; ותכנית דרך. לפי הנטען, על-אף קיומה של חובה חקוקה כאמור, המסמכים הממשלתיים שעומדים ביסוד הצווים מושא העתירה אינם עונים עולים כדי תכנית, כהגדרתה בדין. בנתון לאמור, ומאחר שלא הוכנה תכנית עובר להוצאת צו התכנון המיוחד, נטען כי שר הפנים פעל בחוסר סמכות ותוך הפרת הוראות החוק הרלוונטיות. עוד נטען בהקשר זה, כי הלכה למעשה מטרת הממשלה בהכרזה על מרחב תכנון מיוחד היא הקמת יישובים חדשים בתחומי המועצה האזורית. בהקשר אחרון זה נטען, כי מטרה זו עומדת בסתירה לסמכות המוקנית לשר הפנים בסעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה שמתירה הכרזה על מרחב תכנון מיוחד אך לצורך הקמת שכונות מגורים חדשות ביישובים קיימים. בנוסף נטען, כי מרחב התכנון המיוחד עליו הוכרז מהווה פירוק של מרחב התכנון ברמת הגולן "לבועות שטח [...] [ה]כוללות עשרות יישובים [...] ומוקדי פיתוח נוספים, באופן הקוטע ומפרק את המרחב התכנוני לכדי נקודות מנותקות זו מזו, שבהן סמכויות התכנון והרישוי תופקענה לידי הוועדה המיוחדת". בתוך כך הודגש, כי רמת הגולן היא "אחד מאזורי הטבע, התיירות והפנאי החשובים ביותר במדינת ישראל", וכי "מדובר במרחב עשיר בערכי טבע ונוף". עוד נטען, כי "רמת הגולן היא אזור בעל רגישות מיוחדת לפיתוח [... וכי] הצורך באיזון עדין בין שימור ופיתוח ברמת הגולן מחייב כמובן את מוסדות התכנון בראייה כוללת של המרחב, ובניצול זהיר של משאב הקרקע". בהמשך לכך הוער, כי ועדת תכנון מיוחדת היא "כלי דרקוני" שנעשה בו שימוש במספר מצומצם של פעמים, וכי "עד כה, מעולם לא הוקמה בישראל ועדה מיוחדת שתהיה אחראית על עיצוב דמותו של חבל ארץ שלם [...] תוך פירוק מרחב תכנוני שלם לעשרות 'בועות' מנותקות'". לעמדת העותרת "לא ניתן להפריז בחומרת הפגיעה הפוטנציאלית בטבע הגולני, אם מהלכים דרמטיים כאלה יבוצעו ללא איזון ראוי בין האינטרסים השונים", וכי "בוועדה המיוחדת חוסר איזון הוא 'שם המשחק'" נוכח הרכבה והיותה מוטת פיתוח. בנתון לכל האמור, קרי הקמת מרחב התכנון המיוחד, הוועדה המיוחדת ואופייה, ויצירת הבועות התכנוניות האמורות, נטען כי בנדון דידן החלטת השר על הוצאת הצווים היא בלתי סבירה ואיננה מידתית. נוכח חומרת הפגיעה המתוארת ובהינתן שיש בנמצא חלופות אחרות מידתיות יותר, החלטת שר הפנים לוקה גם בשרירותיות. ייאמר מיד, כי בדיונים שהתקיימו לפנינו בא-כוח העותרת מיקד את טענותיו במישור הסמכות, ובפרט בשאלה הפרשנית שהתעוררה בעניין סעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה, תוך שהודגש כי מדובר "[ב]טענה פשוטה שלצורך הקמת מרחב תכנון מיוחד וועדה מיוחדת, החוק מחייב הכנת תכנית. תכנית כזאת אין במקרה הזה. יש כאן פרשנות יצירתית של המשיבים, שלפי החוק אמנם מדבר על תכנית וגם מגדיר מהי תכנית, אבל הוא לא באמת התכוון לתכנית וכאן המחלוקת". טענות המשיבים הערה מקדימה: ביום 08.02.2024 הוגשה תגובה מקדמית, מנומקת ומפורטת היטב, מטעם משיבים 6-1; ביום 17.02.2024 הוגשה תגובה מקדמית, קצרצרה, מטעם משיבה 7, שביקשה "להצטרף לכלל טיעוני המדינה הבאים לידי ביטוי בתגובה המקדמית [...] ולאמצן כלשונן". משכך יקראו כל המשיבים יחד, להלן: המשיבים. כן יצוין, כי ביום 24.06.2024 ביקשה משיבה 6 היתר להגשת תגובה מקדמית נוספת מטעמה. היתר כאמור ניתן בהחלטת חברי, השופט נ' סולברג, מיום 26.06.2024 ותגובה הוגשה ביום 30.06.2024. בתגובה זו, ביקשה משיבה 6 להוסיף "שלושה רשאי טענות", שעניינם: אי צירוף הוועדה המיוחדת לתכנון ולבניה כסיף כמשיבה, על אף שזו עלולה להיפגע מתוצאותיה של העתירה; היעדר בסיס עובדתי או משפטי לטענות בדבר חוסר הסמכות; וכן הודגשה והוסברה הזהירות התכנונית הרבה, בה משיבה 6 נוקטת ותנקוט ביחס לפיתוח תכנוני של המרחב. המשיבים טענו, בעיקרו של דבר, כי אין כל עילה להתערבות בית משפט זה בצווים מושא העתירה, וזאת משום שהם הוצאו בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה; לאחר שהתנהל הליך היוועצות סדור בין כלל הגורמים המקצועיים; ותוך שהונחה תשתית עובדתית רלוונטית לשם הוצאתם. עוד נטען, כי טענת העותרת לפיה מרחב התכנון המיוחד יוביל לפגיעה ברמת הגולן לנוכח פירוק המרחב ל"בועות שטח", היא טענה אשר מתעלמת מניסיון המשיבים דווקא לענות על הצרכים הספציפיים של המועצה האזורית. מכל מקום, המשיבים הבהירו בהקשר זה כי "הוועדה המיוחדת כוללת נציגים שונים האמונים על אינטרסים ציבוריים מגוונים, וכפופה לכל הוראות החוק ולהיררכיית תכנית המתאר הארצית והמחוזית, אשר בהן מגולמת הראייה התכנונית האזורית והארצית". אשר לטענת העותרת הניצבת במרכז העתירה, לפיה בהתאם לסעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה הוצאת הצווים מושא ענייננו מחייבת הכנת תכנית סטטוטורית עובר להוצאת הצווים, נטען כי "עמדת המשיבים היא אחרת, ולפיה התנאי בו נקבע כי 'המדינה הכינה תכנית' משמעו שהמדינה לוקחת על עצמה את האחריות לתכנון את הקמת השכונה החדשה ויש לה עקרונות תכנון להקמת שכונה חדשה באמצעות הקמת מרחב תכנון מיוחד [...]". לטענת המשיבים עמדה זו נתמכת הן על-ידי פרשנות לשונית של סעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה, הן באמצעות פרשנות תכליתית של הסעיף הנ"ל. אשר לפרשנות הלשונית, נטען, ראשית, כי סעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה נוקט במונח 'הכינה', ולא במונח 'הגישה'. כלומר לשיטת המשיבים "הסעיף עוסק בשלב מקדמי, ואינו מחייב כי בעת ההכרזה על מרחב התכנון המיוחד תהיה בנמצא תכנית סטטוטורית". שנית, לטענת המשיבים הסעיף קובע כי על 'המדינה' להכין את התכנית האמורה. לעומת זאת, לטענת המשיבים בסעיפים אחרים בחוק התכנון והבניה, דוגמת סעיף 61א(ב), המחוקק ציין מפורשות את מיהות הגורם המוסמך להכנת תכנית סטטוטורית. נטען כי "לשון כללית זו [...] תומכת בפרשנות המשיבים לפיה יש לראות את המדינה – כמי שמקדמת מדיניות תכנון – כגוף האמון על קידום עקרונות התכנון, שאינם חייבים להיות מגולמים בתכנית סטטוטורית דווקא". זאת ועוד נטען, כי תכליתו של סעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה תומכת במסקנה – כי לא רק שאין הכרח להגיש תכנית סטטוטורית עובר להכרזה על מרחב תכנון מיוחד – אלא שהגשת תכנית כגון דא בטרם הכרזה על מרחב תכנון מיוחד תוביל לתוצאה אבסורדית. ואם להביא דברים בשם אומרם: "המשיבים יטענו כי פרשנות זו מובילה לתוצאה אבסורדית בשני מובנים: האחד, טרם כינונה של הוועדה המיוחדת, לא ניתן יהיה לקיים עימה שיח מקצועי מקדים לשם גיבוש והכנה של תכנית סטטוטורית [...] השני, נובע מכך שהכנת התכנית היא שלב מקדים לקביעת גבולות המרחב. אין כל היגיון בהכנה והגשה של תכנית סטטוטורית לבניית שכונות מגורים, טרם תחימת השטח הרלוונטי לתכנית. גבולות המתחם הרלוונטי הם נתון מהותי ואף קריטי לתכנון ובלעדיו הליך הכנת התכנית עלול להיות כלל לא רלוונטי היה בסופו של יום יוחלט על גבולות שונים למרחב המיוחד". בדיונים שהתקיימו לפנינו חזרה באת-כוח המשיבים על עמדה זו, תוך שהודגש כי הפרשנות המוצעת על-ידי העותרת לסעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה עלולה לרוקן מתוכן את הסעיף הנ"ל. בתום הדיון השני שנערך לפנינו, ולאחר ששאלנו את ששאלנו והערנו את שהערנו, הבהרנו כי מצאנו שדין העתירה להידחות. לאחר שנטל הפסקה לשם התייעצות עם מרשתו, עמד בא-כוח העותרת על מתן פסק דין – ומכאן הכרעתנו. דיון והכרעה לוז המחלוקת בענייננו נוגע, אפוא, בשאלה פרשנית על אודות סעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה, ובאופן ספציפי לפרשנות התיבות "אם המדינה הכינה תכנית". כמפורט לעיל, העותרת טענה כי משמעות התיבות מושא ענייננו היא שהכרזה על מרחב תכנון מיוחד מחייבת הכנת תכנית סטטוטורית, עובר לאותה הכרזה. מנגד, המשיבים טענו כי פרשנות זו סותרת הן את לשון החוק הן את תכליתו, ומובילה לתוצאה אבסורדית. כידוע, ראשית המסע הפרשני – בפנייה ללשון החוק ולמשמעויות השונות אותן היא יכולה לשאת, משלשון החוק היא שקובעת את גבולות מתחם הפרשנות. רק במידה ולשון החוק טומנת בחובה מספר משמעויות אפשריות, על הפרשן המשפטי לבחון את הפרשנות אשר תממש בצורה המיטבית את תכליתו (ע"א 1912/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מח'ול, פסקה 16 (28.04.2021)). תכליתו הסופית של החוק מבוססת, ככלל, על שני אדנים: התכלית הסובייקטיבית – 'כוונת המחוקק'; והתכלית האובייקטיבית – 'כוונת החוק'. לשם הנוחות, נעמיד לנגד עינינו את הוראת סעיף 32 לחוק התכנון והבניה, שכותרתו "מרחב תכנון מיוחד": "32.(א) שר הפנים, על-פי המלצת שר הבינוי והשיכון, רשאי להכריז בצו כי שטח שבתחום מחוז אחד יהווה מרחב תכנון מיוחד, אם נתמלא אחד מאלה: (1) בשטח הנדון עוד אין ישוב והוא נועד להקמת ישוב חדש; (2) ביום תחילתו של חוק זה וערב פרסום הצו היו באותו שטח 75% לפחות מיחידות הדיור הקיימות והנמצאות בתהליך של בניה גם יחד, יחידות דיור שהוקמו או שהן מוקמות על ידי המדינה או מטעמה, וקויימה התייעצות בדבר מתן הצו עם הרשות המקומית שבתחומה נמצא השטח. (ב) שר הפנים על פי המלצת שר הבינוי והשיכון ובהסכמת הרשות המקומית הנוגעת בדבר, ואם סירבה רשות מקומית או לא הסכימה להמלצת שר הבינוי והשיכון תוך 90 יום מיום שנמסרה לה – באישור המועצה הארצית על פי הצעת שר הבינוי והשיכון, רשאי להכריז בצו כי שטח שבתחום אותה רשות מקומית יהיה מרחב תכנון מיוחד, אם המדינה הכינה תכנית להקים בו שכונה חדשה שעל פיה 75% לפחות של כלל יחידות הדיור באותו שטח יוקמו על ידי המדינה או מטעמה. (ג) סעיפים 14 עד 16 יחולו על תכנו של הצו, פרסומו, תחילתו ושינויו, בשינויים המחוייבים לפי הענין, ושאר הוראות חוק זה יחולו במרחב תכנון מיוחד, ככל שאין בסימן זה או בסימן ה' לפרק ג' הוראה מפורשת אחרת לאותו ענין" (ההדגשה הוספה – ח' כ'). בענייננו, קריאה 'פשוטה' של סעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה לא מספקת מענה למחלוקת בין הצדדים; מחד גיסא, התיבה 'הכינה' נוקטת בלשון עבר; דהיינו הוכנה בעבר תכנית על-ידי המדינה, וזו תעמוד ביסוד הכרזת שר הפנים לפי סעיף זה. מאידך גיסא וכטענת המשיבים, המחוקק אכן לא הורה כי על המדינה 'להגיש' תכנית, עובר להכרזה על מרחב תכנון מיוחד, ולכן ספק אם ניתן לקבוע כי קיימת חובה לפיה טרם ההכרזה על מרחב תכנון מיוחד תהיה בנמצא תכנית סטטוטורית, במובנה המקובל על כל הכרוך בכך, אשר תנחה את הוועדה המיוחדת. לכך יש להוסיף, כי לשון החוק נוקטת בלשון הכללית, במובן זה שהיא לא מטילה את הסמכות על הכנת תכנית על גורם ספציפי, וזאת בשונה ממקרים אחרים. לא ניתן אפוא להסיק מסקנה ברורה מלשון החוק באשר למשמעות המשפט "אם המדינה הכינה תכנית". אפנה, אם כן, לשלב הפרשנות הסובייקטיבית. כמפורט בסעיף 34 לחוק התכנון והבניה, כאשר שר הפנים הכריז על מרחב תכנון מיוחד, קמה מכוח הכרזה זו ועדה מיוחדת. בהקשר זה סעיף 71 לחוק התכנון והבניה קובע כי "ועדה מיוחדת רשאית להכין בכל עת, למרחב התכנון המיוחד כולו או לכל חלק ממנו, תכנית מיתאר או תכנית מפורטת, הכל כפי שתמצא לנכון; אולם כל תכנית שהיתה בת תוקף בתחומי מרחב התכנון המיוחד ערב תחילתו של הצו המכריז על מרחב התכנון המיוחד, תעמוד בתקפה אלא אם תשונה או תבוטל על ידי הועדה המיוחדת כפי שנקבע בחוק זה" (ההדגשות הוספו – ח' כ'). עינינו הרואות אם כן, כטענת המשיבים, כי המחוקק בחר להעניק לוועדה המיוחדת את הסמכות ושיקול הדעת האם להכין תכנית למרחב התכנון המיוחד "[ו]הכל כפי ש[הוועדה] תמצא לנכון". מכלל ההן נלמד הלאו; כאשר המחוקק בחר להעניק לוועדה המיוחדת את הסמכות ושיקול הדעת אם להכין תכנית כראות עיניה, בכל עת, גם במידה ולא קיימת תכנית בת תוקף (ובמידה וישנה כזו, או אז לוועדה המיוחדת הסמכות לשנות או לבטלה). פשיטא, לשיטתי, כי בנסיבות אלו המחוקק לא התכוון לחייב את המדינה בהכנת תכנית סטטוטורית עובר להכרזה על מרחב תכנון מיוחד; הקשר בין הוראות סעיף 32(ב) לבין הוראות סעיף 71 ברור. סבורני, אם כן, כי תכליתו הסובייקטיבית של סעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה היא להעניק למשיב 1 את הסמכות להכריז על מרחב תכנון מיוחד בכפוף לתנאים הקבועים בסעיף, אשר מכוח הכרזה זו תקום ועדה מיוחדת ולה יוקנו הסמכויות השונות, לרבות הכנת תכנית מפורטת. ודוק, מסקנה זו אף מתחזקת מהדברים שנאמרו בישיבת ועדת הפנים, במסגרת הליכי חקיקת החוק (ראו בפרט: פרוטוקול ישיבה 249 של ועדת הפנים, הכנסת ה-5 (25.12.1964)). אף במישור האובייקטיבי, דומה כי בבסיס ההסדר הקבוע בסעיף 32 לחוק, ובפרט בסעיף 32(ב), ניצבת תכלית ברורה: הכרזה על מרחב תכנון מיוחד, וכפועל יוצא הקמה של ועדה מיוחדת, אשר לה יוקנו סמכויות נרחבות לשם האצת פיתוח המרחב, בהתאם למדיניות הממשלה. סמכויות אלה הן למעשה הסמכויות המוקנות לוועדה המקומית והמחוזית, בכל הקשור לקידום התכנון הסטטוטורי במרחב. במצב דברים זה, פרשנות העותרת אכן עלולה ליצור מצב אבסורדי, שבו הוועדה המיוחדת לא תקיים הליך מקצועי מקדים לשם גיבוש והכנה של תכנית סטטוטורית. זאת, חרף העובדה שאחת התכליות המרכזיות לעצם הקמתה היא שהוועדה תנהל את הליך גיבוש התכנית, חלף מוסדות התכנון המחוזיים והמקומיים. בהקשר זה יודגש, כי אמנם, וכפי שפורט לעיל, לוועדה המיוחדת סמכות לשנות או לבטל תכנית קיימת. ואולם, אין ספק שסמכות זו שמורה למקרים חריגים, בהם כבר קיימת תכנית, שכן במצב דברים רגיל מטרתה של הוועדה המיוחדת היא לנהל בעצמה את הליך התכנון מראשית ועד אחרית, והכל בהתאם למדיניות שנקבעה על-ידי הממשלה. מן המקובץ לעיל עולה תמונה ברורה, לפיה, תכליתו האובייקטיבית של סעיף 32 לחוק התכנון והבניה עולה בקנה אחד עם תכליתו הסובייקטיבית – הענקת סמכות לוועדה המיוחדת לפעול לשם האצת פיתוח המרחב המיוחד, לרבות באמצעות הכנת תכנית סטטוטורית, לשם קידום מדיניות הממשלה. אכן, ניתן ונכון היה להיטיב ולנסח את סעיף 32(ב) לחוק כך שדברים אלה יהיו ברורים. בהקשר זה, טוב יעשו הגורמים הנוגעים לעניין, אם יפעלו להבהרת הדברים. ברם, אין בכך כדי להטיל חובה על המשיבים להכין תכנית סטטוטורית עובר להכרזה על מרחב תכנון מיוחד. ביתר הטענות של העותרת, לרבות אלה בדבר הפגיעה במרחב רמת הגולן לנוכח פירוק השטח ל"בועות שטח", לא מצאתי כדי להצדיק התערבות שיפוטית בנדון דידן. זאת, בפרט, לנוכח העובדה שהסוגיה שעל הפרק היא סוגיה מובהקת של מדיניות, הנתונה לגורמי המקצוע השונים, וכן לנוכח התרשמותי כי המשיבים קיימו הליך מינהלי תקין, אשר כלל היוועצות בכלל הגורמים הרלוונטיים; וכן כי פעולות המשיבים נעשו בסמכות ומכוח סעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה. בנתון לאמור, וכפי שציינתי בדיונים שהתקיימו לפנינו, מרחב שיקול הדעת המסור למשיבים הוא רחב, ובית המשפט לא יתערב בהחלטה כגון דא אלא במקרים חריגים (ראו, מיני רבים: בג"ץ 2597/99 מקרינה נ' שר הפנים, פ"ד נט(6) 721, 759 (2005)). לצד זאת, אדגיש כי חזקה על המשיבים, כפי שהבהירו לפנינו, כי הם ימשיכו לתת דעתם לצביון המיוחד של רמת הגולן, ולחשיבות השמירה על הטבע במרחב זה. בנתון לאמור לעיל, אציע לחבריי כי נדחה את העתירה בהיעדר עילה להתערבותנו. עוד אציע לחייב את העותרת בתשלום הוצאות משיבים 6-1, אך זאת על הצד הנמוך בנסיבות העניין, בסך כולל של 5,000 ש"ח בלבד. חאלד כבוב שופט השופטת דפנה ברק-ארז: 1. האם הסמכות להכריז על "מרחב תכנון מיוחד" מאפשרת לעשות כן גם ביחס לשטח שאינו רציף, דהיינו מספר רב של תאי שטח המנותקים גיאוגרפית זה מזה? אני סבורה ששאלה זו היא שאלת הבסיס שעומדת ביסוד ההליך שבפנינו, ותשובתי לה היא שלילית. מטעם זה, אין בידי להסכים לפסק דינו של חברי השופט ח' כבוב. לו דעתי הייתה נשמעת, היינו מוציאים בתיק זה צו על-תנאי. 2. התשתית העובדתית העומדת ביסוד ההליך שבפנינו היא פשוטה, ובבסיסה צו שהוצא מכוח סעיף 32(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה או החוק) ומגדיר כמרחב תכנון מיוחד אוסף של מתחמים ויישובים ברמת הגולן, וצו נוסף אשר בהתאמה משנה את היקפו של מרחב התכנון המקומי גולן, ולמעשה גורע ממנו את השטחים שנכללו במסגרת מרחב התכנון המיוחד. לשם ניהול התכנון והרישום במרחב התכנון המיוחד, הוקמה, מכוח סעיף 34 לחוק, הוועדה המיוחדת לתכנון ובניה גולן, היא המשיבה 6 (להלן: הוועדה המיוחדת), אשר פועלת במרחב זה חלף הוועדה המחוזית לתכנון ובניה צפון, המשיבה 5. הלכה למעשה, מרחב התכנון המיוחד מורכב מעשרות פוליגונים המנותקים גיאוגרפית זה מזה וכוללים יישובים ומוקדי פיתוח שונים. אותם פוליגונים מהווים מעין "בועות תכנון" המפוזרות על פני רמת הגולן לאורכה ולרוחבה, כך שהנעשה בהן משפיע על חבל הארץ כולו. המסגרת הנורמטיבית והשאלה הפרשנית 3. סעיף 32 לחוק התכנון והבניה מקנה סמכות לשר הפנים, על פי המלצת שר הבינוי והשיכון, לקבוע כי שטח מסוים יהווה מרחב תכנון מיוחד בו תקודם התיישבות. סעיף 32(א)(1) מאפשר לעשות כן לצורך הקמת ישוב חדש, וסעיף 32(ב) מעניק לשר הפנים סמכות זו לשם הקמת שכונה חדשה. 4. שאלת פרשנותו של סעיף 32(ב) לחוק התכנון והבנייה טרם זכתה להתייחסות של ממש בפסיקתו של בית משפט זה. ואכן, ביסוד הצווים מושא העתירה עומדת שאלה מקדמית שטרם קיבלה מענה: האם אוסף של פוליגונים נקודתיים המפוזרים על פני תא שטח גדול בהיקפו יכולים להתגבש יחדיו לכדי "מרחב תכנון" אחד? כפי שציינתי בפתח הדברים אני סבורה כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. 5. בטרם אפנה לבחון את הסוגיה לעומקה, אציין כי חברי השופט כבוב מעמיד במרכז חוות דעתו שאלה אחרת, הנוגעת לאפשרות להוציא צו תכנון מיוחד בהיעדר תכנית סטטוטורית החלה באותו מרחב, כאמור בסעיף 32(ב) לחוק ("אם המדינה הכינה תכנית להקים בו שכונה חדשה..."). לעומת זאת, מנקודת מבטי, מרכז הכובד של ההליך דנן נעוץ דווקא בשאלה אחרת – הנוגעת לפרשנותו של המונח מרחב תכנון מיוחד – שהיא במידה רבה שאלה מקדמית לזו שנדונה על-ידי חברי. 6. אפתח בלשון החוק. סעיף 32 לחוק נוקט לשון יחיד – בסעיף 32(א) "שטח שבתחום מחוז אחד יהווה מרחב תכנון מיוחד", ובסעיף 32(ב) "שטח שבתחום אותה רשות מקומית יהיה מרחב תכנון מיוחד" – שטח, ולא שטחים, מרחב, ולא מרחבים. אמנם סעיף 5 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 קובע כי "האמור בלשון יחיד – אף לשון רבים במשמע, וכן להיפך", אולם כפי שנקבע בסעיף 1 לחוק זה, ההוראה האמורה חלה רק אם אין בהקשר דבר שאינו מתיישב עמה (ראו: בג"ץ 4806/94 ד.ש.א. איכות הסביבה בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד נב(2) 193, 208-207 (1998); דנ"א 5783/14 צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פסקה 80 (12.9.2017)). פרשנותו הלשונית הפשוטה של סעיף 32 מובילה למסקנה כי מרחב תכנון מיוחד נועד להיות מרחב רציף, המהווה תשתית להקמת התיישבות חדשה או להרחבת התיישבות קיימת. 7. הפרשנות המוצעת עולה בקנה אחד גם עם לשון סעיף 14 לחוק התכנון והבניה, החל גם על צווים המכריזים על מרחב תכנון מיוחד מכוח סעיף 32(ג) לחוק, ולפיו "צו תכנון יפרט את גבולותיו או את תחומו של המרחב". דהיינו, מרחב תכנון מיוחד, בדומה למרחב תכנון מקומי, הוא כזה המצוי בתחום גיאוגרפי ובגבולות ספציפיים ולא תפזורת של תאי שטח בעלי מאפיינים שונים. 8. ומלשון החוק – לתכליתו. התובנה כי מרחב תכנון מיוחד נועד להיות כזה שמתקיימת בו רציפות טריטוריאלית אינה נובעת רק מלשונו של החוק, אלא גם מהרציונליים העומדים בבסיס דיני התכנון והבניה בכללותם ומהתכליות הייחודיות של סעיף 32 לחוק באופן ספציפי. ככלל, בעת פיתוח קרקע להתיישבות ולמגורים, תכנון כולל עדיף על פיתוח נקודתי בדרך של "טלאי על טלאי". התכנון הכולל, בשונה מהתכנון הנקודתי, מעניק ראייה רחבה של כלל הצרכים הציבוריים במרחב, לרבות צרכים עתידיים. כך, הוא מאפשר קבלת החלטות על בסיס התייחסות למרחב כמכלול, ולא כאל אוסף תאי שטח נפרדים, שעשויים להיות נבדלים במאפייניהם ולעורר צרכים תכנוניים שונים (ראו: עע"ם 8909/13 הרמלין נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מחוז מרכז, פסקאות 55-54 (4.3.2015)). 9. עקרון התכנון הכולל, הרואה את המרחב בשלמותו, ניכר כבר בדברי ההסבר להצעת חוק התכנון והבניה, אשר פורסמו בשנת 1962. שם, נקבע כי ועדות תכנון מיוחדות יפעלו כהסדר זמני שנועד לסייע להקמת ערים חדשות, ותוך ראיה כוללת של המרחב וצרכיו המוניציפליים: "הסדר מיוחד נקבע לתכנון ובניה בערים חדשות. כאן מוצע להקים מרחבי תכנון מיוחדים, שיכריז עליהם שר הפנים בהמלצת שר השיכון. מאחר ששטחים אלה יהיו עדיין מחוסרי מעמד מוניציפאלי, לא יהיה בהם הפיקוח על התכנון והבניה בידי הועדה המחוזית או הועדה המקומית אלא בידי ועדה מיוחדת המורכבת מגופים ממלכתיים בלבד... הסדר זמני זה בא לאפשר בניה מהירה לצרכי קליטת עליה ועם זאת – להטיל עליה פיקוח מטעם כל הגופים הממלכתיים שיש להם נגיעה לתכנון הפיזי" (הצעת חוק התכנון והבניה, התשכ"ג-1962, ה"ח 532). דהיינו, הוועדה המיוחדת, הפועלת בגבולותיו של מרחב התכנון המיוחד, נועדה להחליף את הוועדה המחוזית, ולהיכנס בנעליה בתור זאת שלנגד עיניה ניצבת תמונה כוללת של מגוון הצרכים הייחודיים, העכשוויים והעתידיים, של תא השטח שבאחריותה. 10. תכלית זו של סעיף 32 נלמדת גם מאופיים הזמני של מוסדות התכנון הקמים מכוחו. סעיף 33 לחוק התכנון והבניה קובע כי תוקפו של צו המכריז על מרחב תכנון מיוחד מוגבל לכל היותר לחמש שנים, אותן ניתן להאריך בחמש שנים נוספות. זמניות מרחב התכנון המיוחד מתכתבת עם התכלית העומדת בבסיסו, שהיא, כאמור בדברי ההסבר להצעת החוק, יצירת מוסד תכנוני שיפעל להקים עיר, ישוב או שכונה. במובן זה, "זמניותה של הוועדה המיוחדת מתחייבת מהטעמים המצדיקים את מינויה – פרויקט ספציפי ומובחן של הקמת יישוב חדש או הרחבה ניכרת של יישוב קיים שעם סיום תכנונו או לכל היותר הקמתו אין עוד הצדקה להמשך קיומה של הוועדה המיוחדת" (ראו: שרית דנה ושלום זינגר דיני תכנון ובנייה 189 (2015)). 11. נוסף על האמור, במסגרת הדיון בחשיבות התכנון הכולל, חשוב גם להזכיר את הקשב התכנוני הנדרש לאינטרסים חברתיים מעבר להתיישבות ודיור, ביניהם שימור הקרקע והגנת הסביבה לטובת הדורות הבאים. בהתאם, מטרת דיני התכנון והבניה אינה רק "להלביש את הארץ בשמלת בטון ומלט" (בג"ץ 9402/03 בוכניק נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 13 (18.3.2007)), אלא גם לשקול שיקולים חברתיים וסביבתיים ארוכי טווח, תוך הגנה על האינטרס הציבורי בשימור ערכי הטבע והנוף (ראו: עע"ם 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע, פסקה 38 (7.12.2006); עע"ם 4881/08 אלמוג אילת (מ.ד.ע) 2000 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אילת, פסקה י"ז (10.2.2010)). 12. בהקשר זה, והגם שאין מדובר בשיקול פרשני מכריע – לא למותר להפנות מבט לניסיון הקיים ביחס לסעיף 32 לחוק התכנון והבניה, ששימש עד כה לפיתוח יישובים חדשים או אזורי מגורים. בעשורים האחרונים, על בסיס סעיף 32 לחוק הוכרזו מרחבי תכנון מיוחדים לשם הקמת העיר מודיעין (צו התכנון והבניה (מודיעין) (מרחב תכנון מיוחד), התשנ"ד-1994), לשם הקמת העיר חריש (צו התכנון והבניה (קציר-חריש) (מרחב תכנון מיוחד), התשס"ט-2008), ולצורך הקמת הישוב כסיף (צו התכנון והבנייה (כסיף) (מרחב תכנון מיוחד) (הוראת שעה), התשפ"ב-2022). באותן ההזדמנויות, קיבלה הוועדה המיוחדת סמכות לתכנן מרחב עירוני חדש מתחילתו, תוך בחינה כוללת של צרכי ההתיישבות, לרבות היקף האוכלוסייה המיועדת להתיישב במרחב שבאחריותה והתשתיות הנדרשות לשם כך. למען שלמות התמונה, יצוין כי בין השנים 1968-1966 הוכרזו מרחבי תכנון מיוחדים בערים וביישובים נצרת עילית, בית שמש, שדרות, נתיבות, אופקים, ירוחם, דימונה, מצפה רמון, ערד, כרמיאל ושלומי. ניכר כי דוגמאות אלה כולן, אחת לאחת, שונות עד מאד ממרחב התכנון המיוחד שנקבע בצווים מושא ההליך דנן. למעלה מן הצורך, יוער כי המשיבים לא הצביעו על מקרים קודמים שבהם מרחב תכנון מיוחד הוגדר כאוסף של תאי שטח מופרדים, כמו במקרה דנן. מהלכה למעשה 13. כאמור, מרחב התכנון המיוחד ברמת הגולן מורכב מעשרות פוליגונים מקוטעים, מרוחקים ומופרדים אשר מפוזרים לאורכו ולרוחבו של חבל ארץ זה. אותם פוליגונים המרכיבים את מרחב התכנון המיוחד כוללים שטחים לפיתוח התיישבות חדשה וכן להרחבתם של עשרות מושבים, יישובים קהילתיים וקיבוצים קיימים. לצד זאת, מרחב התכנון המיוחד חולש גם על מוקדי פיתוח למסחר, לתיירות ולתעסוקה, ואף על מתקני טיהור שפכים, אשר מנותקים גיאוגרפית מאזורי המגורים הנזכרים. 14. הנה כי כן, נוכח הגדרת מרחב התכנון המיוחד באופן האמור, הוועדה המיוחדת אמונה על פיתוח נקודתי של יישובים ומוקדים אזוריים, בעוד שיתר שטחי רמת הגולן הקושרים בין מוקדים אלו, נותרו תחת אחריותה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה צפון. מצב דברים זה אינו מאפשר אותה ראייה כוללנית שנדרשת בהליכי תכנון. מכאן גם עולה החשש כי הוועדה המיוחדת, אשר בשים לב להגדרת תחומי פעילותה אינה רואה לנגד עיניה את פיתוח הגולן בצורה שלמה וכוללת, עשויה לפעול לפיתוח האזור מתוך פרספקטיבה נקודתית ונטולת הקשר, מבעד ל"חור המנעול". זאת, חלף תכנון ממבט כולל, הרואה את האזור כמכלול ומתחשב במגוון הצרכים הנוכחיים והעתידיים של חבל ארץ זה. דברים אלו נכונים ביתר שאת כאשר אותן "בועות תכנון" פרוסות על פני עשרות יישובים, וכן על פני אתרי מסחר, תיירות, תעסוקה ותשתיות – אשר לכל אחד, לפחות באופן פוטנציאלי, מאפיינים ייחודיים וצרכים נפרדים. 15. לא למותר לציין כי עיקרון התכנון הכולל, אשר חשיבותו הרבה נדונה לעיל, מקבל משנה תוקף בשים לב לייחודיות הסביבתית של רמת הגולן. מדובר באזור העשיר בערכי טבע ונוף, לרבות מגוון רחב של מערכות אקולוגיות ובתי גידול המאופיינים בעולם חי וצומח עשיר, ובחלקו אף נדיר. לאור זאת, חבל ארץ זה דורש הליכי תכנון מושכלים ומעמיקים, על מנת לוודא שפיתוחו ייעשה בזהירות הנדרשת תוך איזון מיטבי בין הרצון לעודד צמיחה דמוגרפית ברמת הגולן לבין הצורך להגן על אופיו הייחודי של מרחב זה ועל ערכי הטבע הרבים המצויים בו. יצירת מעקף למוסדות התכנון הרגילים – על ההיררכיה הטבועה בהם, חלוקת הסמכויות ביניהם וההליכים המתנהלים במסגרתם – אינה מתיישבת עם ערכים אלו. 16. אשר על כן, עמדתי היא שהצווים שכנגדם מופנית עתירה זו חורגים מהוראות הדין, ומשכך הוצאו בחוסר סמכות. נוכח מסקנה זו, לשיטתי אין צורך להידרש לשאלה בדבר הקשר בין מרחב תכנון מיוחד לבין קיומה של תכנית סטטוטורית בנוגע למרחב זה, או לבחינת שיקול הדעת המינהלי שעמד בבסיס הוצאת הצווים. 17. סוף דבר: לו דעתי הייתה נשמעת לא היה מקום לדחות את העתירה, אלא להוציא צו על-תנאי. דפנה ברק-ארז שופטת השופט נֹעם סולברג: במחלוקת שנפלה בין חברתי לבין חברי, דעתי כדעתו של חברי השופט ח' כבוב. דין העתירה – להידחות. חברתי השופטת ד' ברק-ארז סבורה, כי נכון היה להוציא צו על-תנאי בעתירה. לשיטתה, ההחלטה עשויה ללקות בחוסר סמכות, שעה שהיקף פרישתה של הוועדה המיוחדת חורג מגבולותיו של תא שטח אחד ויחיד. כשלעצמי, בשים לב לאמור בסעיף 5 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, איני סבור כי ניתן להכריע בשאלה רק על סמך הלשון; יש בלשון החוק פנים לכאן ולכאן. ההפניה לסעיף 1 לחוק האמור – מעגלית. בסופו של דבר, העניין קם ונופל על תכלית החוק. עמידה על התכליות שאותן מציינת חברתי – מוליכה לדידי למסקנה הפוכה. תמים דעים אני עם חברתי, כי "תכנון כולל עדיף על פיתוח נקודתי בדרך של 'טלאי על טלאי'", וכי נדרשת "ראייה כוללנית" רחבה ככל האפשר. דא עקא, בשים לב לכך שהחוק אינו קובע הגדרה של 'שטח מינימום' שבתחומו ניתן להקים ועדת תכנון מיוחדת, אזי נראה כי האופציה שנבחרה הריהי 'הרע במיעוטו'. הבה נדמיין מצב שונה, שבו חלף הקמת ועדה מיוחדת אחת, היו מוקמות עשרות ועדות תכנון מיוחדות, שלהן רצף טריטוריאלי, בכל אחד מאותם עשרות פוליגנים מקוטעים. נראה כי אז לא ניתן היה לטעון לחוסר סמכות. ממילא, איחוד של כל אותן עשרות ועדות מיוחדות תיאורטיות לכדי ועדת תכנון מיוחדת אחת, אך מקדם את התכליות שאותן מונה חברתי; זהו מצב עולם 'עדיף פארטו'. אין מקום אפוא לפקפק בסמכותה של הוועדה המיוחדת שהוקמה. לפיכך נתונה הסכמתי לפסק דינו המשכנע של חברי, השופט ח' כבוב. נעם סולברג שופט הוחלט לדחות את העתירה ברוב דעות, כאמור בפסק דינו של השופט ח' כבוב אליו הצטרף השופט נ' סולברג, נגד דעתה החולקת של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, ‏י"ט בשבט התשפ"ה (‏17.2.2025). נֹעם סולברג שופט דפנה ברק-ארז שופטת חאלד כבוב שופט