בזק בינלאומי בע"מ נ. המועצה הישראלית לצרכנות

2 1 בבית המשפט העליון רע"א 6594/19 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון המבקשת: בזק בינלאומי בע"מ נ ג ד המשיבה: המועצה הישראלית לצרכנות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.7.2019 (כב' השופט ר' כהן) ב-ת"צ 30301-06-15 תאריך הישיבה: כ"א באב התש"ף (11.08.2020) בשם המבקשת: עו"ד אייל בליזובסקי בשם המשיבה: עו"ד תומר אפלדורף; עו"ד סלעית קולר פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. שמענו את טיעוני ב"כ הצדדים והערנו את שהערנו. ב"כ המשיבה, לאחר פסק זמן שנטל להתייעצות, הודיע כי המשיבה מקבלת את המלצת בית המשפט. משכך, בקשת רשות הערעור מתקבלת וכן מתקבל הערעור. ומשמע, שהבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית. 2. במוקד בקשת האישור שהופנתה כלפי "בזק בינלאומי", ניצבת הטענה שזו מפרה את חובתה ליידע בכתב את לקוחותיה שעימם יש לה הסכם לתקופה קצובה, בדבר העלאת מחיר העסקה בעת הארכת ההתקשרות בתום התקופה, קרי: סיום ההטבה. נטען כי כעניין של מדיניות הודעה בנדון נשלחת לתיבת דואר אלקטרוני אישית שבזק בינלאומי הקצתה ללקוחותיה באופן חד צדדי וכי אלה אינם מודעים לתיבת דואר זו; ומשכך, אין בשליחת ההודעה משום יידוע הלקוחות כמתחייב מהוראות סעיף 13א(ד)(2) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן). בית המשפט המחוזי קיבל עמדה זו, ואישר את ניהול התובענה הייצוגית. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור. יצוין כי בקשת האישור הוגשה לכתחילה על ידי מר יוסף אספי (יכונה להלן: המבקש), ומשנקבע בהחלטת האישור שאין לו עילת תביעה אישית, הורה בית המשפט המחוזי על החלפתו כתובע מייצג בשלב התובענה; וכך אמנם אירע כאשר המועצה הישראלית לצרכנות, היא המשיבה דכאן, באה במקומו. 3. סברנו כי יש ממש בערעור, משורה של טעמים ודי אם נציין את העיקרי שבהם, והוא: שלא הוכח ולו לכאורה קיומה של קבוצה. סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, מורה אותנו מה הם תנאי הסף לאישור תובענה ייצוגית; ותנאי עיקרי הוא ששומה על מי שמבקש לאשר תובנה כייצוגית, לשכנע בדבר קיומה של קבוצת אנשים שלהם עילת תביעה דומה לשלו נגד העוסק – ובענייננו "בזק בינלאומי". בנטל זה לא עמד המבקש, שלא הוכיח ולו לכאורה קיומה של מדיניות מפרה מצד בזק בינלאומי, ולכל היותר הצביע על קיומה של טעות נקודתית מצדה. וחשוב לומר, כי הנטל להראות כי קיימת קבוצה לכאורה רובץ על המבקש בבקשת האישור, ואין מקום להיפוך נטל הראיה בהקשר זה (ע"א 2112/17 גרסט נ' 013 נטוויז'ן בע"מ, פסקאות 49-39 (13.6.2018)). יצוין, לענייננו, כי סעיף 13א(ה) לחוק הגנת הצרכן קובע כי "לעניין סעיף זה (סעיף 13א, שכותרתו "עסקה לתקופה קצובה" – ע'ב'), נטל ההוכחה כי הצרכן הסכים להאריך את ההתקשרות בינו לבין העוסק הוא על העוסק." ואולם יודגש כי בעוד מכוח הוראה זו הנטל להוכיח שלא מתקיימת הסכמה להארכת ההתקשרות מוטל על העוסק, הנטל להוכיח שקיימת קבוצה רובץ על המבקש בבקשת האישור; ונראה שבית המשפט המחוזי לא דק פורתא בנושא. 4. כפי שצוין בפתח הדברים, בקשת רשות הערעור נתקבלה בהסכמה וכך גם הערעור. עוד כמוסכם, שכר הטרחה שנפסק בבית המשפט המחוזי לבאי הכוח המייצגים ושולם זה מכבר יוותר על כנו. אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, ‏ה' באלול התש"ף (‏25.8.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 19065940_G08.docx יב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1